מחוץ למסלולי ההמונים
התקופה הזאת של חודש פברואר שבה פריחת החורף עדיין שופעת ופריחת האביב כבר כאן, היא הרגע המזוקק הזה בשנה שבו כל כך הרבה יופי חובר לו ביחד. גם הפרפרים מתעופפים סביב במסלולי הטיול והמראה הכללי מרהיב. מזל שיצאנו מהסגר ברגע האחרון לחזות בכל זה.
עמק יזרעאל הוא הגדול בעמקי הארץ, והמסלולים שעליהם אספר מרוכזים בפינה אחת שלו, כולם קרובים זה לזה. מדובר בטיולים קלילים. אפשר לשלב לפחות שניים מהם ביום טיול או לבחור ביניהם ולהוסיף להם חוויות מסוג אחר באזור. גם לזה התייחסתי בפוסט, ובנוסף, אתם מוזמנים לעיין גם בפוסטים אחרים שכתבתי על העמק והמרחב שלו.
יער מסריק מול קיבוץ שריד
מול הכניסה לקיבוץ שריד נמצאת גבעה מיוערת. היער ניטע ב-1930 ונקרא "יער מסריק" על שם טומאש מסריק שהיה נשיא צ'כוסלובקיה הראשון וידיד ישראל. על שמו נקראים גם קיבוץ כפר מסריק, רחובות רבים ברחבי הארץ וגם היער הזה. כמו כל יערות קק"ל שניטעו בארץ בעת ההיא הוא החל את דרכו כיער של אורן ירושלמי, וכמוהם גם הוא הזדקן ועובר בשנים האחרונות תהליך של שיקום. כיום יש בו קרחות יער וגם עצים מגוונים ובהם חרוב, אלון, שקד שפורח כעת ועוד.
באזורי היער הצפוף והמוצל פורחות בחודשי החורף ותחילת האביב המוני רקפות וביניהן צצות להן הכלניות. שביל מסומן עובר באזור מרבצי הרקפות והמטיילים נדרשים ללכת בו בלבד. באזורים החשופים יותר לשמש פורחים שפע של פרחי אביב. המראה ססגוני ומשובב לב ממש. יש גם פינת פיקניק מקסימה. כמה דרכי עפר חוצות את הגבעה בכיוונים שונים. הגבעה לא גדולה בסך הכול וניתן ללכת לכאן ולכאן, לשוטט ולגלות את פינותיה.




פגישה בראש הגבעה
אם הולכים בדרך העפר הרחבה הראשית עד לקצה מגיעים פתאום לבתיה של מגדל העמק. זו מן הפתעה שכזאת לגלות שהעיר קרובה כל כך. סמוך לנקודה הזאת יש בצד השביל שרידים של בית בד עתיק.
מקצה השביל, כשפנינו אל מגדל העמק, אפשר לפנות שמאלה במורד הגבעה. היער נמצא עתה משמאל, ושדות דגן מוריקים – מימין. המראה מאוד פסטורלי. הלכתי במסלול הזה שתיארתי לאחרונה עם משפחתי, ואחרי כברת דרך קצרה חזרנו אל היער.
שביל אחר עולה אל ראש הגבעה, ואם תבואו ביום בהיר בשעות של שיא היום ותמתינו בסבלנות תזכו לחזות במחול של פרפר זנב הסנונית. לאחרונה הייתי ביער מסריק בסיור בנושא פרפרים ולמדתי טיפ על הפרפר המלכותי הזה. זנב הסנונית הוא פרפר מעפיל. הוא יכול להגביה עוף והוא מחפש את הנקודה הגבוהה בשטח כי זהו המקום המוסכם של הנקבות והזכרים להיפגש.
*על יומן ניטור הפרפרים שלי אפשר לקרוא כאן.


איך מגיעים?
נוסעים בכביש 73, הכביש שבין צומת נהלל לצומת תל עדשים, וממש מול הכניסה לקיבוץ שריד פונים לכיוון הנגדי בדרך עפר. לבאים מכיוון עפולה ותל עדשים זו פנייה ימינה. לבאים מכיוון נהלל רצוי להמשיך לצומת הבא כדי להסתובב ולחזור אל הכניסה כך שתהיה מימין.
הכניסה אינה נראית עד לרגע האחרון, והיא לא נוחה. אין בכביש נתיב יציאה, אך מרגע שנכנסים זהו יער מאוד מסודר וערוך למטיילים. מתקדמים קצת קדימה בדרך הכבושה ומגיעים למקום שניתן לחנות בו. גם בית הקברות של שריד נמצא כאן והדרך נוחה למכוניות.

