שביל היוצרות בקיבוץ יפעת, בלב עמק יזרעאל
משהו חדש נולד השנה,
יפה, משמח, שעושה טוב לאלו שיצרו אותו ולאלו שבאים מקרוב ומרחוק לראות ולשמוע,
דבר שיכול לקרות בין שותפות ושותפים לדרך.
צפיתי בו מהצד, במשהו הזה, כמעט מהיום שנולד והתפעלתי מהיזמה היפה.
בחרתי לספר על שביל היוצרות בקיבוץ יפעת לקראת פסח, כי בפסח נהוג להתחדש במשהו.
בפסח שעבר השביל הזה טרם נולד.
ים של כישרון
קהילת קיבוץ יפעת התברכה בבעלי עסקים ובהרבה נשים יוצרות, מעניינות, שהיצירה פורצת מתוכן החוצה בהתמדה ובכישרון רב. בתחושה שלי יש משהו באוויר ביפעת, וזה מוזר כי חדר האוכל ביפעת נסגר לפני שנים ואין סיכוי שזה בא מהאוכל. אבל עובדה. אולי זה עניין של אווירה, של משהו שעובר בין היוצרות, ואולי רק עניין של מקרה.
במשך שנים עבדו כל היוצרות ובעלי.ות העסקים המקומיים לעצמם עד שהבשילו התנאים והם יצאו למסע משותף, תחילה של לימוד וצמיחה אישית ובהמשך של חיבור ושותפות. התהליך הוביל להקמה של שביל היוצרות. לא רק יוצרות יש בו, אבל היות שהן הרוב המכריע – השם בהחלט הולם אותו.
בדגש על התרבות המקומית
מיזם השביל הגיע לבשלות בקיץ 2020, בעומק תקופת הקורונה. חרף הקושי הוא תפס תאוצה ורבים כבר ביקרו בו. יש אפילו מבקרים שהכתירו את קיבוץ יפעת כעין הוד של עמק יזרעאל, אבל בשביל של יפעת יש מרכיבים ייחודיים המשמרים הרבה מן המסורת המקומית, הקיבוצית.
זה ניכר בכמה דברים שעוד יעלו בהמשך הפוסט, אבל בעיני בראש ובראשונה בכך שהמבקרים בשביל אינם נכנסים אל חדרי סטודיו וגלריות אלא אל ביתן של הנשים היוצרות. תשמעו מהן על עברן, על הדרך שעברו, על משברים בעקבות אבדן ועל התמודדות עם אתגרים. תראו את פינות עבודתן, הצנועות לרוב, ואת סלון ביתן שהוא מעין בועה של פנטזיה פרטית המאכלסת את יצירתן הענפה.
הדבר יוצר מפגש מאוד אינטימי ואחר. כל היוצרות השותפות למיזם השביל חצו את גיל ה-60, מאחוריהן יש שנים של עשייה, לאחדות מהן יש תלמידים וקהל מקומי, ופתאום יש קהל רחב ומגוון שמתפעל, מתרגש ויוצא מהביקור נלהב ומלא באופטימיות.
הכל התחיל כש…
אני גרה בשכנות ליפעת ומגיעה מדי פעם. אצל כמה מהיוצרות ביקרתי בעבר בנסיבות שונות, ועדיין אני מבקרת. למשל, אצל נורית ביטמן אררט, תכשיטנית ואספנית, ביקרתי ממש לאחרונה.
ידיעות על פעילות שביל היוצרות הגיעו אלי כפי שעוברות ידיעות בין שכנים, ומאוד שמחתי כשהוזמנתי כמה חודשים לאחר מכן לסיור של בלוגריות בשביל. בסיור זכיתי לבקר בדירת האירוח של שרה אליהו ולשמוע ממנה על תהליך הקמתו של השביל. אני מודה לשרה שאירחה אותנו ולרינת שוורץ, בעלת בלוג השפירית, שארגנה את הסיור והזמינה אותי להשתתף בו.
