בדרך לעיר האסורה בבייג'ין, לאורך רחוב ג'ינגשאן מזרח (Jingshan East Street), שמענו מקהלה של ציפורים. במרכז הכרך הסואן של בייג'ין הרגשנו כמו בפארק. מעניין מה קורה שם, מאיפה מגיעים הקולות האלה באמצע העיר? אמרתי לאחותי.
הלכנו בעקבות הרעש ונכנסנו אל בין העצים שבצד הרחוב. לנוכח המראה שנגלה לעינינו טסתי במנהרת הזמן אל המאה ה-19 ואל סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן – הזמיר.
הזמיר
הקיסר הוליך את הזמיר לארמונו. שם הוא כלא אותו בתוך כלוב גדול מזהב והציב לפניו שבעה משרתים, שיגישו לו שבע ארוחות ביום ויטיילו אתו שבע פעמים, כשברגליו קשורים שבעה חוטי משי וכל אחד משבעת המשרתים אוחז חוט.
הזמיר לא אהב את הכלוב ואת קשירתו, אך מה נהנה לראות את הקיסר יושב בכל בוקר ומתענג מזמרתו.
מתוך הזמיר, מאת הנס כריסטיאן אנדרסן
כאז כך גם היום
הופתעתי לגלות שבסיפורו של אנדרסן יש יסודות של אמת. במו עיני ראיתי כלובי ציפורים עם כלי חרסינה עדינים בפתחי הבתים בחוטונגים של העיר. ראיתי גם את "זקני בייג'ין" מתכנסים לפגישה בפארק, איש איש עם ציפורו. המראה של הגברים המבוגרים המגיעים לפארק עם הכלוב ביד, מניחים אותו לידם או תולים אותו על ענף ויושבים לפטפט – עשה לי כווץ' בבטן.
כמו הזמיר של הקיסר גם הציפור המסכנה באחד הכלובים היתה מאוד לא מרוצה. רגע לפני כן הכלוב עוד היה עטוף בבד כחול, אולי כדי להגן עליה מצינת הלילה, וכשהוסר היא חיפשה את הדרך החוצה. נראה שלאחר כמה דקות הציפורים מתרגלות ונכנעות. קשה לראות אותן כך בכלובים הצרים, אולם נראה שזו תרבות עם שורשים עמוקים מאוד.
תחנת דרך מרתקת
בייג'ין היתה בשבילי תחנה בדרך ליפן, חניית ביניים שהורחבה לשבוע. חסרות לי מילים כדי להביע עד כמה היתה תחנת הדרך הזאת מהנה ומשמעותית בשביל שתינו. אם תשאלו אותי אגיד בלב שלם שהעיר היא יעד מצוין לחופשות אורבניות, כמו שנוסעים לניו יורק למרות המרחק. הטיסות לא יקרות יחסית, העיר עצמה לא יקרה ביחס למערב, והשהות בה מאוד מתגמלת.
שילוב נהדר של ישן וחדש
בייג'ין מגוונת. יש בה אתרים עתיקים מרשימים מאוד ואזורים נפלאים לבילוי. יש בה שכונות ישנות וצפופות הנקראות חוטונגים ויש אזורים מחודשים, השדרות של מרכז העיר מטופחות, ויש אפילו מתחמי בילוי בעלי אופי בוהמייני.
יש בה חופש ויש בה גם להפך. יש בה תרבות רחוב מרתקת וסצנה נפלאה, ממש מרגשת בעיני, של פעילויות פנאי בפארקים ובגנים. יש בה מסורת ויש "התמערבות" כמו בכל העולם, אולי למורת רוחם של זקני המפלגה הקומוניסטית.
הפוסט הזה הוא הראשון בסדרה של שני פוסטים. הפעם אספר על המונומנטים העתיקים שבהם ביקרנו, שהם גם העוגנים לטיול בבייג'ין. בפוסט הבא אספר על סין של היום כפי שאנו פגשנו אותה.
חצרות הקיסרים
לא ציפיתי מבייג'ין שתהיה פנינה ארכיטקטונית מעודנת, והופתעתי למצוא בתוך הקונגלומרט האורבני הזה אסתטיקה שופעת חן אינסופי ומונומנטים היסטוריים שהשפה שלהם צבעונית כל כך.
אני יודעת שהיה מרחק בלתי נתפס בין הקיסרים ובני לוויתם לבין כלל האוכלוסיה, אבל בארמונות ובמקדשים שהקימו יש ססגוניות שופעת שמחה שעושה טוב על הלב. בתוך מערך הצבעים השמח הזה משובצים ציורי טבע וסצנות מחיי היום יום, ועל גגות הרעפים מהלכות דמויות קרמיקה המעוררות את הדמיון.
