קונספט חדש: בבוקר מוזיאון ובערב שביל פנורמי
יש מקומות שחווים אותם מקרוב, כמו נחל זורם, מעין או יער, ויש מקומות שהמרחק יפה להם. את השדות של העמק צריך לראות ממרחק, מנקודת מבט הצופה עליהם מלמעלה.
בעונה החמה נעים ללכת בשבילים פנורמיים בשעות הערב וליהנות מתשבץ השדות הפרוש למטה. אל רוב המסלולים שאציע בפוסט יצאתי עם בני משפחה לקראת שש בערב מביתנו שבעמק. אנו מתחילים ללכת אחרי שש ומסיימים לקראת שמונה. במשתתפים: אחי, אחותי, אבי בן התשעים ואמי שמתקרבת לגיל הזה. המסלולים נוחים להליכה, וכולנו צולחים אותם בהצלחה.
אם אתם בחופשה בעמק, אפשר להתחיל את היום במוזיאון או גלריה. רוב החללים המוזאליים של העמק שוכנים בבתים היסטוריים, והעבר שלהם מוסיף רובד נוסף לביקור. לחובבי אמנות, היסטוריה וטבע זהו קונספט נפלא: בבוקר סופגים תרבות ובערב נושמים אוויר הרים. זה מעין משחק של זום אין וזום אאוט שיש בו גם יופי וגם ביטוי למקום המיוחד של עמק יזרעאל בהיסטוריה של הארץ ותרבותה.
לא רק אמנות ונוף
פעילויות נוספות ברחבי העמק
יש עוד הרבה דברים לעשות בעמק, אבל אי אפשר להכיל הכל בפוסט אחד וצריך לבחור על מה לספר. בסוף הפוסט יש פירוט של אפשרויות רבות אחרות, כולל התייחסות לאפשרויות לינה ולמסעדות.
נגישות
זה נושא חשוב שהתחלתי לשים לב אליו בעקבות פעילותה המבורכת של ניני אטלס אשר כותבת על הנגשת אתרים ומסלולים לכל בבלוג שלה חמושה בעדשה. כשכתבתי את הפוסט נוכחתי שעדיין אין לי הרגל לשים לב לכל מה שנדרש, כמו למשל גישה לשירותים, לשולחנות פיקניק בחניונים ועוד. אני יכולה לומר שהמוזיאונים והגלריות מונגשים והיכן שיש מדרגות בכניסה יש בצדן גם רמפה. במשכן לאמנות הניידות בכיסא גלגלים מורכבת אבל אפשרית. צריך לפנות לקבלה כדי שיתפחו את הכניסה לקומה העליונה מהשביל הסובב את המוזאון. אני לא בטוחה שכל האולמות בבית שטורמן נגישים. בררו אם יש צורך, ואשתדל לעדכן את הפוסט בהמשך.
האתרים המופיעים בפוסט
הכל לחיץ. אפשר לדלג אל מה שמעניין
מסלולי טבע ונוף
מידע נוסף למטיילים
שביל אוהד
השביל נמצא בגליל התחתון המערבי. הוא מקיף את היישוב הקהילתי נופית היושב על רכס קושט המתנשא כ-150 מ' מעל לגדה הדרומית של נחל ציפורי. השביל מנציח את אוהד זך, בן היישוב שנפל בלבנון בדצמבר 1998. בהליכה על השביל רואים את נחל ציפורי, את טחנת הקמח העתיקה שבצדו, את השדות שסביבו ואת היישובים השכנים.
הקרן הקיימת ומועצה אזורית זבולון עזרו בהכשרת השביל ואנשי המקום מטפחים אותו בהתנדבות. יש לציין שהשביל נקי ומצוחצח ואפילו בדל סיגריה אין בו.
לאורך השביל טיפחו אנשי היישוב נקודות תצפית ופינות ישיבה. ילדי היישוב עיטרו כמה פינות באריחי קרמיקה שיצרו. רשות העתיקות תרמה לפרויקט כמה מוצגים ארכאולוגיים הקשורים לחקלאות עתיקה ואנשי היישוב הסדירו פינות מתאימות עם שילוט והסברים. הכל עשוי בטוב טעם.
אורך השביל בין שניים לשלושה ק"מ בנתיב כמעט שטוח. רובו בדרך כבושה רחבה ונוחה להליכה. יש קטע אחד צר יותר וקטע קצר הסוגר את המסלול בסדרה של גרמי מדרגות ושביל קצר בתוך היישוב.
ביקור בכפר יהושוע
בית חנקין
בית חנקין נמצא בתוך שטחו של בית ספר מרחבים שבמושב כפר יהושוע. יש בו גלריה לאמנות בת זמננו השוכנת בחלל אחד לא גדול, ויש בו חלק היסטורי ובו אוספי הטבע שנאספו על ידי המורה מנחם זהרוני ותלמידיו בשלהי שנות הארבעים של המאה הקודמת. הבית, כמו גם מושב כפר יהושוע עצמו, נקרא על שמו של יהושוע חנקין אשר קנה אדמות רבות בעמק יזרעאל וברחבי הארץ, ומכונה גם "גואל העמק".
