על אמנות רחוב
בשתי ערים ובכפר אחד
הטיול שלנו לבולגריה התקיים במרחב האורבני והכפרי בעיקרו. היו בו גם נגיעות קלות בטבע, אבל בסופו של דבר בילינו בעיקר ברחובות, בין בתים וחצרות. החוויה הזאת זימנה לנו מפגש עם פנים שונות של בולגריה, והפנים המרובות האלה התגלו באופן בולט דווקא באמנות הרחוב.
נתקלנו בקירות אמנותיים בשתי הערים שבהן בילינו – וליקו טרנובו ופלובדיב. ובין אם האמנות שעל הקיר היא היסטורית או עכשווית, נוסטלגית, עדינה, פרועה או חדשנית, מצאתי משהו משותף בכול: האמנות באה לעשות טוב. לשם ההשוואה, לא ראיתי אמנות בועטת כמו באתונה.
אני לוקחת בחשבון שראיתי רק קמצוץ, ויש בוודאי ציורים עם משמעויות שאותן איני יודעת לפרש. אני רוצה להדגיש גם שלא עשיתי הפעם מחקרי עומק והפוסט הזה מסתמך על החוויות והרשמים שלי מהשטח ועל התמונות שצילמתי. אם אגיע שוב לבולגריה אשמח לצאת לסיור בנושא. כמובן, אפשר לחפש חומר ברשת. בינתיים אני רוצה פשוט לשתף בממצאים שהעליתי מהשטח.
אחת מסורתית ואחת עם הפנים לעתיד
ההיכרות עם הערים וליקו טרנובו ופלובדיב הזכירה לי את הניגוד שבין ירושלים לתל אביב. אולי לא בדיוק כי ירושלים היא עיר אינסופית וּוֶליקו טרנובו צנועה יותר בקנה המידה. היא קטנה יותר ופחות עשירה מירושלים בממצאים. ובכל זאת היא הבירה ההיסטורית של בולגריה וגם האמנות הנשקפת מקירותיה מייצגות גישה מסורתית ושמרנית. ולעומתה פלובדיב, שגם לה שורשים היסטוריים בני אלפי שנים, מחצינה היום לעולם חזות עיר תוססת ועדכנית.
השמש זורחת תמיד
ברחוב הראשי של וליקו ניתן לראות הרבה אמנות סוציאליסטית מהז'אנר שהיה פופולרי בבריה"מ במאה הקודמת. בולגריה היתה אחת מאותן אלה שבהן התחולל מאבק פנימי לאחר מלחמת העולם השנייה שבסופו השתלט עליה משטר קומוניסטי, והיא הפכה לאחת מגרורותיה של בריה"מ. הז'אנר האמנותי המדובר בא לשקף לציבור את כל הטוב והיפה, את העשייה הרבה, השגשוג והפריחה. למשל, בציור הקיר שבתמונה רואים את הגברים דוהרים על סוסים ואת הנשים נושאות פרחים. ומעל כולם זורחת השמש. לגברים יש שפם גדול. הדימויים סטראוטיפיים ומחצינים איזו דמות "כל בולגרית".
על הסגנון הזה אפשר לקרוא בפוסטים של חברותי.
מי מכיר את האיש שבקיר – אמנות קיר בחיפה, מתוך חלומות שמורים של אורה גזית
ארכיטקטורה ואמנות סובייטית באוזבקיסטן מתוך אפקים מטיילים של ינינה זסלבסקי אפק ומשפחתה
אם אמנות הקיר ברחוב הראשי של וליקו טרנובו עוסקת בסמלים לאומיים ובמיסיונריות, הרי שאמנות הרחוב בפלובדיב היא אישית, הדימויים לקוחים מעולמם של האמנים ועל הקירות ניתן למצוא גם ציורים של דמויות ידועות אשר זכו לתהילת עולם והן נטולות שורשים בולגריים.
