ההרים הקדושים של פיאמונטה ולומברדיה
הפוסט נכתב בימי הסגר הראשון של הקורונה
כולנו בוודאי חולמים בימים אלו על מציאות אחרת. אנחנו מתגעגעים לחופש הפעולה שנילקח מאיתנו ולהנאות שנדמו לנו עד לאחרונה קטנות וטריוויאליות. למשל, ביקור אצל חברים, ישיבה בבית קפה ויציאה לרחוב – כל הדברים הפשוטים האלה נראים כעת רחוקים ודמיוניים.
רעיון המציאות המדומה שלח אותי אל מקומות שבהם אנשים באמת יצרו עולם מדומה שכזה, ולא סתם אלא באיטליה. בימים אלה של האסון הגדול אשר חווים אזרחי איטליה, אני שמחה להאיר פינות פחות מוכרות במרחבים היפהפים של לומברדיה ופיאמונטה.

מציאות מדומה בנוף מלא הוד
החל מסוף המאה ה-16 ובמהלך המאה ה-17 נבנו תשעה עולמות מדומים שכאלה באזור הפרה-אלפיני של לומברדיה ופיאמונטה בצפון איטליה. הם דימו תחנות בחייו של ישו הנטועות בנופיה של ארץ הקודש שלנו. כל האתרים האלה, הנקראים "הרים קדושים", יושבים בהרים בקרבת אגמים, מהידועים שבאגמי צפון איטליה, או מעל ערוצי היובלים של נהר הפו, הנהר הגדול החוצה את העמק הקרוי על שמו. בתקופה ההיא, ההרים הקדושים האלה הגנו על פי האמונה על עמק הפו המיושב והפורה, שגם היום הוא הלב הכלכלי של צפון איטליה.

למה צריך ירושלים באיטליה?
בימי הביניים התפתחו נתיבים של עלייה לרגל, והיא היתה אחד הגורמים שהאיצו את ההתפתחות באירופה באותם ימים. במסלולי העלייה לרגל קמו אכסניות, כנסיות ושירותים רבים בעבור ההולכים בדרכים. היו אז שלושה יעדים עיקריים למאמינים הקתולים: רומא, סנטיאגו דה קומפוסטלה (בספרד) וירושלים.
כשהאימפריה העותמנית התפשטה במזרח, ההליכה לירושלים הפכה להיות מסובכת ויקרה. עולי הרגל אף הסתכנו בכך שלא יוכלו לחזור. השינויים במרחב הזה הולידו את הצורך לייצר חוויה מדומה של עלייה לרגל לירושלים בלי להסתכן ובלי לפשוט את הרגל. מכאן נולד הרעיון: אם ירושלים אינה מושגת כעת, נביא את ירושלים אלינו.
"הרים קדושים" המדמים את ירושלים נבנו עוד במאה ה-15 בטוסקנה (ב-San Vivaldo, מזרחית לפיזה) ובווראלו (Varallo) שבפיאמונטה. העיירה וראלו יושבת בערוץ הנהר ססיה במורדות מונטה רוזה האלפיני, ו"ירושלים החדשה" יושבת גבוה מעל לערוץ.
הסרטון מראה את ההר הקדוש של וראלו.
לקריאה נוספת על ההר הקדוש של וראלו
החוויה הדתית מועצמת על רקע הטבע והנוף
אחרי שקמה תנועת הרפורמציה של מרטין לותר התכנסו ראשי הכנסייה הקתולית בוועידת טרנטו ובה גיבשו את כללי הקונטרה-רפורמציה שבאו כתגובת נגד לקינונה של הדת הפרוטסטנטית החדשה. היה אז צורך לייצר עוד נקודות אחיזה בעבור המאמינים כדי להדק את השורות ולגרום להם להישאר בחיקה של הכנסייה הקתולית. בתקופה הזאת נבנו יתר ההרים הקדושים.
הר קדוש אחד יושב גבוה מעל אגם מג'ורה, יש אחד היושב מעל העיירה אורטה סט ג'וליו שבגדת אגם אורטה ואחד היושב מעל הנוף של אגם קומו. כמה הרים קדושים נבנו בשיפולי המונטה רוזה בחבל פיאמונטה. הר קדוש אחד נבנה מעל העיירה וארזה (Varese). בהר הזה הייתי ועליו אספר בהמשך. כל ההרים הקדושים האלה, כולל ההר הקדוש של וראלו, תשעה בסה"כ במחוזות לומברדיה ופיאמונטה, הוכרו ב-2003 על ידי אונסקו כאתרי מורשת בעלי חשיבות עולמית לשימור.
המתחמים המדומים האלו מנציחים היבטים שונים של הנצרות והם כוללים קבוצות של מבנים וקפלות אשר בהם ציורי פרסקו ודמויות מעץ ומטרה-קוטה. החוויה של ההליכה אל אתרי העלייה לרגל האלו בלב הנוף המרשים, המלא הוד, מעצימה את החוויה של המאמין ומייצרת התרגשות. ובאמת, איך לא? גם אני הרגשתי התרוממות רוח כשהלכנו בשביל הקפלות של ההר הקדוש של וארזה היושב בהרים מעל אגמי וארזה.

