טיול בפארק עמק התכלת ובסמטאות של צפת
בסמטאותיה של צפת שולטים הכחול והתכלת ובעיקר החן והקסם. פארק עמק התכלת הוא הפארק של צפת. הוא שכן תמיד בצמוד לעיר ונקרא בפי תושביה "הוואדי", אבל בשנים האחרונות עבר מתיחת פנים והפך לפנינה ייחודית.
יום טיול המוקדש לבילוי בפארק ובסמטאות העיר העתיקות הוא שילוב מושלם שבין חוויה אורבנית לפנינה של טבע. במשך שנים נמנעתי מלטייל בצפת. היא נראתה לי לא מעודכנת. האמת היא שיש בזה משהו, אבל בביקור שערכתי בה לאחרונה הופתעתי מיופייה, ואני כבר מתגעגעת.
ניווט מהיר בפוסט
פארק עמק התכלת
יציאה ספונטנית מהבית, ביום חול, בדמדומים שבין הסתיו לחורף, הביאה אותי לצפת. כבר מזמן רציתי לטייל בפארק עמק התכלת. אחרי שבת גשומה קול קרא לי לתת הזדמנות לעיר שכבר שנים לא ראיתי ולטייל בפארק.
בצומת הכניסה המרומזר לעיר, בכביש צפת – מירון ההיסטורי (8900), פונים ימינה אל דרך העצמאות וכמה מאות מ' לאחר מכן פונים ימינה אל הפארק. לשמחתי וויז מכיר את "פארק עמק התכלת" והוא לקח אותי בדייקנות אל החנייה שלו. כבר בנסיעה בדרך העצמאות נראו על המדרון ממול עצים מאדימים בשלכת, המבצבצים בין עצי זית וברוש ירוקי עד, מראה מבטיח ומבשר טובות.
פארק עמק התכלת באתר הקק"ל
נוף של ימים עברו
הפארק יושב על ערוץ נחל בירייה הנשפך בהמשך לנחל שכווי שהוא אחד מיובליו של נחל עמוד. קק"ל הסדירה בפארק שבילים, ברכות מים וגשרונים שבעזרתם ניתן לדלג בין שני צדי הערוץ. לאורך הערוץ גדלים עצי צפצפה מכסיפה מרשימים, עצי ערבה לבנה וצמחיית נחלים. וברחבי הפארק יש שילוב של צמחייה טבעית ועצי בוסתן מגוונים.
בשטח הפארק נובעים מעיינות. המשמעותי שבהם הוא עין התכלת אשר על שמו נקרא הפארק. אף כי הברכות מלאכותיות הפארק משחזר את נופי הטבע של צפת מימים עברו. זה היה נוף טבעי שטופחו בו גינות ירק ועצי בוסתן וביניהם גם תאנה, רימון ותות אשר זקוקים להשקיה. יתכן שחלק מהמעיינות שנבעו בעבר בשטח הפארק התייבשו עם השנים בתהליך האורבניזציה.
עד שנות ה-60 של המאה הקודמת היו ברכות החורף חלק מהנוף שלנו, לא רק בעמק התכלת אלא בארץ כולה. הברכות נעלמו עם ירידת מי התהום והבינוי המאסיבי. הברכות היו בית גידול לדו-חיים, שנעלמו ביחד אתן. מכאן החשיבות של יצירת מקורות מים חדשים. כיום משכשכים בברכות בפארק עמק התכלת גם ברווזים.
מתי לבקר, נגישות ועוד
אל הפארק הובאו גם בעלי חיים כמו אייל נקוד ויעל נובי אך אני לא ראיתי אותם בעת השהות שלי במקום בשעות הצהרים. אולי צריך לבוא בשביל זה מוקדם בבוקר או להישאר עד סמוך לסגירה. שווה לנסות.
קראתי שפריחת סוף החורף והאביב כאן מקסימה, אך גם עתה, בסוף נובמבר, הפארק מתברך בשלל גוונים מעלי התאנה והרימון המצהיבים, דרך גווני הירוק ועד לעצי האלה המאדימים.
בכניסה לפארק יש ברזייה ושירותים. בשטח הפארק יש שולחנות פיקניק אך אסור להדליק אש או לעשות מנגל. כמו כן אין כניסה לרוכבי אופניים ולכלבים.