אתוסים לאומיים על הקיר
באזור שבו טיילנו, שהתמקד רובו ברכס הבלקן (שרשרת הרים במרכז בולגריה) יש הרבה אתרים היסטוריים הקשורים בתקופת התחייה הבולגרית במאה ה-19. פסלים ואנדרטאות בציוני דרך מרכזיים מנציחים את הגבורה וגם אמנות הקיר בווליקו טרנובו עוסקת בכך. אני לא יודעת לפענח במדויק את התמונה אבל נדמה לי שציון השנים ובוודאי שהסגנון האמנותי מעיד על כך.
בעיניים עצומות
ויש בווליקו טרנובו גם אמנות רחוב מהסוג העכשווי. ראיתי רק מעט וסביר שיש עוד אבל בוודאי שלא בהקף כמו בפלובדיב, כי באחרונה (בפלובדיב) אין צורך לחפש את אמנות הרחוב. היא נוכחת כאלמנט דומיננטי במרחב העירוני. בכל אופן אולי זה מקרה אבל העובדה היא שהדמויות בציורי הקיר שאותם הנצחתי בווליקו טרנובו הן מעט ביישניות ועיניהן עצומות. הסגנון מעיד שצוירו כנראה על ידי אותו אמן.
ואילו בפלובדיב אפשר למצוא דמויות מטופחות ומגונדרות, ואפילו, רחמנא ליצלן, מתנשקות. למען האמת גם כאן העיניים נעצמות, אבל נראה שהדמויות מודעות לסביבתן והמסרים שונים לחלוטין.
רובע קפנה בפלובדיב
בשלב הזה אמנות הרחוב של וליקו נגמרה לי. ראיתי לפחות עוד עבודה גדולה אחת של אמנות מהז'אנר הסוציאליסטי אבל לא צילמתי, ועל כן אמשיך לספר על פלובדיב שללא ספק שופעת בהבט הזה.
את הריכוז הגבוה ביותר של אמנות הרחוב ניתן לראות ברובע קפנה (Kapana) שהוא הרובע התוסס והבוהמייני של העיר. אני חושבת שזה אזור שהתמרק במיוחד לקראת כהונתה של פלובדיב כעיר תרבות של אירופה השנה, שנת 2019. בכל אופן ראשיתה של אמנות הרחוב ברובע היתה ב-2013 וכיום האזור שופע, צבעוני ושמח. יש בו מסעדות רבות, ושבוע לפני סוף אוקטובר, התקופה שבה הלילות מתחילים להתקרר, עדיין ישבו המונים סביב שולחנות ברחובות. גם חנויות חביבות אפשר למצוא ברובע.
יש כנראה עוד כמה מקומות בעיר לראות אמנות רחוב. אני ראיתי וצילמתי רק ברובע קפנה. הייתי גם באזורים אחרים של העיר ובהם ראיתי דברים מעניינים אחרים שעליהם אספר בפוסט הבא שאכתוב על בולגריה. אם אתם מחסידי אמנות הרחוב ורוצים להתכונן וללמוד על כל המיקומים של אמנות הרחוב בפלובדיב, קראו בקישור המצורף.
איפה ניתן לראות אמנות רחוב בפלובדיב
סיור בנושא אמנות רחוב בפלובדיב
אתר האינטרנט של "ארגון 365" אשר מוציא סיורים בסופיה ובפלובדיב להיכרות עם העיר וגם בנושא אמנות רחוב. הסיורים הם בסגנון "פרי טור" שבהם משלמים עם סיום הסיור טיפ.
הציורים שאותם ראיתי בפלובדיב מראים את פניה היפות של פלובדיב, כמו למשל הציור הצבעוני והמעניין עם הכיתוב: TOGETHER Plovdiv
התרשמתי שציורים רבים מביאים לפנינו עולם של פנטזיה, הומור והרבה מוטיבים מהאגדות. יש ציורים שאפשר להסתכל בהם עוד ועוד.