ואם אתם כבר כאן
בקיבוץ יפעת הסמוך ניתן לפגוש המון נשים יוצרות ומוכשרות כל אחת בתחומה, היוצרות בפסיפס, ברשת, בניר, בקרמיקה, בציור ובחוט ומחט. יש שם גם מוזיאון היסטורי-נוסטלגי מעורר זיכרונות והתרגשויות בשם א-גרויסע מציאה, עסק של מאפים ומטעמים ומיזם מקסים של משחקים כמו שהיינו משחקים פעם. הוא נקרא "כמו אז". כל האמניות ובעלי היוזמות האלה התארגנו השנה ביחד למיזם שנקרא שביל היוצרים. בתיאום עם שרה אליהו קבוצות קטנות יכולות לבקר בתחנות בשביל על פי בחירה.
שרה אליהו: 052-349-1825
.
ומה עוד? שימו לב לאפשרות המפתה הבאה:
עד סוף פסח מוצגת בגלריה שבאולם המופעים ביפעת תערוכתה של שרה אבנין גנישר היוצרת ברקמה. שרה היא רוקמת מופלאה שעברה דרך ארוכה של התפתחות ביחד עם הרקמה. אני מכירה אותה אישית ופעם סיפרה לי שעוד כשהיתה נערה היתה לה ערכת רקמה מתחת למיטה. התערוכה מבוקשת והומה ממבקרים (לא בצפיפות, אין מה לחשוש).
שעות הפתיחה:
ימים א-ה, 9.00 – 13.00
שישי – שבת, 10.00 – 13.00


גן לאומי תל שימרון
תל שימרון נמצא ממזרח לצומת נהלל, ליד היישוב תמרת. מהתל יש תצפית יפה על נהלל, על מרחבי העמק ועל רכס הכרמל ממול. לתל יש חשיבות בהיסטוריה העתיקה וגם החדשה של האזור.
שימרון היתה עיר מקראית ובספרות חז"ל היא נזכרת כסימוניה. ראשוני נהלל ישבו ממזרח לתל בטרם עברו לנקודת הקבע שלהם, סמוך לכפר הערבי מעלול שהיה בקרבת מקום עד 1948. אחרי קום המדינה הוקמה בשיפוליו המערביים של התל מעברת סימוניה. תושביה היו לראשוני המתיישבים במגדל העמק הסמוכה.
במורד הדרומי של התל יש שמורה של עצי שיטה מלבינה. זהו עץ הגדל בעיקר בסוואנות של אפריקה וכאן זוהי נקודת תפוצתו הצפונית ביותר על פני כדור הארץ. מעל לשמורת השיטה המלבינה נמצא בית הקברות של נהלל. כאן קבורים בני משפחת דיין על כל שלוחותיה ומשפחת רמון. הכל מאוד צנוע כמקובל בהתיישבות העובדת.
התל וחלק מהרכס של תמרת הוגדרו כגן לאומי, אבל זהו אינו אתר סגור. זה מקום עם הרבה סיפורים. אספר מיד על הפריחה אבל קשה להתעלם מההקשר ומה שמסביב.



שביל פרחי החורף
שביל הפריחה נמצא במורד ההר בדרך לבית הקברות של נהלל. בין השיחים ועצי היער פורחות רקפות בשפע וביניהן הכלניות. בחלונות שבין העצים נשקף נוף העמק. אחרי כברת דרך לא ארוכה מגיעים אל שטח פתוח.
נדמה כאילו השביל הסתיים אך יש לו המשך. הוא עובר דרך קטע של עשבייה ירוקה ובה שיחי חלמית, סרפד וחרדל ונכנס לקטע יער נוסף. בקטע הזה יש גם עצי אלון וחורש מגוון. פריחת החורף היפה לרגלי העצים נמצאת גם כאן.
הלכתי בשביל הציורי עד שהוא נפגש עם דרך עפר רחבה. אפשר להמשיך עם הדרך לכיוון תמרת אך אני התחלתי לחזור לכיוון שממנו באתי, הפעם בדרך הרחבה, והגעתי אל אחת החלקות של בית הקברות, שבעונה הזאת אף הוא מלא בפריחה מרהיבה.
שיטוט בבתי קברות זה אחד הדברים המעניינים בעיני. המצבות מספרות סיפורים. הטבע המזדחל ומכסה אותן ממחיש את הזמן החולף. פה ושם יש ספסל הצופה אל הנוף ומי שאין לו סבלנות לשבת יכול כמובן לצפות בנוף מכל פינה שירצה.




