רשמים מנורווגיה, תיאור מסלול וטיפים
כל כך יפה, נורווגיה. המים נשפכים מההרים, המדרונות תלולים, הנהרות, האגמים והפיורדים באינסוף גוונים: תכלכלים, תורכיזיים, ירוקים. בתי עץ צבעוניים מעטרים את הנוף. כפרים זעירים יושבים על שטח צר שבין ההר לפיורד. יפה בדרכים ובכל מקום.
בכל בוקר הייתי ניגשת לחלון והמראה הנשקף ממנו הרחיב לי את הלב, אבל משהו היה חסר. שקט מאוד בנורווגיה. הבדידות והשקט הם חלק מהחוויה, אך אנחנו גילינו שאלו תנאים הדורשים מאיתנו הסתגלות.
תרבות של שירות עצמי
במרכזי המבקרים בנורווגיה מזגנו לעצמו את הקפה מתרמוס שבפינת הקפה. את הכריך או את העוגה מוציאים במקומות רבים באופן עצמאי מהווטרינה. בבקתות העץ צריך להציע לבד את המיטה, ומי שמנקה אחריו בעצמו יכול להוזיל בכך את מחיר הלינה. תרבות השירות העצמי מפותחת, ומי שמצפה לפינוק בחופשה צריך להסתגל או לשלם הרבה כסף.
מעט מאוד מסעדות יש מחוץ לערים הגדולות. המעטות שיש נסגרות כנראה באמצע אוגוסט, ואנחנו שיצאנו מהארץ ב-20.08 לא זכינו לאכול בהן. כשמטיילים בפיורדים יציאה בערב לא תמיד אפשרית. בדרכים, מסעדה פשוטה בתוך הסופרמרקט היא לפעמים הפתרון.
בין פנטזיה למציאות
חלמתי על לינה ב"קבין", קוביית עץ קטנה שיש בה הכול. זה נראה לי הכי מגניב והכי בית שיש. מקום קטן ופשוט שיש בו כל מה שצריך כדי להעביר לילה או שניים בלב הטבע המסעיר.
יש כאלה בקמפינגים ובמקומות שונים, ויש גם בקתות על המים לאורך הפיורדים. אבל גיליתי שיש משהו מנותק בדרך הטיול הזאת. הצ'ק אין נעשה במהירות. הצ'ק אאוט עוד יותר. רק שואלים אם ניקינו את הבקתה, אומרים ביי ביי בחיוך קטן וזהו. הנורווגים הם אנשים של כבוד. לא יבלשו אחריכם אם ניקיתם. יש מקומות שבהם משאירים את המפתח בתיבה בלי לפגוש איש.
יש משהו מרוחק בתרבות הזאת, עם כל האדיבות והיעילות שבה. אם רוצים קצת קשר אנושי אולי כדאי לנסות את החוות. היתה לנו התנסות אחת כזאת, שהיתה חוויה מרעננת וטובה מאוד.
זמן לנשום את הנוף
תכנית הטיול היתה מרווחת. היא השאירה מרחב לאלתורים והזדמנות למסלולי ההליכה. אם היום יורד גשם נוכל לצאת למסלול מחר. אבל מסלולי ההליכה לא היו לנו קלים. מצאנו את עצמנו מקצרים את רובם, ובהעדר דברים אחרים לעשות נותר הרבה זמן פנוי. קראתי שני ספרים בחופשה הזאת והספקתי גם לספר סיפורים בפייסבוק מהשטח. זו היתה החופשה הכי נינוחה שאני זוכרת, אולי חוץ מהחופשות בסיני כשהייתי ילדה.
כשאני חושבת על זה, באופן משונה יש איזה דמיון בין ההוד של ההרים בסיני, החולות, הים רחב הידיים והשקט, לבין ההוד של הנוף בנורווגיה. למרות שיכולנו לגמוע מסלול ארוך יותר אני לא מתחרטת על הבחירות, כי ברוב המקומות שבהם לנו הרגשתי שאני רוצה להישאר עוד, ופשוט לנשום את הנוף הזה ולומר תודה על הזכות להתעורר אליו בבוקר.
