לאן הגענו ובאיזה שפה מדברים כאן?
איך אומרים "ציפור הנפש" בסורבית ואיך חוגגים חתונה לציפורים? בפוסט הזה נכיר את הסורבים ואת לוסטיה, ארצם היפה. יש בפוסט גם מסלול קייקים, בתי כפר ובתי עיר יפהפים, המלצות וטיפים למבוגרים ולילדים.
מי הם הסורבים?
הסורבים הם עם סלאבי קטן היושב לאורך נהר השפריי במזרח גרמניה, אותו הנהר שחוצה את ברלין. לפני כ-1500 שנה, בשלהי ימיה של האימפריה הרומית הגוססת, נדדו שבטים סורביים אל האזור. העם הסורבי היה גדול יותר בעבר, אבל נשחק מאוד לאורך ההיסטוריה, אם בתמותה ואם בניסיונות למחיקת התרבות, בחילופי ידיים בין שליטים, במגפה השחורה, במלחמת 30 השנים במאה ה-17 ובתביעה לגרמניזציה בשנים שלאחר מכן. ועדיין נשאר קומץ שמשמר את התרבות ורוח שורדת שזוקפת ראש.
תשאלו איך שרדו הסורבים את תקופת הרייך השלישי. ובכן, למזלם הטוב הנאצים תבעו מהם "רק" להפוך לגרמנים. השימוש בשפה נאסר, מוסדות התרבות נסגרו והצעירים התגייסו לוורמאכט. אחר כך הם זכו לפריחה תרבותית תחת שלטון מזרח גרמניה בזכות הזיקה של השלטון לעמים הסלאביים של הגוש הסובייטי. אבל היד שהיטיבה גם הרסה. באזור הזה הרוויי במים שחלקו ביצתי התקיימה תעשייה אגרסיבית של כריית כבול לצורך יצירת פחם, ועשרות כפרים הועתקו ממקומם לצורכי התעשייה הדורסנית.
מהי לוסטיה?
חבל הארץ שבו יושבים הסורבים נקרא לוסטיה (Lusatia). הוא נחלק לשני אזורים בעלי מאפיינים שונים. החלוקה לשניים נוצרה גם מפני שהתפצלו בין שליטים. למשל, במאה ה-19 הם התפצלו בין פרוסיה לסקסוניה, ולמעשה, החלוקה הזאת שמאוד מקשה על הישרדותם התרבותית, נשמרת עד היום. גרמניה היא פדרציה של מדינות, ולוסטיה נחלקת בין מדינת סקסוניה למדינת ברנדנבורג.
מקור השם לוסטיה בשם Luzica בשפה הסלאבית. הסרבים קוראים לעצמם Serbja בלוסטיה עלית ו-Serby בלוסטיה תחתית. כמו כן נפוץ השימוש "וונדים" (Wends). זהו השם שבו משתמשים הגרמנים לעם היושב בקרבם.
לוסטיה עלית
לוסטיה עלית נמצאת מצפון מזרח לדרזן, סמוך לגבול פולין, והיא מתאפיינת במרחבים של גבעות ושדות חקלאיים. המרחב של הסורבים באזור הזה הוא בערים Bautzen, Kamenz ו-Hoyerswerda ובכל הכפרים והעיירות הקטנות שביניהן.
באוצן (Bautzen) היא הבירה הלא רשמית של לוסטיה עלית והמרכז התרבותי החשוב ביותר של העם הסורבי. האחיזה הסורבית כאן היא החזקה ביותר ברחבי לוסטיה. הסורבים באזור הזה זכו לעדנה יחסית, ולכן השפה והתרבות כאן הם חלק אינטגרלי מהחיים.
תיירות בבאוצן וסביבתה
לבאוצן יש מרכז עתיק קומפקטי ויפהפה ובו מגדלים ושרידים מן החומה העתיקה. העיר העתיקה יושבת גבוה מעל לנהר השפריי, בקטע הדרומי שלו במרחק לא רב ממוצאו.
