תארו לכם את העולם שלנו על פי עקרונות הסדר החברתי הבא: בפרסומת לארטיק לא הייתם רואים אשה בהבעה נחשקת אלא גבר עירום אחרי אימון ריצת בוקר מושיט יד ומשרבב לשון אל עבר השלגון הקריר. נשים לא היו מתערטלות בבקיני חושפני של מיטב המעצבים אלא לובשות בד כותנה קליל הכרוך בריפיון על גופן, והגברים – הם היו קופצים ראש למים עירומים כביום היוולדם.
פיקסו היה מצייר גבר עירום "שבור" לקוביות, וציירי המאות הקודמות היו מציירים גבר עירום שרוע במיטתו. החדר חשוך אבל אור רך מן החלון מאיר את גופו, ועיניה של עוזרת הבית מציצות בו ממפתן הדלת. קשה לנו לדמיין עולם של גברים עירומים ונשים לבושות. הנורמות והדימויים נבנו בשכבות במשך מאות שנים של תרבות, אבל לא תמיד זה היה כך.
♥♥♥
אם תרצו לקרוא עוד על נשים ועל החפצת הגוף בימינו ולאורך תולדות האמנות, אני ממליצה על הפוסט שכתבה תמר גרינברג הלפמן בבלוג "החיים סילאן?"
אם אתם מתכננים לנסוע לאתונה, בעתיד הקרוב או הרחוק, ורוצים לעשות סדר במוזיאונים לארכאולוגיה ולהבין מה כל אחד מהם נותן, תמשיכו לקרוא כאן. זהו הנושא של הפוסט.
60 שניות על פילוסופיה
באמצע האלף הראשון לפנה"ס, בתקופה שנקראת "תקופת יוון הקלאסית", פעלו ביוון אמנים, מנהיגים, מצביאים צבאיים, מחנכים, בעלי מקצוע שונים והוגי דעות אשר הניחו יסודות לתרבויות שבאו אחריהן. גם השפה האמנותית של הפיסול התגבשה והשפיעה עמוקות על תרבות המערב מכאן והלאה.
הפסלים לא פעלו בחלל ריק. אפלטון, איש המאה החמישית לפנה"ס, הבדיל בין עולם האידאות שהוא קבוע ומוחלט ואנו מסוגלים לתפוס אותו רק באמצעות השכל, לבין העולם החומרי. כל מה שקיים בעולמנו ואנו תופסים באמצעות החושים הוא ייצוג של האידאות. וכמו שיש דמיון בין הורה לילדיו אבל אין ביניהם זהות, כך גם האבן, הכלב או האדם מגלמים את האידאות, שהן המהות שלהם, אבל לא באופן מושלם. את השלמות אנו יכולים רק לדמיין.
תלמידו אריסטו, איש המאה הרביעית לפנה"ס, היה בעל תפיסה שונה (נאו-אפלטונית). הוא ראה בקיום הדבר המסוים את הדבר הממשי ולא שיכפול מופשט שלו. הדבר הזה עשוי מחומר כלשהו, יש לו צורה שנוצרת מתוך החומר, יוצר או תהליך שיצר את הצורה ותכלית שלשמה נוצר.
לא ידוע מה עיצב את תפיסת האמנות ביוון העתיקה אבל ברור שהיוונים חתרו לאידאל, והאופן שבו הבינו את האידאל ועיצבו אותו השפיע על דורות בתרבות המערב. הפיסול היווני שאף להרמוניה ולשלמות בין התיאור הראליסטי לבין המבע המשדר שלווה ואיפוק. גוף הגבר במיטבו נחשב לביטוי יפה ולאידאל.
שני המוזיאונים הגדולים
מוזיאון האקרופוליס מראה את האוצרות – כדים ופסלים – שנמצאו בגבעת האקרופוליס ולרגליה באלף הראשון והשני לפנה"ס. אוצרות המוזיאון הם מקומיים בלבד והם כוללים את תרבות מיקנה שקדמה לתרבות יוון הקלאסית מפני שתרבות זו התקיימה גם באתונה.
המוזיאון הארכאולוגי הלאומי מכנס בתוכו אוצרות שנאספו מכל רחבי יוון ביבשת ובאיים. האוצרות כוללים כדים, פסלים, מסכות, ציורי קיר, תכשיטים ופריטים שונים מחומרים מגוונים כולל זהב.
האוספים כוללים:
- אוצרות מן התרבות המינואית שהתקיימה בכרתים ובתירה (סנטוריני) מ-3000 לפנה"ס ועד לאמצע האלף הראשון לפנה"ס
- ממצאים מן התרבות הקיקלדית שהתקיימה במקביל לתרבות המינואית באיים הקיקלדיים
- ממצאים מהתרבות המיקנית שהתקיימה במיקנה שבפלופונז, באתונה ובתבאי באלף השני לפנה"ס.
