על המעבר מהדרום למערב ועל החוויה האיסלנדית
החלק השני של היומן שונה מהחלק הראשון. בתזמון כמעט סימבולי מחקתי בטעות מהטלפון שלי את ההתכתבות עם אישי היקר, אבל אולי זה קרה לטובה, כי מה שהיה חביב בחלק הראשון של היומן עלול היה להפוך לגימיק בחלק השני. בחרתי להגיש הפעם חוויה אחרת. יש כאן תיאור של ימי הטיול האחרונים ומיד אחריהם טקסטים ששלח לי אחי אביב, עוד בהיותו באיסלנד. המילים של אביב מנסות לתאר את המהות של החוויה האיסלנדית. זהו בעצם הפוסט שלו, ולעניות דעתי הוא מאוד מיוחד.
חלק ב' של יומן הטיול, ימים 7-12
שבת, 1.09 (יום שביעי של הטיול)
בערב הקודם המטיילים הגיעו לעיירה ויק (Vik) לתחנת דרך של שני לילות, ואחרי ששה ימים מעייפים יש הזדמנות וגם רצון לנוח. מתחילים את היום בנחת ומטיילים כל היום בחוף של העיירה: חול ים בזלתי שחור, צורות מסלע משושות במצוק בדומה לברכת המשושים שלנו והמון ציפורים מתעופפות בקרבת המצוק. רוח חזקה נושבת חלק מהיום וכמעט מעיפה את המטיילים. בתמונות החבר'ה נראים "רעולי פנים" עטופים היטב מפני הרוח החזקה כשרק העיניים מציצות, אבל שמחים וצוחקים (אפשר לראות דרך השכבות). הפתעת היום: בין המוני הציפורים יש גם פפינים (התוכונים היודעים לשחות ולעוף). לרוב רואים אותם רק בתחילת הקיץ בעת הקינון.
יום ראשון, 2.09 (יום שמיני של הטיול)
היום עוזבים את הדירות בעיירה ויק ויוצאים בנסיעה ארוכה לחצי האי Snæfellsnes במערב איסלנד. בדרך מבקרים בפארק הלאומי Þingvellir (או באנגלית – Thingvellir) שבו רואים את המפגש בין הלוחות הטקטוניים של אירופה ואמריקה. בשטח הפארק נמצא האתר ההיסטורי המשמעותי ביותר לתרבות האיסלנדית. כאן התקיימו מושבי הפרלמנט הקדום בעולם. ייסודו של הפרלמנט מתוארך לשנת 930 לסה"נ. בדרך לשם היתה גם תחנת חביבה בבְרֵכה חמה כלשהי. אחר הצהריים התמקמו בגסטהאוס צנוע בעיירה Grundarfjörður.
עוד על הפארק הלאומי Thingvellir
יום שני, 3.09 (יום תשיעי לטיול)
השמש יצאה והמטיילים בילו כל היום בחצי האי סנפלסנס. מעל לעיירה שבה נמצא המלון מתנשא ההר האייקוני Kirkjufell. אחי הגדול ואחותי, השניים בעלי האנרגיות, רצו לעלות להר אבל זה כבר לא מתאים למשפחה (פעם זה התאים, היו זמנים) אז הסתפקו בטיול יפה לרגלי ההר וראו מים נשפכים סביבו. החבורה טיילה גם לאורך המצוקים הפראיים שבין העיירות Arnarstapi ו-Hellnar, באזור הדרומי של חצי האי. האיש שלי מדווח שזה יום שנהנה בו במיוחד כי השמש יצאה וטיילו הרבה בשטח, כמעט ללא נסיעות.
מסלול המצוקים הפראיים שבין Arnastapi ל-Hellnar
יום שלישי, 4.09 (יום עשירי לטיול)
עוזבים את המלון בעיירה עם השם הארוך גרונדרפיורז'ור שלרגלי הר קירקיופל המיוחד ומטיילים עוד קצת בחצי האי סנפלסנס. אחי אביב מסר שהעיירה חביבה. גשם החל לרדת ויצאה הקשת המדהימה ביותר מכל הקשתות שראו בטיול.
תחילה נסעו אל שמורת טבע בקצה המערבי ביותר של סנפלסנס – Snæfellsjökull National Park. טיפסו בגשם שוטף 300 מדרגות אל לוע וולקני בשם Litli-Saxhóll, ובאנגלית – Saxholl Crater (הלוע הקטן של סקסהול). זהו לוע שקל יחסית להגיע אליו. טיילו גם בין מפלים בשמורה הזאת והתחילו להתקדם בנסיעה מזרחה ליציאה מחצי האי.