בבאוצן פגשתי לראשונה את החלונות בצורת העיניים המשובצים בגגות הרעפים. בהמשך אפגוש את העיניים האלה ברומניה, ויש כאלה בוודאי גם במקומות נוספים. לצערי, ביום שבו ביקרתי בבאוצן שכחתי את המצלמה בדירה שבה השתכנו. למצלמות הטלפונים לא היו אז האיכויות שיש להן היום או שאני היא זו שעוד לא הפנימה אז שאפשר לתעד גם בטלפון. את התמונות מבאוצן קיבלתי מאורנה כרמי, ידידה שטיילה אף היא באזור, ואני מודה לה על כך מאוד.
יש בעיר מוזיאון העוסק בתרבות הסורבית. בנוסף, ניתן לבקר במקום שהיה עד סוף שנות השבעים של המאה הקודמת בית כלא של השטאזי, ואפשר לעקוב גם אחר ההיסטוריה הזאת.
עוד משהו שאני קצת מצטערת עליו הוא שלא הייתי מלומדת אז כפי שאני עכשיו ודילגנו על שתי האפשרויות האלה. מיהרנו לשעשע את הבת באתרים שנמצאים במרחק כמה ק"מ מבאוצן, ליד העיירה Kleinwelka.
פארק מבוך ופארק דינוזאורים
שני הפארקים צמודים זה לזה ונמצאים ליד העיירה Kleinwelka. המבוך גדול, אפשר ללכת בו לאיבוד, ומציאת היציאה היא אתגר של ממש. בנקודת היציאה יש אפשרות לעלות אל במה מוגבהת שממנה משקיפים על כל המבוך. בקצה של הבמה הזאת יש מתקן חביב של אומגה לילדים. בתוך המבוך יש אזור של מגלשות ושעשועים.
פארק הדינוזאורים מכיל 200 דינוזאורים והרבה פעילויות לילדים כגון מתקני טיפוס ומשחק. זה פארק שהתחיל מגן קטן לפני כשלושים שנה והתפתח מאוד עם השנים. נראה שהוא די רציני היום.
בקיץ ההוא של 2012 עדיין היה במקום פארק מיניאטורות מאוד נחמד שכיום אינו קיים או שהועתק משם למקום אחר. אנחנו בילינו עם הבת שלנו במבוך ובפארק המיניאטורות. המצלמה כאמור נשכחה. את התמונה שכאן למטה קיבלתי ממשפחת ברזל שהכנתי לה בעבר מסלול טיול באזור.
לוסטיה תחתית
לוסטיה תחתית נמצאת בדרום מדינת ברנדנבורג, באזור של הנהר שפריי המתפצל ליובלים רבים ולתעלות שהאדם כרה לאורך השנים. האזור נקרא בשם Spreewald ("היער של הנהר שפריי" בגרמנית). הסורבים חיים בכפרים שביער הנהר שפריי ובעיירות הסובבות אותו: Lubben ,Lubbenau ,Cottbus.
גם קוטבוס היא מרכז סורבי חשוב, אבל ההיסטוריה לא היטיבה עם לוסטיה תחתית. שליטי פרוסיה תבעו גרמניזציה. האזור סבל מעוני במאה ה-19 ורבים היגרו אז לדרום אוסטרליה ולטקסס. העתקת הכפרים ממקומם בתקופת שלטונה של מזרח גרמניה גרמה לנזק למורשת של הארכיטקטורה וכמובן לרוח של התושבים. התרבות נשחקה והשפה כמעט ונעלמה. הסורבית של לוסטיה תחתית נחשבת כשפה בסכנה. השחיקה הזאת זחלה גם אל שולי לוסטיה עלית.
יער השפרייוואלד – הפנינה של לוסטיה התחתונה
אבל יש לה ללוסטיה תחתית פנינה אמתית שנותנת קונטרה לקשיים. אזור השפרייוואלד עם התעלות, גשרוני העץ והבתים הציוריים בתוך היער הוא יפה באופן שקשה לתאר. אפשר לומר שהשפרייוואלד הוא הפנינה הגדולה של לוסטיה כולה. אם יש לכם יום אחד להקדיש לאזור בואו אל השפרייוואלד. שלוש הנקודות הצפופות במפה שלמעלה – זהו לב השפרייוואלד.
