העיר העליונה
צילמת תמונה אש – אחי, זה מדהים
עכשיו צלם אתה אותי, אחי
כאן זה טוב, אחי
מדהים האקרופוליס הזה, אחי
פאקינג אקרופוליס
אני אשלח לה את התמונה.
למי תשלח, אחי?
לזאת שפגשתי אתמול.
.
האקרופוליס היא העיר העליונה של אתונה. בעבר היא חלשה על העיר כולה.
אקרופוליס = עליונה (אקרו) + עיר (פוליס)
על גבעת האקרופוליס ניצב מקדש הפרתנון שנבנה באמצע המאה החמשית לפנה"ס כהודיה לאלה אתנה, שעל שמה נקראת העיר. הפרתנון הוא עדות לתקופה שנחשבת כשיאה של תרבות יוון העתיקה, מה שאנו מכנים: תקופת יוון הקלאסית.
עליתי בשביל העולה לגבעה מאחורי שני צעירים דוברי עברית. הם לא שמו לב אלי ולי לא היה עם מי לדבר אז הקשבתי להם. הייתי מבסוטית מהם. הם התלהבו נורא מחוויית העלייה לאקרופוליס. התפעלתי מכך שבגילם הצעיר הם יודעים להעריך את גודל המקום הזה ואת מה שהוא מייצג.
העלייה לאקרופוליס היא באמת חוויה מרגשת. עולים לאט בשביל המטפס למעלה. העיר אתונה בת-זמננו מתחילה להתגלות בהדרגה. בדרך יש נקודות עצירה לתצפית ובקטעים מסוימים גם שבילים מתפצלים לראות את העתיקות הפזורות סביב.
ביום שבו עליתי אור רך של חורף היה שפוך על העיר. שני תאטראות גדולים פרושים על המדרון. אפשר לדמיין את המקדש החשוב ששכן בעיר העליונה, שעיני כל היו נשואות אליו, ואת העיר ששכנה לרגליו. גם ההבנה שפרק מרשים כל כך בהיסטוריה של העולם המערבי התרחש כאן עושה את שלה. אני מנסה להעביר את ההתרגשות שלי דרך ההתרגשות של שני הנערים הישראלים, כי בשפה שלהם שאני לא יודעת להשתמש בה הם מעבירים אותה טוב יותר מכל ניסוח מתוחכם שאצליח לחבר.
במוזיאון האקרופוליס מוצגים אינסוף כלים וכדים שנמצאו סביב גבעת האקרופוליס, אשר מעדים על החיים השוקקים שהתנהלו כאן לפני אלפי שנים. הפרתנון הוא מתקופת יוון הקלאסית, אולם חלק מהעתיקות שנמצאו סביבו הן קדומות בהרבה, בעיקר מהתקופה המיקנית (המאה ה-17 לפנה"ס עד המאה ה-11 לפנה"ס).
במוזיאון למדתי שאחרי התקופה המיקנית היתה תקופה קצרה יחסית בת כמאתיים שנה שההיסטוריונים רואים בה תקופה של נסיגה, מעין ימי ביניים קצרים. אחריהם התחילה שוב התפתחות מואצת, והתקופה הזאת נקראת התקופה הארכאית של תרבות יוון, זו שקדמה לקלאסית. בתקופה הזאת נכתבה המיתולוגיה היוונית וניכרה התפתחות גם בתחומי החיים הפיזיים. על הגבעה היה מקדש שקדם לפרתנון. מדהים לחוש את הציוויליזציה המפותחת שהתקיימה כאן כל כך הרבה שנים לפנינו ושנים רבות עוד לפני האימפריה הרומית, שאותה אנו מכירים טוב יותר.
טיפים לביקור מוצלח באקרופוליס:
1. לבקר במוזיאון האקרופוליס גם אם אינכם חובבי עתיקות מושבעים
באקרופוליס עצמו לא תמצאו פסלים ויצירות אמנות פרט לשש הקריאטידות (העמודים המעוצבים כפסלי נשים) בארכיתאון – מבנה שהוקם כמעין שער המוביל אל המבנה המרכזי של הפרתנון. גם הקריאטידות שכאן הן העתקי פסלים. האמתיות גרות במוזיאון. מה שנותר מהפרתנון הוא שלד המבנה בלבד.