הנה עוד כמה תמונות מפלובדיב:
פרויקט אמנות הרחוב בכפר Staro Zhelezare
בכפר הזה ביקרנו בדרכנו ממעבר שיפקה לפלובדיב. לקראת הטיול קראתי על פרויקט מיוחד של אמנות רחוב שנעשה בכפר ורשמתי לעצמי את המידע. בטיול עצמו, בנסיעה בדרכים, התרשמנו מהרבה עוני ודלות. השהות בווליקו טרנובו היתה נעימה ונתנה חוויה אחרת אבל כפי שכבר סיפרתי גם וליקו התגלתה כעיר מסורתית במידה רבה ורציתי לראות יצירה עכשווית הנעשית היום בבולגריה. הצעתי שנעבור דרך הכפר.
אתחיל מהסוף: השהות שלנו בכפר היתה קצרה. אמנם כבר מחלון הרכב, עם ההגעה לכפר, ראינו שפע של ציורים על הקירות, אבל כשהתחלנו לשוטט בו משהו באווירה בכפר הכביד עלינו, והדור הצעיר שבחבורה היה רגיש לכך באופן מיוחד. רחובות הכפר סובלים מיושן, מזקנה וממחסור בטיפוח חרף האמנות הניבטת מהקירות. מחוץ לפאב המקומי ישבה חבורת צעירים שנעצה בנו מבטים. כשהתגלו כמה צלבי קרס על אחד הקירות הצעירים שלנו הודיעו שמסתלקים מהמקום עכשיו ומיד.
אני מקווה שפרנסי המקום או יוזמי הפרויקט ידאגו לנקות את הקירות מהביטוי המכוער הזה, אבל רוצה לספר על הפרוקיט חרף החוויה שעברנו כי היזמה היא ביסודה חיובית.
חזון לעתיד אחר ושינוי חברתי
הכל החל מיוזמה של בני זוג אחד, הוא בן הכפר והיא מפולין. בקיץ 2015 הם החליטו לעשות מעשה למען שינוי האווירה בכפר. תחילה הם החלו מהנכס של המשפחה שהיה מוזנח כבר כמה עשרות שנים, שיפצו אותו וציירו עליו דמויות מחיי הכפר. אחר כך הם הביאו את הסטודנטים שלהם מהאוניברסיטה בפוזנן למלא בציורים את קירות הבתים, הגדרות וקירות המגן הישנות, מעין חומות, שנבנו בעבר בכפר לצורך הגנה.
רוב הציורים הם בשחור לבן והם משלבים בין דמויות מפורסמות מרחבי העולם לבין סצנות מחיי הכפר. כבר כמה שנים מגיעים בקיץ הסטודנטים מפוזנן להמשיך את הפרויקט ובכל שנה נקבע נושא מעט אחר. עם הזמן נוספו גם ציורים צבעוניים, רפליקות של ציורי אמנות מפורסמים. צמד היזמים טוען שרוב תושבי הכפר הזה לא היו מעולם במוזיאונים ברחבי העולם ועכשיו הם אינם צריכים עוד לנסוע אל התפוח הגדול כי הם מביאים בפניהם את היצירות הגדולות.
הפרויקט נקרא: Village of Personalities/Art for social change והיזמים מקווים שהוא יאיר את חייהם של התושבים ושתיירים מכל העולם יגיעו לבקר בכפר.
התמונה למטה היא היחידה שהספקתי לצלם לפני שהסתלקנו מהכפר. אתם מוזמנים להסתכל בקישורים המצורפים ולהתרשם מהפרויקט. אם תבקרו בכפר נסו לשים את החוויה האישית שסיפרתי עליה בצד ולבוא בפתיחות. אשמח לשמוע על החוויה שלכם.
אמנים הפכו כפר בבולגריה לגלריה פתוחה לאמנות, מתוך המגזין Balkan insight
כפר אמנות הרחוב בבולגריה, בבלוג של הפרויקט
מאוד נהניתי מהניתוח שלך את הציורים. הנושא של ציורי קיר תופס תאוצה בכל העולם ומהווה משאב תיירותי וזה מדהים כי באמצעים פשוטים יחסית יכולים להעלות קרנו של מקום. גם בארץ יש את הפרויקט של artist4israel כמו שלמדנו בסיור בלוגריות המשותף בנתניה. יש לי חברה טובה שעושה דוקטורט בנושא של אמנות במרחב הציבורי. אשלח לה את הפוסט שכתבת. זאת הזדמנות לראות מה קורה בתחום הזה בבולגריה.