הקפת הסוגנה פיורד
יצאנו בהרכב זוגי לטיול ראשון בנורווגיה. הרצון הראשוני היה לעשות מסלול פיורדים קלאסי, אך ככל שהתעמקתי בווריאציות המקובלות נוכחתי שהן מדלגות מפיורד לפיורד ומרחקי הנסיעות גדולים. רצינו לחוות את הנוף המשתנה מקו החוף שלאורכו אינסוף איים ועד להרים המושלגים מבלי לקרוע את הכביש. רצינו לאפשר לעצמנו להתעכב במוזיאון, לשוטט בכפר או לשבת במרפסת על שפת הפיורד וליהנות מעצם העובדה שאנחנו שם. לכן, בסופו של דבר ויתרנו על חלק מהקלאסיקות.
המסלול שתכננתי הקיף את הסוגנה-פיורד (Sognefjord) הענק מכל הכיוונים. התחלנו מהאיים שבפתחו – איי סולונד (Solund) – פנינה אמתית ופחות מוכרת, שאני ממליצה עליה בכל לב, והמשכנו לשלוחות הפנימיות של הפיורד, כולל כביש 55 המפורסם העולה אל הרכסים של הפארק הלאומי יוטנהיימן (Jotunheiman). הסוגנה פיורד נמצא צפונית לברגן, נקודת ההתחלה והסיום של הטיול שלנו. זהו הפיורד הגדול ביותר בנורווגיה. הוא שולח זרועות עד למרחק של 200 ק"מ מחוף הים.
הנקודות במפה מציינות את מקומות הלינה שלנו. מהן טיילנו לכיוונים שונים.
רק בנורווגיה
אז זו נורווגיה. מנקודת מבטי היא דרמטית, יפהפיה, מלאת הוד וצוננת. הטבע מכתיב הכול – את אורח החיים של התושבים המקומיים ואת סגנון הטיול של התיירים. ולמרות שהנורווגים הם מעין נוכחים-נפקדים מצאתי במקדש הטבע הזה שלהם כמה פלאות ודברים מיוחדים שאני רוצה לספר עליהם.
מעבורת
מעבורת היא צורך חיים בנורווגיה והיא משמשת את התושבים, את משאיות האספקה, הדלק, הזבל, וכמובן גם את התיירים. ארבע פעמים במהלך הטיול עלינו על מעבורת עם הרכב. המחיר נע בין 100 ל-200 (או טיפה יותר) קרונות לרכב קטן, נהג ומבוגר נוסף, תלוי באורך השייט. במעבורת בים יש חדר לנוסעים ובו חלונות גדולים וקפיטריה קטנה. בפיורד, פשוט מדוממים את המנוע של הרכב ויוצאים אל הסיפון. להיות באמצע הפיורד זו חוויה מקסימה. יש פיורדים שנראים צרים אבל כשצולחים אותם מתברר שהם רחבים למדי.
בתי העץ הפשוטים
הפשטות של בתי העץ היפים שלפעמים הם נקודות צבע בנוף ולפעמים מצטנעים. לפעמים הם עם עשב בראש, כלומר בגג, מה שמשווה להם מראה כל כך מיוחד. אני יודעת שזה מקובל באזורים נורדיים אחרים. חווינו את הקסם הזה כאן.
אדריכלות מודרנית בלב הנוף
נורווגיה משקיעה באדריכלות מודרנית מעניינת בלב הטבע הדרמטי ביותר. בנקודות האסטרטגיות ביותר בנוף ישנם מרכזי מבקרים מושקעים שהם חגיגה של אדריכלות. ביקרנו במרכז המבקרים Breheimsenteret של הפארק הלאומי ברהיימן שממנו תצפית מרשימה על קרחון ניגרדסברין (Nigradsbreen). התצפית נעטפה בהיכל בצורת הר. יש במקום עמדת מידע לתיירים, קפיטריה ותצוגה על החיים באזור לפני אלפי שנים.
