על כן שתה ואכול ושמח ביין
כשאליעזר בן יהודה עסק בחידוש השפה העברית, הוא התמודד עם התנגדות רבה. הסיוט של מתנגדיו היה לראות את שפת הקודש על עיתון בשירותים. והנה בלב שוק תלפיות בחיפה – "שיר השוק" של נעמי שמר חקוק על עבודת קרמיקה בחזית מבנה השירותים הציבוריים, בצד איור ססגוני.
כמה סמלי הצירוף הזה של גבוה ונמוך וכמה מייצגת העבודה הנפלאה הזאת את שוק תלפיות. לא תואר ולא הדר לו לשוק הזה היושב בשכונת הדר בחיפה, שידעה ימים יפים יותר. אבל הוא מרתק, הוא מלווה את סיפורה של המדינה, הוא עשיר בטעמים, ובשנים האחרונות גם מתחדש.
יצאתי לסיור שנעמה סובול מובילה בשוק תלפיות בחיפה. זה היה אירוע שמח מאוד בנסיבות של היציאה מהסגר. גם בעלי הדוכנים והמסעדות נראו לי ברוח טובה במיוחד, או שזה מדמיוני. בכל אופן חזרתי ממנו שבעה וברוח מאוד מרוממת. אני מצרפת את שיר השוק בביצוע ההיסטורי של להקת התרנגולים שתוכלו לפזם תוך כדי קריאה.
למה שוק תלפיות?
נעמה סובול היא חיפאית ותיקה ומוותיקי הבלוגרים בארץ. בבלוג שלה תרבות אכילה היא כותבת על תרבות וקולינריה בחיפה. התמחותה הובילה אותה לערוך סיורים שונים בחיפה, ועם סיום הסגר היא הזמינה בלוגרים להכיר את סיוריה. נעניתי בשמחה להזמנה ומכל הסיורים שהיא עורכת עניין אותי במיוחד הסיור בשוק תלפיות.
שכונת הדר בחיפה, הבית של שוק תלפיות, ליוותה את ימי ילדותי והתבגרותי. כתושבת עמק יזרעאל, חיפה היתה העיר שלנו. כיום ניתן למצוא את כל השירותים בעפולה ובמגדל העמק, אבל בשנות השבעים היינו עולים לכל מטרה כמעט על אוטובוס מס 301 שיצא מעפולה ותחנתו הסופית היתה ברחוב הרצליה, בקצה המערבי של הדר. שוטטנו בעיקר ברחוב הרצל, הרחוב המסחרי של הדר, קנינו נעליים, אכלנו פלפל והלכנו לראות סרט.
כשהייתי כבר אמא לילדות הייתי נוסעת לפעמים עם ילדה אחת ולפעמים בהרכב משפחתי מלא אל פסטיבל הצגות הילדים שנערך כל פסח בחיפה, והמרכז שלו הוא במתחם של תאטרון חיפה, ליד גן בנימין.
בהדר, ככל שיורדים למטה בגובה כך יורדים גם מהאזורים המכובדים אל "החיים עצמם" – אזורי המוסכים, בעלי המלאכה והשוק. אל שוק תלפיות מעולם לא הגעתי. הוא לא היה חלק מעולמי. התכנית שלי הפעם היתה להכיר את השוק ולהמשיך באופן עצמאי לסיור נוסטלגי ברחבי שכונת הדר. האם הצלחתי במשימתי – חכו לסוף הפוסט ותראו.
מסביב לעולם
הסיור שילב בין סיפורים לטעמים, וכל זאת בלי לחפור יותר מדי. מיד אגיע לטעמים ורק לפני כן אספר שבשבילי הפרטים ההיסטוריים שלמדתי בסיור היו פיקנטריה של ממש מפני שהתחברו לי לחלקים אחרים של ההיסטוריה הקרובה אלי (ההיסטוריה היותר פרטית) והשלימו את הפאזל. לרבים שגדלו בהתיישבות העובדת השם ריכרד קאופמן שתכנן את שכונת הדר, אומר הרבה. הוא היה אדריכל ממוצא גרמני שתכנן יישובים רבים מספור, קיבוצים ומושבים, וגם את עפולה ושכונות בירושלים ובחיפה. שכונת הדר והקיבוץ שלי נוסדו באותה שנה – שנת 1922.