ניתוץ פסלי הפרתנון התחולל לראשונה בעת הכיבוש הפרסי עוד בעת העתיקה, ולאחר מכן היו עוד גלים רבים של הרס, אם זה במלחמות ואם בגזל של ארכאולוגים זרים בעת החדשה. לפיכך, כל האוצרות הרבים שנותרו פזורים בגבעה שמורים כיום במוזיאון האקרופוליס. לדלג על המוזיאון זה כמעט כמו לוותר על גבעת האקרופוליס כולה.
מעבר להיותו בית לאוצרות הרבים, המוזיאון מסביר מצוין מה היה כאן בעבר, איך נראה הפרתנון, איך נבנה ואיך נהרס. המוזיאון חדיש (נפתח ב-2009) והממצאים ערוכים בו באופן מאוד מרשים וידידותי. הבעיה היחידה היא שקטעים ברצפה שקופים. התכנון הייחודי הזה נעשה במטרה לאפשר לקהל לראות את העתיקות שמתחת. זה מרשים אבל רע מאוד לאחת כמוני שסובלת מפחד גבהים.
2. אין צורך בסיור מודרך
אם יש לכם קצת סבלנות לקרוא הסברים במוזיאון אין צורך בסיור מודרך, לא במוזיאון ולא בגבעת האקרופוליס. המוזיאון מסביר מצוין את התהליך ההיסטורי, את מה שרואים ואת מה שחסר ולא ניתן לראות. הוא כולל גם כמה סיפורים מיתולוגיים כמו התחרות שבין אתנה לפוסידון החשובה להבנת כמה מהפסלים. בקומה השלישית יש סרט פשוט להבנה.
3. לעלות מכיוון המוזיאון ולצאת אל שכונת פלאקה
אני ממליצה לעלות לאקרופוליס מכיוון המוזיאון ולאחר הסיור בגבעה לרדת אל שכונת פלאקה ושכונת Anafiotika שהיא למעשה חלק מהפלאקה. אצלי הריכוז בשעות הבוקר רב יותר והוא נדרש למוזיאון. העלייה מכיוון המוזיאון מאוד יפה, אבל גם הצד הפונה אל הפלאקה יפה, ואם אתם אנשי ערב אפשר לעשות גם להפך. מה שחשוב הוא לזכור שיש שתי כניסות ויציאות, ובהתאם לכך לתכנן.
לקריאה נוספת
אתר האינטרנט של מוזיאון האקרופוליס
שיש אלגין, מתוך ויקיפדיה בעברית
אתר של הוועדה הבריטית העוסקת בתביעה להשבת הפסלים (מאוד מעניין)
שכונת פלאקה
לאורך רחוב אדריאנו
פעם חשבתי שהכוונה בפלאקה היא למדרגות האלה שכולם מצלמים, והרי שאם מדובר במקום קטן שכל התיירים מגיעים אליו זאת בוודאי מלכודת תיירים טיפוסית. אז נכון ששכונת פלאקה היא תיירותית אבל היא הרבה יותר גדולה ממה שחשבתי. המדרגות באמת מאוד פוטוגניות, ובחורף הן כמעט שוממות. פלאקה היא השכונה שלרגלי האקרופוליס, במורדות הצפוניים והמזרחיים שלו. זו למעשה העיר העתיקה של אתונה, והיא משתרעת ממונסטירקי (וליתר דיוק מתחנת המטרו Tissio) ועד סמוך למוזיאון האקרופוליס.
