כביסה בפנים או בחוץ, מלוכלכת או נקייה

.

חוט הרקמה האדום

בין אם הבגדים היו פרטיים או בגדי קיבוץ, היה צורך לסמן אותם כך שיגיעו אל בית הילדים אחרי תהליך הכביסה והמיון. לכל קבוצת גיל היה סימן משלה. את הסימן היו רוקמים בצד הפנימי של צווארון החולצה, בצד הפנימי של חגורת המכנסיים, על כל גרב וכל פריט, בחוט רקמה אדום. 

אחד מהעיסוקים של המטפלות בעונות של מדידת הבגדים היה עבודת הפרימה של הסימנים הישנים והרקמה של החדשים. כשגדלתי התחלתי לרקום זיוה X בעצמי. לרקום זיוה X זה לא עניין גדול. לעומת זאת, לקבוצת הגיל שמעלי, הקבוצה של אחותי, היה סימן מאתגר ביותר. תארו לעצמכם שהייתם צריכים לרקום על כל בגד את המספר 33.

קבוצת ילדים ומטפלת אחת מיתולוגית

לי הדביקה על בד שתי תמונות ילדות זהות של קבוצת הגיל שלה. היא כסתה את הבד בשכבת צבע שקוף למחצה והשאירה רק חלון אחד גלוי ובו אחת מצמד התמונות. על התמונה המכוסה היא רקמה לכל מטפלת ולכל ילד את שמו ואת המספר 33, בדיוק כפי שהיו רוקמים על גבי הבגדים. 

לי אורלב, קטע אחד מתוך היצירה

.

טשטוש האינדווידואל

אני יכולה להסתכל בעבודה של לי בלי סוף. אחותי שם אבל לא רק היא. כל בני הקבוצה מוכרים לי היטב מ"חברת הילדים". אני מסתכלת על נורית שחם המטפלת המיתולוגית שנפטרה בגיל כל כך צעיר ורואה כמה שהיתה יפה. אני מסתכלת על הילדים והמון דברים צפים למעלה: מרחק השנים, הבעות הפנים הילדיות ושפת הגוף.

הצבע המרוח הוא אולי המסך המטשטש ומעמעם את זיכרון העבר או אולי אף מוחק, והמספר 33 הוא חותמת אחידה על כל הילדים. אבל מעשה הרקמה של לי, שמרגישים בו את כתב ידה, הוא גם כמו מתנה אישית לכל אחד מחברי ילדותה. בטח יש עוד אלף צורות של הסתכלות ושל הבנה אפשריות. עולם שלם של זיכרונות, רגשות, אנשים ועוד מקופל שם.

.

הקרונית המובילה את הבגדים הנקיים מהמכבסה למחסן הבגדים