החורף יפה לאתונה. אתרי התיירות אינם צפופים. הזמרים הטובים מופיעים באולמות ברחבי העיר וזו הזדמנות לספוג צד חזק בתרבות של יוון בת-זמננו. ביליתי שבוע מלא בעיר לפני הכריסמס. העיר אינה יעד כריסמס מובהק, אבל החג מורגש בה. הכיכר המרכזית – סינטגמה – היתה מקושטת ומוארת וגם המסעדות קושטו על ידי בעליהן מבחוץ ומבפנים. שמתי לב במיוחד לעציצי החלבלוב ההדור הנחשבים לכוכב הכריסמס, הנמצאים בכל פינה. זה חינני ושובה לב, ובעיני זהו הקישוט היפה ביותר.

רק באתונה
כמו בכל יעד שאני חוזרת ממנו אני אוהבת לספר תחילה על כמה רשמים וגילויים קטנים שחוויתי וראיתי לפני שאני עוברת אל העניין העיקרי של הפוסט. אז הנה כמה בקצרה:
– כשמתיישבים במסעדה מתקבלים בכוס מים, שהיא מעין ברכת Welcome. הרגשתי שרואים אותי וזה מאוד נעים.
– ליפן יש את פריחת הדובדבן ולאתונה יש את עצי פרי ההדר. הם נמצאים בפתחם של אתרים ולאורכם של רחובות, והם הילכו עלי קסם. תחילת החורף זו העונה של פרי ההדר והפרות הכתומים מוסיפים המון צבע לעיר. אני מניחה שבתקופת הפריחה הקצרה באביב הריח משכר.
– עין כחולה – Evil Eye – הציצה עלי מכל פינה, חנות, תכשיט ומזכרת. אני אוהבת מסורות מקומיות בעלות שורשים עמוקים. אכתוב על כך בהזדמנות קרובה בנפרד.
– העיר מרושתת בתאי טלפון, כנראה למען אלה שאין להם. ובאמת, לרבים בעיר הזאת אין חיים מכובדים ומוגנים. בכל עיר גדולה פוגשים את חסרי הבית, אבל באתונה רואים אותם עם ילדיהם ברחוב (בעיקר ברחוב ארמו, לא בכל העיר) וזה מראה לא קל. זו עדיין לא סיבה לוותר על העיר. כלכלתה של אתונה ושל יוון כולה נשענת על התיירות, והתיירים מאוד רצויים בה. אבל המפגש עם חסרי הבית היה בשבילי חלק מחוויית העיר ומצאתי לנכון לציין גם את זה. ושוב – כדי שלא איהפך למבריחת תיירים אני רוצה להדגיש שהעיר נעימה וידידותית למטייל.


השכונות של אתונה
אחד הדברים המעניינים שחוויתי באתונה הוא המעבר החד בין שכונותיה של העיר, שכל אחת מהן היא עולם בפני עצמו. הן אלה שיוצרות את הפסיפס החברתי והאנושי של העיר, ולכן בחרתי בהן להיות הציר המרכזי של הפוסט. בכל שכונה ציינתי גם את "כוכב התרבות" (האטרקציה) שאני מצאתי בה ותמצאו כאן המלצות על טברנות, על גלריה מיוחדת ועל שלל מציאות שליקטתי. השכונה המרכזית ביותר היא פלאקה והקדשתי לה פוסט משלה. עכשיו תורן של שכונות אחרות.
1. מונסטירקי (Monastiraki)
אזור תוסס בשכנות לפלאקה שאווירת השוק שולטת בו. על הכיכר המרכזית שולט מסגד אורינטלי שכבר מזמן שכח מתי היה מסגד ומוצגות בו תערוכות מתחלפות. מראה המסגד היה הראשון שראיתי כשיצאתי מהמטרו בדרכי משדה התעופה אל העיר, והוא המם אותי לרגע. בטעות נכנסתי אל רחוב Pandrassou שהוא מעין סמטה צרה שרוב חנויותיה הן של מזכרות (וחלקן יפות מאוד). זה הזכיר לי לרגע את שוק העיר העתיקה בירושלים. אמרתי לעצמי "נחמד פה".
