היכרות עם אלבניה דרך ספריו של איסמעיל קאדרה
זו לא תחילתה של בדיחה. הגנרל והכומר הם הגיבורים הנושאים בנטל עלילתו של הספר גנרל צבא המתים מאת איסמעיל קאדרה, גדול סופריה של אלבניה בדורנו. על אלבניה ועל ספריו של קאדרה אני רוצה לספר בפוסט הזה, אבל לפני זה – כמה מילים על אלבניה ועל הקשר שלי אליה.
אני קוראת על אלבניה כבר כמה שנים. כשלמדתי בביה"ס לתיירות בשנת 2012 הכנתי את עבודת הגמר שלי על אלבניה. קראתי אז עליה בכל מקור אפשרי וקראתי כמה מספריו של איסמעיל קאדרה. התיירות לאלבניה כבר היתה קיימת אבל היא היתה זהירה ומהוססת. עדיין היא מתפתחת בקצב מתון אבל הקיץ כבר יש טיסות ישירות לעיר הבירה – טירנה, והתיירות מישראל צפויה לגדול באופן משמעותי.
השנים עוברות ועדיין לא הגעתי לאלבניה, אבל עם פתיחת הטיסות לטירנה התעורר בי הגעגוע לסיפורים ולעולם שנפתח בפני כשלמדתי עליה. החלטתי לכתוב עליה בתקווה שהכתיבה והצהרת הכוונות מעודדות את היישום. בפוסט הזה אני עורכת היכרות ראשונית עם אלבניה ומספרת על הסופר איסמעיל קאדרה ועל חוויות הקריאה שלי בספריו.
עדכון ממאי 2023
לאחרוניה חזרתי מטיול בדרום אלבניה וסופסוף יש לי שפע תמונות מהארץ היפהפייה.
קצת על יעדים באלבניה כדי לעורר לכם את הסקרנות
פני השטח של אלבניה הרריים ושני שליש משטחה בגובה למעלה מאלף מ' מעל פני הים. מי שאהב את צפון יוון בטח יאהב את החלק של הרי אפירוס שבתחום אלבניה. בצפונה של המדינה נמצא רכס האלפים האלבניים בעל האופי הבתולי והפראי.
אלבניה חולקת את אגם אוחריד עם מקדוניה ואת אגמי פרספה עם מקדוניה ויוון. אגם שקודרה בצפון הוא משותף עם מונטנגרו. יש לה רצועת חוף ארוכה לאוהבי הים, וקטע החוף שבין ולורה (Vlore) לסרנדה (Saranda) הוא הררי עם מדרונות תלולים הגולשים לים מגובה רב.
בעיר הבירה טירנה יש שלל מוזיאונים היסטוריים והרבה ריאות ירוקות. בלוגרים שטיילו בה מתארים סצנת בתי קפה וברים תוססת.
בעיר קרויה (Krujë) שמצפון לטירנה יש בזאר (שוק) יפה, ואם ממשיכים ללכת בו עד הסוף מגיעים למבצר שבו ניתן ללמוד על המורשת של הגיבור הלאומי סקנדרבג אשר הנהיג במאה ה-15 את המרד מול האימפריה העותמנית.
הערים ההיסטוריות היפות בראט (Berat) וג'ירוקאסטר (Gjirokastër) בדרום המדינה הוכרו על ידי אונסקו כנכסי תרבות לשימור, והן נחשבות כיעדים ראשונים במעלה לביקור באלבניה.
יש כמובן עוד פנינים אבל נדמה לי שלמטייל המחפש קצה חוט להתמצאות, זה מספיק.
אתר התיירות של לשכת התיירות של אלבניה
60 שניות של ידע כללי
האלבנים קוראים לארץ שלהם שקיפרי (Shqipëri) – ארץ הנשרים.
השפה האלבנית היא ייחודית ואין לה קשר לשפות אירופאיות אחרות. בארץ הקטנה מדברים בשני דיאלקטים שונים – בצפון שולט דיאלקט בשם גג (Gheg), ובדרום – טוסק (Tosk). לכן יש ערים ומקומות שזוכים לכפל שמות. למשל Berat היא גם Berati, ו-Gjirokastër היא גם Gjirokastra.
המטבע נקרא לק (Lek)
המשקאות האהובים באלבניה הם ראקי – משקה אלכוהולי המיוצר ממיני פירות, ובירה קורצ'ה, המיוצרת בעיר בשם זה בדרום מזרח המדינה.
שטחה של אלבניה גדול בקצת משטחה של ישראל ולעומת זאת מספר תושביה הוא כשלושה וחצי מיליון. מתוכם 70% מוסלמים המתחלקים בין סונים לבקטשים. האסלם הבקטשי והאיסלם בכל נוסחיו באלבניה הוא נושא מרתק בפני עצמו אבל לא ל-60 שניות. הנוצרים מתחלקים אף הם בין קתולים (בצפון המושפע מאיטליה) לאורתודוקסים (בדרום המושפע מיוון).