בדרך התעכבו באתר שנקרא "עמודי שמשון" – Gerduberg Cliffs, ומשם נסעו לשני לילות ברקיאוויק. אחר הצהרים כבר סיירו ברחובותיה של רקיאוויק ושלחו תמונות יפהפיות של עיר נעימה וצבעונית עם ציורי קיר מרהיבים. בערב אכלו במסעדה הודית, וסופסוף האיש שלי נהנה מארוחה טובה באיסלנד.
יום רביעי, 5.09 (יום 11 לטיול)
טיילו כל היום ברקיאוויק. השתתפו בסיור "פרי וולקינג טור" שלמדו בו רבות על איסלנד ומאוד ממליצים עליו. הנה אוסף קטן של עובדות: בעונת התיירות יש שמונה תיירים על כל אזרח; כל האנרגיה באיסלנד היא גיאותרמית; יש בית כלא אחד במדינה ובו 19 מקומות בלבד.
המטיילים נכנסו לבניין האופרה המרשים, ביקרו באתרים מרכזיים, כמובן בכנסיית הלגרימס (Halgrims) המפורסמת והתפזרו בין מוזיאונים ומוסדות תרבות שונים, מי ללמוד על קרחונים ומי לראות אמנות. נהנו עד האוזניים גם מהעיר וגם מצמד הדירות הנפלאות שבהן לנו, בבניין העתיק קרוב לנמל, ומוסרים שיכלו בקלות לבלות עוד זמן ברקיאוויק ושהעיר שווה לדעתם כשני ימי טיול מלאים. ואני אומרת, שלפי כמות המוזיאונים, הגלריות ומוקדי העניין אפשר בוודאי גם יותר, אבל מי מתנחל בעיר כשהטבע מלא בנסים ונפלאות? למי שיש זמן, זה כנראה שווה.
יום חמישי, 6.09 (יום 12 לטיול)
ישנים מעט שעות, קמים באישון לילה ונוסעים לשדה התעופה קפלוויק (Keflavik) לטיסת Wow Air לארץ. חבל שהחברה הזאת מפסיקה החודש את הקו לישראל. ימיה אצלנו היו קצרים. ברגעים אלה אני יכולה כבר לספר שקיבלתי החזר מלא על כרטיס הטיסה שלי, כולל התוספת של המזוודה. אם מישהו בכל זאת יטוס פעם ב"וואו", כדאי לדעת שאחת התוספות של החברה היא cancelling protection. בזכותה קיבלתי את ההחזר. לולא שילמתי בעבורה ככל הנראה לא הייתי מקבלת.
אי אפשר להוסיף פלפל חריף לפיצה
זוכרים שסיפרתי בפוסט הקודם שבאמצע הטיול נתתי למשפחה משימה אתגרית, דרך הווטסאפ, לכתוב לי דברים מעניינים? אחי אביב הרים את הכפפה ושלח לי טקסטים שבהם תיאר דרך זוויות שונות של התבוננות את המהות של החוויה האיסלנדית. את הטקסט הראשון שלח עוד באותו היום. אביב חי באוסטרליה כבר שנים רבות, ושימו לב שההשוואות שהוא עושה מדי פעם מתייחסות לאוסטרליה:
הי זיוה,
מכיוון שיורד גשם (זו איסלנד אחרי הכול) ואי אפשר לרוץ הבוקר, אנסה לשלוח קצת השראה לבלוג בשלט רחוק.
לפני שהגענו ידידה שטיילה באיסלנד סיפרה לנו שלאיסלנדים יש כזה over dose של תיירים ושהם לא כל כך נחמדים. החוויה שלנו היתה קצת אחרת. במפגשים הקצרים בסופרמרקט ובתחנות הדלק המקומיים תמיד אדיבים, מדברים אנגלית טובה ואפילו מחייכים חיוך קטן, כמו לה ז'קרנדה של לאונרדו דה וינצ'י. אם אפשר למצוא חוט מקשר בין כל נותני השירות שפגשנו, די ברור שכמו שאר הנורדים הם מרובעים. אי אפשר לצרף שני שולחנות במסעדה או להוסיף פלפל חריף לפיצה, או חס וחלילה לבקש ירקות אפויים או מטוגנים אם אין אוכל צמחוני מתאים.