הלובי של מלון sognefjellshytta, היושב בהרים בשיא הגובה של כביש 55 המפורסם, הוא חלל מרהיב ומפתיע. המלון משמש גם כמרכז מבקרים. יש בו נקודת מודיעין, תערוכת אמנות, קפיטריה ואזורי ישיבה נעימים מול חלונות גדולים. עוצרים במקום גם עוברים ושבים כמונו. אין כמו בילוי מפנק במקום המיוחד הזה ביום גשם.
תיבות הדואר
תיבות הדואר במרחב הכפרי זה הדבר הכי חינני שיש. הן נמצאות בצד הכביש, בכניסה אל שביל הגישה המוביל לבית. לרוב הן מוגנות במעין בית קטן. יש תיבות פשוטות ויש תיבות שבעליהן טיפחו אותן. אני מתרשמת שדואר בנורווגיה זה עניין גדול. אולי בתרבות החיים הזאת שכל כך מתכנסת פנימה אל המרחב הפרטי, הקשר הזה עם הציוויליזציה באמצעות העיתון ודברי הדואר הוא חשוב מאוד.
עשרה טיפים מעשיים
1. אני ממליצה, לפחות בטיול ראשון בנורווגיה, לטייל בעונה, כלומר מסוף יוני ועד אמצע אוגוסט. בעיני פחות נעים לטייל כשכל כך הרבה בתי עסק סגורים וגם חלק מהמוזיאונים. יש מי שאוהב את תחושת הניתוק אבל שימו לב לכך. בנוסף לכך, סוף אוגוסט זו תקופה של סוף קיץ, רגע לפני עונת השלגים החדשה. חווינו בסוף אוגוסט פחות שלג ממה שרוב מטיילי הקיץ חווים על פי הדיווחים. הנוף מרהיב בכל עונה, ובכל זאת כדאי לקחת בחשבון שהשילוב שבין יתרונות הקיץ ושאריות השלג מן העונה שחלפה מתרחש בחודש יולי.
2. המחירים בנורווגיה דומים למחירים בישראל ולמרות זאת ניתן ללון במקומות נעימים ונוחים במחירים נמוכים מאלה שאנו מכירים בארץ. כדאי לנצל את הבקתות השונות. אם תביאו כלי מיטה ומגבות ותנקו את הבקתה בעצמכם תוכלו לחסוך.
3. יש קמפינגים ואתרי בקתות שאינם מופיעים באתר בוקינג ובאתרי ההזמנות. אתרו אותם במפת גוגל, באתר visit norway או באתרי האינטרנט האזוריים וצרו קשר באופן ישיר (אפשר במייל) כדי שישמרו לכם מקום. אם קיבלתם תשובה שהמקום שמור בעבורכם היו בטוחים שאפשר לסמוך על זה.
4. המחיר ששילמנו ברוב המקומות נע סביב ה-1000 קרונות ללילה לזוג. בחלק מהמקומות החדר/בקתה התאימו גם למשפחה אבל לא בכולם. זה כנראה המחיר במרחב של הפיורדים המפורסמים. ציפור לחשה באזני שבאזורים אחרים בנורווגיה משלמים פחות, אבל רובנו רוצים להכיר את הקלאסיקה בטיול ראשון. קורה שמשלמים יותר אם מדובר בעיירה מפורסמת כמו פלאם (ואז אפשר לזוז קצת הצדה) או באזור שיש בו מעט מקומות לינה ואין תחרות כמו בסולונד. אם המחיר נמוך באופן חריג כדאי להיות חשדניים. בלילה שעליו שילמנו 700 קרונות לא ישנתי. חבל ליפול כך. עדיף לשלם עוד קצת.
5. בחלק מהסופרמרקטים יש פינת מסעדה. התפריט הוא קבוע וכולל המבורגר, פיש&צ'יפס, או לחמניה עם נקניקייה. לפעמים זו הדרך היחידה לאכול אוכל חם בלי לבשל והמחיר סביר.