הרחוב הראשי הוא אדריאנו (Adrianou) והוא תיירותי מאוד לכל אורכו. הקטע הראשון שלו נמצא מאחורי שוק העתיקות של מונסטירקי. אני רוצה לציין שבחלק הזה של הרחוב טיילתי ביום שבו שוטטתי בשוק מונטסירקי ולא ביום הביקור באקרופוליס וסביבתו. לצורך הבנת התמונה המלאה של אזור הפלאקה – אני מספרת גם על קטע הרחוב הזה כאן בפוסט הנוכחי.
האגורה העתיקה
במס' 24 ברחוב אדריאנו יש כניסה לאזור האגורה העתיקה. האגורה היתה מרכז החיים באתונה העתיקה. נותרו בשטח שרידים וקיים במקום מוזיאון ובו ממצאים רבים. האטרקציה הגדולה במקום היא מקדשו של הפייסטוס – שהוא השלם ביותר בין כל המקדשים שנותרו באתונה. למרות שעמדתי בפתח האגורה ויתרתי על הביקור בה כי רציתי למנן את כמויות הארכיאולוגיה ולשמור משהו לביקור הבא. צילמתי את מקדש הפייסטוס ממרומי גבעת האקרופוליס.
האגורה, מתוך ויקיפדיה בעברית
האגורה העתיקה, מתוך אתר עשיר במידע באנגלית
הנה רחוב אדריאנו. זהו רחוב יפהפה והומה מתיירים. ממול לכניסה לאגורה נמצאת כנסייה עם חצר חביבה. פרט לאגורה ולכנסייה מתאפיין הקטע הזה של הרחוב ברצף של מסעדות. בשעת בוקר המסעדות עדיין ריקות למדי. הן יתמלאו בצהרים ויפעלו ללא הפסקה עד שעת לילה מאוחרת.
סטיה קטנטנה מרחוב אדריאנו – מוזיאון האשליות
קרוב מאוד לכאן נמצאת אטרקציה חביבה למשפחות. אמנם הכתובת משויכת באופן רשמי לרחוב ארמו הסמוך אך בשטח זה ממש על הדרך. עובדה היא שנתקלתי במוזיאון האשליות ממש במקרה בעת ששוטטתי ברחוב. ראיתי אותו בזווית העין ומשהו בחזות שלו עורר את סקרנותי. שילמתי 9 אירו כדי שאוכל לספר עליו. זהו מחיר כניסה גבוה יחסית לאתרים באתונה, ועדיין לא מחיר נורא כל כך כשנוסעים לחו"ל וערוכים לשלם בשביל הנאה.
המקום אינו גדול אבל מאוד נחמד. אפשר לצלם בו את הילדים במצבים משעשעים שנובעים מטעות אופטית, ללכת הפוך או לפתור חידות של קוביות משחק חכמות, ויש עוד כמה הפתעות. הייתי במקום סמוך מאוד לכריסמס, והמוזיאון היה מקושט לחג בטוב טעם, ללא עומס וללא הגזמות. אם אתם עם ילדים – כדאי לזכור את המקום.
הכתובת הרשמית: Ermou 119
הכניסה דרך רחוב Astiggos 12
גלידה מהאגדות
במס 48 ברחוב אדריאנו נמצאת חנות הגלידות Hans&Gretel האטרקטיבית שהיא כח משיכה רציני למשפחות עם ילדים ונוער.
הנס & גרטל, עמוד הפייסבוק
הפורום הרומי
בהמשך, רחוב אדריאנו נקטע במפגש עם הפורום הרומי – האזור אשר שימש כמרכז של העיר בתקופה הרומית. גם זהו אתר שיש אליו כרטיס כניסה, אולם ניתן לראות מבחוץ את מגדל הרוחות המעניין מהתקופה ההלניסטית – מגדל מתומן אשר שימש כשעון, כמצפן וכשבשבת רוח.
מגדל הרוחות, מתוך אתר Guidol – אפליקציית הדרכה קולית
הפורום הרומאי, מתוך אתר Guidol – אפליקציית הדרכה קולית
מזכרות, מזכרות ועוד מזכרות
הפורום הרומי אמנם קוטע את רחוב אדריאנו, אבל הרחוב ממשיך מיד אחריו (כמו נחל שנשפך אל תוך אגם ויוצא ממנו בצד השני) ובנקודה הזאת שבה הוא יוצא מהפורום – חנויות המזכרות מחליפות את המסעדות. מכאן ועד לקצהו זהו רחוב מזכרות.