הבית עבר פעמיים תהליך של שימור וחידוש. הפעם הראשונה היתה בשנות השבעים כשאוספי הטבע אורגנו מחדש מתוך דגש על אקולוגיה וקיימות. תשומת הלב לנושאים האלה היתה חדשנית באותם ימים. הפעם השנייה היתה לפני שנים אחדות כשנוספה הגלריה לאמנות.
בימים אלה מתחיל שיפוץ נוסף אשר ישמיש את הקומה העליונה, קומת הגלריה שמעל לתצוגות הטבע. הגלריה לאמנות ממשיכה לפעול. גם חדר הטבע פתוח כעת לקהל, אך בהמשך השנה (ככל הנראה באוקטובר) הוא ייסגר עד לגמר השיפוץ.
הקיץ מוצגת בגלריה התערוכה הקבוצתית ארץ לא ארץ. המילה ארץ היא מושג טעון המכיל משמעויות רבות. היצירות בתערוכה מבטאות פרשנות אישית שיש בה הרבה מן הניכור, הבדיוני והאפוקליפטי הנובעים מהביוגרפיה האישית של האמנים או מחרדה לגורלה של הפלנטה שלנו שאנו מכלים באמצעות ניצול יתר. הקטלוג המתלווה לתערוכה מסייע לתווך את מה שאנו רואים.
בית חנקין פתוח בימים שישי, שבת וראשון בלבד לשעות פתיחה לא רבות באמצע היום. בדקו באתר לפני בואכם.
השדרה של המושב
כשמבקרים בכפר יהושוע כדאי לגשת גם לשדרה של המושב ובה מגדל המים ההיסטורי, פסלו החדש של אלי שמיר "ונוס אוספת בצל" ואנדרטת הזיכרון הוותיקה שיצרה הפסלת בתיה לישנסקי.
אותי ריתק הפסיפס שיצר האמן אלי שמיר ביחד עם מתנדבים מהמושב. הפסיפס מנציח את פועלו של ריכרד קאופמן, אדריכל בולט מתקופת היישוב העברי בארץ.
אפשר ללמוד רבות מהפסיפס הזה. הוא מכיל את רשימת כל היישובים, כפרים וערים, שאותם תכנן קאופמן או שיש בהם שכונה שתכנן או מבנה. חלק מהמבקרים אולי אפילו יופתעו לגלות את שם היישוב שלהם ברשימה.
לסיום אפשר לקפוץ אל האתר ההיסטורי של תחנת רכבת העמק בפאתי המושב ואל "קפה התחנה" – עגלת קפה הניצבת בסמוך וסביבה שולחנות קק"ל אל מול הנוף של שדות העמק.
יער צ'רצ'יל ליד נצרת
מצפה צ'רצ'יל יושב גבוה מעל לכפר הערבי איכסל, בסמוך לנוף הגליל (נצרת עלית לשעבר). יש במקום מצבה לזכרו של צ'רצ'יל ומצפור שממנו נשקף נוף רחב ידיים של עמק יזרעאל. ממול למצפור יש שולחנות פיקניק של הקק"ל. בשבתות יפות של חורף הם עמוסים לרוב, אבל בערב הקיץ שבו היינו במקום השולחנות היו פנויים.
מהנקודה הזאת מתחילה דרך נוף בית קשת, בכביש סלול הבנוי על המדרונות של רכס הרי נצרת ומגיע בקצהו ליער בית קשת. הכביש אינו מתוחזק כיום והוא מלא בורות, אבל זו דרך יפהפייה ושווה לנסוע בה בזהירות ברכב. הייתי מציעה לצורך זה את החורף, שאז נחמד לבלות ביער בית קשת.
אנחנו הלכנו ברגל מהמצפה לאורך הכביש עד שנמאס לנו וחזרנו חזרה. זו הליכה כיפית לאורך דרך פנורמית. למטה העמק, ממול הר דבורה (חלק מרכס הרי נצרת) והר תבור במראה המיוחד והנפלא שלו המזוהה מכל זווית. זהו אמנם כביש למכוניות אבל אנשים רבים צועדים לפנות ערב בקטע הכביש הזה אם כטיול ואם בהליכה ספורטיבית. ערב רב של אנשים מנוף הגליל ומנצרת, דוברי עברית וערבית, היה שם אתנו. לכולם יש מקום. לא חשנו בצפיפות.
הבעיה היחידה היא הלכלוך המבצבץ לו מדי פעם בצדי הכביש. זאת מכת מדינה המוכרת לנו ממסלולים רבים אחרים ולכן לא אפסול את המסלול בגלל זה, רק מציינת את הנקודה הכואבת הזו.