איך מוצאים את השביל?
היישוב תמרת יושב בשלוחת הר סמוך לכביש 75 (כביש חיפה נצרת). במעלה כביש הגישה ליישוב יש פנייה שמאלה אל דרך עפר המובילה אל בית הקברות. הכניסה אל שביל הרקפות והכלניות נמצאת באמצע דרך העפר הזאת.
סעו לאט לעבר בית הקברות עד שתראו במדרון היער מימינכם גשרון קטן כמו זה שבתמונה. זו הכניסה למסלול. הוא חלק מסינגל תמרת כפר החורש. הלכתי שם באמצע השבוע לבד ולא היו רוכבי אופניים על השביל, אבל יתכן שתיפגשו חבורת רוכבים.
חניתי טיפה הלאה במקום שבו יש שטח חנייה רב בצד הדרך, אבל בהמשך הזזתי את הרכב לחנייה של בית הקברות. עמדו שם מכוניות נוספות והמקום נראה לי בטוח יותר. המרחקים שאני מתארת קצרים וניתן ללכת ברגל מהחנייה לאורך דרך העפר עד לכניסה אל שביל הפריחה.

שמש ופריחת אביב
ביציאה מבית הקברות המשכתי לטייל בשבילי הרכס. יש שם רשת של שבילים. הנוף כאן פתוח יותר. יש כאן עצי חורש ארץ ישראלי מגוונים אך הם אינם צפופים ופריחת האביב חוגגת. בצל העצים ובשבילים הצדדיים יש גם כתמי רקפות.
שוטטתי קצת על ההר וכשהרגשתי שאני עומדת להתבלבל חזרתי אל חלקת בית הקברות שממנה יצאתי. המשכתי עוד קצת אל הכניסה הראשית של בית הקברות. מכאן אפשר לעלות לתל בשביל העולה בתלילות או בשביל מתון הסובב אותו מדרום ועולה בשיפוע סימפטי יותר. מובן שבחרתי בו.


דברים שקורים בגן לאומי
על התל הוקם בעבר מגדל תצפית אך הוא פורק ונותר רק בסיס הבטון. גם כאן אפשר בוודאי לצפות לדייט של פרפרי זנב סנונית, אך במקום פרפרים פגשתי זוג צעיר שישב על בסיס הבטון ועשה אהבה. מיהרתי להסתלק כדי לא להפריע ובדרכי פגשתי פרפר אחר: צהבוני התלתן. זה פרפר ממשפחת הלבנינים שכנפיו בגווני צהבהב לימוני וירקרק בהיר.
התגנבתי בשקט כדי לצלם וחבורה של גברים הגיעה מאחורי. עשיתי תנועת "ששש… פרפר", אבל הם חלפו על פני בגסות והבריחו את היצור היפהפה. שיט. אחר כך בבית הקברות, ליד הקברים של אליהו ובתיה דיין, אנשי העלייה השנייה, פגשתי שוב את החבורה והפכנו לידידים. הם מורי דרך, מובטלי קורונה, דווקא חבורה נחמדה.
*למי שלא קרא את הטקסט על יער מסריק, כאן אפשר למצוא את יומן ניטור הפרפרים שלי למקרה שאתם מתעניינים מה הקטע שלי עם פרפרים.


שמורת השיטה המלבינה
על שמורת עצי השיטה המלבינה אפשר להשקיף מהתל או מבית הקברות אבל הכניסה אליה נפרדת. גם היא יוצאת מכביש הגישה לתמרת אך ממש סמוך למפגש עם כביש 75.


ואם אתם כבר כאן
כפי שניתן לראות תל שימרון הוא מקום עם מטען גדול של סיפורים, אך הם לא נגמרים בתל עצמו. אם כבר הגעתם עד לכאן, סעו לרחוב הסירה בתמרת ותגלו עוד פינה מיוחדת הקשורה להיסטוריה החדשה. הפינה התכסתה השנה בציורי קיר ופסלים של אמני תמרת. המבנה הנטוש של מושב תימורים אשר החל את דרכו כאן לפני שעבר דרומה, עבר מהפך והפך לפינה מפתיעה ומושכת. חידוש המקום הוא יזמה של אמציה אשכנזי, תושב תמרת.

