אחת הפנטזיות שלי על האלפים היתה ללכת לאגם הררי, לא כזה שהרכבל נוחת לידו אלא כזה שצריך ללכת אליו. ההליכה אל אגם סיבנזה (Seebensee) היתה ההרפתקה האלפינית הקטנה שלנו, ובמיוחד שמזג האוויר החורפי לחש: "נפלתם על הראש?"
כשהגענו לחניון של הרכבל זרזף גשם דק והטמפרטורות היו רק קצת מעל לאפס. אבל ראינו מטיילים מתארגנים לטיול. כולם נראו נורא מקצוענים. אני התלבטתי. בן הזוג אמר: "סיכמנו שהולכים לאגם היום," אבל שאל: "מה, עולים ברכבל?" כן, תתאר לעצמך. אנחנו באלפים. שכחת? תארו לכם שאתם ניגשים לקופה עם מטרייה על הראש, בידיעה שהיעד הוא במרחק קילומטרים מנקודת ההתחלה. התכונה של המטיילים סביבנו העניקה ביטחון. זה כנראה עניין טבעי כאן באלפים.
 |
| הנסיעה ברכבל Ehrwalder-Almbahn |
בדיעבד, זו היתה בחירה מצוינת של מסלול הליכה ליום הזה שלא היה מתאים למסלולים גבוהים יותר. האינטואיציה עבדה יפה. המסלול נחשב לקל. המונח family walk אינו מכוון לכך שהמסלול הוא למשפחות בלבד אלא מרמז על רמת היכולת הנדרשת. זה מסלול גם למטיילים בעייתיים, כאלה שרוצים נורא לטייל בהרים אבל היכולת שלהם מוגבלת.
המרחק מנקודת היציאה אל האגם הוא 71/2 ק"מ, וההליכה היא הלוך ושוב. האורך הכולל של המסלול הוא 15 ק"מ אבל אין בו קשיים מיוחדים.
עוד טיפה נתונים: אגם סיבנזה נמצא בחבל טירול באוסטריה, על אחד ממורדות הצוגשפיץ, הר המשותף לגרמניה ולאוסטריה. הרכבל מעלה לגובה 1500 והאגם בגובה 1657. השלג שירד יום קודם לכן כיסה הכל מגובה 1750 מ' בקירוב ויצר כתר לבן לאגם שלנו "מעל לראש".
 |
| תחנת הרכבל העליונה הולכת ומתרחקת מאיתנו |
נקודת ההתחלה היא ברכבל Ehrwalder-Almbahn סמוך לעיירה הרוואלד (Ehrwald). כשמגיעים לעיירה, עוקבים אחר השילוט לתחנת הרכבל. שתי התמונות, מלמעלה ומלמטה, צולמו מגבוה, מתחילת מסלול ההליכה. רואים בתמונות את מקבץ הבניינים. לשם מגיע הרכבל. יש ברכבל ובקרבתו מסעדות הרים, אבל כדאי להתאפק כדי לאכול בבקתת מטיילים בהמשך הדרך באווירה אלפינית מושלמת.
 |
| תחנת הרכבל העליונה Ehrwalder-Almbahn במבט מלמעלה, ממסלול ההליכה |
השילוט מכוון אל Seeben-Alm (בקתת המטיילים) ואל Seebensee (האגם). ההערכה בשלטים היא שמשך ההליכה לבקתה הוא שעה וחצי ואל האגם – שעתיים. אנחנו לא הלכנים דגולים, ובכל זאת סיימנו את המסלול כולו, הלוך ושוב, בארבע שעות שכללו מנוחה באגם, אכילת מרק קנודל בבקתה, עצירות לצילום, שתיית מים ושירותים בשטח. אני חושבת שמזג האוויר הכתיב הליכה יחסית מהירה. רוב המטיילים שפגשנו בשטח עקפו אותנו. בקיץ, עם ילדים, כדאי לקחת בחשבון זמן רב יותר למנוחות, לבילוי סביב האגם ולמשחק מחבואים ביער.
 |
| אגם Ehrwalder Almsee |
בתחילת הדרך הולכים בשביל המשמש את רכבי השטח המשרתים את בקתות המטיילים ואת היערנים. יש עלייה ואחר כך ירידה. אחרי כמה דקות של הליכה בעלייה רואים את אגם Ehrwalder Almsee "מונח" למטה.
הדרך נראית כך:
 |
| קטע ההליכה הראשון – בדרך רחבה המתאימה גם לרכבי שטח. |
 |
| קטע ההליכה הראשון |
בהמשך נכנסים אל תוך היער והשביל הופך להיות צר. היער נראה מאוד טבעי ואפילו קצת פראי. עצים שנפלו אינם מפונים. סלעים ושורשים בולטים מעל פני האדמה הם מדרך לרגליים. ביום שבו טיילנו היו גם שלוליות. הדרך הזאת בתוך היער היא במגמת עלייה.