שוק תלפיות נוסד ביוזמת ועד השכונה של הדר לאחר שנים שבהן התרבו ההתנכלויות של ערבים ליהודים והיה צורך ליצור תחליף לשוק שבעיר התחתית שהיה בבעלות ערבית. שוק תלפיות נחנך ב-1940 וחגג השנה 80.
השוק התקיים בתוך מבנה מרשים בסגנון הבאוהאוס שתוכנן על ידי משה גרשטל. בהמשך התפתח אזור סחר מחוץ למבנה, ברחובות הסמוכים. ברבות השנים המבנה היפה הוזנח, כמו שכונת הדר כולה שירדה מגדולתה, וכיום יש דוכנים רק בקומת התחתונה. באפריל השנה, בעיצומו של הסגר, הוחל בשיפוץ המבנה. מעניין איך הוא יראה כשהעבודות יסתיימו ומה זה יעשה לשוק. בכל מקרה, זו בשורה גדולה.
אם סיימתם להאזין ל"שיר השוק" תוכלו לפתוח את הסרטון הבא שצולם על ידי הערוץ של "חדשות חיפה" ומראה את יום השיפוצים הראשון. הסרטון קצר מאוד ואפשר להתרשם בו מעט מהפוטנציאל של המבנה.
טעמים מסביב לעולם
נעמה הובילה אותנו בין חוויות שונות של טעמים. התחלנו מהפירושקי ב"בית המאפה", שנעמה קוראת לו פלפל רוסי, ושמענו על תרומתה של העלייה הרוסית למגוון הקולינרי של השוק.
בחנות הדגים כאמל עודה מהדי הכין לנו מול עינינו סביצ'ה בטעם אלוהי. אם תרצו להזמין ממהדי סביצ'ה לאירוע הוא יכין לכם בשמחה. הנה מספר הטלפון שלו: 054-6275968
אכלנו אוכל ערבי ביתי במטבח של פריאל. בשלב הזה הבטן כבר היתה מלאה ובכל זאת המשכנו לעסקים נוספים ברחוב סירקיןן.
רחוב סירקין
בשנים האחרונות החלו להיפתח בקטע הזה של הרחוב מסעדות מעניינות המציעות גם בילוי במקום בנוסף לחוויית הקנייה בשוק. הראשונה היתה מסעדת תלפיות המאוד נחשבת ואחריה החלו לצוץ עוד ועוד. קטע הרחוב הזה משלב ישן וחדש, ולחדש הזה יש רוח אפנתית ומעט בוהמיינית, כפי שרואים כיום בשכונות מתחדשות אחרות: אמנות רחוב, תפריטים מגוונים, אוכל טבעוני, דגש על בריאות ותודעת עיצוב.
אנחנו אכלנו מקרונה בל קשקש במסעדת ג'רבה הטוניסאית וטעמנו נצ'וס עם סלסה ועם פיקו דה גאיה במסעדת לה מקסיקנה הסמוכה. בשכנות לשתי המסעדות האלה נמצאת מאפיית "לחם עיניים" שבעליה מאמין בלחם המספק ערכי תזונה גבוהים, ואם הלחם גם טעים זה בונוס.
הקטע הזה של רחוב סירקין הוא תוסס ופעיל במיוחד בימי חמישי בערב ובימי שישי בצהרים. בימי שישי ניתן לתפוס שתי ציפורים ביחד – את השוק ואת הבילוי באחת המסעדות.
לחיי הטיולים האטיים
בסיום הסיור הרגשתי שטיילתי קצת מסביב לעולם. היה לי טעים ומגוון והיתה לי גם תחושה של מלאות ושובע לא רק בבטן אלא במכלול של החוויה. על התכנית להמשיך לטייל בשכונת הדר ויתרתי ונשארתי לבלות בתחנה האחרונה של הסיור – חנות הספרים גולדמן.
זה היה סיום נפלא בחנות יד השנייה המיוחדת הזאת שהחלה את דרכה ברחוב מסדה היוקרתי וירדה לכאן מתוך תפיסה חברתית. החנות גדולה ובמרכזה יש פינת ישיבה נוחה. במקום מתקיימים אירועים חברתיים. מתכנסים כאן לשחק במשחקי חברה ולהופעות. כמה כיף היה לי להתרווח במקום הנעים אפוף האווירה הזה בסיומו של הסיור. לחיי הטיולים האטיים. שכונת הדר ונפלאותיה האחרות של חיפה יחכו לי.