קשה להכיל את שפע היצירה והעשייה בשביל בפוסט אחד. גם המבקרים מתבקשים לבחור שלוש תחנות מתוך ההיצע כי מעבר לזה קשה להכיל. על כן גם אני אתן טעימה מהעשייה המגוונת ואספר בהרחבה רק על חלק מהיוצרות.
לפני כן, הנה קישורים לפוסטים שכתבו חברותי, ובהם תוכלו למצוא רשמים נוספים:
טיול כוכב בעמק יזרעאל מתוך הבלוג נילקה תנשמי שנייה של נילי מרגי
מוזיאונים מיוחדים לכל המשפחה, מתוך הבלוג רואה עולם של מיכל בן ארי מנור. כאן תמצאו את א-גרויסע-מציאה, המוזיאון שהקים דרור ברק שהוא מכנה "מופזיאון". אוסיף רק שדרור ברק עצמו הוא שחקן ומספר סיפורים מחונן; הוא כוכב המוזיאון והשם מופזאון הוא הברקה ההולמת את המקום ואת האיש.
כמו אז
בשביל היוצרות משתתפות גם רחל קולניק ומורן ברק.
רחל קולניק מחברת בין אנשים וילדים באמצעות משחקים. השתתפתי בעצמי בפעילות שלה בקיץ ביחד עם קבוצת נטוורקינג מהעמק. הפעילות מנערת את האבק מהתאים האפורים במוח, מעוררת את הרוח הספורטיבית, משעשעת ועושה טוב לחברותה. הכל פשוט, כמו אז, כשם העסק של רחל. פשטות האמצעים המשמשים את רחל מתכתבת אף היא עם המורשת הקיבוצית ומחזירה אותנו קצת לעצמנו, לדברים שאנו יכולים להפיק מסביבתנו ולעשות מבלי לרוץ לחנויות. אם אתם משפחה עם ילדים או צוות כלשהו המחפש פעילות שתעיף אתכם, אני ממליצה על הפעילות של רחל.
מורן ברק אופה לחם ומאפים בריאים ישר מן הלב, וכשמבקרים בשביל ניתן להזמין אצלה מאפים.
היוצרות
נוריתא – מעצבת תכשיטים ואספנית
לנורית ביטמן אררט היתה סבתא אהובה ממוצא ייקה שלקחה אותה בילדותה לאופרה וממנה היא ספגה את היחס לתרבות ולמורשת. יום אחד, כשהיתה כבת חמש, נפלו לסבתהּ, פראו דר' גוטר, חרוזים מבגד מרשים ומפואר. נורית זוכרת היטב איך זחלה מתחת לרהיטים כדי לאסוף את החרוזים. החוויה הפכה לזיכרון מעצב ומאז יש לה אהבה גדולה לחרוזים.
אחד מחדרי דירתה הוא בית מקדש לחרוזים ובו מגירות רבות שבהן החרוזים ממוינים. העיניים שלי נדדו אל המחרוזות שבהן כל חרוז הוא סיפור אחר. יש לה אוסף גדול גם של חרוזים ייחודיים. היא מלקטת, אוספת, שומרת, מפרקת מתכשיטים שאינם בשימוש, ויוצרת מהם תכשיטים צבעוניים נפלאים.
אוספים, אוספים
לא רק חרוזים נורית אוספת אלא כל דבר הקשור באסתטיקה ומורשת ויש לו ערך, מה שנקרא וינטג'. יש לה בנים המתגוררים מעבר לים ולפני שפרצה הקורונה היא הרבתה לבקרם ובכלל לטייל בכל הזדמנות. מכל מסע היא חוזרת עם חפצים מעניינים ותכשיטי וינטג'.
אחד הבנים גר בעבר בניו יורק וכיום בקונטיקט שבניו אנגלנד. באזור הזה מתגוררים אנשים רבים שהגיעו מאירופה ובמכירות החצר שהם עורכים ניתן למצוא מציאות.
