שיחות ווטסאפ עם הארץ המובטחת
בפוסט הקודם סיפרתי על הטיול שיצא לדרך בלעדי ועל הקושי שלי כמי שכמעט הגיעה אל הארץ המובטחת – איסלנד – ונאלצה להישאר מרחוק. בינתיים המטיילים מאיסלנד שבו הביתה. הם חזרו עם חוויות מאוד עצמתיות והדגישו את המילה "אחר": זו ארץ אחרת ושונה מכל מה שאנו מכירים, כך אמרו. באיזה אופן שונה? כמה שונה? מה בדיוק חוו? אני יכולה רק לנסות לדמיין.
מאז שחזרו הביתה חגגנו את בואה של השנה החדשה. אווירת הטיול התחלפה באווירת החגים. גם אני נרגעתי מן הטיול שלא היה, מה שמאפשר לי להגיש יומן טיול במבט קצת יותר מרוחק ולצחוק על הדמעות שירדו. ניסיתי להעביר באופן אותנטי ככל האפשר את החוויה שלהם ואת החוויה שלי כטינאייג'רית המחכה עד שעת לילה מאוחרת למאהב, כלומר לדיווחי הטיול.
כפי שתראו, בימים הראשונים ההתכתבויות די לקוניות והיומן משקף את הציפייה הדרוכה שלי וגם את שמות המקומות שבהם טיילו. ניתן לעקוב אחר המסלול במפות המצורפות. בהמשך הטיול הגיעו כמה תיאורים של האיש שלי ובעיקר של אחד מאחי שסיפרו על התובנות שלהם וניסו לשרטט את אופי החוויה ודברים מעניינים על איסלנד. אני מקווה שמעבר לממד האישי תמצאו גם ערך ביומן הזה. אני חושבת שהוא מעביר משהו גם מאופי הטיול וגם מהאופי של איסלנד.
כאן אפשר להיזכר בסיפור הטיול שלא היה ובפירוט הלינות והציר הכללי של הטיול:
יום ראשון, 26.08
זהו יום ארוך שהחל לפני עלות השחר עם היציאה במונית אל שדה התעופה. אני מחכה בסבלנות.
אחר הצהרים אני מסתכלת בקוצר רוח בשעון. האם נחתו? ב-16.10 שעון ישראל (13.10 שעון איסלנד) היו אמורים לנחות.
ב-16.42 אני לא מתאפקת: האם נחתתם?
ב-17.00 מגיעה התשובה: עכשיו
יופי
שתיקה ארוכה. בשעה 23.00 (20.00 שעון איסלנד) אני מקבלת צרור תמונות: עמוד עשן על פני השממה הצבעונית ותמונות של ים. אחרי ההתארגנות בשדה התעופה קפצו ל-Gunnhuver Mood Pool כדי לנצל את היום ולתפוס חתיכת איסלנד קטנה לפני הנסיעה למקום הלינה שהוזמן. עכשיו הגיעו לגסטהאוס בסלפוס (Selfoss).
אחי וגיסתי מאוסטרליה היו אמורים להגיע לשדה התעופה קפלוויק כבר בבוקר בטיסה מלונדון, אבל היתה בעיה כלשהי. הם יגיעו רק מחר. ככה זה בחבורה גדולה שמתאספת מקצות עולם.
אני נמנעת מלהפריע בהתארגנות. יש עוד ארוחת ערב לפני המטיילים. אני מחכה בשקט למחר, לתחילת הטיול האמתי. מקריאה באינטרנט אני לומדת שבאיסלנד לכל שם יש סיפור, ובריכת הבוץ המעלה עשן נקראת על שם הרוח (רוח במובן של Ghost) של גונה, גברת פראית ונקמנית מן הסאגות האיסלנדיות.
יום שני, 27.08
בבוקר מתקבלת הודעה חביבה, ואני מתקשה לחכות עד להודעה הבאה בערב
אמצע הבוקר. השעה 10.10 (השעה באיסלנד 07.10)
הודעה מאיסלנד: ישנתי טוב.