מוזיאון וילפריד בהזורע
שמו המלא של המוזיאון הוא "מוזאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח". הוא נוסד ב-1951 והתפתח על בסיס אוספיו של וילפריד ישראל, יהודי ממוצא גרמני אשר עסק בהוצאת יהודים מאירופה בשנים הרעות של הנאציזם ונהרג בשנת 1943. את חפצי האמנות מהמזרח הרחוק שאותם אסף הוריש לחברי קיבוץ הזורע אשר אתם טיפח קשר עוד בטרם עלו לארץ מגרמניה. כיום ניתן לראות במוזאון חלק מהאוסף ותערוכות מתחלפות של אמנות בת זמננו.
היות שהמוזאון שומר על הזיקה לתרבות המזרח, גם תערוכות האמנות תמיד נוגעות בהקשרים מעניינים של תרבויות אלה. מציגים בו אמנים ישראלים ואמנים ממדינות המזרח. הפיוז'ן שהוא מביא נפלא בעיני, מרענן מאוד, אחר ומרתק. בעבר כבר ראיתי בו תערוכות שנגעו לתרבויות של סין, יפן ודרום קוראה.
התערוכות הנוכחיות נוגעות כולן באופנים שונים בהודו ובתרבותה. יש תערוכה נפלאה של יצירות וידאו ארט המשלבת בין תרבות אסתטית מהודו, למחול וליוגה. תערוכה נוספת עוסקת באינטרפטציות בנות זמננו למיניאטורות הודיות מסורתיות.
בחרתי לספר כאן על תערוכתו של מידד אליהו. בתמונה רואים מיצב אחד מתוך כמה היוצרים את התערוכה השלמה. בעבודתו הוא מנסה לשחזר שרידים מתוך חורבות תרבותם של יהודי קוצ'ין אשר עלו לארץ לאחר קום המדינה וסיפורם הושתק ונדחק החוצה מן הנרטיב הישראלי. האמן מביא את עולמם באמצעות תמונות הנראות דהויות ומרוחקות ובאמצעות תשמישי קדושה אשר שירתו אותם. היא ריגשה אותי כי מעבר למערכת הצבעים המכשפת שהביאה עמה הרגשתי שזו היתה ההזדמנות שלי להיות קהל לסיפור אשר כמעט ונעלם.
דרך נוף גלבוע
רבים מכירים את דרך נוף גלבוע שהופכת להיות פקוקה בסופי שבוע בחודש מרץ כשהאירוסים פורחים. אבל מסלול הנוף הזה מרהיב תמיד ולאורכו יש מצפורים ובהם שולחנות פיקניק המוצבים בצל העצים. מדובר בכביש מס 667. הכניסה אליו ממערב היא בצומת נורית בכביש התענכים, והכניסה ממזרח היא מכביש 90 מדרום לשדה תרומות. יש כניסה נוספת באמצעות כביש 6666 המטפס בתלילות מהעמק אל הגלבוע ומתחבר לדרך נוף גלבוע סמוך למעלה גלבוע.
מכל המצפורים נשקף נוף מרהיב שכן צדו הצפוני של הגלבוע הנושק לעמק חרוד הוא מדרון תלול בגובה 500 מ' בקירוב. אם בכל זאת לציין מצפור אחד יחיד ומיוחד אז הבחירה היא במצפור על שם דובי וערן שמיר שמדרום למעלה גלבוע. גילוי נאות: התמונה למטה צולמה בחודש מרץ בשנה שעברה. זו תקופה שבה האוויר אינו עכור כמו בקיץ והצבעים חזקים ויפים. אבל למרות שבקיץ הצבעים עמומים יותר עדיין הנוף מרשים, הגובה נותן אוויר והכל שקט ושליו כל כך.
הקיץ נסעתי אל חוות הרוח שליד מעלה גלבוע, מרכז מבקרים מעניין בנושא של אנרגיה מתחדשת. עליתי דרך כביש 6666 (ללא המשפחה הפעם), וירדתי חזרה לעמק בדרך הנוף המתחברת עם כביש התענכים. זה סיבוב יפהפה. אפשר לחנות במצפור אירוסים וללכת מרחק קצרצר אל הר ברקן. יש בו מגדל תצפית וסביבו מסלול קצר מעגלי עם תצפיות לכל הכיוונים.
המשכן לאמנות בעין חרוד
המוזיאון נמצא בקיבוץ עין חרוד. הוא החל את דרכו ב-1937 והתפתח בשלבים, מהצריף אשר שימש את הצייר חבר הקיבוץ חיים אתר ועד למשכנו הנוכחי אשר תוכנן על ידי האדריכל שמואל ביקלס. השם "משכן" ביטא את שאיפת חברי הקיבוץ ליצור במקום הזה מרכז רוחני ואתר מקודש לפועלי ארץ ישראל. המונח משכן מרמז על משכן אוהל מועד התנ"כי – המקדש הנייד של בני ישראל בשנות נדודיהם במדבר.