העיר האסורה – דְזְגִ'ין צֶ'נְג (紫禁城, Zǐjinchéng)
מתחם הארמונות של העיר האסורה גדול פי שניים משטח הוותיקן ופי שלוש מן הקרמלין. היא מוקפת בחומה ובחפיר מלא במים. ההליכה לאורך החפיר יפה בפני עצמה. בשעות הבוקר השמש יוצרת אור מאוד יפה על המבנים המציצים מן העיר האסורה, ודייגים עומדים לאורכה.
העיר האסורה נבנתה בתחילת המאה ה-15 ושימשה כארמונם של קיסרי סין מאז ועד לתחילת המאה העשרים. ההיסטוריה של סין מחולקת לשושלות של שליטים. שתי שושלות שכנו בארמון: שושלת מינג ושושלת צ'ינג.
מרחב הארמונות ומבני השלטון נקרא העיר האסורה מפני שהקיסרים לא התירו לאיש להיכנס אל שטחה או לעזבה ללא אישורם ורשותם.
העיר האסורה בנויה כמערכת של חצרות רחבות ידיים וסביבן מבני ארמונות. החצרות משכפלות זו את זו כבתמונת מראה. כבר בכניסה לחצר הראשונה רואים ממול מבנה ענק בקצהו של גרם מדרגות. חשבנו שהחצר הזאת היא הלב של העיר האסורה, אבל אז נגלתה עוד מערכת כזאת של מבנים סביב חצר ואחריה עוד אחת ועוד אחת.
חלק מן המבנים משמשים לתצוגות של אוצרות עתיקים, והעיר האסורה כולה נקראת כיום "מוזיאון הארמון" – Palace Museum.
אני רואה המלצות של מטיילים להקדיש לעיר האסורה כחצי יום. אנחנו בילינו בה כשש שעות בשיטוט בין החצרות, בגילוי פינות מעניינות ובביקור בתערוכות. משך הזמן הוא אישי. מה שאני מנסה לומר הוא שתאפשרו לעצמכם את הזמן הזה הלא מוגבל ואל תיצרו מראש אילוצים מגבילים.
התערוכה היפה ביותר שראינו היתה במבנה שבכניסה לעיר האסורה. בעת שהותנו בבייג'ין התקיימה שם תערוכה מקיפה על הרים ונהרות באמנות הסינית העתיקה. זו היתה תערוכה מרשימה באופן יוצא דופן. כבר בתחילת האלף השני לספירה יצרו בסין ציורים מופלאים עם תיאורי טבע מפורטים ועדינים. הנוף נראה לעתים סוריאליסטי ומוקצן. ההרים נישאים והאדם וכל מה שקשור בו – הפגודות, בעלי החיים והוא עצמו – פצפונים ביחס לעוצמות של הטבע.
זו תפיסה אחרת ואף הפוכה מזו שמבטאות דתות המערב. בתורה שלנו האדם נברא ביום השישי והוא נזר הבריאה – היצור המופלא ביותר שברא אלוהים בעולם המורכב שיצר, ואילו בתרבות הסינית האדם הוא פסיק קטן בעולם.
התמונות שצילמתי בתערוכה ההיא אינן ראויות למאכל ועל כן בחרתי להראות משהו אחר. בתמונה למטה – דרקון חביב בתבליט אבן, באחת התצוגות.
באחת החצרות היתה תצוגה של פרחי דליה. זהו כנראה פרח חשוב ובעל משמעות בתרבות הסינית. מאחורי הפרחים היו לוחות עם רפרודוקציות של ציורי טבע עתיקים שבהם מככב פרח הדליה. הסינים אוהבים את פרחי הדליה ועושים להם כנראה השבחה גנטית, כי שלל הצורות והצבעים של הפרח היו רבים מספור.
כדאי לדעת
-הכניסה לעיר האסורה היא מהשער הדרומי בלבד.
-ניתן לצאת מהשער הצפוני ואין צורך לחזור לאחור.
-טבעי להמשיך מהעיר האסורה לגבעת הפחם, וכך עושים רבים, אבל חכו רגע עם העניין הזה לפסקה הבאה.
-אם תראו בכניסה ים אנושי, תדעו שהצפיפות מתפוגגת אחרי שער הכניסה. המרחב ענק.
-אחרי שער הכניסה, יש עליה לחומה מצד ימין. זו הליכה נחמדה ומבט יפה על הגגות של העיר האסורה ועל החפיר.