יציאה אחרת מהכיכר מובילה אל רחוב Ifestou שהוא הציר המרכזי של שוק העתיקות הגדול של העיר. אפשר לקנות בו הכול אבל העתיקות נותנות לו את אופיו המיוחד. יציאה נוספת מהכיכר מובילה אל אזור מלא בממצאים קדומים: ספריית אדריאנו והפורום הרומאי. זה אזור מרוכז שניתן לשוטט בו לא מעט.
כוכב התרבות שלי במונסטירקי הוא Taf – the ART foundation.
באחת מסמטאות שוק העתיקות נמצא קפה/בר שיש לו גם חנות וגלריה. הבר נמצא בחצר מקורה מגניבה למדי. בחנות יש מוצרים מעוצבים ובגלריה שבקומת הגג מתקיימות תערוכות מתחלפות. התערוכה שראיתי היתה קבוצתית אבל ניתן היה למצוא קווים משותפים בשפה. אני מצאתי בעבודות התכתבות עם הרוח של הרחוב האתונאי ועם הגרפיטי הכבד המאפיין אותו, אבל השפה כאן היתה שונה לחלוטין. הנוכחות של המוסד הזה בלב אזור השוק מייצרת ניגוד מרתק.

2. פסירי (Pssiri), בשכנות למונסטירקי
חלקים בשכונה הזאת עברו מתיחת פנים. ישן וחדש חיים בה זה בצד זה. לאן שהולכים בפסירי בסוף מגיעים אל כיכר אירון (Iroon) המקסימה ובמרחק קצרצר ממנה אל בית הקפה/קונדיטוריה ליטל קוק. זהו מקום מצועצע ששפע קישוטיו יוצרים פנטזיה. המקום מהווה פקק תנועה של צילומי סלפי ובכניסה משתרך תור. בעיני זו מלכודת תיירים אבל בשביל ילדים זו בטח חוויה.
הגרפיטי ממלא כל פינה בפסירי, ואם מטיילים ברחובות בעין בוחנת ניתן לראות הרבה ציורים מורכבים, ססגוניים, מלאי דמיון, סוריאליסטיים, מעניינים, ולפעמים נוקבים, מצליפים או בועטים. אבל יש בשכונה גם הרבה אסתטיקה ומקומות מטופחים ומעוצבים. בפסירי ניתן למצוא חיי לילה סוערים, סולידיים ומכל הסוגים.
כוכבות התרבות שלי בפסירי הן הטברנות
יש בשכונה כמה מהנודעות בעיר. אני ביליתי באלף ושניים לילות – 1002nyxtes הנהדרת שבאותו ערב היה בה הרכב מוזיקלי משובח, והעברתי בה למעלה משלוש שעות שפשוט עפו לי. כשיצאתי בשעה 01.30 נראה היה שהלילה עוד צעיר, אבל היות שהייתי לבד זה הספיק לי. אני קצת מצטערת שפספסתי את Klimataria שמומלצת בכל כך הרבה מקומות, הן באוכל הטוב והן בהרכבים המוזיקליים האיכותיים, ומעבירה את השם הלאה אליכם.
3. גאזי (Gazi)
השכונה ידועה כיום כמוקד לחיי לילה. הגעתי אליה רק פעם אחת למטרה מאוד ממוקדת, ולמעשה לא ראיתי אותה באור יום. אספר בקצרה כי זה מעניין: השכונה החלה להתפתח למה שהיא היום לאחר שהוחלט בעשור הקודם לסגור את מפעל הגז שסיפק גז לכל אתונה אבל הפך למפגע. בשטח המפעל הוקם מרכז תרבות בשם טכנופוליס, ולאחר מכן החלו לצוץ בשטח פאבים ומקומות בילוי. גם בגאזי יש הרבה גרפיטי ואמנות רחוב מעניינת. כל זה נשאר לי לפעם הבאה.
הכוכב שלי בשכונת גאזי הוא מועדון Gazarte
צעדתי ערב אחד בהליכה מהירה לגאזי כדי לראות הופעה של הזמרת אלקיסטיס פרוטופסלטי במועדון Gazarte. אני לא מבינה הרבה במוזיקה היוונית אבל הקשבתי קצת ליוטיוב לקראת הנסיעה והיה לי חשוב לבחור אולם שהוא סמוך למרכז העיר ושאני יכולה ללכת אליו ברגל ולהימנע מנסיעה במונית לבד בלילה. חוץ מזה, אלקיסטיס היא זמרת נפלאה.