אפשר לטייל לאורך התעלות ובין גשרוני העץ ברגל או באופניים אבל הכי מקובל לשוט. ישנו שייט מאורגן בסירת פונט שטוחה שבה יושבים סביב שולחנות ושותים בירה. בעל הסירה משיט אותה באמצעות משוט אחד ארוך היכול לחתור במים או להינעץ בקרקע לצורך עצירה או דחיפה של הסירה. המסלולים הם באורך שונה והארוכים שבהם מציעים עצירה במסעדה ביער. אנחנו בחרנו לשוט בקייק. גם לקייקים ישנם מספר מסלולים. המקובל ביותר הוא מהמעגן של העיירה לובנאו אל הכפר הציורי לדה (Lehde). לדה הוא אחד מכפרי הסורבים ויש בו מוזיאון פתוח קטן העוסק בתרבות הסורבית ונותן עוד ערך לתיירים.
אפשריות שייט יש גם בלובן וגם בחלק מן הכפרים אולם המרכז התיירותי הגדול של האזור הוא לובנאו. ליד המעגן הראשי של העיירה (נקרא: Grosser Hafen) יש הרבה מסעדות ודוכנים שבהם מוכרים מלאכות יד מקומיות וצנצנות של מלפפונים חמוצים, המאכל הייחודי לאזור. מכאן יוצאים רוב מסלולי השייט. יש הרבה משכירי סירות וקייקים ופשוט צריך לבחור באחד, אבל שימו לב לטיפ הבא (מתחת לתמונה).
טיפ חשוב
בקיץ יש עומס תיירים, בעיקר בסוף השבוע. מגיעים לכאן הרבה מקומיים ותיירים מברלין ומדרזדן. נסו להימנע מסוף השבוע, ואם נקלעתם למרות הכל לתור אל תתפתו לפרוש ממנו ולשכור מחברות השכרה קטנות. עדיף לשכור קייק דווקא היכן שיש אנשים נוספים.
אנחנו התפתינו לשכור ממישהי שישבה לה בדד בין השיחים, וכשהקייק התקלקל (יש דבר כזה) רצתי עם בתי בגשם, שבדיוק החל לרדת בעיתוי הזה, בחזרה לנקודת ההתחלה. עדכנו את הגברת במיקומו של הקייק, והיא עוד רצתה שנשלם בעבור הקייק המקולקל.
אל הכפר היפה לדה חזרנו בהמשך עם הרכב לאחר שהחלפנו בגדים והתייבשנו. ניתן להגיע עם הרכב רק עד פאתי הכפר. לכפר עצמו לא ניתן להיכנס עם רכב.
תחבורה ציבורית
הבשורה היא שניתן להגיע ללובנאו בנסיעת רכבת בת שעה מברלין, ומתאים להגיע לכאן אפילו לטיול יום בעת ששוהים בעיר הגדולה.
עוד על האזור
הפוסט הזה מתמקד בסיפורו של העם הסורבי, אבל התיירות הרי אינה מכירה את גבולות לוסטיה. בטיול המשפחה שלנו הגענו לבאוצן מבסיס באזור סקסוניה השוויצרית. זהו אזור יפהפה המספק תעסוקה ואפשרויות טיול לכמה ימים. נהר האלבה זורם במרכזו ובגבעות המיוערות שסביבו מתבלטים סלעים וצוקים משונים. לאזור השפרייוואלד הגענו בסיום הטיול בדרכנו חזרה מסקסוניה השוויצרית לשדה התעופה של ברלין.
לסיכום: אפשר לבקר בשפרייוואלד במסגת טיול יום מברלין (או מזרזדן) ואפשר לחבר את היעדים היפים של לוסטיה לטיול מקיף יותר שכולל גם את דרזדן ואת סקסוניה השוויצרית. רק לטעימה קטנה, כדי לקבל מושג במה מדובר – שתי תמונות מסקסוניה השוויצרית.
♥♥♥
המאמצים להצלת השפה הסורבית
עד כאן על התיירות באזור. לבעלי העניין שבינינו – הנה עוד כמה דברים על העם הסורבי, שפתו ומנהגיו.