הצעה שלא תוכלו לסרב לה
חברה וקולגה, גלית בן שמואל, כתבה באתר היעוץ שלה החופש לטייל על מתנות שמומלץ להביא מאתונה. לגלית יש עין טובה והפוסט מתנות מאתונה – 7 מיוחדים שכדאי להביא מאתונה מלא בהמלצות מדויקות וטובות.
הבית העתיק בעיר
במס 96 נמצא הבית העתיק באתונה, ככה לפחות קוראים לו. זהו בית של משפחה אתונאית אמידה מימי שלטונה של האימפריה העותמנית ביוון. המקום פתוח ללא תשלום, ואפשר לנוח לרגע בחצר היפה שעצי לימון נטועים בה, וללמוד קצת על התקופה מהטקסטים שבפתחי החדרים. שעות הפתיחה של המקום מוגבלות, אבל אני זכיתי לבלות במקום הודות לכך שהשהות שלי בעיר היתה ארוכה והגעתי לקטע הזה של הרחוב יותר מפעם אחת.
הבית העתיק באתונה, מתוך אתר the culture trip
אזור המדרגות
מהרחוב הארוך הזה – אדריאנו, יוצאים רחובות המתפצלים לסמטאות, והאזור המרשים ביותר הוא כאמור אזור המדרגות. כדי להגיע אליו רשמו באפליקצית המפות שלכם את רחוב Mnisikleous 22 או את רחוב Erechtheos. בקיץ כנראה מאוד הומה ודביק פה. עכשיו בחורף ריק. חבורה של צעירים יושבת במעלה המדרגות. קבוצה של כמה גברים מבוגרים יושבים סביב שולחן פינתי בתחתית המדרגות ומשחקים שש-בש, וזהו. בחנויות המזכרות בעיר – לוחות השש-בש והשחמט תופסים מקום ניכר (במקום אחר בעיר ראיתי צעירים יושבים בבית קפה סביב לוח שח). ככל הנראה יש לזה חשיבות בהוויה של התרבות המקומית ביחד עם הקפה והסיגריות האהובים מאוד ביוון.
שכונת אנפיוטיקה
מעל למדרגות, נושקת לחומות האקרופוליס – שכונת אנפיוטיקה (Anafiotika) הנראית כמו אי קיקלדי עם בתים לבנים. הסמטאות בין הבתים צרות מאוד והמדרגות המובילות ממפלס אחד לאחר תלולות מאוד. השכונה נבנתה על ידי בעלי מלאכה מהאי הזעיר אנפי (Anafi) הסמוך לסנטוריני, שהגיעו במאה ה-19 לאתונה כדי לעבוד בבניית ארמונו של המלך אוטו – מלכה הראשון של יוון לאחר קבלת העצמאות. השכונה היתה גדולה יותר בעבר ומה שנותר ממנה הוא קבוצה קטנה של בתים, אבל זהו מעין אי קטן בכל המובנים בלב העיר שיש לו גם סיפור מעניין. לרחובות הקטנים בתוך השכונה עצמה אין שמות אולם השכונה כולה סמוכה לרחוב Stratonos.
התרשמתי שרוב רחובות הפלאקה נקיים מגרפיטי (או נקיים יחסית), אבל ברחוב המפריד בין אזור המדרגות לשכונת אנפיוטיקה יש הרבה גרפיטי. בכל זאת זו אתונה.
נשארו לביקור הבא בעיר
יש אזור בפלאקה שלא הייתי בו. זהו האזור שסמוך לכיכר סינטגמה (Syntagma), והוא כנראה מעניין. יש בו כמה מוזיאונים וביניהם המוזיאון היהודי, מוזיאון אתנולוגי ומוזיאון לאמנות. השארתי כמה חוויות לביקור הבא באתונה. אתם מוזמנים לעיין בקישור המצורף.