ההתרשמות הנוספת היא שכמות התיירים הפנומנלית הופכת את רמת השירות לקצת פחות ממה שמקובל בארצות אחרות (לפחות אוסטרליה). אצלנו בדירה היו חסרים המון דברים קטנים: מגבות מטבח, קומקום לשתייה חמה ומלאי של ניר טואלט. במסעדות אי אפשר להזמין מקום. מי שבא ראשון מקבל שולחן, מי שבא אחרי שבע צריך לחכות עד שמונה, ואם לא באים בכלל זה לא נורא, מישהו אחר יבוא.
לסיכום נאמר שלאיסלנד באים לחוות יותר טבע ופחות אנשים, אבל הטבע שופע כל כך שיש מספיק חוויות אפילו כשיורד גשם.
כמו הופעה חיה של נסיכת הרוק האיסלנדית
את הטקסט הזה קיבלתי מאביב לקראת סוף הטיול, בעת ששהו ברקיאוויק וכבר הרגישו את הסוף.
אין ספק שאמא שלי אוהבת את נופי איסלנד יותר מאת שיריה של הזמרת המפורסמת ביותר באי – Biork. אבל גם עם פקקי אוזניים אי אפשר להתעלם מקווי הדמיון בין הטבע והמוזיקה הדרמטית. הטבע מלא התפרצויות של גייזרים ולבה, ממש כמו הופעה חיה של נסיכת הרוק האיסלנדית.
אחרי עשרה ימים רוויי חוויות, גשם, קרחונים והרי געש, אפשר לומר שהאי המופלא מצליח לחדור תחת עורם של כל הטיילים בלי הבדל גיל, תרבות או ניסיון בטיולים. סלפי רומנטי מול מפל עצמתי יכול להפוך בתוך מספר שניות לריצה בהולה לכיוון מחסה המכוניות תחת גשם כבד, והמרחק בין כיף להרבה פחות נמדד במספר הסנטימטרים ממקור הזרם החם בבריכות המרחץ התרמיות הפזורות לאורכה ולרוחבה של המדינה. אך למרות הכל איסלנד מספקת חווית טיול ויזואלית שאין כמוה בשום מקום אחר: יופי מהמם, מים זורמים בכמות שתפתור את בעיות היובש במזרח התיכון ושיעור בגאולוגיה שמורי בית הספר התיכון לעולם לא יצליחו ללמד.
קשה להאשים את הציפורים
שיחקנו משחק אסוסיאציות עם קבוצת הטיול – מהי המילה הראשונה שעולה בראש כשחושבים על איסלנד? קור, סוסים, ציפורי פפין, גייזרים ובראשית היו חלק מהמילים. איסלנד בהחלט יכולה להותיר רושם של בריאת העולם או לכל הפחות, כפי שאומר אחי: ג'ורסיק פארק, למרות שדינוזאורים נכחדו הרבה לפני שהאי עלה מהים.
הצוקים האינסופיים השזורים בזרמי מים ומפלים לרוב על רקע אפור-ירוק מהווים תמונה מעולם אחר שמזכירה את סרטי הטבע של דייוויד אטנבורו. לאורך כל הדרכים – סוסים וכבשים חיים בצוותא ללא גדרות או אורוות כאילו אין להם בעלים. מימין ומשמאל ענני עשן מיתמרים מבְּרֵכות תרמיות המובילות מים רותחים לחוות, לערים ולבתי המלון.
לצד הכביש ניתן לראות מעט מאוד עצים, רובם קטנים, שנשתלו על ידי החוואים לשמש כשוברי רוח, והרוח עצמה מוסיפה חוויה תלת ממדית שלפעמים קשה להתמודד אתה אפילו אם לובשים חמש שכבות, כובע גרב וצעיף.
בימים הראשונים ראינו מעט ציפורים. קשה להאשים אותן. זו ארץ קשה, קרה, רוחנית עם מעט אוכל. אבל לאורך צוקי הים שחפים, ברווזים ופפינים מתחלקים בדגה ומפגינים יכולות דאייה מרשימות. ציפורי הפפין דומות קצת לתוכי או כמו שאשתי אומרת: הכלאה בין פינגווין ננסי לציפורי גאלה אוסטרליות. בקיץ הפפינים בונים קן ומטפלים בצאצאים, אחד לכל זוג, ובחורף הם צפים על גלי האוקיינוס האטלנטי חודשים ארוכים – אורח חיים מופלא שניתן לראות רק באזור הגאוגרפי הזה.