אכן, אמנות הרחוב םורחת ברוב העולם המערבי ואולי לא רק, ולישראל היא נכנסה עמוק. היות שזו תופעה יחסית חדשה מעניין מה יולידו השנים. תודה על התגובה. אשמח שתעבירי לחברתך ויהיה מעניין לקרוא את המחקר שלה.
זיוה אני מתפעלת מהעומק שהגעת אליו בנושא ( למרות שכתבת שלא). כשאומרים
ג׳נטריפקציה ישר עולה לי בראש אזור פלורנטין אצלנו. בבושוויק ברוקלין זה קרה חלקית ובגדול עשה טוב. שכונת סמים בעייתית הפכה לאזור נקי ובטוח יחסית, גם אם גרעין האוכלוסיה לא השתנה. יש שם סצנת אומנות פעילה מאד בהובלת ארגון אמנים שלקח על עצמו את העניין. זה עשה פלאים בשכונה שהיתה בעייתית מאד.
לא יודעת מה ההשפעה בכפרים. האינטואיציה אומרת לי שרע לא יכול לצאת מזה… התמונות שלך מאד יפות.
תודה רבה, איריס.
משהו בכפר ההוא נראה לי מוגזם אבל אני מרגישה החמצה שלא נשארתי לראות באמת, ומה ההשפעה איני יודעת.
אני מבינה מה היתרונות שעשויים להיות בשכונות המעורבות. מעניין לשמוע על זה פעם לעומק בעקבות מחקרים מסודרים. בשכונת פסירי באתונה שאהבתי מאוד רואים בקטע של השכונה פנטהאוסים מטופחים ובצדם אנשים קשיי יום. זה קיים גם אצלנו בענק ביפו ואולי גם בפלורנטין.
זיוה, ההשוואה שלך בין הערים דרך ציורי הקיר מעניינת. הפרוייקט של הכפר, למרות החוויה שלכם, מקסים בעיני. זה נשמע שאולי הקהילה לא היתה מספיק מעורבת. או שזה עניין של זמן עד שיווצר השינוי. אבל הכוונות יפות וטובות.
הכוונות בוודאי טובות, ומי יודע – אולי זה באמת עושה טוב. אני מנסה לדמיין את הכפר הקטן שלי מתכסה כולו בציורים ועולות לי שתי מחשבות או אסוציאציות: האחת – "פורים", והשנייה – "אגרסיביות". אילו היו מטפחים כמה פינות אבל להלביש כפר שלם זה כמו תחפושת. זה כמו להגיד לו בפנים: אתה כישלון וצריך להלביש אותך.
אבל בסה"כ סיפרתי עליו דווקא מתוך כוונה שאנשים יוסיפו אותו למסלול הטיול שלהם. הרי הייתי יכולה להתעלם מהחוויה הזאת ולא לספר עליה. כך שהתחושה מעורבת. בכל מקרה שמחה שקראת ותודה רבה על ההתייחסות.
אני אוהבת את נקודת המבט הסקרנית והחקרנית שלך. הפוסט מביא צדדים נהדרים של הערים בהן ביקרת בבולגריה. כל הכבוד על העומק!
זיוה אהבתי מאד את הפוסט, אולי כי אומנות רחוב מדברת אלי, בעצם קוראת לי בכל מקום אליו אני הולכת. יפה בעיני שהביטוי הזה מתקיים כמעט בכל מקום בעולם, לא משנה אם בערים גדולות או בכפרים קטנים. מאד מוצא חן בעיני הפרויקט האירופאי של בירת תרבות, וראינו התחלה של מירוק בקובנה. זה נותן לערים פוש תרבותי ועסקי מצויין. אולי צריך לאמץ בארץ שלנו – בירת התרבות הישראלית לשנת… שווה את המאמץ. אני מבינה למה הדור הצעיר לא אהב את המקום עם הצלבים ועם המבטים שנעצו בכם. לפעמים הבטן מדברת בקול רם ואומרת ללכת מהמקום אליו הגענו. תודה על השיתוף.