לאלבנים קודים תרבותיים ייחודיים משלהם המבוססים עמוק בהיסטוריה ובתודעה. בזכות אחד הקודים האלה – הבֶּסָה – אלבנים רבים הצילו יהודים במלחמת העולם השנייה. ניתן לקרוא על כך בפוסט שכתבתי: מוסלמים שהצילו יהודים מהשואה. אולם מספר היהודים היום באלבניה אינו משמעותי. רובם שמחו לעלות לישראל ברגע שנפתח הגבול ולהיחלץ מהארץ הענייה. היה להם לאן ללכת.
וגם טיפה היסטוריה
מלחמות הבלקן בשנים 13-1912 והכיבוש האיטלקי והנאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה הותירו את אלבניה ענייה מאוד. סבל המלחמות היה רק פתיח לעשרות השנים של העריצות והדיכוי שנגזרו עליה על ידי הדיקטטורה הקומוניסטית ברשותו של אנוואר הוג'ה בשנים 1944 – 1990.
הדיקטטורה האלבנית היתה קיצונית גם ביחסי החוץ שלה, מה שהותיר את המדינה הקטנה מבודדת וללא כל גב כלכלי. כמדינה קומוניסטית היו לה תחילה קשרים עם יוגוסלביה ואחר כך עם בריה"מ. לקראת סוף שנות ה-60 חל קרע בין בריה"מ לסין ואלבניה צידדה בסין. היחסים עם בריה"מ התערערו עד שנותקו לחלוטין ב-1961. סין סייעה לאלבניה אבל גם היא הפנתה לה עורף ב-1978.
כשהמשטר העריץ התמוטט סוף סוף ב-1990 עברו על המדינה עוד שנים של כאוס וחוסר יציבות חברתי ופוליטי. סימני היציבות הראשונים החלו להיראות רק בתחילת המילניום החדש. גם היום אלבניה מזדחלת הרחק אחרי אירופה אבל היציבות והשגרה נשמרות, והיא מתפתחת בהתמדה.
איסמעיל קאדרה
סיפורי הפרוזה של איסמעיל קאדרה בדויים אך מתקיימים על רקע של אירועים היסטוריים ומקומות באלבניה. קאדרה נולד ב-1936, ואת מלחמת העולם השנייה, כמו גם את שנות הרודנות הארוכות של השלטון הקומוניסטי – חווה בעצמו. ספריו הם כלי נוסף למתעניינים במדינה הקטנה הזאת, מעבר לתרומתם לעולם הספרות.
בגלל הקושי שהיה בהבעת דעה חופשית בתקופת השלטון הקומוניסטי, כתב קאדרה אחדים מספריו בצרפתית והם פורסמו בצרפת לפני שראו אור באלבניה. היו שנים שבהן כיהן כחבר פרלמנט, תפקיד שאפשר לו לצאת מעת לעת מארצו כדי לפרסם את כתביו בעולם. אולם ביקורת שמתח באחדים מהם על המשטר, גרמה לסנקציות שהוטלו עליו. ב-1990, בעת שהמשטר כבר היה רגע לפני קריסה, עזב קאדרה את אלבניה לצרפת וחזר אליה כתשע שנים לאחר מכן.
קאדרה זכה בפרס מָן בוקר היוקרתי, וב-2015 זכה בפרס ירושלים.
אפריל שבור
הספר אפריל שבור תורגם מאלבנית על ידי רמי סערי. הוא עוסק באורחות חייהם המוזרים של תושבי הצפון ההררי באלבניה ובמנהגיהם הקדומים, שגאולת הדם שולטת בהם. המנהגים האלו נסמכים על מערך החוקים שהתגבש עוד במאה ה-15, אבל מערך החוקים של אזור האלפים נוסח בכתב רק בתחילת המאה העשרים וקיבל פרשנות קיצונית. תפקידן של מערכות החוקים הקדומות היה ליצור הסדרים חברתיים ולתת מענה לכל תחומי החיים והן נקראו בשם "קָנוּן". המילה "קָנוּן" היא ככל הנראה עיוות מקומי של המילה היוונית "קָנוֹן".
החוק המקודש ביותר בקנון הוא זה המתייחס אל האורח. על פי המסורת האלבנית הבית שייך בראש ובראשונה לאלוהים ואחר כך לאורח. בעלי הבית הם במקום השלישי בהיררכיה אחרי האורח. היחס העמוק הזה לחוק המקודש הוא שגרם לאלבנים לארח יהודים בביתם בעת מצוקה משנת 1943 ואילך, בעת שנכנסו הנאצים לאלבניה. הם עשו זאת ללא כל היסוס. הקודים האלבניים הם שורשיים כל כך, ועל כן ההצלה היתה גורפת ומלאה.