החברים של אל הרעם תור
לסיום רציתי לומר מספר מילים על חזאי מזג האוויר באיסלנד. זהו אולי המקצוע הכי חשוב והכי מורכב באי כולו. החזאים מחזיקים בכף ידם את גורלם של החוואים והמוני התיירים. הם קובעים את השעה המדויקת והמיקום של כל ענן גשם וסופת רוח כאילו הם חברי ילדות של אל הרעם תור.
אחי, שתכנן את הטיול בקפדנות, התייעץ כל שעה באפליקצית מזג האוויר ושינה תכניות לפי התחזית. נשמע פשוט? לא ממש. גשם, שמש, גשם, ברד ועוד גשם יכולים לשבש את התכניות ולהפוך חוויה של פעם בחיים לאכזבה גדולה.
יומיים לאחר שזכינו לשייט קסום בלגונת הקרחונים בין ויק להופן חזרנו לאותו מקום לצפות בכלבי ים. הגשם הצליף בתיירים האומללים שניסו לחוות את האגם בסירות, תוך ראות לקויה. חשבתי לעצמי שההבדל בין value for money ל-what a waste of funds הוא ממש קטן.
לנו היה מזל וגם קצת שכל ובעזרת החזאים מצאנו יום יום שעות של שמש לטיולים ומקומות מדהימים לפיקניק. לא פעם הגשם התחיל ממש כשגמרנו לשתות תה בסוף ארוחת צהרים.
מחר נעזוב את איסלנד. זה היה שבוע מופלא, קצת שונה, קצת רטוב, קצת הזויי, אותו לא נשכח לעולם. להתראות אי מופלא.
השמש יצאה לסיבוב בעיר
זו שוב אני –
בניגוד גדול לכל הסערות האלה שאחי מתאר – הנה כמה תמונות מהעיר רקיאוויק הצבעונית ביום שטוף שמש. כשהחבר'ה הגיעו לעיר וקיבלתי מאסף (בן הזוג שלי) את המשלוח הראשון של התמונות, עשיתי לו ביג לייק על תמונה עם ציור קיר ששלח. אולי בזכות זה קיבלתי בהמשך עוד כמה. אני מתבוננת בתמונות ונדמה לי שגם ציורי הקיר ברקיאוויק מביאים אתם הרבה עוצמות ודמיון, שלטבע יש עליהם השפעה ניכרת ובוודאי גם לסאגות האיסלנדיות שאתן עדיין לא ערכתי היכרות.
זוכרים שסיפרתי שאיסלנד מעולם לא היתה החלום שלי? אני מודה בהכנעה שסיפורי המשפחה והתמונות שצילמו יצרו בשבילי תמונה חיה ופסיפס של טבע אדיר ובני אדם שחיים בתוכו. הם אמנם מעטים, וזה חלק מהקושי, אבל המרקם העדין הזה שבין האדם לטבע מאוד מעניין. איזה דימוי יש לכם על איסלנד בעקבות החוויה האיסלנדית של בני משפחתי? אשמח לקרוא את תגובותיכם.
החוויה האיסלנדית שלי היתה כמובן קצת שונה מזו של המשפחה. גם בה היו עוצמות, אבל זהו, אני נפרדת מ"פרשת איסלנד" ומפנה מקום לחוויות חדשות ולסיפורים אחרים עם מנגינה אחרת.
אהבתי לקרוא על איסלנד דרך העיניים של אח שלך. הוא מאד כנה וישיר ואולי בגלל שהוא חי באוסטרליה ולא בארץ הוא לא יוצא מגדרו ואני דווקא אוהבת את זה. הוא שכנע אותי שאיסלנד יכולה לחכות, יש עוד מספיק מדינות שמציעות גם חוויה אנושית לפני שאסע אליה, האמת הנופים בה מזכירים קצת את אירלנד ובאירלנד יש עוד הרבה מעבר, אז נראה לי שפשוט אשוב לשם. נהניתי מהטרילוגיה האיסלנדית שלך. היא הייתה מקורית ומרתקת.
