שלושה סיורים קולינריים בשלוש קומות של העיר
פרטי קשר
חיפה ואני
סיור קולינרי והיסטורי בעקבות הטמפלרים והייקים במרכז הכרמל
מפגיש עם סיפורים ופנינים היסטוריות שמרחיבות את הלב
שיתוף פעולה בין "חיפה בהליכה" ל"תרבות אכילה"
את הסיור הזה מוביל למעשה דותן ברום, היסטוריון שמציע גם הוא מגוון של סיורים בעיר והמיזם שלו נקרא חיפה בהליכה. נעמה מוסיפה לסיור את החיבור הקולינרי המשמר את המסורות של יוצאי גרמניה בחיפה שמייד אספר עליהן. הסיור מתייחס לכל המתיישבים בחיפה אשר הביאו אליה אלמנטים שונים מתרבותה של גרמניה – הטמפלרים ואחריהם הייקים, הלוא הם העולים היהודים שהגיעו החל משנות העשרים של המאה הקודמת ובעיקר בשנות השלושים לאחר עליית הנאצים לשלטון.
לייקים הייתה תרומה מכרעת בתחום האדריכלות. ראינו את ההנצחה הצנועה לאלכסנדר ברוולד אשר ערך מחקר מקיף על הארכיטקטורה, האקלים והמאפיינים הייחודיים של הארץ לפני שהחל לבנות כאן, כדי להתאים את תכניותיו למקום. הוא תכנן את מבנה הטכניון שכיום שוכן בו המדעטק והקים את מחלקת הארכיטקטורה בטכניון. שמענו על המלונות שבנו הייקים בחיפה וראינו את מלון הרצליה של משפחת אפשטיין שכיום שוכן בו סניף של השופרסל. אנקדוטה מרגשת היא שבמלחמת העצמאות פינו אל המלונות האלה של הייקים ילדים מהצפון.
מורשת קולינרית מגרמניה – יש דבר כזה?
באופן שאינו רגיל לי שתיתי הרבה יין בחנות היין שבמרכז פנורמה ונשנשתי לחם עם גבינות משובחות. היין הלבן קליל ולכן יכולתי לשתות יותר ממה שאני רגילה.
נכנסנו לחנות הממתקים שוקולטה לפגוש את שוקולד קצנזוגן – לשונות החתול הזכורים לאחדים מאתנו מהילדות.
בקפה דיומא שתינו קפה ופגשנו את בעלת המקום שסיפרה לנו על מתכון השטרמר-מקס שסבַהּ הייקה היה מכין ועתה הוא חלק מהתפריט של בית הקפה. זהו לחם עם פיסות בייקון מטוגנות וביצי עין.
בפאב פייבל שתינו בירה ואכלנו שוקרוט – כרוב כבוש עם נקניקיות. הוא הוגש לנו עם תפוחי אדמה ופטריות. הצמחוניים קיבלו גרסה נטולת בשר.
סיור קולינרי ברחוב מסדה
מפגש אנושי מרתק
הרחוב נמצא בשכונת הדר. זוהי השכונה בקומת האמצע של חיפה, שבשנות כינונה של המדינה היתה זו שבה חלה התפתחות מואצת ובה התבססה העיר חיפה היהודית. בשנים שלפני קום המדינה חיפשו אתוסים גדולים והרחוב נקרא על שמה של מצדה, האתר ההרודיאני שהיה המעוז היהודי האחרון בתקופת המרד הגדול. הייקים שגרו בשכונה קראו לו מסדה שטרסה.
ברבות השנים האזור כולו ירד מגדולתו. הדבר אפשר לאוכלוסיות מגוונות להתגורר בו ובהן עולים חדשים, ערבים, צעירים בעלי זהות מינית מגוונת (להט"ב) ואחרים שידם אינה משגת להתגורר בשכונה אמידה יותר.
בשנות האלפיים החלה להתפתח ברחוב סצנה של אמנות. קבוצת אמני הרחוב ברוקן פינגרז, אשר מזוהה עם ציורי הקיר הגדולים בעיר התחתית ופועלת ברחבי העולם, החלה את דרכה כאן. אמני מיצג, תאטרון ואמנים פלסטיים קנו דירות ברחוב וסביבתו. היו שנים שבהן התקיים ברחוב פסטיבל אמנות. גם סצנת בתי קפה החלה להתפתח, והרחוב זכה לכינוי שינקין של חיפה. בסיור ברחוב נחשפה בפנינו מציאות אחרת, מעט פחות זוהרת.
המנון אלטרנטיבי
אגיד בקצרה שזהו הסיור המרגש ביותר שחוויתי בחיפה היות שעיקרו היה מפגש עם אנשים. פגשנו אמנים בביתם ובעלי בתי קפה לשיחות שהן מעבר לנוסטלגיה או לתכולתה של פלטת הגבינות. המפגשים שרטטו פסיפס אנושי רחב שיש בו יופי, דו-קיום אמתי אך גם כאב.