אותה מסורת יפה של היחס אל האורח, היא זו שקיבלה באזור האלפים את הפרשנות המחייבת גאולת דם ומעגל איסופי של נקמות. אם חלילה האורח נפגע בטרם יצא מגבול הנחלה, נגזר על המארח לנקום את דמו.
ירח דבש שהפך לסיוט
בספר מתואר טיול ירח דבש של זוג צעיר ומשכיל מעיר הבירה טירנה לאלפים האלבניים, בשנות השלושים של המאה הקודמת. ירח הדבש הופך להיות מסויט כאשר בני הזוג נחשפים למציאות החברתית המתקיימת בהרים. בנקודת הזמן הזאת של ראשית המאה העשרים, כשהנשק החם כבר היה מצוי בידי האוכלוסייה המקומית, התוצאות של חוקי הקנון היו קטלניות במיוחד. נקודת המבט של בני הזוג היא אנתרופולוגית בדיוק כמו נקודת המבט שלנו הקוראים, אולם העובדה שמדובר בבני עמם הופכת את הזוועה לקרובה יותר.
לא היה לי פשוט לקרוא את הספר, כי קשה להכיל את אורחות החיים הנגלים בין המילים וקשה לייצר אליהם אמפטיה. ומאידך, לא ניתן לעצור את הקריאה. אפריל שבור הוא ככל הנראה ספרו של קאדרה המפורסם ביותר מבין ספריו בארץ, אולם בעיני ככל שהוא מעניין הוא מייצג תופעת קיצון, ואני שמחתי לקרוא גם ספרים אחרים.
הפירמידה
ספרו של קאדרה הפירמידה הוא אלגוריה העוסקת לכאורה בבניית הפירמידה של ח'אופס בתקופת מצריים העתיקה, ולמעשה מכוונת חץ ישיר אל השלטון הרודני חסר הרחמים באלבניה. הספר הזה יצא לאור בתרגומו לצרפתית בתחילת שנות ה-90, וגרסתו המקורית התפרסמה באלבניה רק אחרי התמוטטות המשטר הקומוניסטי. הספר תורגם לעברית מאלבנית על ידי רמי סערי.
בדף האחורי של הכריכה לתרגום העברי כתוב שקאדרה מפענח בספר הפירמידה את כתב החרטומים של העריצות. בניית הפירמידה על פי קאדרה היא חסרת מטרה, זולת הצורך של השליט ליצור שקט בממלכה. כשהרודן חש ברחשים – מיד מופעלים חדרי החקירות האפלים. אבל הטקסט המצמרר ביותר בעיני הוא זה המתאר את כרוניקת המוות:
הצבת האבן האחד-עשר אלף שלש-מאות שבעים וארבע התבצעה בחודש השני לאחר ליקוי הלבנה. אם כי ארכה קצת יותר מהצבת האבן הקודמת הרי גם גרמה למקרי מוות מעטים יותר. כמו מתוך צורך להשלים את מכסת המתים שנחסכה מקודמתה, האבן האחד-עשר אלף שלוש-מאות שבעים וחמש עשתה שמות בנושאיה. כך מתו חינם, בזה אחר זה, הסתתים מומבה, רו, תחותסת ושני שכירי-יום בלי שם. אסטיקס בן כרתים לקה בשבץ, כשהאבן החליקה…
גנרל צבא המתים
זהו שמו של ספר הפרוזה הראשון שפרסם קאדרה. הוא נכתב בצרפתית, ויצא לאור בשנת 1961. מתוך כמה ספרים של קאדרה שקראתי, הספר הזה נגע בלבי יותר מכולם. יש בו אירוניה דקה, תמונת המציאות המצטיירת מתוכו מתגלה לאט לאט, והדמויות אינן פלסטיות. הוא תורגם לעברית על ידי דניאלה יבזורי ויצא לאור בארץ ב-1987.
הספר נוגע במשקעים מתקופת כיבושה של אלבניה במלחמת העולם השנייה, כפי שהם עולים וצפים שנים מאוחר יותר. העלילה מפגישה על אדמת אלבניה את נציגי הכובשים עם האוכלוסייה החיה את חייה, והמבט המאוחר מאפשר לזרים לבחון מחדש את עמדותיהם ואת הדעות הקדומות שאתם באו מארצם.
הגיבורים הם גנרל איטלקי עטור מדליות וכומר אשר הגיעו לאלבניה בתחילת שנות הששים במטרה לאתר את שרידיהם של חללי איטליה אשר נפלו באלבניה ולהביאם לקבורה באיטליה.