ורק עוד מילה על גזרטה: הישיבה באולם היא סביב שולחנות ולא ניתן היה להזמין כרטיס יחיד. קניתי שניים (שולחן קטן). בשביל הופעה טובה זה משתלם. מוזמנים לפתוח רמקולים ולהקשיב לאלקיסטיס פרוטופסלטי.
מועדון גזרטה בגאזי. בדקו אלו הופעות מתקיימות בו בזמן שהותכם בעיר.
4. אקסרחיה (Exarcheia)
שכונה שיצא לה שם של אנרכיסטית. נראית מוזנחת והקירות מלאים בגרפיטי צפוף ובמודעות המודבקות על הקירות, אחדות מהן פונות ככל הנראה אל המהגרים בשפות שונות. אני לא יודעת מה תכנן אבל מכר שדובר ערבית והיה באתונה לפני סיפר לי שראה מודעות הקוראות למהגרים להתאזרח. אולי מדובר במודעות האלה. בכל אופן, הגרפיטי והפלקטים על העמודים והקירות הפכו לגריד צפוף המהווה רקע לכול.
לכאן התנקזו הפעילות הפולטית, ההפגנות והזעם בעשור האחרון, ובלב השכונה יש אנדרטה צנועה מכוסה בפרחים לנער שנהרג באחת ההפגנות. זו שכונה סטודנטיאלית הסמוכה לפוליטכניקום הקרוב, ובזכות הצעירים יש בשכונה גם חנויות ספרים, מוזיקה, חומרי אמנות וסדנדוויצ'יות מעוצבות – מעין הבלחות קטנות של יופי ושל עולם אחר בתוך הסביבה הכאוטית.
יש בשכונה כמה מסעדות בעלות שם . באחת מהן – Rozalia – אכלתי ונהניתי. היא נמצאת בסמטה יפהפיה בסמוך לכיכר אקסרחיה המוזנחת. ניגודים חריפים, זה שם המשחק כאן. בכיכר, חבורה של אנשים ישבה סביב מדורה. הרגשתי שאני מתהלכת בגבול הדמדומים. השכונה מתאימה בעיני למי שרוצה לראות אתונה קצת אחרת.
כוכב התרבות של אקסרחיה הוא המוזיאון הארכאולוגי הלאומי המשובח
כאן ראיתי את המוצגים המעניינים ביותר מהתרבויות המיקנית, המינואית, הקיקלדית וגם הקלאסית כמובן. כולן חלק מעברה של יוון. אולם אחד מוקדש לתרבות מצרים העתיקה כשהחוט המקשר אותה ליוון הוא הפרק ההיסטורי שבו כבש אלכסנדר מוקדון את האזור הזה באגן הים התיכון וצירף אותו למרחב אחד גדול דובר יוונית. מי שאוהב אמנות מודרנית ובת זמננו יאהב גם את התרבויות העתיקות האלה שיש בהן משהו ראשוני עם הרבה עצמה. פיקסו, מודליאני וברנקוזי הושפעו רבות מן התרבות הקיקלדית.
בשביל לבקר במוזיאון אין צורך לעשות את הסיבוב שעשיתי באקסרחיה. מגיעים למוזיאון ברגל מכיוון כיכר אומוניה או בתחבורה הציבורית. ראו כאן.



5. קולונקי (Kolonaki)
כאן חיים אתונאים מסודרים. השכונה נקייה מגרפיטי, רוב בתיה מודרניים, וביניהם יש פה ושם בתים מסורתיים יותר. הפוזיציה שלה במורדות גבעת ליקביטוס הופכת אותה למיוחדת, ומה שמייפה אותה הן שדרות עצי המנדרינות הנטועים לאורך הרחובות. בין כל אלה יש גם חנויות עם פריטי עיצוב ואופנה וכמובן גם מסעדות.