שכונת פלאקה – מדריך מקיף (באנגלית)
טיילת סביב האקרופוליס
בנוסף למסלול של רחוב אדריאנו יש מסלול נוסף המקיף את האקרופוליס מכיוון אחר והוא מומלץ באתרים ברשת.
Dionysiou Aeropagitou Street – הוא למעשה טיילת ארוכה המתחילה אף היא בקרבת תחנת המטרו Tissio אבל פונה לכיוון הנגדי מזה של רחוב אדריאנו ומגיעה לקראת סופה למוזיאון האקרופוליס ועוד קצת הלאה לשער אדריאנו. הרחוב הזה ורחוב אדריאנו משלימים זה את זה למעין טיילת המקיפה את גבעת האקרופוליס כולה, והיא נקראת טיילת מלינה מרקורי.
מהטיילת בקטע של רחוב דיוניסיו ניתן לעלות לגבעת פילופאפו שזו כנראה חוויה בפני עצמה. אני התחלתי למעשה את היום שלי בטיילת הזאת. לא עליתי לגבעת פילופאפו אבל הלכתי בטיילת מטיסיו ועד למוזיאון האקרופוליס, ואני מוכרחה לציין שבשעות הבוקר בחורף, הזמן שבו הייתי בה, היא קצת עצובה. המסעדות לאורך הדרך שוממות. מעט אנשים הולכים בטיילת. זו דרך חביבה ולכל האורך רואים שרידים למיניהם, אבל אם לא עולים לגבעת פילופאפו הייתי אומרת שהיא לא הכרחית.
רחוב דיוניסיו (באנגלית)
טיילת מלינה מרקורי, מתוך הבלוג של אמנון גופר – מדריך טיולים באתונה. את הבלוג של אמנון גופר כדאי להכיר באופן כללי. הוא נותן אינפורמציה מאוד יפה ותורמת. את טיילת מלינה מרקורי באופן ספציפי הוא מתאר בצורה מדויקת ומקצועית יותר ממני.
גבעת פילופאפו באתר של אמנון גופר
גבעת פילופאפו באתר של לונלי פלנט
מילוי מצברים
אחרי יום ארוך שהחל במוזיאון האקרופוליס והמשיך בגבעת אקרופוליס ובשוטטות בפלאקה, נזכרתי ברעב ושמתי לב פתאום גם לעייפות. סיימתי את ההצצה אל חצרות הבתים של שכונת אנפיוטיקה וחזרתי אל אזור המדרגות. בחרתי באחת המסעדות שלאורך המדרגות וישבתי בה שעה ארוכה למלא מצברים.
טיפ למטיילים בגפם ולמי שמתעניין בחוויה
חוויה שבוודאי מוכרת למטיילי הסולו היא חווית הארוחות. בהתנסויות הקצרות שלי בטיול לבד שקדמו לטיול הזה הייתי קונה אוכל רחוב או אוכלת במסעדה בחיפזון או נעזרת בידיד הטוב – הטלפון, כדי להפיג את הבדידות ובעיקר כדי להימנע מתחושת המבוכה.
לקראת הטיול הזה עבדתי על עצמי. פוסט פייסבוק שכתבה קולגה שלי נירי שאול, שכותבת את הבלוג אמא מטיילת לבד, עסק בסוגיית הלבד במסעדה. הפוסט של נירי עזר לי מאוד בהכנה המנטלית. החלטתי שאני הולכת ליהנות מהחוויה הזאת ולא לעשות "ויברח".
היות שהיה מדובר במזג אוויר של חורף (אמנם לא חורף אירופאי קפוא ובכל זאת חורף) זה היה קריטי במיוחד. הישיבה הממושכת במסעדות היתה בשבילי זמן של הרפיה ומנוחה, זמן למחשבות, לעיבוד של חוויות ולהתבוננות על הסביבה. הישיבה במסעדה הזאת בפלאקה היתה אחת הנעימות והכיפיות שחוויתי. מה שאתם רואים מונח על שולחני זה קערת מרק ירקות, ובצלחת – ירקות בגריל עם גבינה מעליהם. מה צריך יותר מזה?