הפארק נגיש בחלקו לעגלות ילדים ולכיסאות גלגלים. על פי הסימון נראה שיש אישור לרכב של אדם נכה להיכנס אל תוך הפארק עד לחניית הנכים. יש לציין שגם השבילים הנגישים הם בחלקם תלולים, אבל הברכות הגדולות הן ממש בכניסה ובהחלט אפשר ליהנות ממראות בפארק גם אם לא להגיע לכל פינותיו.
מסלולים בפארק
בפארק יש שני מסלולים, האחד צפוני במעלה ההר ואחד דרומי במורד. המסלול הצפוני מוביל אל עין התכלת והוא מעגלי. זהו הקטע הנגיש בפארק והקל שבין השניים. אורכו הכולל פחות מק"מ.
למרבה הצער זהו המסלול היחיד האפשרי בימים אלה כי במסלול הדרומי המוביל אל מפל ואל הברכה התחתונה יש בעיות בטיחות והוא דורש שיפוץ. הלכתי מעט גם בו עד לנקודה שבה הוא חסום. יש שם מרפסת תצפית יפהפייה אל פסגת הר אדיר, הר חירם והר מירון. גם המסלול הזה קצר, אורכו כמה מאות מ' בלבד, אך הוא במדרון תלול ובו 160 מדרגות.
את המסלולים חוצה דרך לרכבי 4X4 האסורה לכניסת רכבים אך ניתן לטייל בה ברגל. הלכתי גם בה מעט עד לנקודת תצפית יפה שלרגליה העצים המאדימים כעת בשלכת וביניהם קברים עתיקים. ממול נראית מכללת צפת.
שעות הכניסה
שעון חורף:
א'-ה' 7.30 – 15.30
שישי 7.30 – 14.00
שבת 7.30 – 15.30
שעון קיץ:
א'-ה' 7.30 – 15.30
שישי 7.30 – 16.00
שבת 7.30 – 18.00
אנא התעדכנו בשעות הפתיחה גם באתר הקק"ל
לאן ממשיכים מכאן?
הביקור בפארק עמק התכלת מאוד יפה, אך אם לא מפקנקים הביקור במקום קצר למדי ואינו ממלא יום. מתבקש לשלב את הבילוי כאן עם ביקור בצפת אך אם רוצים להמשיך אל יעדי טבע נוספים יש שפע של אפשרויות בסביבה:
הר מירון ושלל מסלוליו – שביל הפסגה היוצא מחניון הפסגה או נחל צבעון ומסלולים נוספים היוצאים מהחניון שליד בי"ס שדה מירון.
נחל עמוד
יער בירייה
הנחלים אביב ודישון
אגמון החולה ושמורת החולה
כל אלה במרחק כחצי שעת נסיעה או פחות. יער בירייה ממש על כף היד וגם חניון נחל עמוד קרוב. בטיול משפחה שבוע לפני כן ישנו במלון מטיילים מלכיה שבמרחק חצי שעה נסיעה מעמק התכלת ובילינו במסלול הפסגה של הר מירון, ביער בירייה, באגם חי ביראון ובמצפור המרהיב של מלכיה המשקיף אל עבר עמק החולה, הגולן והחרמון.
מסלולי נחלים ופינות מעניינות באזור, בבלוגים של חברי:
מסלול טבע מארץ האגדות בגליל העליון, מירב טלמור קשי, חלומות ומסעות
מחיאות כפיים לטבע – מסלול בנחל עמוד, מירב טלמור קשי, חלומות ומסעות
נחל אביב ונחל דישון, כרמל קמין, מסוף כרמלית
צבעון – קיבוץ קטן עם קסם גדול, עינת הרשקו, אלטר-נע-טיבה
כדיתה – עמוקה – בירייה, זה לגמרי בארץ, עינת הרשקו, אלטר-נע-טיבה
עד הקצה – אמנות בגבול הצפון, נועה בר-נס, ארט טרמינל
צפת
חשבתי שאבלה הרבה בפארק וקצת בסמטאות העיר, רק אציץ וזהו. אבל קרה להפך. הביקור בפארק קצר ואילו הסמטאות של צפת הן עולם ומלואו.
חניה
חניתי במגרש חנייה גדול ליד הסראייה, הבית המרשים שהיה מרכז השלטון בתקופה העותמנית. היום שוכן שם "מרכז קהילתי ע"ש וולפסון". סימן זיהוי הוא מגדל השעון שבפינתו. כתבו בוויז סראייה או כיכר אדמונד ספרא. האמת היא שעברתי שם במקרה וכשנסעתי סביב מעגל התנועה בכיכר אדמונד ספרא החנייה הזאת נראתה לי ראויה.