6. מקלות הליכה עשויים לסייע במסלולי ההליכה. צאו לנורווגיה עם נעליים טובות שאינן חדירות למים, מחזיקות היטב את הרגל ובולמות זעזועים. גם אם אתם מאלה שהולכים רק במסלולי לייט – יש לעתים מסלולים בוציים, חלקלקים או סלעיים.
8. אפליקציית מזג האוויר של נורווגיה – yr – היא מעולה שבמעולות וכדאי להוריד אותה לטלפון. אני משתמשת ב-yr גם בטיולים אחרים ואפילו בארץ. ועדיין קרה שהופתענו בגשם חזק יותר מהצפוי או שלא קראתי את הניואנסים במפרט של התחזית. מזג האוויר השתלטני הזה הוא חלק מהחוויה. קורה שיש פשרות כואבות בגללו. לנו זה קרה בכיש 55 המרהיב. לא יכולנו לצאת לטיול הליכה באותו היום. בכל טיול לנורווגיה יש יום "חשוב" שמזג האוויר מחרב. על פי דיווחי מטיילים זה קורה לכולם.
9. למרות שטיילנו ברכב וכנראה נטייל כך אם נחזור בעתיד לנורווגיה, שווה לשקול את האפשרות של הטיול בקרוואן. קשה לאמוד את קצב הטיול ואת מזג האוויר. הקרוואן מאפשר גמישות. הקושי הוא בעיקר בנהיגה בכבישים הצרים. לפי דעתי יש לא מעט דברים שניתן לעשות גם בתחבורה ציבורית, אבל על כך אכתוב בהזדמנות אחרת.
10. בתקופת החורף, כשהכבישים הגבוהים סגורים לתנועה, המפות של גוגל מתעדכנות בהתאם, מה שמקשה להעריך מרחקי דרך וזמני נסיעה. למשל, אם אתם מנצלים את החורף כדי להכין את טיול הקיץ, וברצונכם לבדוק את מסלולי הנוף היפים, גוגל יציג רק את הדרך המהירה, אלא אם כן תמלאו בפילטרים תאריך של קיץ.
10. באזור הפיורדים לכל פיורד יש מוזיאון פתוח משלו. למדנו המון ומאוד נהנינו במוזיאון של הסוגנה ליד קאופנגר (ודווקא לא מאוסף הבתים העתיקים אלא בתצוגה בחלל הסגור שבכניסה). בעיני שווה להשקיע גם במוזיאונים הפתוחים ובמרכזי המבקרים המושקעים. זהו אינו בזבוז זמן. מרתק להכיר את מנהגי הויקינגים את את קשיי החקלאים בימים עברו. פיורד הוא פיורד וזה לא משנה כמה הספקתם ועל כמה מהם סימנתם וי.
אהבתי את הכנות בה תארת את החוויות. אהבתי את היופי של הטבע וגם את העיצוב המיוחד שהבאת. הרגשתי גם מעט נימה של אכזבה. זה בסדר. לא לכל מקום חייבים להתחבר ואולי זה גם בגלל המועד של סוף העונה. תודה על עוד פוסט יפה.
אני שמחה שאהבת, איריס, למרות הנימה של החמיצות. אני באמת חושבת שלעונה שבה טיילנו היתה השפעה. לרוב אני מחכה שההמולה תירגע קצת. כשטיילנו בדורדון ובצפון איטליה חיכינו לסוף אוגוסט כדי להימנע מהשיא של העונה, ופתאום האוף סיזן הזה כל כך חריף. אבל מי יודע, אולי בעתיד עוד ארגיש פתאום געגועים וארצה לחזור.