ניתן לעלות אל גבעת ליקביטוס ברגל או בפוניקולר. אני ויתרתי. רחובות השכונה הם שמשכו אותי לשוטט. טיפסתי ברחובות ועליתי בגרמי מדרגות מסתוריים כדי לגלות מה יש מעליהם. כשהגעתי לנקודה הגבוהה בשכונה והתחלתי לרדת צצו לפתע על הקירות שוב שירבוטי הגרפיטי. פתחתי גוגל מפס וראיתי שאני קרובה לשכונת אקסרחיה. מרתק לראות את הגבול החד והברור הזה שבין אזור עשיר, "מכובד" ויפה לבין אזור הדמדומים.
כוכב התרבות לרגלי שכונת קולונקי – Theocharakis Foundation
הגעתי למרכז התרבות הזה כדי לראות תערוכה שסקרנה אותי. מתקיימים במקום קונצרטים, הרצאות ותערוכות אמנות מתחלפות. מרכז תאוחרקיס נמצא ברחוב Vasilissis Sofias לרגלי שכונת קולונקי. השדרה מכונה גם "שדרת המוזיאונים" ויש בה כמה מהנודעים בעיר. נושא התערוכה שראיתי הוא דימוי האשה באמנות יוון במאות ה-20-18. אני מודה שחדרי המאות הראשונות שיעממו אותי (פרט לתיאור האבולוציוני המעניין), אבל ככל שהתערוכה התקדמה בציר הזמן זה התחיל להיות מעניין ויצירתי יותר ויותר. אם מבקרים בעיר, שווה בעיני לעקוב אחר מה שמוצג שם.


6. מץ (Mets)
זוהי שכונת מגורים דרומית מזרחית לגנים הלאומיים. גם כאן הטופוגרפיה לא שטוחה. למעשה, לא שוטטתי הרבה בעומק השכונה. הרחוב שהוביל אל היעד שלי היה נעים, וקרוב ליעד שאליו הלכתי היו בתי עסק הקשורים בו: חנות פרחים, בית מלאכה לחיתוך שיש, סדנה למסגור תמונות שמניחים על קברים.
הפינה המיוחדת של שכונת מץ היא בית הקברות הראשון
הגעתי לכאן כדי לטייל בבית הקברות הראשון של אתונה, ככה הוא נקרא. מה הקטע עם בית הקברות? זהו אחד המקומות שבהם ניתן להכיר משהו מיוון בת זמננו. יוון החלה לבנות את עצמה כמדינה עצמאית אחרי שנים רבות תחת עול האימפריה העותמנית בתחילת המאה ה-19 וחיפשה נואשות את שורשיה ביוון הקלאסית. מה שמעניין כאן זה לראות את הפסלים ובעיקר את שלל המבנים הנאו קלאסיים – מעין מקדשים קטנים – הבנויים על הקברים כמצבות.
שוטטתי בשבילים השקטים עד שאיבדתי כל אוריינטציה למרחב וזה היה קצת מביך, מה שמראה את גודל המקום. נעזרתי באנשים שפגשתי כדי לצאת. במקרה יצא שהייתי במקום ביום ראשון ואנשים רבים באו לבקר את יקיריהם הטמונים כאן, כך שלא הייתי לבד. הייתי נוכחת גם בטקס אזכרה שבו השתתפו אנשי דת ושרו מזמורים. נראה שזהו יום טוב לביקור.
צלע אחרת של השכונה הזאת נוצרת על ידי אצטדיון פנתינאיקוס שגם בו ביקרתי, ומשם המשכתי אל הגנים הלאומיים. אני חורגת לרגע מהקונספט של כוכב אחד בכל שכונה לטובת כמה מילים על האצטדיון. זהו "פיל לבן" ענק משיש מן המאה ה-19, אשר בו התקיימה האולימפיאדה הראשונה של הזמן החדש. אפשר לראות אותו מבחוץ, מכיוון הגנים הלאומיים, אבל אין כמו לחוות אותו מבפנים. אם יש צורך בהמלצות לפינות מיוחדות בשכונת מץ תמצאו אותן כאן וגם כאן.
על בית הקברות, מתוך הבלוג המצוין של מדריך הטיולים אמנון גופר
עוד על בית הקברות הראשון של אתונה

7. סינטגמה (Syntagma)
בכל מקור מידע על העיר תקראו על סינטגמה, הלב הפוליטי והתיירותי של העיר, ולכן אני אקצר כאן.