מבירור קצר עולה שיש חניון חינמי גם ליד המצודה, שבה לא הייתי, כך שאני לא יכולה להעיד עליה. תוכלו לבדוק גם את כיכר אברהם שדה, שמציעה ליען נוסבאום, בלוגרית וצפתית לשעבר, בפוסט החופשה הגלילית. זוהי ככל הנראה חנייה קטנה אך קרובה מאוד לעיר העתיקה.
קסם צפתי
הלכתי על פי השילוט אל אזור העיר העתיקה. גם גוגל מפס עוזר. מהר מאוד נבלעתי בסמטאות ונשביתי בקסם. כל פינה ציורית יותר מקודמתה. הלכתי באופן לגמרי אינטואיטיבי ואני מתקשה לזכור את שמות הרחובות שבהם הלכתי. במבט חוזר במפה ובפוסט המקסים שכתבה ליען (החופשה הגלילית), נראה שהפסדתי כמה סמטאות והרווחתי אחרות. לא זכרתי כך את צפת. רחובותיה יפהפים. שלט קיר המעיד על מקום קדוש, שער כחול, דלת מצוירת, אבנים עתיקות, ענף של עץ הפולש מעבר לקיר – כל אלה יוצרים המון עניין. ומדי פעם מציץ הנוף הגלילי המוסיף הוד לעיר.
קריית האמנים
חיפשתי את קריית האמנים והגעתי אל חצר רבועה המוקפת בבתי סטודיו. בחצר עצמה כמה פסלים ובאחת מצלעותיה מבנה גדול הנראה כמסגד עתיק. שלט בכניסה למבנה מבשר על תערוכה של אמני המקום. הכל סגור ומסוגר ורק מאחורי דלת כחולה אחת הבליח אור. הגעתי אל הסטודיו המואר ופגשתי את בעלת המקום המעטרת זכוכית ומציירת את נופי צפת בתמונות קטנות.
מתי יהיה פה הומה? שאלתי את בעלת הבית, והיא אמרה שבימי שישי ואולי גם בחנוכה המתקרב ובא. המכירות חלשות כל כך, אמרה, ואנשים צריכים להתפרנס מעבודה אחרת. הרגשתי אי נוחות וקניתי צלחת זכוכית אדומה מעוטרת בעלים ובציפורים.
דימויים שחוקים
סמטת יוסף קארו מקורה ומשובצת לכל אורכה בחנויות של דברי אמנות ובתי מלאכה. הרחוב הופך בשלב מסוים לאלקבץ. הרבה דלתות סגורות ברחוב האינסופי הזה אך יש שגם פתוחות.
האמנות בצפת נשארה מאחור. אני קוראת בוויקיפדיה שקריית האמנים נוסדה אחרי מלחמת העצמאות. התיישבו בה אמנים ונכח בה אז הסגנון של אסכולת פריז באופן בולט. אולם הדור הוותיק התחלף והיוצרים החדשים הפכו את האמנות לממוסחרת מאוד.
כיום היא נראית פשוט מיושנת וחסרת רלוונטיות. עצוב לראות את זה. אני חושבת ששלל הדימויים השחוקים של הרימונים, נופי העיר, הכליזמרים והיהודים העטופים בטליתות הם אלה שהבריחו אותי מצפת בעבר. קיוויתי לראות יצירה אישית אבל צפת נותרה פרובינציה בהיבט הזה.
חלפה מולי קבוצת מטיילים, היחידה שפגשתי בזמן שהותי בעיר. מרחוק שמעתי את אחד הסוחרים דן עם מישהו מחברי הקבוצה. "מחיר טוב עשיתי לך. קח ולך. יאללה יאללה."
גם הדיבור הגס הזה לא עשה לי טוב. פוטנציאל אדיר יש פה. הלוואי שילמדו מהנשים של נצרת איך מקימים לתחייה אזור בתי מלאכה מיושן. החנות היחידה שעשתה לי טוב על הלב היא חנות החנוכיות הצבעוניות והחביבות.