התארחנו בדירתה המיוחדת של האמנית מיריי שאנן ברחוב בן יהודה הסמוך למסדה. מיריי עוסקת באמנות הפרפורמנס, שבה האמן עצמו הוא במוקד היצירה, ובמהותה היא בין אמנות פלסטית לתאטרון. כשקנתה את דירתה והגיעה אליה לראשונה פגשה בחנייה שלה חבורת גברים ערביים ששיחקו קלפים. במקום להתעמת אתם היא הציעה להם להופיע במופע שהיא מתכננת, וכך התפתח הקשר שלה עם השכנים.
ברחוב הלל, קומה אחת מעל מסדה, פגשנו את הצייר מאיר שובל שסיפר על כך שהרחוב משמש לו השראה.
ברחוב מסדה עצמו פגשנו את תמרה אמיתי המפעילה ביחד עם בעלה את תאטרון מרכז העיר. תמרה כותבת שירה והיא דקלמה בפנינו טקסט הנוגע לזהויות המגדריות השונות של דיירי הרחוב. היא המציאה אף המנון אלטרנטיבי למדינה. מדוע "עין לציון צופייה"? היא שואלת. אנחנו הרי כבר בציון.
שכונה מכילה
התמהיל האנושי הייחודי של הרחוב הצמיח בו מרכזים של עמותות הפועלות למטרות חברתיות. ברחוב נמצא בית הקהילות לגאווה וסובלנות. אנחנו ביקרנו במתנ"ס אשר ברחוב טבריה שהוא המשכו של רחוב מסדה. חדרי הבית מגלים אווירה מיוחדת ובה פינת בגדים יד שנייה והרבה עבודות אמנות. בקיץ מתקיימים על גג הבניין היפהפה אירועים ומופעים.
כמעט ברלין
ברחוב מסדה יש הרבה בתי באוהאוס. אם ממצמצים בעיניים אפשר לדמות אותו לברלין ולרגעים אפילו לפריז. בשעות הערב בתי הקפה הומים ואנשים יושבים בחוץ. בפינה אחרת של הרחוב יושבים אנשים ליד קיר ססגוני בהמתנה לכביסה המתכבסת במכבסה הציבורית. בבתי הקפה שבהם ביקרנו – אוּבַּן ופאזל, שמענו על האווירה השכונתית אבל גם על האלימות ברחוב.
אלכס אדלשטיין מהראשונים בסצנת בתי הקפה ברחוב שוחח אתנו בזמן ששתינו קפה והתכבדנו בגבינות ובנשנושים. יש כאן הכול, הוא אמר. אפשר לחיות כאן מבלי לצאת מהרחוב כלל. תחנת הכרמלית הנמצאת באמצע הרחוב וקרויה על שמו היא יתרון גדול. הפוטנציאל גדול, אבל חסרה תחושת ביטחון בשעות הלילה המאוחרות. הרחוב כיום אינו בימי השיא שלו אבל גם לא בשפל של סוף המאה הקודמת. הרחוב עבר עליות ומורדות וכעת הוא בנקודת אמצע כלשהי. גם הקורונה עשתה את שלה. התחושה היא שהעירייה החליטה להשקיע במרכזים אחרים והדר נותרה תקועה בין העיר התחתית לכרמל.
כאן זה לא שינקין
תדהר טויכר מקפה פאזל מגיש לנו כריך שינקין שיש בו אמירה מעט מתריסה, בהפוך על הפוך, כנגד ההשוואה של רחוב מסדה לרחוב שינקין התל אביבי. אני בוחרת בגרסה הצמחונית, לא מטעמי כשרות אלא במסגרת מאמצי האחרונים להפחית באכילת בשר. הכריך חם ויש בו גבינה מותכת ופטריות והוא טעים לאללה.
תדהר מצייר תמונה דומה לזו שהציג לפני כן אלכס. אין ברחוב הזה פוליטיקלי קורקט, הוא אומר. ערבי זה ערבי. הומו הוא הומו ורוסי זה רוסי. כולם איכשהו מסתדרים ביחד. האחד מציין את הנכבה, אחד את יום העצמאות, אחד את יום הגראס והכל בסדר. אבל אחת לכמה זמן מתפרצת אלימות, ואין לזה כל קשר למהומות שאירעו בחודש מאי ולא לקורונה.
תדהר עצמו הוא הומו גאה ופתוח ששרטט בפנינו את אופיו של הרחוב בצבעים מאוד חיים.
"טוב, אז לא נבוא לבלות כאן לאור מה שאתה מספר", אומרים לו משתתפי הסיור.