אני מתקשה למצוא מילים לגודל חזונם של אנשי עין חרוד אשר ניהלו באותה תקופה אורח חיים סזיפי מכורח המציאות אבל רצו להכניס לעולמם גם אמנות וראו בה ערך מקודש. קיבוץ עין חרוד הוביל בימים ההם את החזון של "הקיבוץ הגדול" ששאף למעשים גדולים ולהשפעה על היישוב העברי בארץ. חזון זה עמד מנגד לחזון "הקיבוץ הקטן" אשר האמין באינטימיות בלבד.
כמי שבאה מקיבוץ קטן שכזה שאף נקרא בראשית דרכו "קבוצה" אני יודעת להעריך בפרספקטיבת הזמן את גודל החזון. כיום קיבוצים רבים ברחבי הארץ מפעילים גלריות וזו ברכה גדולה, אבל מוזאון גדול ומשמעותי כמו "משכן האמנות על שם חיים אתר" אין בנמצא בתנועת ההתיישבות ואין הרבה בפריפריה.
הקיץ מציגות במוזאון כמה תערוכות, ובהיעדר פעילויות תרבות אחרות המוזיאון הומה כמו שלא ראיתי מעולם. יש הקפדה על התו הסגול, האולמות גדולים ותמיד אפשר להתרחק מחבורות של מבקרים (יש הדרכות לקבוצות המונות עד עשרה משתתפים).
תערוכות גדולות ומקיפות כעת במוזאון הן: מראות כפולי אפיק של מיכאל קובנר שיצירתו לאורך השנים פרחה והתפתחה מתוך מערכת יחסים עם הצל הגדול של אביו ניצול השואה אבא קובנר; "גבולות" של אלי שמיר אשר מציגה את נופי העמק מנקודת מבטו של האמן ומביאה מורכבות ברעיונות ובשמות היצירות; "צרור חיים" של אורנה בן עמי העוסקת בפליטות. זוהי רשימה חלקית בלבד אך אני כבר התקשיתי להכיל.
טיול לאורך נחל גחר
הנחל נובע ליד ג'וערה שברמות מנשה, יורד לעמק יזרעאל ונשפך לקישון. זהו נחל אכזב ובקיץ הוא יבש. המסלול הזה אינו פנורמי ומה שיפה בו הוא היער הפרוע והעשיר סביב הנתיב של הנחל. צמחים מטפסים זוחלים על גבי גזעי העצים ועוטפים אותם. מיני עצים שונים צומחים בו. האורנים צומחים לגובה רב כנראה בחיפוש אחר האור, שכן היער הזה הוא עבות ומאוד מוצל ביחס ליערות אחרים בארץ.
החורף כנראה יפה יותר למסלול הזה, ועדיין יש בו יופי גם בקיץ. בתערוכתו של הצייר אלי שמיר במשכן לאמנות בעין חרוד יש ציור אחד של נחל גחר שנראה כמו סבך עצים פראי. היה נחמד ללכת במסלול לאחר שראיתי אותו קודם לכן בציור.
המסלול הוא קווי והיות שהגענו בשתי מכוניות הקפצנו אחת לקצה התחתון של המסלול. למי שרוצה ללכת קצת בקטע היפה של היער הלוך ושוב אני מציעה להיכנס מהכניסה התחתונה.
הכניסה העליונה מכביש 6953, הכביש שבין משמר העמק לעין השופט, שהוא אחד הכבישים היפים בארץ. סמוך לעין השופט, מול הכניסה לג'וערה, יש כניסה לדרך עפר בצד השני של הכביש. מתקדמים קצת בדרך הזאת וחונים בחניון, סמוך לבית הקברות של עין השופט (יש שלט במקום לבית הקברות).
הכניסה התחתונה מכביש 66 למטה בעמק. קצת מזרחית להזורע יש כניסה לכביש המסומן בלבן במפה. מתקדמים בבו עד לחניון ובו שילוט המפנה אל המסלול.
בית שטורמן
בית שטורמן נוסד ב-1941 ונקרא על שם חיים שטורמן שהיה חבר עין חרוד והמוכתר של הקיבוץ, אשר עלה על מוקש מדרום לבית שאן ב-1938 ביחד עם שני שותפיו לדרך.
בקיבוץ שהיה אז כבן עשרים שנה הבינו שהעמק שהכירו כשבאו אליו לראשונה הולך ומשתנה לנגד עיניהם עם ההתפתחות של ההתיישבות בו. חברי הקיבוץ רצו להכיר לדורות הבאים את ערכי הטבע ואת מגוון בעלי החיים שהיה בו בעת שהגיעו אליו ולנסות ליצור מעין קפסולת זמן בבית החדש. לפיכך הקימו את חדר הטבע ויעדו את המקום להיות מוזאון להכרת האזור.