עוד הודעה עם פירוט אירועי אתמול: הטיסה, הנמנום בדרך, תלאות ההתחלה, הצ'יזבורגר מארוחת הערב וכו'. עכשיו ממתינים שהעיירה סלפוס תיעור משנתה כי מצרכים מהסופרמרקט עדיין אין וצריך לאכול ארוחת בוקר.
שעה 12.10 (באיסלנד 9.10): זיוה, הם יודעים לעשות לחם שחור טעים ורך לא כמו בארץ.
אני: איזה יופי. אולי ניסע שוב לאיסלנד.
~~~~~~~
עובר יום ארוך.
כלום לא קורה. אני מנסה לעסוק בענייני יום יום והראש שלי במקום אחר. עצבנית. לא אוהבת את עצמי ככה.
כבר ערב. אנחנו שתיים בבית, בת ה-17 שלי ואני. אנחנו אוכלות ארוחת ערב. דווקא נחמד. אני אוהבת את השעות האלה של הערב כששתינו יחד.
אחר כך קצת פייסבוק. קוראת מה חברים כותבים. אין לי סבלנות לזה.
מדליקה חדשות.
סוגרת.
נורא מתסכל לטייל בלי לטייל.
הרבה דברים קורים עכשיו באיסלנד. העולם מתנהל שם עכשיו ואני כאן.
בשעה 21.40 (18.40 שעון איסלנד) מגיע צרור תמונות יפות:
Gjáin – עמק עם פלגי מים זורמים מכל הכיוונים, מפלים וברכות קטנות.
~~~~~~~
מההתכתבות בין המטיילים בקבוצת הווטסאפ של הטיול אני מבינה שהיה איחוד משפחה מרגש במפל הדו-ראשי. האוסטרלים הגיעו סופסוף במסע ארוך דרך לונדון.
ביחד עם התמונות שנשלחו בערב הגיעו גם רשמים ראשונים ותובנות מאופייה של הארץ:
קור עם רוחות שקשה לתאר. חיים מאוד קשים למי שגר כאן. הם (תרגום שלי: המתיישבים הראשונים) חיפשו כנראה מקומות ללא רוחות. רוב הארץ לא מיושב ואין בה נפש חיה. לתייר שבא לשבועיים מתוך חודשיים בקיץ אין בעיה אבל לחיות כך חיים שלמים זה בלתי אפשרי. אני הולך להתקלח ואחרי זה למסעדה.
אני: תבלה. יש לי עוד הרבה שאלות אבל בעיקר אם לא היה לך קר בראש. אני רואה את כולכם עם כובעים.
הודעה מאיסלנד: לקחתי מאריאל ויש לי במעיל רוח
יום שלישי, 28.08
ביום הזה אני משילה כפפות. נמאס לי לחכות בסבלנות ואני עושה מניפולציות קטנות, ממש כמו נערה מתבגרת, כדי לתפעל את האיש להגיב ולספר טיפה יותר.
גם יום הטיול הזה הוא מהבסיס של הלינה בסלפוס. אחר הצהרים מגיע צרור תמונות וסרטונים ממעגל הזהב – המסלול המפורסם ביותר באיסלנד – מסלול הפעם הראשונה, זה שכל התיירים עושים:
פארק Geysir עם הגייזר האדיר שעל שמו נקראת התופעה.
מפל Gullfoss המפורסם – מפל אדיר הנשפך בעצמה אל תוך קניון צר.
אני מתקשה לחלץ מהמטיילים שמות ופרטים. הם עסוקים בשלהם. שיתוף הפעולה מוגבל.
אני: למה אביב וערן סוחבים בולי עץ? אתם עושים מדורה?
הודעה מאיסלנד: מקום לשבת.
אני: אה. פשוט. ואני חושבת מסובך.