בווטרינות בדירתה ניצבים כלים נאים; על מדף בפינה אחרת יושבות בובות שכל אחת מהן מוקדשת לאחד מהנכדים; על הקיר תלויים ציורים שנורית ציירה. במשך שנים היא היתה מורה מיתולוגית לאמנות.
גולת הכותרת בשבילי היתה אוסף פסלוני תיבות הנגינה. כשהמנקה עולה על שרפרף כדי לנקות את האבק היא מפעילה את תיבות הנגינה והשמחה גדולה.
תכשיטי הכסף
פינת העבודה של נורית אינטימית וכלי העבודה המשמשים אותה הם עדינים. נורית יוצרת תבניות לתכשיטי כסף באמצעות גילוף בגוש שעווה. הדוגמאות לתכשיטים הן מפרי דמיונה ועולמה הפרטי. מבחר התכשיטים בביתה של נורית כולל את אלה שהיא יוצרת, מכסף או משזירת חרוזים, וכן תכשיטי הוינטג' שהיא מתקנת ומחזירה לחיים. המבחר גדול מאוד ולאוהבי התכשיטים הביקור אצלה הוא חגיגה. לעסק שלה קוראים נוריתא, ובשם זה ניתן למצוא אותו בפייסבוק.
Nurita – עיצוב תכשיטים בקיבוץ יפעת
נורית ביטמן אררט (דף פייסבוק אישי)
מכירת חצר
בסוף השבוע 2-3.04 נורית עורכת בביתה "מכירת חצר" של כלי הגשה, תמונות ופריטים מאוספי הוינטג' שלה. כמובן ניתן לבחור תכשיט, ואתם מוזמנים.
חינה גולדהור – יוצרת רב-תחומית בדגש על פסיפס
כבר מרחוק מתגלות עבודותיה של חינה גולדהור. מדרגות הכניסה לבית המעוצבות והגינה המלאה בפסליה חושפים עולם עשיר של צבע ושל עשייה. חינה יוצרת פסיפסים אבל היא לא מגבילה את עצמה בגבולות ובהגדרות ויוצרת חיבורים נפלאים עם גרוטאות, שברים של כלים, חפצים שיצאו משימוש ואלמנטים מקרמיקה שהיא יוצרת בעצמה. היצירה שופעת ממנה.
חינה משתמשת בחומר הקרמי בכל צורותיו: כשהוא רך וניתן לפיסול וכשהוא קשה וניתן להשתמש בו כפי שהוא או לנצל את שבריו. יש שימוש מרובה בקיים. עיניה של חינה פקוחות לרווחה אל הסביבה. קוצי הקיפודים שבתמונה הם מבקבוקים אשר שימשו פעם לבדיקות חלב ברפת.
פרט לעבודות היפות בגינה צדו עיני את שלט הכניסה שיצרה חינה בעבור שכנתה, נורית ביטמן אררט. ככה זה בין שכנות לחיים ולדרך. דבר נוסף שמשך את לבי הוא אוסף הכלים הישנים. על מדפים בחצר הבית מניחות שכנות וחברות כלים שנשברו או כאלה שאין בהם צורך עוד.
יצירה, דמיון וצבע בכל פינה
הבית עצמו מלא באינסוף רהיטים שחינה טיפלה בהם בפסיפס, ציורים ועבודות שיצרה. העבודה של חינה דורשת מרחב, ובהיעדר סטודיו היא יוצרת בשולחן המטבח שאותו היא מפנה לקראת כל קבוצה המגיעה לביקור. עבודות רבות נמצאות גם בגינה שבאחורי הבית, ולמעשה זהו גן פסלים קטן.
שפע היצירה, הדמיון והצבע מצויים בכל פינה, והם השראה בלתי רגילה לכל מי שאוהב אסתטיקה ולמי שהיה רוצה ליצור משהו אבל מחכה למשהו שיפתח לו את הראש. גם חינה היתה בעברה מורה לאמנות, וברבות השנים, לאחר שהתאלמנה, למדה עיצוב גרפי. לימודי העיצוב נתנו לה כלים רבים ופתחו מעיין של יצירה.