-אם יש תערוכה מתחלפת, נסו אותה. ובכלל, תיהנו מהתצוגות. העיר האסורה היא גם מוזיאון.
העיר האסורה בבלוג המצוין travelchina המשותף לכתה כותבים ישראלים בעלי ידע רב על סין, שחלקם חיים ולומדים בה
גבעת הפחם – (Jǐngshān, 景山)
הגבעה נמצאת מצפון לעיר האסורה. היא נוצרה באופן מלאכותי מהאדמה אשר הוצאה מהחפיר המקיף את העיר האסורה. יש בה פארק עם גנים ומקדשים. הכי מרשים לעלות במדרגות אל המקדש שבראש הגבעה. בפנים יש פסל בודהה גדול, וסביב המקדש נשקף הנוף של בייג'ין לכל הכיוונים. מחזית המקדש – העיר האסורה כולה פרושה לפנים.
נהוג לבקר בגבעת הפחם כשיוצאים מהעיר האסורה, וזו בהחלט השלמה מתאימה, אולם אנחנו החלטנו להקדיש לה ביקור נפרד ביום ראשון בבוקר, שאז חבורות של תושבי העיר מתקבצות במקום לשיר ולרקוד. גבעת הפחם היתה האתר הקרוב ביותר לגסטהאוס שלנו, ולא היה לנו קשה להגיע אליה במיוחד לביקור נפרד.
החוויה שלנו בגבעת הפחם היתה מרגשת במיוחד. זה היה המקום שבו שכחנו לרגע את פוזת התיירות שלנו והצטרפנו לאחת מחבורות הרוקדים. ראינו את פעילות הפנאי של הסינים בכל הפארקים האחרים שבהם היינו. היא כוללת התעמלות, ריקודים, שירה ומשחק בצוותא, אבל כאן זכינו לחוויה מיוחדת. אני רוצה לספר על החוויה המשחררת הזאת בפוסט נפרד, כי היא היתה בשבילי רגע מכונן ובלתי נשכח בטיול. כרגע אציג כאן, לטעימה בלבד, חבורה אחת מקסימה של שרים.
פארק בייהאי (Beihai Park ,北海)
ממערב לגבעת הפחם ולעיר האסורה נמצאים שלושת הימים, הנקראים בשם זהונגנאנהאי (Zhongnanhai) – הים הצפוני, הים המרכזי והים הדרומי. השם ים ניתן להם בעת העתיקה, אך הם אינם ימים אלא אגמים גדולים בלב העיר. הקרבה לעיר האסורה הפכה אותם לשטח בילוי ופנאי בעבור הקיסרים וגם מקום לארח בו מדינאים ופוליטיקאים זרים, לבלות, לקיים משתאות ולקבל החלטות.
סביב האגמים נבנו מבנים היסטוריים ומקדשים. כיום, האגם הצפוני הפך לפארק בייהאי, ואילו האגם המרכזי והדרומי נותרו ברשות השלטון בלבד ואין לציבור הרחב גישה אליהם. כמו אז גם היום הם משמשים לאותן מטרות. כשמשוטטים ברחבי בייג'ין התחושה נוחה וניתן בקלות לשכוח שמדובר במדינה שרב הנסתר בה מן הגלוי, והנה כאן עובר קו גבול דק בין הפתוח לבין הסגור.
פארק בייהאי הוא מהעתיקים בסין. יש בו מבנים יפהפיים. לאורך גדות האגם – גנים. כמו כן, ניתן לשכור סירה ולשוט באגם. בלב האי שבאגם נמצאת דָגוֹבָּה לבנה מהמאה ה-17, מבנה טיבטי שנבנה לרגל ביקור הדלאי לאמה.
היות שהפארק קרוב לגסטהאוס שבו לנו, יצאנו לטייל בו ביום הראשון לשהותנו בעיר. זהו מקום מקסים שניתן לשוטט בו שעות. אני פרשתי לשעתיים מנוחה בצהרים כי סבלתי מג'ט-לג, וחזרתי אליו מאוחר יותר. אחותי כנראה סרקה את מרבית פינותיו.
מקדש השמים – טְייֵנְטָאן (Tiāntán ,天坛)
זהו אתר פולחני שבו התפללו הקיסרים לשמיים שיעניקו לתושבים יבול טוב. פולחנים לארץ ולשמיים התקיימו בסין משחר ההיסטוריה, והם הועתקו לכאן בתחילת המאה ה-15 כשבייג'ין הפכה לעיר הבירה.