~.~.~.~.~
בשעה 23.26 (באיסלנד 20.26) – הודעה נוספת מאי-שם:
הלכנו 7 ק"מ. 3.5 בעלייה, ואז התרחצנו במעיינות חמים שזה היה ממש כיף. גם הטיול היה יפה אבל הרגליים עייפות. עכשיו אביב ובילי מכינים ארוחת ערב ואחרי זה הולכים לישון. בבוקר היינו במפלים מאוד מרשימים ולפני כן בגייזרים. גם היה מרשים. הטיול היה מאוד מתאים לך. נסיעות ואתרים מרשימים. רק אחר הצהרים ההליכה היתה קצת קשה למי שלא מאומן כמוני, אבל הדרך נוחה ומסודרת.
אחרי חפירה מעמיקה שלי הצלחתי להבין שטיול אחר הצהריים המדובר היה למעיינות החמים בעמק Reykjadalur.
עמק Reykjadalur והמעיינות החמים
~~~~~~~
מגיע עוד צרור של תמונות מהיום שהיה. שוב אדמה מעשנת, מעלה אדים. בדמיון שלי כל האיסלנד הזאת מבעבעת. פחד אלוהים.
אני: נשמע מצוין. לא רוצה לדבר קצת?
הודעה מאיסלנד: אני במטבח עם בילי, אביב וטלי
אני: חותך סלט או מדבר? טוב, אתה לא מדבר אתי אז אני הולכת למקלחת.
הודעה מאיסלנד: מתכתב אתך. עוד מעט אחתוך סלט.
אני: ספר משהו מצחיק. אני נוסעת השנה לנורווגיה. החלטתי.
הודעה מאיסלנד: אין משהו מצחיק. בשונה מהטיולים הקודמים זה הרבה נסיעה וירידה באתרים. אנחנו לא מתברברים. מגיעים במדויק לאתרים. היום אחר הצהרים היה יחסית קשה אבל המעיינות החמים היו שווים הכול. אווירה מאוד נחמדה.
יום רביעי, 29.08
היום החבורה עוזבת את הגסטהאוס בסלפוס ויוצאת לנסיעה אינסופית שנגמרת באישון לילה בעיירה הופן (Höfn). אצלי בפנים – הר געש איסלנדי.
ב-12.08 בצהרים (באיסלנד השעה 9.08) – התכתבות קצרה על ענייני חולין. אני מספרת על העציצים ששתלתי והוא מספר על חיובים וענייני כספים.
עובר יום ארוך. אני יודעת שהם עוצרים בדרך לראות מפלים ושהוזמן לצהרים שייט בלגונת קרחונים.
בשעה 20.25 (באיסלנד 17.25) אני שולחת הודעה: מה קורה? איך הקרחונים? מרשימים?
אין תשובה.
קצת מאוחר יותר מגיעה הודעה מאיסלנד: עכשיו מתארגנים. הולכים לספינה. מדהים מדהים מדהים
אני: עוד לא שטתם???? איך אני מפסידה את זה (רגשון בוכה בכי חסר מְצָרים)
~~~~~~~
שעה 22.32 (באיסלנד 19.32) אני שולחת הודעה: נו, מה? אתם עוד שטים? מתי תיכנסו למלון החדש?
הוא: צילמתי בשבילך כלבי ים
אני: מתה לראות כלבי ים. בטח אראה בנורווגיה במאי. כבר סימנתי תאריך.
הוא: אני עוד בלגונה אז אשלח תמונות, אבל הסברים יהיו כשאהיה במלון.
אני: מתי תיכנסו למלון, באמצע הלילה? אני מקווה שערן או אביב התקשרו להודיע שאתם באים מאוחר.
מגיעות תמונות מהממות של קרחונים וגם סרטון שבו שומעים את קולותיהם של כלבי הים. אני שלולית. הם ממסים את הלב הכלכלבים האלה עם הראש המציץ מהמים.
אני: מדהים. הכלבים מתוקים. מרהיב. אין מילים.
~~~~~~~~
שעה 23.35 (באיסלנד 20.35), הוא: כן, זה היה יפה. היו אפילו שתי קשתות. יתכן ולא רואים בתמונות.
שעה 23.42 (באיסלנד 20.42) – הם במסעדה
אני: תגיד משהו. מה אוכלים שם? מקווה שלא כלבי ים. יש משהו מעניין במסעדה?