נעמי לוי – מפסלת ברשת
לקבלת פנים חמה תזכו עם ההגעה לביתה של נעמי לוי. שלל של דמויות וטיפוסים תפגשו כבר בכניסה: זוג אוהבים צועד בחצר, ילד בתלת אופן, ילדה ישובה על הדשא; פרלמנט של דמויות נשיות יושב דרך קבע בקדמת הבית וציפורים עדינות, קלילות ושקופות יושבות על ענף.
נעמי מספרת שהיא חשה בנוכחותן כשהיא נכנסת לבית, והן ממלאות את החלל ומשמשות לה חברה. לנעמי לוי יש זכויות רבות כאדם, כיוצרת וכמי שעבדה ומילאה תפקידים במשך השנים, אבל סיפורה קשור בעבותות לסיפורו של בעלה צביקה לוי ז"ל, משום שיצירתה החלה לנבוע בתקופה שבה הוא חלה. זו היתה תקופה קשה. הבית היה מלא במטפלים ובמבקרים והיא היתה זקוקה למשהו לעצמה.
צביקה לוי נודע בציבור כ"אבא של החיילים הבודדים". במשך שנים הוא דאג להם, טיפל במצוקותיהם, מצא להם פתרונות, חיבר אותם למשפחות מאמצות, ובעיקר הוא מיצב את הנושא בתודעת הציבור והביא למיסודו בצבא. ב-2017, כשכבר היה חולה בניוון שרירים (ALS), זכה בפרס ישראל למפעל חיים.
בד בבד נעמי מספרת גם על עצמה ועל הטכניקה המיוחדת של העבודה ברשת. קשה להאמין שהחלה ליצור רק לפני שנים ספורות.
ממשיכה את דרכו
כשהיא מספרת, דמותו הייחודית של צביקה קמה מול העיניים. צביקה היה אדם מיוחד שלא ידע גבולות ודלת סגורה לא היוותה מחסום בעבורו. נעמי ממשיכה במידה רבה את פועלו. היא הפיקה חוברת ובה סיפורים משעשעים על ימי ילדותו של צביקה, ואת ההכנסות ממכירת החוברת היא תורמת למשפחות של חולי ALS. את הסיפורים כתב צביקה בעצמו באמצעות מצמוץ עיניים כשהיה כבר חולה מאוד. בנוסף, היא הקימה ביחד עם ילדיה קרן שעוזרת לחיילים הבודדים במימון תואר ראשון לאחר השחרור מהצבא.
יוצרות נוספות בשביל
בשביל פעילות עוד יוצרות שכדאי להכיר. לכולן סיפורים מעניינים ויצירה מרתקת לא פחות:
ססיליה תמיר היא קרמיקאית היוצרת מגוון כלים ופסלים. היא עלתה לארץ מארגנטינה והיא מביאה עמה תרבות אחרת. הבובות האינדיאניות ופסלי הטוטם שהיא יוצרת מרשימים מאוד.
מיכל דורון דורון יוצרת בנייר, ואף היא מותחת את גבולות החומר ויוצרת בו רהיטים, פסלים ודמויות גדולות ממדים. גם ליצירותיה יש קשר לסיפור חייה ומעניין לשמוע על מקורותיהן.
חדוה מלר ברזילי היתה במשך שנים רבות מורה לפיתוח קול ועבדה עם אמנים ושחקנים. יש שזוכרים אותה כשופטת בתכנית הטלוויזיה "בית ספר למוזיקה". כשפרשה מעבודתה עברה לגור בקיבוץ יפעת וכיום היא מציירת ורוקמת. למבקרים בשביל היא שרה ומספרת על הקשר שבין המוזיקה לציור ולרקמה. חדוה מלר ברזילי היא היחידה מהיוצרות שאצלה טרם ביקרתי ואני סקרנית לפגוש.
