או
חופשה ברומא
יהיה אשר יהיה שמו של הפוסט הזה, אני רוצה לשתף בקצת התרגשות וקצת מחשבות, רגע לפני שהמחוג הקטן והמחוג הגדול מתנשקים ופורצת לה שנת 2017.
אריזה
בסיומה של שפעת חורף אני זורקת דברים למזוודה: גרביים חמות, חבילות טישו, בגדים חמים וכובע צמר. אני לא רגילה לנסוע בחורף. אני מאנשי השמש. הנסיעה הזאת מאתגרת אותי. אני מתרגשת. עוד רגע אני ברומא. קצת אסקפיזם מבורך תמיד מתקבל ברצון. ברומא אהיה רומאית לרגע. אני זוכרת את הקסם של פונטנה די טרווי, פיאצה נבונה והסמטאות היפות מהביקור הקצרצר הקודם. הפעם אהיה גם בוותיקן. יש לי כבר כרטיס כניסה. אני חייבת לראות פעם בעיניים את הפלאות והאוצרות האדירים שנמצאים שם.
קפה של בוקר
פילוג לא מגיע מהשמים
לפני כמה שנים קראתי כמה פרקים בספרה של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת". הספר מתאר פרקים בתולדותיהם של עמים, שבהם פעלה ההנהגה בניגוד לאינטרסים האמתיים שלה והביאה במו ידיה למפלתה. ייחודן של המפלות הרועמות שטוכמן בחרה לתאר הוא בכך שהיו כתובות על הקיר וניתן היה לזהות אותן הולכות וקרבות עוד בזמנן. קטסטרופות שאנו מבינים רק מנקודת המבט המאוחרת היו מחוץ לקריטריונים שלה. אחד הפרקים המדהימים הוא זה של אפיפיורי הרנסאנס שבהתנהגותם הפרועה וחסרת הרסן הביאו לפילוג הכנסייה הקתולית ולפרישה הפרוטסטנטית.
כשהפחד שולט
אפיפיורי הרנסאנס הפכו את הדת למרמס וחטאו במכירת משרות דת ובנפוטיזם (העדפה של בני משפחה). הם עסקו במדינאות ובמלחמה. הם הולידו ילדים מנשים לא להם. אפשר רק לדמיין איך ניצלו את הנשים ומה עשו להן, כי על כך ההיסטוריה לא מדברת. לשם ההגינות אדגיש שההרהור הזה על גורלן של הנשים הוא תוספת שלי. ברברה טוכמן לא עוסקת בכך.
הם השקיעו אמנם בבנייתה של רומא אבל עשו זאת באופן כה ראוותני עד שקופת הוותיקן התרוקנה והדרכים למלאה שוב נעשו באופן מופקר על גב הציבור. בחסות האמונה הם מכרו לציבור כתבי מחילה המבטיחים כביכול כפרה על כל החטאים הקטנים. למי אין חטאים קטנים? אמונה עשויה להפיח תקווה ויכולה גם להפחיד. האפיפיורים ניצלו היטב את הפחד ודאגו לשמן אותו.
הנשמה קופצת
ליקוט ערמונים
הם לא הקשיבו לקולות
מצעד האיוולת
הכרטיס שלי למוזיאוני הוותיקן כבר מונח במזוודה, ואני יודעת שאדע ליהנות מהחוויה, אבל הרקע שלתוכו צמחו יצירות המופת הוא בלתי נתפס.
מי שרוצה להרחיב בנושא יכול לקרוא בספרה של ברברה טוכמן מצעד האיוולת. הספר פורסם ב-1983. מהדורה ראשונה בעברית יצאה על ידי ספריית מעריב ב-1986, ומהדורה חדשה בהוצאת כתר יצאה ב-2015.
החג של החגים
ברומא הכל מאוד דרמטי. אימפריה קמה ונפלה, אפיפיורים מדברים אל ההמונים ממרומי מרפסת. אבל בעצם גם ההיסטוריה שלנו דרמטית למדי, והקשר בין איוולתם של אפיפיורי הרנסאנס לאיוולת של ההתנהלות אצלנו נראה לי אפשרי, גם אם זונות בכנסת זה עדיין חיזיון רחוק.
לקחתי על עצמי לכתוב בבלוג בעיקר על דברים שמקרבים. פוליטיקה מרחיקה. אבל לפעמים בכל זאת יש צורך לשתף. כולנו קשורים ומחוברים אל המדינה שלנו ואל מעגלי החיים בה ולכן גם האירועים הפוליטיים עוברים עלינו לעתים בסערה רגשית. שמחתי לעשות את זה בכלים שלי ולדבר דרך הנושאים שאני מרבה לכתוב עליהם בבלוג.
אני רוצה לאחל חג חנוכה שמח. אני הולכת ליהנות ברומא ולספר על הדברים היפים כשאחזור. אני מקווה לחוש את שאריות הכריסמס ברומא ואולי אפילו נזכה להרגיש קצת חנוכה. בכיכר ברבריני ניצבת חנוכיה גדולה, ומדי ערב בשעה 18.00 מתקיים שם טקס הדלקת החנוכיה. לחגוג את המסורת שלנו במקום זר זו חוויה מרגשת.
הפוסט נכתב בסוף דצמבר 2016 וזכה לעריכה מעודכנת בימי הקורונה של אביב 2020.
את רוב התמונות בפוסט הזה צילמתי בביקור קצר ברומא באביב 2012 ועוד כמה צולמו באותו טיול חורף ברומא, בסיומה של שנת 2016. את הטקסט השארתי אותנטי, בדיוק כפי שכתבתי אותו אז.
אשמח להמשיך ביחד לפוסט הבא, שבוודאי יהיה מלא באור, חגיגי ומתוק.
Facebook Comments