שביל הרקפות במגדל העמק
למגדל העמק יש הרבה ריאות ירוקות. גם היא יושבת בשלוחה של הרי נצרת, גבוה מעל לעמק, והיא מוקפת מכמה צדדים ביער בלפור הפולש אל שכונותיה. בשכונת רבין בעיר, קרוב לפארק רבין, ישנו שביל רקפות שהוא יער פיות של ממש.
לאחרונה שוחחתי עם כמה תושבים במגדל העמק ואחד מהם אמר לי שזה שביל הרקפות הכי יפה בארץ. אני תמיד שמחה לפגוש גילויי גאווה מקומית שכאלה, ואם להעיד בעצמי על השביל אני חושבת שהוא צודק.
היער כאן צפוף יחסית ובצל העצים פורחות רקפות כמלוא העין במשטחים גדולים ורצופים. גם כלניות יש כאן והן בהחלט מוסיפות צבע למרות שהרקפות הן הדומיננטיות. ב-2007 סומן כאן שביל מעגלי ביחד עם מתנדבים ותלמידי בית ספר "נופים" שאורכו כמה מאות מ'.


היער של כיפה אדומה
חלקת היער הזאת אינה גדולה במיוחד אבל חווית ההליכה כאן היא של יער אמתי, בשונה מיערות רבים בארץ שהם למעשה חורש. עצי האורן כאן עומדים זקופים ועדיין לא התכופפו או התדלדלו כמו ביערות הקרן הקיימת שהזדקנו. בצל העצים והשיחים מצאנו גב מים שהתמלא בגשם ופטריות אורניות שהתחבאו מתחת לעלים ירוקים.
בשלב מסוים נדמה שהשביל נעלם ויש לחפש אותו. נראה שכבר זמן רב לא נעשתה עבודת תחזוקה לשביל אבל אחרי חיפוש קל וקצת אינטואיציה מוצאים את ההמשך. וכאמור, זו חלקת יער לא גדולה ותמיד ניתן לצאת ממקום כלשהו או לחזור בדרך שבה הגעתם. בסיור שהובלתי לאחרונה מצאנו את השביל ללא בעיה אבל קרה לי בפעם אחרת שסיימתי אותו ממקום אחר.



איך מגיעים?
כתבו בוויז "פארק רבין" או "רחוב ירדן". ברחוב ירדן, ליד השלט הגדול "שכונת רבין, שלב ג" יש מגרש חנייה. ניתן לחנות גם בחניות לאורך הרחוב סמוך לשער של פארק רבין. אחרי שתחנו לכו במעלה רחוב ירדן עד למעגל התנועה ומשם פנו בשביל להולכי רגל בכיוון הירידה ובו הכוונה לסינגל האופניים של מגדל העמק וליער הרקפות.


ואם אתם כבר כאן
פארק רבין הסמוך הוא פארק עירוני יפהפה. למשפחות המטיילות כדאי לדעת שיש בו שפע של מתקני משחק לילדים, אבל העיצוב של הפארק, הפרגולות המצלות על פינות הישיבה וצמחיית המים לאורך נתיב הנחל החוצה את הפארק – כל אלה הופכים אותו למה שהוא. מהפארק יש גרם מדרגות המוליך אל שבילים ביער ואל מצפור מיוחד במינו. ובכלל, יש עוד דברים מעניינים לראות במגדל העמק וביער בלפור הסמוך. בקרוב אתחיל להוביל טיולים בעיר וביער עד לקיבוץ גניגר שלרגליו. שם אני גרה.
עקבו אחר הסיורים כאן: ממגדל העמק למגדל הגמל – סיורים חוויתיים