אצל שרה בקיבוץ יפעת
שרה אליהו היא המון דברים. היא הרוח החיה שמאחורי מיזם השביל. היא מסורה למפעל החדש והיפה הזה. היא מקדמת אותו והיא זו שמתאמת את הביקורים. את החיבור עם בעלי העסקים ועם היוצרות עשתה מפני שחיפשה ערך מוסף לאורחים שלנים בדירת האירוח שלה.
שרה שיפצה את הדירה שירשה מהוריה והסבה אותה לדירת נופש שניתן לשהות בה בעת חופשה בעמק יזרעאל. הדירה משווקת באתרים בוקינג ואייר בנב בשם: אצל שרה בקיבוץ יפעת. ובאמת, שרה והדירה אחד הם. שרה מאמינה בתיירות שנותנת ערך מוסף ומייצרת גם חיבור אנושי. האורחים יכולים לשלב בחופשתם סיור בשביל היוצרות או סיור בשבילי הקיבוץ. את הסיור עורכים בקלאבקר של שרה והוא אטרקטיבי גם לילדים.
חוויה אסתטית המחוברת לסביבה
דירת אירוח בקיבוץ זה לא עניין של מה בכך. עובדה היא שאין הרבה כאלה. זה קשור בכך שעד לאחרונה לא ניתן היה להוריש דירות בקיבוצים וגם כיום חלות על כך מגבלות בחלק מן הקיבוצים שהחלו בתהליך של שיוך דירות. בכל אופן, מי שמתארח בקיבוץ נמצא במקום עם עבר מיוחד שניכר עדיין גם בהווה, ובאמת מתבקש לתת לזה ביטוי בעבור אורחים המעוניינים בכך.
בעת שיפוץ הדירה שרה בחרה לשמור על מאפייניה המקוריים כדי לעצב חלל המבטא את תרבות המקום. יש בו סלון מטופח, מטבח מצויד הכולל גם מכונת קפה ופינוקים אחרים. אבל יש בו גם רדיו ישן, טלפון חוגה ותנור פיירסייד כאלמנטים עיצוביים.
רוצים ללון בדירה של שרה ביפעת? דברו אתה: 052-349-1825
לתיאום סיור בשביל היוצרות – דברו עם שרה. הסיור מתאים לקבוצות, למשפחות או לזוגות. הנה שוב מספר הטלפון: 052-349-1825
הדירה של שרה בפייסבוק
שביל היוצרות בפייסבוק
שביל היוצרות – אתר האינטרנט
ומה עוד ביפעת ובעמק יזרעאל?
יש המון. אם פעם לא הייתי בטוחה שעמק יזרעאל ממלא חופשה בפני עצמה, היום אני כבר בטוחה בכך, והיא אף עשויה להיות אטרקטיבית.
ראשית, בקיבוץ יפעת עצמו שוכן מוזיאון העמק, שהוא מוזיאון פתוח עם פעילויות חווייתיות המתמקד במורשת של ההתיישבות בעמק. בכניסה למוזיאון יש מרפסת תצפית נהדרת שממנה נשקף נוף העמק.
.
שנית, אני עצמי עורכת עד סוף אפריל סיורים במגדל העמק וביער בלפור לקבוצות, משפחות או זוגות. אני מזמינה אתכם לקרוא על הסיורים שלי:
סיורים ייחודיים בפינת עמק יזרעאל יער בלפור
.
חוויה נוספת שעשויה להיות מאוד משמעותית היא אירוח בבית משפחת מורד ביקנעם. גם היא מקרבת בין אנשים ונותנת המון השראה ואופטימיות.
.
ופרט לכל אלו יש סביב העמק מסלולי טבע נהדרים, וברחבי העמק אתרי מורשת לרוב, גלריות משובחות, מוזיאונים, יקבים, עגלות קפה ומסעדות. נצרת קרובה. נחל ציפורי על כף היד. אבל יש עוד המון המון.
אני מזמינה אותך להצטרף אל מועדון החברים של שמתי לב.
Facebook Comments