כיום נעשה מאמץ להצלת התרבות ולשימורה. שפה המשמשת ציבור קטן אינה יכולה להיות עצמאית כמו השפה העברית, לדוגמה, והיא מתקיימת בצד השפה השלטת של האזור. יש קושי להחזיק בתי ספר דו-לשוניים שלומדים בהם מעט תלמידים, והקושי נעשה גדול יותר ככל שעולים בגיל. אין אוניברסיטאות שדוברות את השפה ואין חומר אקדמי בסורבית. השפה המדוברת אינה נותנת מענה לכל הצרכים.
בגלל הפיצול של לוסטיה בין שתי מדינות ביקשו הסורבים מהממשלה הפדרלית לתמוך בהם, ואכן הם מקבלים תקציבים לקיומם של מוסדות כמו תיאטרון לילדים ואנסמבל מוזיקלי. בנוסף, לאיחוד האירופי יש ארגון שכל מטרתו היא הצלת שפות בסכנת היעלמות, ואף הוא תומך בתקציבים.
אז איך באמת אומרים ציפור הנפש בסורבית?
השפה הסורבית מדוברת בשני דיאלקטים בהתאם לחלוקה הגאוגרפית, ושני אלה מתפצלים בין עוד אחדים. זה מה שקורה כשהארץ מפוצלת, תרבות שלטת בולעת את השפה ואין אקדמיה ללשון שעושה סדר. ובכל זאת, בתוך הקושי הזה נעשים דברים. אחד המאמצים הוא בתרגום ספרים לשפה הסורבית.
בהתכתבות קצרה עם קלאודיה קנובלוך מלשכת התיירות בבאוצן, היא סיפרה לי על הקירבה של השפה הסורבית ליידיש וגם על כך שתרגמה לסורבית את ציפור הנפש של מיכל סנונית. והנה התשובה לשאלה – איך אומרים "ציפור הנפש" בסורבית: Ptačk duše
בליל של מסורות
גם הדת אינה אחידה. בלוסטיה העליונה הסורבים הם קתוליים ובתחתונה פרוטסטנטים. ובעצם הם נבדלים אלה מאלה בהרבה דברים. הפיצול והקשיים הביאו ליצירה של מסורות שונות לפעמים לכל יישוב ולכל כפר קטן. בלוסטיה עלית חובשות הנשים מטפחת ובתחתית – שביס גדול על הראש.
יש תלבושות שונות כמעט לכל יישוב הנבדלות באורך השרוול או באופיו של הקישוט, וכן – בגדים שונים לחג, ליום חול, לבוקר, לערב ולאירועים שונים. התלבושות הן אלמנט חשוב בזהות הסורבית, ובמקומות מסוימים נהוג ללבוש אותן בסוף השבוע כדרך קבע.
כשהיינו בבאוצן בטיול משפחה אכלנו ארוחת צהרים במסעדה במרכז העיר ומלצרית לבושה בתלבושת מסורתית שירתה אותנו. ראיתי בזה משהו שמייצג את כל הקלקול שבעולם התיירות, אבל אחרי המחקרון שלי אני מבינה עד כמה הסממנים החיצוניים חשובים לסורבים במערכה שלהם לשימור שרידי התרבות. זו לא הצגה לתיירים.
חגים על פני לוח השנה
המסורות והמנהגים קשורים לרוב בחיי היום-יום ובעונות השנה. מקורם בתקופה הקדם-נוצרית, בעת שבה האדם התפלל לברכה מן השדות וניהל מערכת יחסים עם רוחות ויצורים דמוניים מפחד מפני הבאות. אנסה למנות כמה מהמנהגים והחגיגות של הסורבים:
חג הפסחא
תהלוכת פרשים בחג האיסטר וקישוט של ביצי חג הייחודי לאזור. החג בבאוצן הוא משמעותי במיוחד.
.
סוף אפריל
שרפת המכשפות ב-30.04 (מנהג המקובל גם באזורים אחרים של גרמניה ובצ'כיה)
.
קיץ
היום של סט ג'והן ב-24.06, העיתוי שבו הלילות קצרים והטבע בשיאו. הפסטיבל נחוג כיום רק בכפר Casel שליד Drebkau. נערות מכסות את סט ג'והן בפרחי דרדר כחול. בטקס המוזר – גם שפע של ורדים וחבצלות מים.
.
אסיף
מנהגים הקשורים באסיף ובהם גם תחרות של קפיצות בין פרשים על סוסים.