ההר הקדוש של וארזה
בטיול משפחה לצפון איטליה לפני כמה שנים שילבנו בילוי וטיול סביב אגם מג'ורה עם שהות נוספת בעמק אאוסטה. זה היה טיול עם הרבה נוף וטבע, אבל באיטליה הרי אי אפשר גם בלי קצת קלאסיקה ותרבות איטלקית. מצאתי את הסיפור של ההרים הקדושים כמרתק ומשלב את כל האהבות שלי יחד, ומאחר שטיילנו עם ילדה התאים לנו לראות את נכסי התרבות האלה המשולבים בטבע. רציתי לראות לפחות עוד הר קדוש אחד אבל הספקנו לבקר רק בהר הקדוש של וארזה, ואני מקווה לחזור לאזור בעתיד.
וארזה המוכרת לרבים בינינו בזכות קבוצת הכדורסל פלנקסטרו וארזה יושבת בין אגם מאג'ורה לאגם לוגנו. שלושת אגמי וארזה נמצאים במישור ולכן פחות פופולריים מאחיהם היושבים בין הרים. ככל הנראה יש מה לראות גם בהם, במיוחד אם אתם בטיול למתקדמים באזור. בכל אופן, התצפית מההר הקדוש על מורדות ההרים המיוערים מסביב ועל האגמים למטה מאוד יפה.



שביל הקפלות
ההר הקדוש של וארזה נמצא במרחק כמה ק"מ מהעיר וארזה. לאורך שביל מרוצף באבנים קטנות באורך שני ק"מ נבנו 14 קפלות שלכל אחת מהן נושא אחר. בין הנושאים שמייצגים המבנים של הקפלות: הבשורה, הביקור, המולד ועוד.
בקישור המצורף ניתן לראות את רשימת הנושאים המלאה של כל 15 המבנים. הם תוכננו, עוטרו וקושטו על ידי אמנים שונים בני התקופה. מאחר שההר הקדוש הזה נבנה לאחר ועידת טרנטו הוא זכה בתרומה שהאיצה את בנייתו והיא הושלמה תוך זמן קצר יחסית בתחילת המאה ה-17.
בקצה העלייה, בגובה 900 מ' בקירוב, יושב הכפר סנטה מריה דל מונטה (Santa Maria del Monte), ובו נמצא המבנה ה-15 המוקדש למריה. בכניסה נמצא פסל ענק של האפיפיור הפורש את ידיו על המאמינים. בעיני הוא מעורר אימה הפסל, ונדמה לי שלא תהיה זאת הגזמה לומר שהכנסייה הקתולית באופן כללי טובה בהפחדות.