"בואו, בואו," הוא אומר. זה רחוב לגיל מסוים והלאה, לא לבני נוער. אבל תבואו. בשעות הערב אין ממה לחשוש.
ואני אומרת, בואו לסיור. זו הזדמנות. ומכאן תחליטו אתם. מה שבטוח, הרחוב מעניין, בעסקיו ובקירותיו המדברים, וקורא לגלות אותו. אפשר בקלות להמשיך מכאן הלאה בעזרת הכרמלית.
סיור קולינרי בוואדי ניסנס
סיור קולינרי קלאסי
בסיור בוואדי ניסנס השתתפתי בסוף מרץ, מעט לפני פסח, ביחד עם בני משפחתי. ההזמנה לסיור הגיעה הפעם מאחת הבנות שלי ששמעה על הסיורים הקולינריים בחיפה והציעה שנצא לבלות ביחד. ובאמת, מכל הסיורים שהשתתפתי בהם, זהו הקלאסי ביותר, סיור אהוב מאוד שמושך אליו קהל רב.
נעמה פתחה בתיאור היסטורי קצר של הרחוב, שהיה אחד הראשונים להיבנות מחוץ לחומות של חיפה העותמנית. הרחוב ננטש מתושביו ב-1948 ובהמשך התיישבה בו אוכלוסייה מגוונת ובה ערבים רבים.
אנו עוברים מדוכן לדוכן, שומעים בקצרה על המאכלים ועל בעלי הדוכנים: טועמים פלפל בדוכן של ג'ורג' ושומעים על מקורו של הפלפל. ממשיכים אל הדוכן של סבתוש. הבנות שלי אומרות שהקובות שאכלנו שם הן הטעימות שאכלו מימיהן. סבתוש הוא מיזם של שתי אחיות שאחת מהן טבעונית. הן מגישות מגוון רחב של תבשילים בגרסאות בשריות וטבעוניות וזהו יופי של מקום לקנות אוכל הביתה.
לאכול במקום או לקנות הביתה
התקופה היתה זמן קצר לפני ראשית הרמדאן. אכלנו בדוכן אל ביתק של פטמה קטאייף נהדר – בצק ממולא באגוזים וגבינה מתוקה.
התעכבנו בדוכני ירקות ונעמה סיפרה על ירקות ייחודיים שניתן למצוא רק בשוק. בדוכן של זיאד יש גם צמחי ליקוט. כשהוא לא בחנות הוא בשטח. הצמחים נאספים ומגיעים לשוק טריים. הדוכן שלו הוא בית מרקחת של ממש שניתן למצוא בו מענה לכל בעיה רפואית. זיאד מכיר את סגולותיהם של הצמחים השונים וניתן להתייעץ אתו. טעמנו אצלו דבש חרובים. שווה לקנות אצלו כדורי גבינה הניתנים לגירוד מעל לסלט ומאכלים שונים.
בהמשך הסיור שתינו גם קפה מצוין אצל מוסטפה ומיץ טבעי על פי בחירה באחד הדוכנים, והראש כבר הסתחרר לי משפע הטעימות והטעמים. אני מפנה אתכם בשמחה אל התיאור היפה שכתבה שיר ים פסקא, בלוגרית וקולגה, על הסיור הזה: הסודות של ואדי ניסנס.
מישהו גר כאן פעם
שמחתי לסיים את הסיור עם סיפורה של סצנת האמנות בוואדי שהתקיימה בו עוד בסוף המאה הקודמת. מהסצנה הזאת התפתחה מסורת החג של החגים המושכת אליה בשנים רגילות המונים.
העבודות בוואדי הן מגוונות אבל בולטות במיוחד עבודות הקרמיקה של חיה תומא ז"ל. האמנית עלתה לארץ ממולדובה (אז חלק מרומניה) ונישאה לאמיל תומא, ערבי נוצרי ופלסטיני בזהותו (ככל ערביי ישראל). נוף הוואדי ונוף הארץ בכלל, בעיקר זה האנושי, שימשו השראה לעבודותיה. היא היתה פעילה חברתית ואמיל תומא היה חבר במפלגה הקומוניסטית הישראלית. נישואיהם של חיה ואמיל תומא שימשו השראה לספרו של סמי מכאל חצוצרה בוואדי.
הנה שוב פרטי הקשר עם נעמה סובול
אני מזמינה אותך למשיך לטייל אתי. הפוסט הבא יספר על רשמים מטיול טרי באיים הקיקלדיים ביוון.
נהניתי לקרוא
הייתי רק בסיור הואדי ואשמח להעמיק את ההכרות עם העיר. שילוב של הדרכה סיפורים ומטעמים הוא כנראה שילוב מנצח. תודה
מסכימה אתך. זה באמת שילוב מהנה ומוצלח