את ארמו – רחוב הקניות הראשי של העיר, הנמתח בין סינטגמה לשכונת גאזי לא אהבתי. ובכל זאת אזכיר את הכנסייה הקטנה העתיקה מן המאה ה-11 שבאמצע הרחוב. הכנסייה היא פינת חן חביבה והכיכר סביבה שוקקת חיים ומלאה בדוכני מזכרות ובמופעי רחוב. כמו כן שדרת המוזיאונים שהזכרתי (ראו בתיאור שכונת קולונקי) והשדרה שבין סינטגמה לכיכר אומוניה (Panepistimiou) הן שדרות מלאות בבתים נאו-קלאסיים. האחרונה מרשימה במיוחד.

חומר נוסף להיעזר בו
בכל פוסט שאני כותבת הקשור ביעד, אני ממליצה על פוסטים נוספים שעושים שירות טוב ליעד המדובר. גם בפוסט על האקרופוליס ושכונת פלאקה המלצתי על פוסטים מצוינים.
הפעם אני ממליצה לקרוא את הפוסט של ניני אטלס – חמישה ימים באתונה – מתוך הבלוג שלה חמושה בעדשה.
וכמו כן אני ממליצה על הבלוג של מדריך הטיולים אמנון גופר. למדתי ממנו הרבה ואימצתי כמה המלצות שלו.
הרגיש כמעט כמו סיור אמיתי ברחובות אתונה. אולי כי חזרתי גם אני לא מזמן מגיחת חורף ונקודות הציון בחלקן היו מוכרות. את האחרות שמחתי להכיר. לא נורא שלא הספקת לבקר בקלימיטריה, זה יחייב אותך לבקר שוב. ובאקסרחיה ממליצה לבקר בשבת בבוקר בשוק איכרים גדול, שמגיעים אליו בעיקר אנשי השכונה. הירקות והפירות יפים עוד יותר על רקע הגרפיטי.
נחמד, טל, לדעת שהיינו בסמיכות זמנים באתונה ושמחה שמצאת פינות מוכרות. גם אני ממשיכה לעקוב כשאני חוזרת מיעד אחר כל מה שאומרים עליו עד שהוא קצת מתפוגג לי ואני עוברת הלאה. תודה רבה על ההמלצה. לא ידעתי על קיומו של שוק השבת באקסרחיה.
זיוה יקרה
איזו סקירה יפה ומקיפה הבאת כאן. היה לי מעניין לקרוא וודאי אשוב אל הפוסט כאשר אגיע לאתונה.
הכי אהבתי את השכונה עם פרי ההדר. אני מוצאת שעצי הדר באמצע הדרך מרעננים ומרחיבים את הלב.
תודה תודה
בכיף, איריס. שדרות עצי ההדר היו בשבילי הפתעה גדולה ומרחיבת לב. נראה לי שאם מישהו יקרא אותנו מהצד הוא יחשוב אולי שאנחנו מוזרות 🙂
בכיף, איריס. שדרות עצי ההדר היו בשבילי הפתעה גדולה ומרחיבת לב. נראה לי שאם מישהו יקרא אותנו מהצד הוא יחשוב אולי שאנחנו מוזרות, אבל באמת יש בזה משהו מאוד דומיננטי ונעים 🙂
לא רחוק מסוסן דלל בתא יש כיכר כזו מלאה בעצי פרי.
כשכתבת על בתי המידות המהוגנים של השכונה וסביבם עצי הפרי, מיד קפצה לי בראש תמונת הכיכר הזו שאהבתי מאד.
אהבתי גם את התאור הצבעוני של שוק הפשפשים בשכונה האחרת… שכחתי לציין קודם אז הנה אני שוב כאן
ראשית, נחמד שחזרת. אני באמת חושבת שאצלנו יש פרויקטים לא פחות יפים, בחלקם אולי אפילו מרשימים יותר. הפיתוח הסביבתי סביב סוזן דלל באמת מאוד יפה. קצת משונה לפגוש את העצים האלה ברחובות המגורים: עוד עצי פרי ועוד עצים. אני חושבת לעצמי מי קוטף את כל הפרי הזה, לפחות כדי שלא ירקב על העץ בהמשך העונה? אבל זה יפה.
התאהבתי באתונה שלך 🙂
כל כך מעניינת ומגוונת. הרגשתי שאני ממש שם איתך…
גם אני התאהבתי. תודה, ליען 🙂