זיוה הכתיבה שלך הכניסה אותי לאוירת הטיול בנורבגיה. תאור השקט לכל אורך הפוסט ובשילוב הצילומים המרהיבים מתקבלת תמונה מאוד ברורה. אני לגמרי הבנתי מהפוסט שלך שטיול כזה איננו מתאים לי כי אני אדם אורבני. בכל זאת מאוד היתי רוצה לטייל בנורבגיה ונראה לי שדוקא נורבגיה היא יעד מושלם לשייט. זה יקר ולא מתאים לכולם. אבל עם הנסיעות בכבישים המפותלים והשקט המוגזם שייט יכול לתת מענה טוב. אגב, יש לי חברת ילדות שגרה בטרומסו שהיא העיר הכי צפונית בנורבגיה. מהשיחות איתה אני יודעת שאין שם נוהג של עוזרות בית או מטפלים סיעודיים. כל אחד מנקה לבד את ביתו והמשפחה מטפלת במבוגרים. אגב גם לבעלה קוראים קנוט
שנה טובה לך ולבני ביתך. שנה של בריאות וטיולים
תמר, תודה רבה. אני שמחה לראות לאן לוקחים הדברים שאני כותבת אנשים אחרים. שמחה שאני יכולה לכתוב בגיוק מה אני מרכישה וכמו שאת אומרת אנשים יודעים בעקהות זה אם מתאים להם או לא. שייט נראה לי תמיד צורת טיול קצת מנותקת אבל ממילא הרגשנו גם אנחנו מנותקים והשייט מקובל מאוד בנורווגיה. אני מבינה עכשיו למה. זה מתבקש גם בגלל אורח החיים המרומי ובעיקר כי המגינה הזאת היא כיו מסננת והים פולש לכל מרום. חושבת שכדאי לנסות את ההורטיגרוטן השטה מהצפון ועד ברגן.
שנה טובה ומטוילת שתהיה לך עם הרבה שמחה ונחת.
זיוה הכתיבה שלך הכניסה אותי לאוירת הטיול בנורבגיה. תאור השקט לכל אורך הפוסט ובשילוב הצילומים המרהיבים מתקבלת תמונה מאוד ברורה. אני לגמרי הבנתי מהפוסט שלך שטיול כזה איננו מתאים לי כי אני אדם אורבני. בכל זאת מאוד היתי רוצה לטייל בנורבגיה ונראה לי שדוקא נורבגיה היא יעד מושלם לשייט. זה יקר ולא מתאים לכולם. אבל עם הנסיעות בכבישים המפותלים והשקט המוגזם שייט יכול לתת מענה טוב. אגב, יש לי חברת ילדות שגרה בטרומסו שהיא העיר הכי צפונית בנורבגיה. מהשיחות איתה אני יודעת שאין שם נוהג של עוזרות בית או מטפלים סיעודיים. כל אחד מנקה לבד את ביתו והמשפחה מטפלת במבוגרים. אגב גם לבעלה קוראים קנוט
שנה טובה לך ולבני ביתך. שנה של בריאות וטיולים
קראתי בעניין רב את תיאור החוויות שלך מנורווגיה , הארץ שכולם חוזרים ממנה חדורי התפעלות.
התיאור שלך כן ואמיתי.
גם לנו חווית נורווגיה לא היתה חלקה, אבל אני תולה את האשם בי ולא במדינה. התכנון שלי היה לקוי, כי לא השקעתי בו מספיק זמן. למורווגיה בודאי אשוב ולחוויה מתקנת.
אני דווקא כל כך התפעלתי מהאפשרות הזו של "עששה לך חופשה" במו ידיך. אפשרות שמאפשרת לאנשים גם בתקציב נמוך להנות מההוד וההדר והטבע. האפשרות הזו של להכין לעצמך קפה ולשרת את עצמך – היא בראש ובראשונה מיועדים למקומיים . מסורת ארוכה של הסתפקות במועט ועזור לי ואעזור לך , עוד מהימיםש הם היו ויינגים הם הבסיס לכך. לנו אנשי הים התיכון חובבי השפינוק וההכל כלול קשה להבין זאת.