הנה שוב הבלוג של נירי שאול האלופה – אמא מטיילת לבד
ופוסט של חברתי הבלוגרית ליען נוסבאום שכתבה אף היא על חווית הטיול לבד – חופשי זה לגמרי לבד
פוסטים של העיתונאית והבלוגרית גילי מצא שמרבה לטייל לבד – מטיילת לבד
פוסטים של קולגות שלי שנכתבו על אתונה
פוסטים על אתונה, מתוך הבלוג של נועה בר-נס ArTerminal
צרור פוסטים על אתונה, מתוך הבלוג של נופר רונן מטיילת מחוץ לקופסא
עשרת "הגדולים שלי" באתונה, מתוך אלטרנעטיבה של עינת הרשקו
חמישה ימים באתונה, מתוך חמושה בעדשה של ניני אטלס
אלישבע זלצר שכותבת את הבלוג המשוטטת מפרסמת רשימות בעלות אופי קצת אחר. הדגש שלה הוא על השוטטות ברחוב וההתבוננות במרקם העירוני והאנושי. היא מביאה קולות ומראות מאתונה הפחות ייצוגית ומאוד נוכחת. אני ממליצה בכל לב לקרוא את רשימותיה:
רשמי ביקור באתונה (לרשימה הזאת מצורף פוסט עם טיפים שהתפרסם באתר למטייל)
אז מסתבר שאתונה הרבה יותר מעניינת ממה שחשבתי. הגעתי אליה פעם מטעם העבודה והיה לי מעט מאוד זמן חופשי, ניצלתי אותו לטובת מוזיאון האקרופוליס. אשמור לי את ההמלצות שלך.
הבנתי אותך מאוד, כשכתבת על חווית הלבד. העניין סביב האוכל זאת באמת משוכה שצריך לעבור, אני יודעת שזאת נקודה רגישה לאלו שמטיילים לבד. בפעם הראשונה שטיילתי לבד, כמעט ולא ישבתי במסעדות בגלל זה. לשמחתי זה עבר לי. ואני אשמח לשמוע עוד על החוויות שלך מאתונה ומטיול לבד.
תודה רבה, ליען. החוויות יעלו עם הזמן. אתונה מזכירה קצת את הערים שלנו, ובלי להכליל מצאתי עוד דברים קרובים ומשותפים גם בדפוסי התנהגות, ומהבחינה הזאת לנסוע לאתונה זה להישאר קרוב לבית תרתי משמע. אבל איזה שפע של אפשרויות יש בה. כמות המוזיאונים שלה מפתיעה מאוד. הייתי במעט יחסית. בעיני – שווה להכיר את השכנים.
כמו שכבר כתבתי לך אני מתה לטוס לאתונה. וגם אני אוהבת לטייל לבד! כיף לקרוא ולהצטרף.לטיול שעשית
שנה טובה. שנה של הרבה טיולים וארועים שמחים.
תודה רבה, תמר. אשמח לקרוא בעתיד את החוויות שלך מאתונה. שנה טובה מלאה בחוויות ממלאות וטובות.
כמה קרוב כמה מדהים נהניתי לשוטט איתך באתונה ולפסוע בשביל המטפס לאקרופוליס. כמה חבל שמרבית המוצגים כבר אי שם בארצות אחרות. מצד שני אולי מוטב שיהיו אצל מעצמות ולא בידי מדינות מאוימות. כל לפחות לימדה אותנו ההסטוריה.