איפה אפשר לאכול
טייק אווי בימי קורונה
אפשר לאסוף הזמנות מסניף קפה קפה במתחם תחנת הדלק פז ביפעת או ממסעדת ללה במתחם תחנת הדלק סונול בצומת כפר ברוך (נקראת "ללה קפה שריד"). ללה מאוד אהובה על משפחתי אך היא עובדת בתקופה המורכבת הזאת רק בימים א'-ה'. בקפה קפה עובדים שבעה ימים בשבוע.
.
עגלת הקפה עגלולה – יושבת ליד משטרת נהלל ההיסטוריתעם הפנים אל נוף השדות. פרט לקפה תוכלו להתכבד שם בעודה, פיתה זעתר, ג'חנון ועוד. איך מגיעים? נכנסים ליישוב מנשייה זבדה ופונים שמאלה בפנייה הראשונה. נוסעים ישר עד שעוברים את היישוב אל כיוון המשטרה ההיסטורית.
.
וטיפה יותר רחוק (בקטנה)
אפשר לחפש פתרונות טייק אוויי ברמת ישי. לאוהבי הסושי – המסעדות היפניות, אצה ופרנג'ליקו, עובדות שבעה ימים בשבוע, אבל בימים אלה מומלץ להתקשר. מסעדת העמק מגישה מאכלים מזרחיים, והיא פתוחה בשבת.
חוות דרך התבלינים בשדות בית לחם הגלילית מגישה גם משקאות, מאפים וארוחות קלות במסגרת טייק אוויי. אפשר לקחת את האוכל ולשבת בשדה מחוץ למסעדה. פתוח ופעיל בשישי-שבת.
מקום לפיקניק
בין שריד ליפעת יש כניסה בדרך עפר לכיוון העמק אל חורשה נעימה שנקראת "חורשת הבונקרים". שמה הרשמי כיום הוא "חורשת סלובניה" והיא מופיעה בוויז בשני השמות. אם באים מכיוון שריד יש לנסוע עד יפעת כדי להסתובב ולהיכנס כך שהכניסה לדרך העפר תהיה מימינכם. שמה של החורשה ניתן לה בזכות הבונקרים שבנו הבריטים במקום כדי לאחסן תחמושת לשירות בסיס חיל האוויר המלכותי ברמת דוד.
במגדל העמק יש שתי אפשרויות:
בחלקת היער שליד פארק רבין יש מצפור מיוחד במינו ולידו שולחנות פיקניק.
ביער קהילתי מגדל העמק יש גם כן שולחנות לשבת ולבלות. הכניסה ליער הקהילתי במפגש הרחובות דרך חטיבת גולני וששת הימים. יש כאן גם מצפור נהדר – מצפור אבינעם פרץ – ואפשרויות טיול נפלאות ביער בלפור.
עוד שבילי פריחה מחוץ למסלול השחוק
אני משתדלת לתת דגש על פינות פחות מוכרות, והנה הצעות של קולגות:
על מסלול פריחה נוסף במרחב הקרוב כתב אביחי שקד בבלוג ילד טבע: מסלול פריחה ביער הסוללים
על מסלול טבע יפה מחוץ למסלול השחוק בטבעון, הקרובה אף היא לאזור הזה בעמק, כתבה עינת הרשקו בבלוג אלטר-נע-טיבה: טיול בטבעון – טבע, קולינריה ואמנות
ינינה זסלבסקי אפק כתבה בבלוג אפקים מטיילים על טבעון מנקודת מבט לגמרי אחרת: טיול לקרית טבעון – אמנות ומורשת בניחוח קל
אני מזמינה אותך להצטרף אל מועדון החברים של שמתי לב
אנחנו מתכנים טיול בקרוב, אז תודה על ההמלצות 🙂
נהדר. ואם אתם רוצים ללון לילה באזור, לשרה אליהו (שכתבתי עליה כאן בפוסט) יש דירה לא יקרה ביפעת והיא מארחת נהדרת. תיקח אתכם בקלאב-קר למקומות שיעניינו את שלו.
הפוסט כל כך יפה זיוה. הפריחה משגעת ויש פה הרבה רעיונות מעולים. מחכה להגיע ולטייל באזור וחושבת שזה יקרה ממש בקרוב ❣️
תודה רבה, איריס. העמק באמת במיטבו בתקופה הזאת
בכלל לא ידעתי שיש גן לאומי כזה – תל שימרון. תודה על ההמלצות על השבילים הנסתרים האלה זיוה! מתכוונת לטייל בעקבותיך
תודה לך זיוה על כל ההמלצות. השבוע טיילנו ביער מסריק, שפע של רקפות ומסלול מזמין עד מגדל העמק וחזרה. אוהבים מאוד את הפוסטים שלך
תודה רבה, נורית. אני שמחה מאוד לשמוע