- אוצרות ממצרים העתיקה. ההנמקה לקיומו של החלק הזה במוזיאון היא שמצרים היתה חלק מממלכתו של אלכסנדר מוקדון. לקראת סוף האלף הראשון לפנה"ס הפך המצביא המהולל את השטח שתחת שלטונו למרחב אחד גדול דובר יוונית.
בתמונות מתחת – דוגמאות לאוצרות משני המוזיאונים. היות שבמוזיאון האקרופוליס לא צילמתי, העליתי מוויקיפדיה פסל שראיתי שם ושאהבתי במיוחד.
מוזיאון האקרופוליס חדיש, התצוגה שלו מתפתחת בין קומה לקומה. בקומה ראשונה כדים והסבר כללי על החיים בעיר אתונה הקדומה, בקומה השנייה פסלים ובקומה השלישית הנושא הוא המקדש ופסלי המקדש. אין מונוטוניות והעין לא מתעייפת.
לעומתו, המוזיאון הארכאולוגי הלאומי שוכן בבניין נאו קלאסי ישן המכיל אינסוף אולמות. יש בו אוצרות מרתקים אבל קל ללכת לאיבוד ולהתעייף. ובכל זאת זהו מוזיאון נפלא שאת מה שרואים בו לא ניתן לראות במקומות אחרים. אותי ריתקו דווקא התרבויות הקדומות שקדמו למה שאנו קוראים "התרבות היוונית".
שני המוזיאונים האלה מרשימים. שניהם שונים זה מזה, ולמי שיש זמן וסבלנות בהחלט שווה לבקר בשניהם. אם צריך לבחור, הייתי ממליצה לאחר הרבה התלבטויות על מוזיאון האקרופוליס מפני שהוא חלק מהמכלול של גבעת האקרופוליס ולבקר בגבעה בלי לבקר במוזיאון זו החמצה. אבל הבחירה בין השניים בהחלט קשה. הבלוגרית ניני אטלס המליצה דווקא על המוזיאון הארכאולוגי כמוזיאון העדיף למי שרוצה לבקר רק במוזיאון אחד. הבחירה בין שניהם היא אישית.
חמישה ימים באתונה, ניני אטלס בבלוג "חמושה בעדשה"
טיפים לביקור במוזיאון הארכאולוגי הלאומי
איך אפשר להתמודד עם השפע שבמוזיאון הארכאולוגי הלאומי, ליהנות ולצאת ממנו בשלום ובתחושת סיפוק? יש למוזיאון כמה "היי לייטס" המוצבים במרכזם של אולמות חשובים ומהם לא ניתן לברוח. הם באמת מרשימים אבל סביבם יש אינסוף פסלים ופריטים אחרים. אז מה עושים?
טיפ מס 1
נסו לזהות בין ים המוצגים את זה שמעורר בכם סקרנות או רגש כלשהו
השיטה שלי היא לנסות לסנן את המראות וללכוד ביניהם את אלה שתופסים את העין מסיבה כלשהי. בכניסה לחדר אני מביטה סביב ולפעמים אפילו ממצמצת בעיניים כדי לחוש מה מתוך המרחב המעורפל לוכד את המבט שלי. ראיתם משהו שעשוי לעניין בפינת החדר? לכו אליו. תמיד אפשר לחזור חזרה ולהשלים אם נשאבתם לנושא.
אני לפעמים מתפעלת מממצא אזוטרי שתפס את תשומת לבי ופחות מן המוצגים המפורסמים. למשל, מצאתי את הפסל שבתמונה כמכמיר לב ואנושי מאוד. הסתכלתי על הסאטיר – דמות משונה של אדם עם רגלי תיש, וחשבתי על שיכורי העיר שחלקם חיים כהומלסים במרכז הכרך הסואן. יש פסלים שמציגים אידאל יופי ויש פסלים שעושים בעיטה בבטן. גם אז היה מזה ומזה. גם המיתולוגיה היוונית באה להסביר לנו את עולמנו מהצד הזה ומהצד הזה.
טיפ מס 2
לקחת פסק זמן
כשתרגישו צורך במנוחה תרדו לקומת המרתף. הלכתי לשם בעקבות השירותים ומצאתי גן יפהפה ובצדו קפיטריה. הגן הוא פינת גן עדן קטנה, כליל היופי. זהו גן ים תיכוני ואירופאי גם יחד בתוך חצר פנימית. הצמחייה בעיקרה טיפוסית לאזור הים התיכון והעיצוב מושפע מן המסורת האירופאית. סביב הגן משובצים פסלים וספסלי ישיבה. ניתן לנוח בפינת הגן או בקפיטריה. אחרי שתאגרו כוחות תחזרו למעלה להשלמת הסיור.