ופתאום התגלתה בקתת סיבן-אלם לרגלינו. ממול בצבץ מתוך שמיכת העננים מדרון הר מושלג. הבקתה נראית מתוקה ומזמינה, ולמרות זאת החלטנו להתאפק ולעצור בה בדרך חזרה מהאגם.
 |
| בקתת Seeben-Alm, דרך רחבה ונוחה מובילה מהבקתה לאגם |
ההליכה מהבקתה אל האגם קצרה. השילוט מעריך את הדרך בחצי שעה אבל זו הערכה נדיבה מאוד. הדרך אמנם בעלייה אבל היא קצרה והיא חוזרת להיות רחבה ונוחה כפי שרואים בתמונה למעלה. בדרך רואים פלג מים וצמחייה עם נגיעות של סתיו וצבעי שלכת. בקיץ בטח הפריחה משגעת.
 |
| פלג מים |
בהליכה הקצרה הזאת הספקנו גם לחצות ענן.
והנה האגם:
 |
| Seebensee |
 |
| Seebensee |
סביב האגם פזורים כמה ספסלים. במים שוחים ברווזים. היתה שם משפחה עם ילדה קטנה שפתחה תחנת האכלה לברווזים. אם תזכרו להתארגן מראש כדאי לקחת לטיול ענבים, אפונה, אורז או כל מאכל המותאם לברווזים. אפשר לקרוא על כך כאן.
 |
| תחנה להאכלת ברווזים. אפילו משפחה עם ילדה קטנה הגיעה לכאן ביום הסגריר הזה. |
אחרי מנוחה קצרה ושיחה עם אחד הברווזים שהתבלבל בדרך התחלנו לחזור, ותחילה שמנו פעמינו אל הבקתה. בקתת Seeben-Alm היא המתוקה ביותר מכל אלה שראיתי בטירול.
 |
| בקתת Seeben-Alm |
בכניסה יש מתלה למעילי הגשם ולמקלות ההליכה. חלל הפנים פשוט, קטן, ספון בעץ, ולחלונות וילונות פרחוניים פשוטים עם אווירה של פעם. כאן טעמתי לראשונה את ה"קאסר-קנודל סופה" – מרק הקנודל עם הגבינה. בהמשך הטיול הזמנתי אותו שוב ושוב. אפשר לאכול גם ארוחות מלאות יותר אבל לא רצינו להרגיש כבדות בהליכה שעוד לפנינו.
מאחר שאני, בניגוד למה שאולי נדמה, די ביישנית, והישיבה בבקתה צפופה למדי, לא היה לי נעים להוציא מצלמה ולתקוע אותה לאנשים בפרצוף. צילמתי רק מבחוץ. בגלל מזג האוויר הסגרירי רוב המטיילים ישבו בפנים. יש כמה שמעדיפים לשתות בירה גם כשבחוץ 7 מעלות.
 |
| בקתת Seeben-Alm |
בדרך חזרה פתאום הפתעה: קרן שמש שהבקיעה דרך העננים גילתה את העמק הירוק למטה ובתוכו העיירה הרוואלד.
 |
| העיירה Ehrwald בעמק למטה |
ובכלל, בכל זווית של ההליכה נגלים מראות טיפה שונים, ושעת היום המשתנה גם היא משפיעה על התמונה הנראית לעין, כך שלא משעמם ללכת הלוך ושוב. הדרך חזרה היא קלילה יותר כי רובה בירידה.
 |
| פסגה מושלגת שהתגלתה פתאום בדרך חזרה |
לפני סיום אציין שלמסלול הזה יש המשך. במרחק לא רב מאגם סיבנזה נמצא אגם Drachensee – "אגם הדרקון", בגובה 1874. ממש לידו אבל קצת מעליו בגובה נמצאת בקתת Coburger. באותו יום בקתת קובורגר ואגם הדרקון ישבו בשלג והמראה בוודאי היה מרהיב, אבל העלייה בין סיבנזה לדרכנזה תלולה מאוד. בשביל הכושר הדל שלנו מסלול של 15 ק"מ זה לא מעט. החלטנו להסתפק בזה. התרשמתי שרבים בחרו כמונו, אבל ראינו גם כאלה שהמשיכו הלאה.
ירדנו ברכבל ונסענו לסיים את היום בעיירה גרמיש שמעבר לגבול, בבוואריה.
לסיכום: המסלול הזה היה אחד מהטובים בטיול. הזמן העוצר מלכת, החוויה המצטברת בטבע, ריח העצים ביער אחרי הגשם, האדמה מתחת לרגליים, הענן המכסה ומגלה, העמק הירוק שצץ לפתע, נגיעות הסתיו, הבקתה בדרך, האגם המכותר במדרון מושלג – כל אלה יוצרים ביחד את החוויה. אילו הרכבל היה מגיע ישירות לאגם. התחושה היתה שונה. זה לגמרי לא אותו הדבר. המאמץ משתלם.
 |
גרמיש המסלול הקודם תיאר הליכה קצרה מהכפר Holzgau אל גשר תלוי. המסלול הבא יתאר מסלול "מסוכן" בשביל צר על מדרון מעל לאגם אכנזה (Achensee), האגם הגדול בטירול. |
תיאור מקסים, אני בטוחה שאיעזר בו לקראת פברואר לתכנון מסלול. למדתי מכתיבתך שאת משהו מיוחד. תודה
תודה רבה, ליאורה. מקווה שתיהנו. חושבת שבקטעים של המסלול אפשר לטייל גם בחורף אבל כדאי להתייעץ.