צוות הבלוגריות הנחמד שהתקבץ לסיור הזה התפזר. כולן מיהרו לענייניהן, ואני עוד נשארתי קצת לעכל, לנוח ולדפדף בספרים. יצאתי מהחנות עם ספר של אליס מונרו ויצאתי בחזרה אל הרחוב. בדרך לחניון בהמשך הרחוב ספגתי עוד קצת מראות ונסעתי מאושרת הביתה.
מידע על הסיורים של נעמה
אם עוד לא השתכנעתם כמה כיף היה לנו בסיור, בטח מלי אברמוביץ' שהייתה גם היא בסיור, תשכנע אתכם.
אצא לי השוקה, מתוך טוריסטית של מלי אברמוביץ'
.
נעמה עורכת סיורים גם בעיר התחתית ובוואדי ניסנאס (סיורים נפרדים). אפשר לעקוב בבלוג ובדף הפייסבוק שלה אחר מועדי הסיורים. אני ממליצה בחום. המחיר הוגן ותמורתו מקבלים אוכל טעים בשפע והמון ערך.
תרבות אכילה – הבלוג של נעמה, להזמנת סיורים ועוד
תרבות אכילה – דף הפייסבוק, להזמנת סיורים ועוד (לרשימת הסיורים וההרשמה פתחו את events)
עוד קצת פרקטיקה ואפשרויות נוספות בסביבה
חנייה
אני הצלחתי למצוא חניה בחניון שבלב השוק, בסירקין 31 (תשלום בפנגו). לא תמיד יש שם מקום. יש חנייה גם ברחוב החלוץ 35 (מלון עלייה) או חניות כחול-לבן ברחוב, בתשלום בפנגו.
כשהחיים ישובו לעצמם הכי נחמד זה לטייל בעיר בתחבורה ציבורית. האוטובוסים המגיעים לחיפה מהסביבה כבר לא מגיעים כיום להדר, אבל אפשר להגיע במטרונית לשוק. המטרונית היא מערכת התחבורה המיוחדת של חיפה והקריות.
לאן עוד אפשר להגיע ברגל
המדעטק – מוזיאון למדעים. כעת הוא עדיין סגור עקב הקורונה. עקבו אחר ההודעות.
מוזיאון חיפה לאמנות, בקצה המערבי של הדר. זה הליכה בת למעלה מק"מ, אבל אפשרית.
ומי שכבר הגיע למוזיאון חיפה יכול לרדת ממנו לכיוון בית הגפן וואדי ניסנס.
כעת, בימי הקורונה והמסכות על הפנים, קשה לבלות במתחמים סגורים אבל אפשר לערוך ביקור קצר בגן הזיכרון שממנו נשקף הנוף של נמל חיפה.
ולאן אפשר להגיע ברכב?
ברכב – השמים הם הגבול. אני ממליצה לקרוא את הפוסט שכתבה אורה גזית בבלוג שלה חלומות שמורים, ובו ראיינה בלוגרים שכותבים על חיפה. גם נעמה סובול מתארחת אצלה, וכולם ממליצים על מקומות אהובים עליהם בעיר.
בלוגרים חיפאיים כותבים על חיפה, מתוך הבלוג של אורה גזית, להמלצות נוספות על חיפה ועוד דברים מעניינים על העיר ואנשיה.
זה המקום להצטרף אל מועדון החברים של קוראי שמתי לב. הירשמו ונתראה בפוסט הבא 🙂
פוסט מקסים , זיוה! צבעוני, מגוון, מעניין ומסקרן – עשית חשק לעלות להדר ולבקר בשוק תלפיות.
תודה רבה, ינינה. איזה כיף
פוסט מלאכת מחשבת! תפירה משובחת בין הסיור, להיסטוריה הפרטית, הלאומית ולהמלצות נוספות לביקור בסביבה. נהניתי לסייר איתך ולחלוק טעמים ותובנות.
גם אני נהניתי מאוד לטייל אתך. זו היתה הפתעה נחמדה. ותודה על כל מה שכתבת.
נשמע נעים וטעים, והתמונות ממש יפות ועושות חשק לטייל. שמחה לקרוא שהיה לך יום כיף כזה 🙂