כיום יש בו אוסף ארכאולוגי, סליק היסטורי, גן זיכרון לבני העמק, חדר המנציח את פועלו של אורד וינגייט אשר פעל מבסיס בעין חרוד, ואולם כנסים על שם עטרה שטורמן שבו אפשר לראות סרט על ההיסטוריה של המשפחה. בנוסף יש חדרים עם תערוכות מתחלפות.
עתה מוצגת במקום תערוכה מצילומיו של מיכה ברעם המתמקדת בתמונות היסטוריות שצלמו בקיבוצים. את העבר הזה תמיד מרתק לראות, אבל התערוכה ששבתה את לבי יותר מכול היא "עוד סיפור אחד ודי" על התפתחות ספרות הילדים העברית. התערוכה נוצרה בהשראת סדרת הטלוויזיה בשם זה שערכו ענת זלצר ומודי בר און. יש בה איורים מקסימים ופינות רבות אינטראקטיביות לילדים. על גבי מסכים ניתן לראות קטעי ראיונות עם סופרים ואנשי רוח ישראלים מתוך סדרת הטלוויזיה.
לצערי הרב התערוכה על ספרות הילדים אינה פתוחה כעת למשפחות מפני שיש בה הרבה פעילות מגע שאינה עומדת בתקן של התו הסגול, אבל אם אתם מגיעים ללא ילדים תבקשו שיאפשרו לכם לראותה.
הר טורעאן
הר טורעאן נמצא בגליל התחתון והוא סוגר על בקעת בית נטופה מצפון. בקעת בית נטופה היא מעין פלטה שטוחה, קטנה יחסית בגודלה. לפיכך התצפית עליה מקסימה. אל ההר עולים מצומת בית רימון ומטפסים בכביש היפה עד לחניון ליד קיבוץ בית רימון שבמעלה ההר. בחניון יש ספסלים רבים. אפשר לשבת ולהתמכר לנוף ואפשר להמשיך ממנו ועד לכפר בועיינה נוג'ידאת. אנחנו המשכנו קצת ועצרנו בחניון בצד הכביש שממנו יצאנו להליכה לאורכו. ההליכה דומה באופיה לזאת שבדרך נוף בית קשת. מדובר בכביש שמכוניות נוסעות בו אבל הן לא רבות ולפנות ערב צועדים במקום המוני אנשים מבועיינה ומבית רימון.
מרכז ההנצחה בטבעון
הגלריות
מרכז ההנצחה בטבעון הוא גם הלב התרבותי שלה. תחת קורת הגג של המרכז הזה נמצאת הספרייה העירונית שהיא הרבה יותר מספרייה ונערכות בה פעילויות רבות לילדים ולמבוגרים. ופרט לה יש גם חללים המיועדים לתערוכות.
כעת מוצגת תערוכתה המרגשת של רחל נמש המציגה בציורים בקנה מידה גדול למדי את סיפורן של שתיים שהן אחת. התערוכה נקראת "כגוף אחת" וגיבורותיה הנאספות ומתרסקות זו אל זו חליפות הן האמנית ואמה הקשישה, ניצולת השואה. זו תערוכה מאוד אמיצה ואנושית גם יחד.
בתערוכה נוספת מציגים צלמים תושבי המקום תיעוד מנקודת מבטם לתקופת הקורונה.
התמונה שבחרתי להראות היא מתערוכת צילום יפהפייה של דוד הראל אשר צילם ותיעד במשך שנים בטיוליו ברחבי העולם. הצילומים ברובם נפלאים ולא סטנדרטיים, ובשבילי הם השראה של ממש לגבי צילום בעת טיול ולגבי מיון ובחירה לאחר מכן. חזרתי הביתה עם מוטיבציה לפתוח בבלוג גלריה קצת אחרת, כזאת שתציג רגעים מיוחדים ותאיר פרטים נבחרים. ימים יגידו מה יעלה בגורל הגלריה שלי.
הקליידוסקופ
אחרי הביקור במרכז ההנצחה כדאי להמשיך עוד קצת בשביל המוביל אל האנדרטה הענקית לזכר הנופלים. בצד האנדרטה הוותיקה צץ לו לפני כשנה מבנה נוסף, צבעוני ואוורירי דמוי איגלו ענק.
קוראים לו בטבעון "קליידוסקופ" והוא יזמה יצירתית של בני הזוג טליה אורבך ואורי אפלבוים, תושבי המקום, שתכננו אותו כפרויקט קהילתי. הקליידוסקופ בנוי מקונסטרוציה שיש בה חללים ריקים בצורת משולש, אשר מולאו באופן יצירתי על ידי תושבי העיירה.
בתקופת הקורונה הזמינו היזמים את התושבים ליצור חליפה חדשה לקליידוסקופ. משפחות קיבלו לבתיהן רשתות המתאימות בגודל ובצורה לחלל המשולש, והיה עליהן לרקום בהן עבודה מחוטי טריקו. התוצאה משובבת נפש.