.
בין אסיף לכריסמס
חדר הטווייה, שהוא מעין מעגל הנשים. המעגל הזה מתחיל מסוף עונת האסיף ומסתיים בטקס שמתקיים בכריסמס.
.
לקראת סוף החורף
חתונת הציפורים, מתקיימת בכל שנה ב-25.01
.
בין החורף לאביב
Zapust – חגיגה שבין החורף לאביב
.
פרט לכל אלה אציין את האירועים שנערכים ביזמת ארגון Domowina, ארגון הגג של כל הסורבים, אשר נוסד בשנת 1912. כבר כמה שנים נערך בקיץ פסטיבל פולקלור גדול, ואליו מגיעות גם משלחות פולקלור מארצות אחרות. הפסטיבל מתקיים בבאוצן ובמרכז נוסף בלוסטיה תחתית. למתכננים טיול באזור בקיץ, חפשו מידע על הפסטיבל לקראת השנים הבאות באתר של ארגון דומווינה.
האתר של ארגון דומווינה (Domowina) – ארגון הגג של הסורבים
חתונת הציפורים
מכל המסורות התחבבה עלי יותר מכל המסורת של חתונת הציפורים הנערכת בסוף ינואר. הימים של סוף ינואר הם פרק הזמן שבו האדם עדיין מרגיש את הקור של החורף אבל בטבע מתחילה התעוררות, והציפורים מטילות ביצים.
בעבר הרחוק היה נהוג להגיש מנחות של מזון לרוחות הרעות כדי לזכות בחסדיהן ולהינצל מצרות. משחדלה האמונה בהן הסבו הסורבים את המנחה כמתנה של הילדים לציפורים. בחורף הילדים מניחים על אדן החלון כלים ובהם מזון לציפורים, וב-25.01, ביום החג, הציפורים מניחות בכלים ממתקים לילדים.
.
כיצד ציפורים מתחתנות?
בלוסטיה העליונה חוגגים את חתונת הציפורים במשפחה ובקהילה. הילדים הולכים לראות הצגות תאטרון בשפה הסורבית. בלוסטיה תחתית המסורת של חתונת הציפורים נשכחה והחג במשפחה אינו טבעי להורים. על כן חוגגים את המועד הזה במערכת החינוך.
בגני הילדים של לוסטיה תחתית מדמים ממש טקס של חתונה, ובמרכזו ילד וילדה המחופשים לזוג עורבנים. יתר הילדים מקיפים אותם כשהם מחופשים לציפורים שונות. באותו היום הילדים גם רוקדים ושרים שירים שלמדו בשפה הסורבית.
תודות ומילים של סוף פוסט
את המחקר הצנוע שלי על העם הסורבי ערכתי שלוש שנים לאחר שביקרתי באזור. את הפוסט כתבתי בתחילת דרכי כבלוגרית, בקיץ 2015, והוא התעדכן בימי הקורונה של אפריל 2020. כשטיילתי בשפרייוואלד ובבאוצן עם המשפחה ידעתי שבאזור הזה מתגורר מיעוט יחודי אבל לא העמקנו בזה אז. ובכל זאת זכרתי את הסורבים כי המאבק העיקש של אנשים לשמר את תרבותם, להתחבר ולהרגיש שייכות אל שרשרת הדורות ואל מעגל חברתי – זה נושא שמרתק אותי. בכל פעם שאני מגלה מיעוט שלא ידעתי על קיומו זה מזכיר לי שהיבשת הזאת שנראית לנו לעתים כעוד מאותו דבר היא למעשה פסיפס של תרבויות ושל שבטים לשעבר.
לצורך כתיבת הפוסט קראתי חומר רב ונעזרתי גם בלשכת התיירות בבאוצן.
תודה רבה לקלאודיה קנובלוך מלשכת התיירות של באוצן על כך שאפשרה לי גישה לתמונות מפסטיבל הפולקלור בבאוצן, ותודה ליורי הלגסט על הצילומים מהפסטיבל.
תודה לאורנה כרמי ולמשפחת ברזל ששלחו לי את התמונות מבאוצן ומהמבוך.
לוסטיה, מתוך ויקיפדיה
סורבים בוויקיפדיה
Facebook Comments