אני שמחה שהפוסטים הצליחו ליצר תמונה שמאפשרת להחליט אם היעד מתאים או לא. גם באיסלנד יש מעבר לנוף וטבע למרות מה שאחי אמר, אבל אני מבינה מה את אומרת. גם אני נהניתי מאוד ביוון, איטליה, פורוגל ואפילו צרפת – ארצות שבהן התקשורת עם האנשים היתה חלק מחווית הטיול, ובכלל ממכלול של תרבות וטבע או אתרים ייחודיים שיש למדינה להציע. שמחה שנהנית מהסדרה.
תענוג לקרוא, והתמונות מרשימות מאוד. במיוחד כשהשמש יוצאת ומחממת את האווירה והמראות. הסיפור על המסעדה הזכיר לי משהו שחוויתי בסין. סה"כ זה נחמד לטייל במקום אחר עם מנהגים כל כך שונים, הרי (גם)בשביל זה אנחנו מטיילים.
יש באמת ניגוד כל כך גדול בין תמונות הטבע לתמונות מרקיאוויק. לגמרי במקרה השמש יצאה בסוף הטיול כשהיו שם. אני מסכימה אתך שגם חוויות האוכל וגם כשהן לא הכי מוצלחות הן חלק מהחוויה. על חוויות שלך מסין שעוד לא שמעתי אשמח לקרוא פעם 🙂
נהניתי מאוד לקרוא את הפוסטים עם החוויה השמפחתית האיסלנדית שלך. מאוד מעניין לחקור איך אנשים מספרים על החוויות שלהם ועל מה הם בוחרים לספר. מכיוון שהייתי באיסלנד שלוש פעמים אז זה מאוד מעניין לי לקרוא מה השתנה. מכיוון שאחיך חי באוסטרליה יש כאן זוית נוספת. וזו גם הסכנה. מה שרואים בעיניים אוסטרליות (שבה יש איזורים של טבע עוצר נשימה ) שונה מאוד ממה שרואים בעניים ישראליות.
התעצבתי לקרוא על חוסר הגמישות או חוסר השירותיות של האיסלנדים. החוויה שלנו בשלוש הפעמים היתה שונה לחלוטין. ואולי כי טיילנו עם ילדים קטנים – אנשים נוטים להיות יותר לבביים. את לעיתים קרובות הלכו לקראתינו, ואפילו פעם או פעמיים ויתרו לנו על מחיר כרטיס כניסה כי אנחנו משפחת מרובת ילדים. ואולי האיסלנדים באמת שחוקים כבר מרוב תיירים…
ועוד נקודה – איסלנד היא בהללט יעד שכדאי לטייל בו בעונה ולא בשלהיה. חורף, גשם, ורוחות מצטלמות נהדר – אבל ללא ספק מקלקלות את הטיול. גם האיסלנדים מאירי פנים הרבה יותר…
אני מאחלת לך שתסעי במהרה ותחווי את המדינות שבהן את רוצה לטייל מיד ראשונה.
תודה רבה, ינינה. גם האוסטרלים מטיילים בעולם וכנראה מתפעלים 🙂
איסלנד גם היא נכנסה לרשימת היעדים שלי. אמנם לקח לי זמן להתחבר אבל אין ספק שעכשיו אני מחוברת. זה לא יקרה מיד. מקווה להגיע בעתיד.
זיוה, כמו סיפורים קצרים על אותו מקום אבל אחרת ,ככה קראתי את אחיך ונהנתי מאוד .
כי גם הוא איש של מילים וזה תמיד מדבר אלי.
יצא לי לאחרונה לקרוא מפי תיירי אוסטרליה שהיא "גן עדן". מעניין שאחיך שגר שם כותב:
"מחר נעזוב את איסלנד. זה היה שבוע מופלא, קצת שונה, קצת רטוב, קצת הזויי, אותו לא נשכח לעולם. להתראות אי מופלא."
והקינוח של רקיאוויק נראה ממש שווה
לא בא לך לבקר "בגן עדן" האוסטרלי?
כנראה שגם אחרי גן העדן האוסטרלי איסלנד עדיין מרשימה.
אחי ואני באמת קצת דומים ביכולת או בצורך להתבטא לפעמים במילים. אני שמחה שאהבת את התיאורים שלו.
גם אני התרשמתי שרקיאוויק היא אחלה מקום ששווה להעביר בו זמן משמעותי.
תודה רבה, טובה, שליווית אותי במסע האיסלנדי הזה.
נבדר! גילית בלוג חדש לעקוב אחריו 🙂