בין היצירות של התושבים הושארו 116 משולשים ריקים לזכר הנופלים, שדרכם ניבטים שמי התכלת. הקליידוסקופ ומונומנט הזיכרון הוותיק ניצבים זה לצד זה, האחד זועק לשמים והאחד מלא בצבע וביופי.
רעיונות נוספים לאתרים ופעילויות בעמק וסביבותיו
יש עוד תצפיות ומסלולי הליכה פנורמיים למשל שביל הפסגה של הר תבור, טיול בגבעת המורה או במוחרקה שבהר כרמל. אבל זה מספיק לפוסט אחד.
הבאתי לכאן פרספקטיבה מסוימת להיכרות עם העמק. יש עוד הרבה אפשרויות למטיילים בעמק יזרעאל וסביבותיו. כדאי לזכור שנצרת משקיפה על העמק והיא יעד בפני עצמו, וכמו כן, אזורים כמו עמק המעיינות, רמת מנשה, הגליל התחתון, גוש שגב והגליל המערבי ממש קרובים. ממקום מגורי הנסיעה לכל האזורים האלה היא פחות משעה ולחלקם הרבה פחות.
הנה אפשרויות נוספות.
.
ביקור בבתי עסק מקסימים ובחדרי סטודיו של יוצרים ואמנים
בכולם ביקרתי בעצמי במהלך השנתיים האחרונות.
מקום השראה באלוני אבא: בית קפה, חנות, סדנאות, חדרי סטודיו, לילות חמישי
שביל היוצרים ביפעת, ובעיקר יוצרות: פיסול ברשת, תכשיטנות, פיסול בניר ועוד. לתיאום דברו עם שרה אליהו (פרטים בקישור)
רעיה רייך – קליעת סלים, בבית לחם הגלילית: לקנות סל מיוחד שאין לאף אחד ואפשר גם להזמין סדנה לכמה משתתפים.
ביקור בסטודיו של יונת קציר בעין השופט. יונת היא מאיירת ספרי ילדים ויוצרת מוצרי ניר. יש לה חנות אינטרנטית עשירה אבל היא מזמינה גם לבקר בתיאום. הסטודיו שלה ממש מעורר השראה.
גלגלי תפילה טיבטיים המשלבים מסורת יהודית, אישית או מה שבוחרים. הסטודיו נמצא בעין השופט
נשים יוצרות בעיר העתיקה של נצרת, מתוך הבלוג שלי. שווה לקרוא ולבקר. ממליצה בחום.
.
אתרי מורשת
ארכאולוגיה
מורשת חדשה
מוזאון העמק ביפעת (איך היה פעם) – פעילות לכל המשפחה
א גרוייסע מציאה ביפעת, אף הוא עוסק בנוסטלגיה וב"איך היה"
מערת הפלמ"ח במשמר העמק, שביל חידות המוביל אל המערה – פעילות לכל המשפחה
.
מרכזי מבקרים
בית הבד האקולוגי ריש לקיש בציפורי
חוות דרך התבלינים בשדות בית לחם הגלילית
חנות המותג לבידו בנהלל – בוסתן צמחי מרפא, הרצאות וסדנאות לרקיחת שמנים
.
חנות
פעם שנייה במזרע – חנות ענקית לעתיקות, ריהוט וחפצי נוי. פתוחה בסופי שבוע או בתיאום מראש. בעונות הקרירות מתקיים ברחבת החנות שוק עתיקות אחת לחודש.
.
שוק
השוק הישן בעפולה התחדש והפך לטרנדי כמו שווקים רבים בארץ ובעולם. זה חדש למדי ההתחדשות הזאת ומרגש. בגלל הקורונה טרם ביקרתי. אני נמנעת כעת ממקומות הומים. אולם שמעתי שבימי חמישי בערב הסצנה פעילה במיוחד ושווה לבקר.
מהפך צבעוני בשוק הישן, מתוך הבלוג כבר אורזת של ענבל זק
.
מקורות מים
נחל שופט ונחל גחר ברמות מנשה, מתוך חלום של טיול של טלי קורן
וכמו כן, גן השלושה ועמק המעיינות במרחק קצר מכל מקום בעמק יזרעאל
.
עוד פעילויות למשפחות
מבוך (לבירינת) בשדה יעקב
קיר גקו שגיא ברמת ישי – קיר טיפוס מהטובים בארץ (בררו מהו גיל המינימום)
הקרקס החקלאי בשדות היוגב
ברווזים בכפר במושב כפר ברוך
חוויה אורגנית בהרדוף (פעילות בחווה החקלאית)
רעיונות למקומות לינה בעמק וסביבותיו
היות שאני ישנה בעמק יזרעאל ב"בית המלון" שלי, לא התנסיתי בלינה במקומות אחרים בעמק. אני יכולה להפנות לכמה רעיונות. את שרה אליהו שמפעילה את בית בקיבוץ יפעת ואת ג'וד ווינמן מהסוללים בעלת עליית הגג של ג'וד פגשתי באופן אישי. שתיהן מארחות למופת והלינה בדירות שלהן מציעה ערך מוסף רב בנוסף למקום נח לחופשה.