פער תרבותי
בין איטליה לאלבניה מפרידה רק רצועת ים צרה, אבל איזה תהום של הבנה מתגלה בספר. הנה דוגמה להמחשה:
יום אחד מגלים הגנרל והכומר קבר של אישה. על מצבת הקבר נכתב שנפלה בהגנה על המולדת. הדבר עורר את סקרנותם והם שוחחו עם בעל בית קפה באותה עיר אשר נאות לספר להם על נסיבות מותה של האשה. מסתבר שהכיבוש האיטלקי הביא עמו לאלבניה את הזנוּת, דבר שלא היה מקובל באלבניה, והתקבל על ידי התושבים בשאט נפש.
בעיר הולדתו של איסמעיל קאדרה, ג'ירוקאסטר, פתחו האיטלקים "בית שירות", שהיה למעשה בית זונות. הזונות הובאו ממקום לא נודע, ובכל מקרה לא היו מקומיות. החיילים המיוזעים היו משתרכים בתור ארוך בשעות הערב לפני פתח הבית. האיטלקים חשבו שהזכות לפורקן מיני היא אלמנטרית והכרחית לתפקודו ולשרידותו של החייל המשרת רחוק מהבית, ואילו האלבנים לא הצליחו להבין מה מתרחש מול עיניהם.
אורחים על אדמת אלבניה
הערכים שבהם מחזיקים האלבנים נחשפו גם בסיפור של האיכר הזקן שבו נתקלו הגנרל והכומר באחד הימים. האיכר צעד לקראתם כשארון קבורה על גבו, ובתוכו גופתו של חייל איטלקי. מסתבר שבמהלך שנות הכיבוש האיטלקי באלבניה נואשו חיילים רבים מן המלחמה, ערקו מן הצבא וחיפשו מחסה בבתי האלבנים.
לרוב הם הועסקו על ידי המקומיים בעבודות שונות ותמורת זה קיבלו אוכל ומקום ללון. מה שהניע את האלבנים לעזור לעריקים האיטלקים הוא אותו קוד של כבוד המייחס משמעות רבה כל כך לאורח, מוטיב החוזר על עצמו שוב ושוב בכל כך הרבה סיפורים על העם הזה
המלחמה הזדחלה לכל מקום
באלבניה היתה כנראה תנועת התנגדות לכיבוש נועזת למדי במהלך המלחמה. אנוור הוג'ה שששלט באלבניה ללא מצרים בשנים שלאחר המלחמה נודע בזמן המלחמה כפרטיזן עז נפש. קאדרה אינו עוסק בצד הזה. למעשה הוא מספר לרוב על המשלחת האיטלקית, ודרך קורותיה אנו למדים טיפין טיפין גם על האלבנים. הנה דוגמה לדברים שאמר הגנרל לכומר על תקופת המלחמה:
המלחמה כאן לא דמתה לשאר המלחמות, המשיך הגנרל. היא לא נערכה בחזיתות, היא הזדחלה לכל מקום, כמו תולעת מכרסמת בכל פינה של הארץ הזאת, ולכן היה אופייה שונה כל כך מכל השאר.
כיצד מת החייל שעבד במשק ביתו של האיכר האלבני, מה היה סופה של הזונה ש"מתה בהגנת המולדת" וכיצד נסגר "בית השירות" – על כל אלה אשאיר לכם לקרוא.
ספרים נוספים של קאדרה תורגמו לעברית, וקראתי עוד אחד מהם, אבל הפוסט כבר מאוד מתארך. ישנם הרבה מאמרים בעברית ברשת על ספריו של קאדרה. הם מרוכזים בערך איסמעיל קאדרה בוויקיפדיה. אני מתכננת לקרוא את התאונה. כתבה עליו באופן שמעורר את סקרנותי אבירמה גולן.
הפוסט מסתיים ברוח קצת מלנכולית, אבל בשבילי לקרוא ספר הכתוב היטב ובו בזמן גם להכיר אנשים ומקומות בארץ אחרת זה רווח כפול.
תודה. לא הכרתי בכלל את הסופר או את ספריו.
אלבניה תמיד הצטיירה בעיניי כמקום שורשי כמו מדינות אירופיות נוספות ששימרו על המסורת שלהם. אבל איכשהו תמיד ראיתי בהם כשלוחה של יוון… כפי שגאורגיה היא שלוחה של טורקיה.
מרתק.
יעד מעניין ולא שגרתי.
מודה שאלבניה לא נמצאת ברשימת המשאלות שלי, אבל לא מזמן נתקלתי בהזדמנות לנסוע אליה והיא עוררה את סקרנותי.
מרפרוף שטחי באינטרנט לא מצאתי הרבה מידע, ולא ראיתי משהו שיגרה את סקרנותי ויעורר בי עניין לבקר בה.
אז תודה על הפוסט, ועל הסקירה הספרותית (שדווקא מאד מעניינת אותי). אקח בהזדמנות את אחד הספרים של איסמעיל קאדרה מהספריה.