מגיע דיווח יבש על המפלים, על הקשתות ועל השייט. מחכים הרבה זמן למנות האוכל. אין תמונות אוכל מהטיול הזה. משפחה קשת עורף, לא יודעת שהיום מקליקים תמונה לפני שאוכלים. הם לא אנשי פייסבוק.
הוא: לאחר המסעדה ניסע שלשת רבעי שעה למלון. זה פחות או יותר מה שהיה היום. נוף יוצא דופן. אין לי מושג מה עושים מחר.
אני: תכף אגיד לך מה אתם עושים מחר (מסתכלת בתכנית הטיול). מחר אתם הולכים לראות קרחון גדול. אני מקווה שלא תישנו הלילה בחוץ. מאוד מאוחר.
שעה 01.00 (באיסלנד השעה 22.00): עכשיו אנחנו נוסעים למלון.
~~~~~~~
אני הולכת לישון. הטלפון לידי. בשעה שתיים הוא מצלצל. סוף סוף הגיעו למלון והתמקמו. אני חושבת על ההורים שלי. זה טיול מרהיב אבל איך הם שורדים אותו? בטח לא קל להם להגיע קרוב לשעה 11 בלילה למלון. אני שמחה לדבר ובסיום מפנה את תשומת לבו של אישי היקר שעדיף לדבר בבוקר כי בישראל נורא מאוחר.
זהו, אחרי השיחה המשמחת אפשר עכשיו לישון. בשעה שתיים וחצי אחותי שולחת הודעה. סוף סוף. "הי זיולה מה שלומך? את מאוד חסרה לי ולנו. הלינה הראשונה שהזמנת היתה נהדרת. מאוד אוהבת".
איך הודעה באמצע הלילה עם שני לבבות אדומים מפילה אותי ופותחת את הסכר. הכרית רטובה. אין יותר לילה. אני חייבת לחזור לשגרה. אי אפשר להמשיך כך עם התלות הזאת בהודעות מאיסלנד. די, אני אומרת לעצמי. טיולים זה לא הכול. אני הולכת ליהנות בשבוע הקרוב. בבוקר אני מזמינה לילה בצימר בבאר שבע לבת ה-17 ולי. ניסע ביום ראשון.
מסלול היום:
מפל Seljalandsfoss הנראה כווילון מים שאנשים קטנים מהלכים מאחריו.
מפל Skoogafoss המרשים שמופיע בכל התמונות עם קשת גדולה בצבעים חזקים.
לגונת הקרחונים – Jokulsarlon, מתוך אתר האינטרנט של המקום, כולל פרטים על השייט, מחירים ופורמט הזמנה.
הערה למסלול: מרחק הנסיעה העצום שעשו – כ-400 ק"מ, נקבע מראש במטרה להגיע כבר בשלב הזה של הטיול לנקודה הרחוקה ביותר ובהמשך לטייל בדרך חזרה ובמקום נוסף. אפשר לקרוא על הקונספט של התכנית בפוסט הראשון שכתבתי על הטיול הזה.
יום חמישי 30.08
אני רגועה כמו תינוק אחרי סעודה דשנה. המטיילים מבלים באזור קרחוני.
היום באמת עובר בשקט. אחר הצהרים מגיע משלוח תמונות ואני עסוקה ואפילו לא מגיבה מיד. התמונות מקרחון Skalafellsjókur נראות מרשימות.
לקראת שעה 21.00 שעון ישראל אנו חוזרים להתכתב.
הוא: היום היינו בבוקר בקרחון. היה מאוד מרשים. אחר כך היינו בשני אזורי ים. ראינו כלבי ים ולאחר מכן היינו באתר שהסריטו בו סרט על הוויקינגים. מה שראית כמו סלע זה בעצם הדבקת קרטון.
אני: היה לך מעניין הסיפור של הויקינגים?
הוא: סתם מקום שרואים איך צילמו סרט. לא משהו דרמטי.