מידע נוסף על השביל
הפרש הגבהים בין הקפלה התחתונה לכפר הוא קצת פחות מ-200 מ'. מי שעולה בו חווה אולי מקצת מהחוויה שעברו עולי הרגל, אבל אנחנו, אוי לבושה, צלחנו את העלייה בפוניקולר וירדנו ברגל. הפוניקולר עובד בסופי שבוע, ורק בשיא העונה הוא פועל מדי יום.
אם הולכים בכיוון שבו אנו הלכנו, כדאי לשוטט בכפר סנטה מריה דל מונטה לפני שמתחילים לרדת בשביל. הוא מאוד יפה הכפר. בעת שהלכנו בשביל, הקפלות היו סגורות. אל חלקן ניתן היה להציץ פנימה דרך חלון או סורג. ועדיין זו הליכה יפה כי השביל מתפתל בסרפנטינות, כשבכל עיקול דרך נגלה מבנה אחר ונוף מזווית שונה.
זו אסתטיקה המשלבת ארכיטקטורה וטבע, ובעיני זה מאוד מרשים. המוני איטלקים טיילו במקום ביחד איתנו, עם כלב או בלעדיו, וחלקם עלו בעלייה. בתום המסלול המשכנו אל אגם לוגנו הסמוך, ויום הטיול כולו היה יפהפה.
כדאי לגבות את ההתרשמות מהתמונות שלי גם בהצצה לקישורים המצורפים.
ההר הקדוש של וארזה מתוך ויקיפדיה
האתר הרשמי של ההר הקדוש של וארזה, כולל מידע על הפוניקולר






אנקדוטה חביבה על הפוניקולר
הוא נבנה בתחילת המאה העשרים, נחנך ב-1909 ופעל עד 1953. לקראת סוף המאה הוחלט לחדשו ומאז שנת 2000 שוב אפשר להגיע אתו אל הכפר כדי לרדת ברגל לאורך המסלול.
הפיקנטריה סביב הפעלתו נוגעת לתכנית הראשונה שהולידה אותו. הרעיון לבנות את הפוניקולר עלה לראשונה כבר ב-1880. וארזה חוותה אז פריחה תיירותית והיה רצון להשקיע בפיתוח אטרקציות תיירותיות.
התכנית הראשונה היתה להכשיר קו תחבורה שיחולק שלשניים. תחילה יגיעו המטיילים מהעיר אל הקפלה הראשונה בעזרת סוסים שימשכו אחריהם קרונות, ומהקפלה ימשיכו בפוניקולר. הביצוע של התכנית נדחה שוב ושוב ויצא לפועל למעלה מעשרים שנה לאחר מכן. בתחילת המאה העשרים כבר התפתחה הטכנולוגיה של החשמליות ולא היה עוד צורך בסוסים.

ובחזרה למציאות הלא מדומיינת
איטליה היא אחת הארצות שאף פעם לא נגמרות לנו, למטיילים, ואפשר לחזור אליה שוב ושוב. הלוואי שנוכל לחזור לטייל בה במהרה. וכשזה יקרה, שווה בעיני גם לזוז הצדה ולהשקיע בפינות הנסתרות והפחות מפורסמות כמו ההרים הקדושים.
כששהינו באותו טיול בעיירה סטרזה המקסימה, חווינו צפיפות בכמה אתרים ובאופן כללי חופי האגם היו הומים. מעבר לכך שההשקעה במסלולים כמו אלה של ההרים הקדושים משתלמת ונותנת תמורה גדולה, יש סיכוי שנעזור בכך לפזר את מוקדי הצפיפות ונקטין את העומס באתרים הסובלים מתיירות יתר.
אני מתפללת בכל לבי למען העם האיטלקי שיתאושש במהרה מהאסון הפוקד אותו בימים אלה. אני מאחלת לכולנו שהתקדמות המגפה תיעצר ולא נחווה ימים קשים, שנעבור את התקופה הזאת במהרה ושנחזור לטייל בארץ, באיטליה היפה ובעולם הגדול. בינתיים, עד שהימים הרעים האלה יחלפו, נטייל במחוזות מדומיינים ונמציא לנו את ירושלים שלנו, את יתר האתרים ואת החוויות אשר היינו רוצים לחוות בהם.

במפה – המיקום והשמות של תשעת ההרים הקדושים. ההר המסומן באדום הוא ההר הקדוש של וארזה.
Facebook Comments