לטיפים נוספים לביקור מוצלח במוזיאון (כל מוזיאון, לאו דווקא זה) קראו בפוסט של תמר גרינברג הלפמן – אין צורך בידע קודם, מתוך "החיים סילאן?"
התרבות הקיקלדית
אני עדיין במוזיאון הארכאולוגי הלאומי. סיפרתי כבר שמה שהלהיב אותי במיוחד במוזיאון הזה היו התרבויות הקדומות. בעלי החיים הקטנים המפוסלים, האורנמנטיקה הבסיסית והדימויים האנושיים הפשוטים, הגסים מעט, הסכמטיים והרעננים שבו את לבי. למשל, אהבתי את הכד המפוסל הזה שבתמונה. העובדה שהתקיימו תרבויות כל כך עשירות כבר לפני כחמשת אלפים שנה הפתיעה אותי והחלטתי לבקר גם במוזיאון הקיקלדי.
איך התפתחה המחשבה האנושית
המוזיאון הקיקלדי הוא ללא ספק מוזיאון למתקדמים. במבט ראשון האוצרות שהוא מכיל אינם נראים מרשימים כמו בשניים הגדולים, ובאופן שהפתיע אותי רק קומה אחת מארבע קומותיו עסקה במישרין בתרבות הקיקלדית. תחילה התאכזבתי מעט אבל בסופו של דבר יצאתי ממנו בהרגשה שההתמסרות השתלמה.
בקומה העליונה היתה תערוכה מפתיעה של כדים מהאי השכן שלנו – קפריסין. מוצגת בו תרבות קרמיקה (ייצור כדים) מפותחת למדי מלפני אלפי שנים (כארבעת אלפים אם אני לא טועה).
בקומה השלישית מוצגים המון כדים מתקופת יוון הקלאסית, וההסברים שבצד הכדים מתארים על פי הציורים את מנהגי היום יום בתרבות של יוון העתיקה: אורחות החיים, מנהגי החתונה, הלידה, מסלול החינוך של הנערים ועוד.
התצוגה הבאה שראיתי (נדמה לי שהיתה בקומה השנייה) מסבירה איך מתוך העיטור האורנמנטלי של הכדים החל להתפנות חלל שבו צויר דימוי מרכזי ובהמשך השנים סיפור שלם. כדי לצייר דמויות ותמונות מחיי היום יום היה צריך לפנות קודם לכן חלל. מהדימויים הפשוטים התפתחו דימויים מורכבים ולאחר מכן סיפורים שלמים בתמונות. התצוגה בחדר הזה של המוזיאון מתארת תרבות מאוד פיקטוריאלית. למעשה זוהי אחת התרבויות הפיקטוריאליות ביותר מבין תרבויות העולם. טקסטים שלמים מסופרים באמצעות ציור. הסיפורים המצוירים הם שמאפשרים לחוקרים ללמוד על התקופה. את הפרשנות לציורים ניתן ללמוד כמובן מהשוואת אלפי כדים ומהצלבת מידע.
בקומה התחתונה מופיעים סופסוף הפסלים דמויי הבובות מהתקופה הקיקלדית, אלה ששימשו השראה לפיקסו ולברנקוזי. וכמו כן, ישנן בקומה הזו תערוכות מתחלפות, אבל אני עייפתי למרות שבעת שביקרתי במוזיאון היתה תערוכה שנראתה מעניינת על התרבות המינואית. האוויר הפתוח קרא לי והלכתי לטייל בשכונת קולונקי מרובת המדרגות ועצי פרי ההדר. אפשר להמשיך מכאן גם אל הגנים הלאומיים או למוזיאון נוסף היות שהמוזיאון הקיקלדי נמצא ברחוב רחב ידיים המכונה שדרת המוזיאונים.
מוזיאונים נוספים לארכאולוגיה באתונה
מוזיאון האגורה – במכלול המבנים של אתר האגורה הרומית יש גם מוזיאון
המוזיאון הביזנטי – זהו מוזיאון העוסק בתקופה מאוחרת יחסית ושונה לחלוטין, זו שמובילה בקו ישיר ליוון של ימינו. בביקור הבא שלי באתונה בוודאי אבקר בו.
מוזיאון קרמיקוס – נבנה באתר בית הקברות העתיק של אתונה שנמצאו בו שלל ממצאים מעניינים.
אפשר רק לדמיין מה מתחולל באדמה מתחת ליסודות הבתים של העיר של היום. בעת שנחפרו קווי המטרו בתחילת שנות האלפיים התגלו אוצרות רבים ובחלק מתחנות המטרו ניתן לראות תצוגות. אני ראיתי אתר ארכאולוגי בתחנת מונסטירקי. מוזיאון של ממש יש בתחנת סינטגמה.
Facebook Comments