הדירה של שרה ביפעת מקבלת חוות דעת נלהבות בבוקינג וב-airbnb בזכות הדירה עצמה וגם בזכות האירוח המפנק והיחס של שרה. זו הזדמנות גם לחוש קצת את הדופק של הקיבוץ מבפנים (אם מבקשים שרה עורכת סיור בקלאב קר שלה) וגם להכיר את שביל היוצרים ביפעת, ששרה היא המנוע בהפעלתו.
הדירה של ג'וד בהסוללים (עליית הגג) היא מיוחדת במינה. היא מכילה גלריה שכל החפצים שבה הם למכירה, והלינה בדירה היא חוויה ייחודית. הדירה כבר הופיעה כמעט בכל מגזין אפשרי, למשל כאן.
פרט לכך יש דירות בכל רחבי העמק ומגדל העמק שאף היא מיקום מצוין לטיולים בסביבה (בדקו בבוקינג ובפלטפורמות המפרסמות צימרים). במזרע תמצאו את מלון נוף תבור ובעיר העתיקה של נצרת יש גסטהאוסים מקסימים כמו פאוזי עזר אין מרשת מלונות אברהם ורבים אחרים. הקושי במלונות בעיר העתיקה הוא בחניה, אבל יש חניונים במרחק לא רב והחוויה היא יחודית.
איפה אוכלים בעמק
בעמק יזרעאל המערבי
אני לא מרבה לשבת במסעדות ובכל זאת מכירה קצת יותר ממי שהוא אורח באזור אז מנסה להתמודד. בעת מצוקה אנו נוהגים לקפוץ למסעדת ללה בצומת כפר ברוך בגלל קרבתה לבית. התפריט מגוון וכל אחד יכול למצוא בה את עצמו. במקרי מצוקה אחרים, ובמיוחד כעת בימי הקורונה, הצורך שלנו מוצא מענה במשלוחים של פרנג'ליקו סניף רמת ישי.
מסעדת אוקטגון יושבת במיקום נחמד בלב העמק בתחילת כביש הגישה לשדה התעופה הצבאי רמת דוד, שאנו בעמק מאוד מקווים שלא יהפוך לאזרחי. מסעדת בלה בבית שערים מתמחה במטבח האיטלקי. זו אינה מסעדת פיצות אלה מסעדת גורמה.
אני אוהבת את תשרין ואת לונה בנצרת. בשתיהן מגישים פיוז'ן של אוכל ים תיכוני ואוכל ערבי, והן מעודכנות וכיפיות.
בגזרת המתוקים יש שתיים המתמחות במאפים ועוגות: נדב קינוחים ברמת ישי ומקלות וניל בעפולה. לאחרונה יש עוגות אלוהיות וגם לחמים טובים. יתכן שבגזרת המאפים נדב מנצחת (לפי התמונה באתר), אבל האמת היא שאני מתקשה להגיד כי הנאמנות המשפחתית שלנו שמורה למקלות האהובה שאנחנו שרופים עליה.
יש הרבה מסעדות ברמת ישי, טבעון והסביבה. בימים אלה כדאי לבדוק מה פתוח, מתי ובאיזה הסדר. כבר שמעתי על סגירות עצובות.
יקבים
אני יודעת שביקור ביקבים זה שיגעון ששוטף את הארץ, וגם בעמק יזרעאל יש כמה, אבל לצערי אני לא מנוסה בזה. השתתפתי השנה באירוע ביקב שדות בשדה יעקב, מול הכרם היפה שבימים ההם בסתיו החל להחליף את צבעיו. כמו בכל היקבים הוא פתוח בימי שישי בבוקר וניתן לשתות ולאכול מאפים, גבינות ועוד. יקב מפורסם שהוא גם מיזם חברתי יפה הוא יקב טוליפ של כפר תקווה שתושביו הם בעלי צרכים מיוחדים.
.
בעמק חרוד (עמק יזרעאל המזרחי)
באופן טבעי אני פחות אוכלת שם, ובכל זאת אזכיר את מסעדת ארטישוק הטבעונית שאכלתי בה לאחרונה לאחר ביקור בבית שטורמן. היא נמצאת בתחנת סונול הסמוכה לכניסה לגן השלושה. אם מזג האוויר סביר – הנוף מאזור הישיבה בחוץ נהדר. המיקום הזה הוא בעצם כבר חלק מעמק המעיינות אבל הכל קרוב במרחב הזה שלמי אכפת.
מסעדת קימל בגלבוע נודעת ברחבי האזור ויושבת ליד אתר "סקי בגלבוע", ולא רחוק משם נמצאת מסעדת חוות התבלינים. שתיהן משקיפות על נוף נפלא.
במתחם תחנת הדלק בית השיטה יש כמה מסעדות.