זה לא שאי אפשר לקבל פינוק בנוווגיה – באוסלו תוכלי למצוא מסעדות, חיי לילה ומלונות פינוק – אבל על כל שירות עליך לשלם. במדינה שמקפידה על תנאים סוציאלים לכל העובדים , לא פלא ששירות של מלצר או עוזרת בית הוא יקר.
אני דווקא נוסעת לסקנדינביות כל כמה שנים בשביל הנשמה – עושה לי טוב לטייל במדינה ששומרת על הטבע, ומטפחת את התושבים שלה . יש לזכור שאנחנו התיירים – רק אורחים לרגע.
בהחלט יש הרבה פנים לכל דבר ואני מעריכה את הדברים האלה שאת מתארת כל כך יפה. קראתי גם פוסט שכתבת בנושא זה ולכן כשהעליתי את ההפניה לדף נורווגיה בבלוג המשפחתי שלך הוספתי שהוא מעורר מחשבה. כתבתי על התחושות שלי. מעולם לא הייתי מטיילת של הכל כלול אבל אני כנראה כן אוהבת להתפנק קצת ובעיקר בחופשה. מה שהכי חסר לי זה לראות אנשים. תודה על כל מה שכתבת ושנה טובה 🙂
זיוה, אני כ"כ מזדהה עם התחושות שהיטבת לתאר, אפילו שלא הייתי בנורווגיה ובשום מדינה סקנדינבית אחרת. לי זה קרה באלפים הבראנים שבשוויץ. אני יודעת שהרבה יחלקו עלי( אולי אפילו את), אבל למרות הגלויה השוויצרית שהתעוררנו אליה מדי בוקר, והנופים הבאמת דרמטיים, כולל שלל אפשרויות להנות מהלונפארק של הטבע, שאני כן אוהבת. לקח לי זמן להבין, למה אין בי שום געגועים לשוויץ, או יותר נכון לשוויצרים. הבוקיות, הקרירות הנקיה והמסודרת, הנזיריות באופן סידור הבתים… בקיצור האנשים.
אומנם זה לא היה הארדקור כמו אצלכם- יש מסעדות והלינה היתה בצימר משפחתי, כאשר המשפחה שכללה זוג ושתי ילדות קטנות, גרה בקומה מעל, יש תיירים ויש חיים. אבל… תודה על עוד פוסט נהדר ושנה טובבבה
טובה, אני יכולה בהחלט להזדהות עם מה שאת מספרת. בשוויץ זה אמנם לא קרה לי אבל אני מבינה את ההרגשה. אני זוכרת שבעלת הדירה שבה השתכנו נכנסה יום אחד לבקר ולגבות את התשלום (זה היה בימים ההם כשהרבה מהקשר עוד היה בהתכתבות מיילים עם בעלי הדירות וגם הגבייה היתה נעשית בחלקה בהעברה בנקאית ובחלקה בקשר פנים אל פנים. את בטח זוכרת). ראיתי על פניה איך היא התחלחלה ממגבת לחה שהיתה תלויה לייבוש על מסעד של כיסא. מצד אחד זה שעשע אותי ומצד שני ממש הרגשתי את נימי נפשה המזועזעים ולבי נכמר. הרגשתי שאני מבינה אותה ואת המקום שממנו היא באה. היינו חבורה גדולה בדירה לא ענקית. אני כבר לא זוכרת מה היו סידורי הייבוש, בטח בחבל כביסה במרפסת החשופה לגשם. לי זה נראה "בקטנה" לעשות כך, ולה זה נראה עניין גדול. והיו עוד סיפורים. לשתינו יש סיפורים. האמת היא שגם את הנורווגים אני מבינה. אני מבינה את כולם. הם היו בהחלט חביבים איפה שפגשנו אותם. אבל השתלטה עלי איזו תחושת בדידות. בכל אופן, אני מבינה אותך לגמרי. זה עניין של תחושה אישית. יש מי שמת על הסגריריות הצפונית ויש מי שזקוק לחיים התוססים ולגרויים של הרחוב הניו יורקי או לאווירה של אגן הים התיכון. שנה טובבבה טובה שתהיה לנו 🙂