מקדש השמים הוא מבנה מאסיבי עגול שאליו עולים במדרגות רבות. הוא נמצא בתוך פארק רחב ידיים, הגדול משטחה של העיר האסורה. בפארק – מדשאות ושדרות עצים יפהפיות.
ביחס לאתרים היסטוריים אחרים שבהם היינו, כאן היה קצת פחות מרשים מבחינה ויזואלית, אולם המקום ייחודי ומעניין בתפקידו ובמשמעותו לאורך ההיסטוריה. באחד המבנים המקיפים את מקדש השמים ראינו תערוכה מרתקת עם תיאורים על טקסי העלאת הקורבנות בעת העתיקה.
בפתח הגן התקיימה פעילות קהילתית ענפה. חזינו במתעמלים, ובקבוצות של השרים והרוקדים. מצאנו את שדרות העצים בפארק כמרשימות מאוד, ותפס את עינינו ביתן קיץ חביב בלב הגן.
ארמון הקיץ – גן הבריאות וההרמוניה (頤和園 , Yíhé Yuán)
זהו אחד מארמונות הקיץ אשר שימשו את קיסרי סין ומשפחותיהם כדי להימלט מהחום המעיק של העיר האסורה. יש בו אגם גדול וסביבו מבנים מרשימים וגשרים יפים.
המקום לא דומה לשום מקום שיכולתי לדמיין. בכניסה שוב פגשנו את שלל פעילויות הפנאי המקסימות של הסינים, וכעבור כברת דרך קצרה הגענו למעין רחוב מסחרי עם הרבה חנויות סביב אגם היושב במפלס תחתון, עמוק מתחתינו. הרחוב אמנם תיירותי אבל ציורי מאוד.
אחרי שסיימנו לשוטט בין החנויות סביב האגם התחלנו לטפס על גבעה מלאכותית בין סלעים גדולים אל המבנים שבראשה ואל התצפית לכיוון האגם הגדול. לבסוף ירדנו אל האגם הגדול, שטנו, אכלנו במסעדה, צעדנו ברגל לאורך קטע של אחת הגדות ולבסוף יצאנו מקצה אחר של הפארק.
הפארק ענק ואפשר לבלות בו שעות רבות. סמוך לגדה הצפונית של האגם יש כמה ביתנים עם תצוגות שונות. הפעם ראינו תערוכה של רקמות סיניות. קשה להאמין שנעשו בעבודת יד. יש בקרבת האגם גם בית תה שנראה חביב אבל דילגנו עליו.
כדאי לדעת
מומלץ להתחיל מהכניסה הצפונית לפארק ולסיים ביציאה הדרומית.
הגעה לכניסה הצפונית בסאבוויי קו 4. ירידה בתחנת Beigongmen, יציאה בשער D.
חזרה למרכז העיר מהיציאה הדרומית (אזור האגם) באוטובוס. עוברים שם כמה קווים. נעזרנו באפליקציות "גוגל מפס" (אני) ו"מפ מי" (אחותי) כדי לעקוב אחר מסלול הנסיעה ולהחליט מתי לרדת.
בכניסה ניתן לקנות כרטיס משולב או כרטיס כניסה בסיסי ולשלם לאתרים ספציפיים בתוך הפארק. בחרנו באפשרות השנייה (יותר במקרה מאשר במחשבה מושכלת) ושילמנו בסופו של דבר קצת פחות מהכרטיס המשולב. יתכן שבתקופות עמוסות כדאי לקנות את הכרטיס המשולב, אפילו רק בשביל לחסוך בתורים.
באתר המידע המצורף כתוב שרצוי להקדיש למקום שלוש שעות. אנחנו הקדשנו זמן רב בהרבה מזה ולא ראינו הכול.
מסעדות יש בגדת האגם הגדול, במרחק שיט או הליכה בת כ-15-10 דקות לאורך הטיילת מהגבעה המלאכותית.
ראו פרטים כאן: ארמון הקיץ: היסטוריה, הגעה ומחירי כניסה
מגדל התוף ומגדל הפעמון
צמד המגדלים הנמצא לא רחוק מתחנת הסאבוויי נאנלונגשיאן (Naunlounguxiang) ומציר הבילויים בשם זה הם יעד חביב. מגדל התוף המאסיבי היה המונומנט הראשון שראיתי בעיר וזיהיתי עוד בנסיעה במונית שהביאה אותי משדה התעופה לגסטהאוס. היות שבילינו באזור נאנלונגשיאן (שעליו אספר בפוסט הבא), ניגשנו לבקר גם את צמד המגדלים. הם שימשו במשך שנים רבות כשעון המעורר של העיר. זה לא אתר הכרחי אבל נחמד לפגוש את פיסת ההיסטוריה הזאת בלב העיר.