עמירם, מוזיאון האקרופוליס וגם המוזיאון הארכאולוגי הלאומי שעליו טרם סיפרתי מלאים באוצרות. השפע שהתגלה שם פשוט בלתי נתפס. פסלים נותצו אבל התגלו במרחבי הגבעה. משום מה החלטתי לנוח מצילום דווקא במוזיאון החשוב הזה, ובדיעבד אני חושבת שזה קצת טיפשי. אספר בהזדמנות על דברים שאהבתי במוזיאון הארכאולוגי ששם צילמתי יותר. בכל אופן, אהבתי במיוחד פסל של גבר הנושא על כתפיו גדי. הוא גם די מפורסם לדעתי.
ובקשר לפסלים שנמצאים בארצות אחרות – מצד אחד זה באמת נהדר שאנו יכולים לבקר בלובר או במוזיאון הבריטי ולראות נכסים של האנושות כולה, ומצד שני זה חוסר צדק משווע. האיום היחיד שיש על יוון כיום הוא כלכלי, ובקטע של הארכאולוגיה היא זוכה להרבה תמיכה ועזרה. הארכאולוגים שחופרים את גבעת האקרופוליס הם מגרמניה, אבל כיום הכל נעשה מתוך כבוד ותיאום עם בעלי הבית. אני לא חושבת שיש איום ממשי על אוצרות האקרופוליס ביוון.
זיוה אני מאד נהניתי לטייל איתך לבד ולפסוע לצידך. אמנם העלייה לאקרופוליס לא בטוח שתהיה גם בשבילי אבל לפחות ראיתי את הנופים היפים הנשקפים מלמעלה בתמונותיך היפות. נתת לי טעימה מעניינת מאתונה שסימנתי לי כיעד כשאגיע ליוון. אמנם הקיץ טעמתי טעימה ראשונה מיוון אבל טרם הגעתי לדבר האמיתי. מה שבטוח כעת יהיה לי חומר רב כשיגיע תורה של יוון גם אצלי. שאפו על אתגר לא קל לטיול סולו.
רחל, העלייה לאקרופוליס לא דרמטית אם עושים אותה בחורף (או בעונת מעבר) והולכים לאט. יש מקומות לשבת בדרך. אם עושים אותה במנות קטנות היא אפשרית לכול. אני מאמינה שגם בשבילך. ותודה על הפרגון. לאוהבי יוון בהחלט שווה לדעתי להכיר אותה גם מהזווית של אתונה. כאן זו התמצית.
אתונה שלך היא עיר אחת ושלי-אחרת ובכל זאת מצאתי דרכך, גם דברים שחוויתי. כמובן הלבד, הוא מקום מוכר לי מאוד והוא גם היה מאתגר ביציאה בערבים למופעים. שמחתי בשבילך שהצלחת ללכת בקצב שלך, ולגלות את העיר לעומק
אנחנו בהחלט שונות בתחומי העניין. אני לא בליינית באופיי וגם בסצנת המוזיקה חיפשתי את החוויות היותר סולידיות. זה יפה שאפשר למצוא בעיר אחת הרבה פנים. תודה על מה שכתבת.
זיוה יקרה
נהניתי לאייל אתך אל האקרופוליס וברחובות הפאלקה.
להגיע לאקרופוליס היא גם משאת נפש ( קטנה) שלי כך שבהחלט יכולה להרגיש את התרוממות הרוח בעליה.
השכונה מסביב נראית מעניינת עם פינות קסם חא מעטות.
רק נשאר עניין החבד- איכשהו עוד קשה לי עם זה…
תודה על פוסט יפה
אני שמחה לשמוע, איריס, ובטוחה שתגשימי. ובעניין הלבד – העיקר שאני הייתי שמחה. כיום כשמדברים כל יום ולפעמים גם באמצע היום עם המשפחה הנתק הוא לא מוחלט, אבל אני מבינה מה את אומרת. לפני כמה שנים לא הייתי מעלה בדעתי.
זיוה תודה רבה על הפוסטים של אתונה, עזרו לי מאוד בתיכנון הטיול האחרון!
אהבתי מאוד גם את העומק של הפוסטים ומצד שני גם את הפרקטיקה שלא שכחת.
את מוזמנת לפורום טיולי משפחות לסיפור הטיול!