איזה יופי של פוסט. נולדתי בעמק (היוגב) ויש לי משפחה ענפה בו (ביפעת, בהיוגב וברמת השופט), גדלתי אמנם במושב אחר הרחק במרכז ואני עדיין גרה בו אבל אף פעם לא הפסקתי לאהוב את העמק. הפוסט שלך מחזק זאת. שבת שלום!
פוסט נהדר זיוה. כמה שאני מתגעגעת לעמק "שלי". מחכה כבר להגיע לביקור…
אני יכולה לתאר לעצמי, גלית, שהגעגועים השנה קשים במיוחד. מבינה ומזדהה ושמחה שהבאתי לך קצת טעם של בית 🙂
הרבה רעיונות! נראה שאפשר להעביר בעמק חיים שלמים… 🙂
כן, ולקח לי הרבה זמן להתחיל לכתוב, בשונה ממך שמתמידה בכתיבה על העיר שלך. אולי כי אני בעמק כל החיים ורציתי קצת להתרחק. אבל אני מגלה שזו חוויה מיוחדת ושמחה שהתחלתי. לומדת ממך 🙂
פוסט משובח! כמו שאני אוהבת. אני מכירה הרבה מעמק יזראעל בגלל הקירבה לזכרון אבל עדיין חידשת לי הרבה.
באמת קרוב. המרחקים במרחב הזה כל כך קצרים. וכמו שאת אומרת, גם אני מרגישה קרבה רבה לאזור שלך אבל לא מתמצאת כמוך. תודה רבה על הפרגון.
כמה כיף לי זיוה שאת גרה שם בעמק יזרעאל וקרובה לכל כך הרבה אתרים יפים. בסתיו כשהטמפרטורות תרדנה . נלון ע"פ המלצתך אצל יפעת. נבקר במקומות שהמלצת. אהבתי את כולם . אין כמוך והבחירות שלך. תודה לך.
איזה כיף לשמוע, רחל. כשתהיי ביפעת תצרי אתי קשר. אשמח לפגוש אותך. אם עוד תהיה קורונה נשב בחוץ עם כוס קפה ונפטפט. ולגבי השפע – בהחלט יש. כשחופרים מגלים שיש בהמון מקומות, ובעיר שלך כידוע לא חסר.
תודה זיוה, על הפוסט המעניין והאינפורמטיבי. חלק מהמקומות מוכרים לי אבל רבים לא וחידשת לי. חבל שהתערוכה של ספרות הילדים סגורה. היא נראית מעניינת.
מהפוסט הזה גם חזרתי שוב לפוסט שלך על נצרת, שהיה ונשאר מעניין
אני שמחה לשמוע את כל מה שאת מספרת. תודה, נועה 🙂
איזה מדריך מפורט לעמק! אשמח לבקר בכמה מן הגלריות המעניניות שהכרת. טוב שהוספת המלצות ללינה כי בהחלט שווה להשאר כאן ליותר מיום אחד.
מקווה שתיהני בעמק. בעצם, בטוחה שתיהני 🙂
רעיון נהדר, זיוה, זום אין זום אאוט על אזור מגורייך. מודה שלא הייתי ברוב המקומות למרות שבכל ביקור בארץ אני מבקרת משפחה בנהלל.
אנסה לשלב אחת מהצעותייך בפעם הבאה.
ומעניין מי תגיע אל מי קודם. את מוזמנת 🙂
זיוה יקרה,
כתושב נופית נמלאתי גאווה לקרוא את הכתבה על שביל אוהד ובכלל על העמק. כמי שליווה את פרוייקט שביל אוהד, כהורה (ילדיי מונצחים על אריחי הקרמיקה בשביל), כתושב נופית פעיל, וכאורח קבוע בשביל לכל אורך השנה, רציתי לשתף באירוע מיוחד במינו שמתקיים בכל שנה מזה למעלה מעשור בשביל אוהד:
"ארוע מוסיקה וטבע בשביל אוהד סובב נופית". האירוע מתקיים בשבת הראשונה של חודש נובמבר לרגל חגיגות יום ההולדת לישוב. כל האירוע מאורגן עי משוגעים לדבר בראשותה של גנית ריכטר האחת והיחידה ובהתנדבות של עשרות מתושבי נופית ושל נוער נופית.
בכל פינות השביל יש מופעי מוסיקה ומחול עם מופע מרכזי באמפיתיאטרון הקטן שנמצא בשביל ומשקיף לעמק זבולון ומפרץ חיפה.
האירוע פתוח לקהל הרחב ומאורגן למופת.
המון תודה, אלון, על התגובה הזאת, ומתנצלת על האיחור בתגובה שלי. זכרתי שאתה מתגורר בנופית ואפילו התלבטתי אם להודיע לך שאני בשביל. יש לכם במה להתגאות. השביל הזה יפהפה. אשתדל לזכור השנה את האירוע של תחילת נובמבר. מקווה שיוכל להתקיים כרגיל. זו בהחלט תהיה הזדמנות לבקר שוב בשביל.