לחוח צפתי
אחרי הנחש הארוך של הגלריות, רחוב אלקבץ נפתח והופך לסמטה יפה. כאן מצאתי הפנייה אל בית כנסת אבוהב ויקב אבוהב ולאחריה את הדוכן של הלחוח הצפתי. זהו מאפה תימני הממולא בגבינה צפתית, זיתים וירקות. הוא מוגש על גבי פלטה מעץ טבעי, ויש לו טעם של בריאות. שתיתי גם נס קפה תימני שהיה בו חוואג' ואולי משהו נוסף. צריך להתרגל לטעם. לא בטוחה שאזמין שוב את הנס קפה המוזר אבל הלחוח היה בדיוק במקום. בחרתי פינת ישיבה מקסימה לשבת בה, וזו תחנת דרך כיפית שאני ממליצה עליה מכל הלב.
לחוח צפתי, רחוב אלקבץ 18
נרות צפת
טיפה אחרי דוכן הלחוח עליתי במדרגות לרחוב במפלס גבוה יותר. באזור הזה יש מקבץ של בתי כנסת ומוסדות תורניים, ובקצה הרחוב, מעבר לבית הכנסת האר"י האשכנזי, מבתי הכנסת העתיקים בצפת, נמצאת החנות של נרות צפת. ילדים יאהבו אותה ויש סיכוי שגם אתם. זה מוסד מאוד מקומי. הנרות עשויים בעבודת יד. החנות החלה את דרכה בייצור של נרות להבדלה אבל יש בה שלל עיצובים שחלקם משעשעים וכמובן גם נרות חנוכה. עכשיו, לקראת חנוכה או בחג עצמו, זה בוודאי עיתוי לבחור נרות יפים וליהנות מהמיצבים היצירתיים.
עוד רגע חושך
הליכה קצרה בסמטאות ומדרגות הובילה אותי אל כיכר המגינים הנקראת על שם מגיניה של צפת בעת מלחמת העצמאות. על הקיר מתנוסס שלט עם סיפורה של הכיכר שראשיתה בהתיישבות היהודית ב-1777.
סמטה נוספת הובילה אותי אל רחוב ירושלים, רחובה הראשי של העיר. כאן, ברחוב ההומה, המלא בחנויות מכל הסוגים, אין שמץ של מסחור ומעניין להתבונן על תנועת העוברים ושבים.
צפת היא בועה ארץ ישראלית מיוחדת, דתית ברובה ועתיקה. היא מוכרת מזה שנים כעיר המקובלים, וגווני התכלת והכחול ומוסיפים לאווירה של הרוחניות והקדושה.
לקראת הטיול שלכם
אם תתכוננו לביקורכם בצפת, מה שאני לא עשיתי, תראו שיש בה יקבים, אתרים כמו חנות גבינות המאירי שהפכה למוסד מקומי, בתי כנסת ומוזאונים.
אני התחלתי את היום בצהרים וסיימתי בחושך. בביקור הבא בעיר אחפש סיור מודרך מעניין, אבל נוכחתי שיש יתרונות גם לשיטוט העצמאי. פרט לכיף שבדבר זה באמת מאפשר לגלות ולפתח את בלוטת הסקרנות. לפעמים כדאי כך ולפעמים כך.
ממליצה בחום לקרוא את הפוסט של ליען נוסבאום על צפת.
ולחפש באתר התיירות של צפת מקומות לביקור כלבבכם.
וגם – סיורים בצפת, מתוך אתר התיירות של העיר
אני מזמינה אותך להירשם ולהיות תמיד בעניינים.
מקסים! איך הצלחת להביא כך את הניחוח של צפת? ועוד עם הגשם… צפת היא בועה זה נכון. בעיניי בועה מקסימה אבל אני מאוד מאוד משוחדת… המסחריות בגלריות היא ידועה. זה נובע מהצורך של האומנים להתפרנס, הם מוכרים ויוצרים את מה שהולך, את מה שנמכר. הקהל שקונה הוא ברובו תיירים מחו"ל.
היטבת לכתוב על העיר, הרגשתי ממש שאני מטיילת שם איתך במקומות המוכרים. נהנתי מאוד לקרוא!
ותודה על הפרגון.
תודה לך, ליען. חיכיתי לך כדי להתחלק אתך בחוויות. ידעתי שכצפתית לשעבר החוויות שלי מעניינות אותך. שמחה שבאת 🙂
כבר כמעט שנתיים שאין תיירות נכנסת, אבל אני מבינה את הקושי של האמנים והיוצרים להשתנות. זה לא פשוט בכלל.