~~~~~~~
Vatnajökull הוא קרחון ענק, מעין שדה קרח, התופס כ-8% מכלל שטחה של איסלנד. הוא משתרע בין העיירות Hof ל-Hofn. הקרחון וסביבתו הוכרזו כפארק לאומי, וניתן לעשות בו טיולי הרפתקה רבים כמו הליכה על הקרחון, ביקור במערות קרח, נסיעה בג'יפ על שדה הקרח וכמובן טיולי הליכה שונים. גם לגונת הקרחונים שהמשפחה שטה בה ביום הקודם היא חלק מהפארק. קרחון Skalafellsjókur, שאותו בני משפחתי הלכו לראות, הוא למעשה זרוע של שדה הקרח הענק Vatnajökull.
מסלול של שעתיים-שלוש לתצפית על קרחון Skalafellsjókur. ניתן לצאת אליו מכאן.
כפר ויקינגי משוחזר. הכפר הוקם ב-2010 כדי לצלם סרט שמעולם לא צולם. הוא נמצא קילומטרים ספורים ממזרח ל-Hofn בשטח של אחד החקלאים, וניתן לבקר בו תמורת סכום קטן.
~~~~~~~
אחי אביב הוסיף שהעיירה הופן חביבה. זו עיירת דייגים שבתיה הן קוביות צבעוניות על רקע הקרחונים המקיפים אותה סביב. אחר הצהרים ראו את ספינות הדיג הגדולות החוזרות מיום העבודה וכמו כן את השלטים על פסטיבל הדייגים שהתקיים בעיירה בתחילת הקיץ. אם רוצים לנוח יש בה אפילו גלריות ומויאונים קטנים.
יום שישי, 31.08
יום שישי שקט ונעים בבית, ואפילו אין לי מושג איפה החבר'ה מטיילים ולא אכפת לי.
לקראת ארוחת הערב הטלפון מצלצל. מסתבר שאסף, האיש שלי, הוא הנהג הפרטי של המפקד העליון של הטיול – אחי ערן. השניים מבקשים שאבדוק שוב את הפרטים של אופן קבלת המפתחות לדירות שהוזמנו ב-Vik, למרות שהעברתי להם במשך השבוע הודעות מפורטות. אני הולכת למחשב לבדוק את ההתכתבות ובינתיים נמצאו המפתחות לשתי הדירות.
בדיעבד, ואחרי חקירה מאומצת וחיטוט באינטרנט אני מצליחה להבין שטיילו בקניון מאוד מרשים ומיוחד במינו שנקרא בשם: Fjaðrárgljúfur. המשפחה היקרה ידעה להוציא מעצמה רק את המילה "מקסים". מקריאה באינטנט למדתי את הדברים הבאים על הקניון:
הוא נוצר בסיומה של תקופת קרח לפני כשני מיליון שנה. הקרחון שישב במקום נמס והחלל התרוקן. הנהר Fjaðrá עובר בקניון ובשלב מסוים הוא נופל בעצמה במפלים בתוך הקניון. פני השטח השתנו במהלך השנים וכיום מפלס המים בתוך הקניון נמוך. לפיכך ניתן ללכת בתוכו עד למפלים, הלוך ושוב, או ללכת בגובה בצד הקניון ולהביט בו מלמעלה למטה. בני משפחתי הלכו לאורכו למעלה.
~~~~~~~
האיש שלי מתלהב מתופעת טבע שבה שטח ענק המכוסה בחזזיות משנה את צבעו מיד לאחר הגשם. אני מקבלת עשרות תמונות של חזזיות אפורות וירוקות.
שבת, 1.09
רוח השבת נחה עלי ואני קמה בבוקר עם השראה גדולה.
געגועים לשיחות משמעותיות יותר תוקפים אותי. אני מתמלאת אנרגיה ומנסחת נאום, שאותו אני שולחת לכל המשפחה בקבוצה היעודית בווטסאפ.