אנחנו הגענו בשעת אחר צהרים מאוחרת, אבל ניתן לבקר במגדלים בשעות הפתיחה ולראות מופע תופים במגדל התוף, על פי לוח זמנים קבוע.
הפרטים כאן: מגדלי התוף והפעמון, היסטוריה, הגעה, שעות כניסה ושעות מופעים
יש עוד מונומנטים, מקדשים ופארקים עתיקים בבייג'ין, אבל אנחנו רצינו לראות גם את בייג'ין של היום והסתפקנו במה שסיפרתי. בשלב מסוים הרגשתי שאני כל כך מלאה בפנים: ביופי, בגילויים חדשים, בידע חדש ובעושר של פרטים שכבר לא רציתי להעמיס. האם גם לכם זה קורה? מאוד מעניין אותי לדעת.
לפני שאמשיך – רגע אחד לתשומת הלב:
אני משקיעה מאמץ רב כדי להפוך את הבלוג לרלוונטי, אם במידע ואם בנקודת המבט האישית שאני מספקת על האתרים – זו שהמטיילים כל כך מחפשים לפעמים למצוא בין המילים היבשות הכתובות בספרים ובמקורות המידע המקצועיים. אשמח אם תצטרפו לרשימת התפוצה שלי. מבטיחה לשמור על פרטיותך ולהימנע מהצפת המייל שלך.
רוצים לטייל ברחבי סין? הנה כמה כלים שיסייעו בהכנה לטיול:
בלוגריות כותבות על סין
מפת המחוזות של סין וסקירה על האפשרויות, מתוך הבלוג של כרמל קמין – מסוף כרמלית
תשכחו משנחאי ובייג'ין (המלצות על אתרים מופלאים), מתוך הבלוג של כרמל קמין
מסע כשר בארץ הדרקון הקסומה, מתוך הבלוג של עדי וייץ – מטיילים בכיפה
שלל פוסטים על הונג קונג, מתוך הבלוג של משפחת אפק – אפקים מטיילים
אתרים מומלצים
באופן טבעי אני בעד הבלוגרים הכותבים מנקודת מבטם האישית, ובכל זאת יש אתרים שווים במיוחד עם מידע על סין שכדאי להכיר.
טרוול ציינה, אתר/בלוג של חבורת מומחים המכירים היטב את סין.
הכל על סין, מתוך האתר של אוהד ואדוה שקד
ספרים נהדרים שקראתי על סין ואני ממליצה עליהם
בלזק והתופרת הסינית הקטנה, מאת דאי סיג'י
הספה הנודדות של מר מואו, מאת דאי סיג'י
עץ המשי, מאת ג'יאנג שיאליאנג
האדמה הטובה, מאת פרל ס. בק, קלאסיקה של כל הזמנים
מעניין מאוד, נראה מרתק, בסין עוד לא ביקרתי, מקוה שיצא לי באחד הימים ושוב אחזור לפוסט זה במלואו, כיף לך שזכית לטיול עם אחותך!
תודה, מיכל. זו באמת היתה זכות גדולה והזדמנות. הכי התרגשתי כשרקדנו ביחד עם כמה סיניות בגבעת הפחם.
איזה כיף להיזכר דרכך בכל המקומות בעיר, באנשים המתעמלים והרוקדים, והציפורים בכלובים. זוכרת את כולם.
וזה בטח אושר גדול להיזכר. אני מתמלאת שמחה כשאני נזכרת בבייג'ין. שמחה שעוררתי את הזכרונות שלך.
נהניתי לקרוא על הטיול ש.לך .הרגשתי כאילו שאני מטיילת איתך.תמשיכי בכתיבה המהנה
תודה רבה, פנינה 🙂
ממש לגלות את סין מחדש! הייתי שם ב"טיול אחרי הצבא" וכל התמונות שלך החזירו אותי אחורה בזמן. המקומות נותנים תחושה שאת נכנסת לסיפור אגדה סיני ישן.
סיפור אגדה – בדיוק כך. גם אני הרגשתי כך. אני שמחה שעוררתי זיכרון ישן 🙂
ביג'יין עיר מעניינת. התרבות שם שונה לגמרי ממה שאנו מכירים בארץ, יש שם כבוד והדדיות. הייתי שם כמה פעמים בצעירותי, אבל הטיסות הארוכות פשוט הורגות אותי לכן כבר שנים לא נסעתי.מאמינה ורואה לפי התמונות איך העיר התפתחה ומשגשת. תמונות יפות.