אני:
בוקר טוב משפחה. לכבוד השבת והשבוע החדש שאחריה יש לי משימה אתגרית בשבילכם. אני רוצה לכתוב בבלוג שלי מעין יומן טיול שנכתב מרחוק. הוא לא יהיה יותר מדי לוגי אלא יותר בכיוון של אווירה, טעם, ריח וקצת שעשוע. אשמח אם תספרו דברים קטנים שנשמעים אולי טיפשיים אבל הם אלה שעושים את הטיול. לא צריך להיות קשר בינהם. להפך, מה שמצחיק זה חוסר הקשר.
דוגמאות: מה אתם אוכלים, איך חווית הקניה בסופרמרקט ובמכולת, אם היה מפגש חביב עם מטיילים על הדרך, האם אנשים מטיילים עם הכלבים כמו שרואים בכל אירופה, אם היתה תקלת תקשורת בין נהגי המכוניות או בכלל משהו מהווי הנסיעה, האם אבא כבר סיפר סיפור מעניין, איך נראות העיירות שאתם לנים בהן ואיך נראים הבתים שאתם מתארחים בהם.
היה נחמד שאסף התלהב ביום הראשון מהלחם השחור, אבל מאז כל ניסיון להוציא משהו על הארוחות האיסלנדיות או על הוויי הטיול מעלה חרס. אתמול קיבלתי המון תמונות של חזזיות ירוקות. בכל הכבוד לחזזיות זה משעמם למי שנמצא רחוק ולא מבין מה העניין. אז אנא קחו את עצמכם בידיים. אביב, אני סומכת עליך. שיהיה לכם יום נהדר עם הרבה קשתות בשמיים.
סוף נאום.
מיד לאחריו הגיעה מאת האיש שלי תמונה על החתול הראשון והיחיד שנצפה על ידם באיסלנד. נראה קשוח משהו. חתול איסלנדי. למה אפשר לצפות? איך בכלל הם חיים שם, החתולים?
ומה קרה אחרי הנאום ואחרי המפגש עם החתול? על כך אספר בפוסט הבא.
זיוה יקרה
יצא פוסט ממש מקסים. אהבתי את הקונספט של הודעות הווטסאפ. ממש ניתן היה לחוש את הציפיה שלך לשמוע מהם ואת עייפות המטיילים שרוצים לשתף ומרגישים בחסרונך, אבל אולי לא כל כך פנויים לכך בזמן הטיול.
למרות שלא היית, ציירת מסלול נהדר שעושה חשק לנסוע בעקבותיכם . המפות מאד מוסיפות.
בטוחה שעוד תגיעי לטייק 2 משלך וברכות על נורבגיה. בחירה מעולה.
תודה, איריס. שמחה שאהבת.
זיוה היקרה,
כתבת ממש יפה, ויצא פוסט מאד מיוחד בזכות (או בגלל) העובדה שאת מספרת על הטיול מהתבוננות בו מהצד. ועדיין, נשארת נאמנה גם לקוראים שיחפשו בו תיאורי מסלול ומידע שימושי, ויש בו כל מה שצריך לתכנון טיול שכזה אחריכם.
תודה על השיתוף, והרבה בריאות טובה!
אורלי
תודה רבה, אורלי. בטעות פספסתי את תגובתך. אני ממש מתנצלת על האיחור הנוראי הזה. בכל אופן שמחתי לקרוא עכשיו ולהיזכר בדברים שקרו לפני שנה. תודה רבה על המילים החמות ועל העידוד.
זיוה'לה , האזנתי לך בין שיחות הווטסאפ לתמונות ( אני דוקא אהבתי את החזזיות)
וההמתנות האלו כמו מתבגרת( אהבתי גם את הדימויים) יושבת בעורף ומחכה ומחכה ומחכה … לא קל בכלל
אבל את כמו את, לקחת את עצמך לטיול הבא , הורדת משימות למשפחה האהובה וסיפרת פה את מאחורי הקלעים
באופן מעורר התפעלות.
תודה על עוד פוסט של אחת שיודעת לספר סיפור
תודה תודה, טובה. ובעניין החזזיות – התבדחתי קצת על חשבונם. את יודעת כמה תמונות של חזזיות קיבלתי?