שמתי לב
  • בית
  • הבלוג
  • בישראל
  • בעולם
  • תכנון טיולים
  • המלצות של מטיילים
  • טיפים
  • לטייל בתחב"צ
  • אודות
    • לדבר אתי
  • בית
  • הבלוג
  • בישראל
  • בעולם
  • תכנון טיולים
  • המלצות של מטיילים
  • טיפים
  • לטייל בתחב"צ
  • אודות
    • לדבר אתי
שמתי לב
  • בית
  • הבלוג
  • בישראל
  • בעולם
  • תכנון טיולים
  • המלצות של מטיילים
  • טיפים
  • לטייל בתחב"צ
  • אודות
    • לדבר אתי
  • בית
  • הבלוג
  • בישראל
  • בעולם
  • תכנון טיולים
  • המלצות של מטיילים
  • טיפים
  • לטייל בתחב"צ
  • אודות
    • לדבר אתי
כביסה בפנים או בחוץ, מלוכלכת או נקייה

עיניים קטנות, מסתכלות וחוקרות, מציירות לי את כל העולם, פי רי פי פי…

ראשי אמנות כביסה בפנים או בחוץ, מלוכלכת או נקייה

כביסה בפנים או בחוץ, מלוכלכת או נקייה

יוני 22, 2015

ההיסטוריה מנקודת מבט אחרת

עולמן של נשים לא תועד בהיסטוריה, אבל הוא מרתק לא פחות מההיסטוריה היותר מוכרת. מה קרה במפגש סביב הברכה של המכבסה הציבורית במרכז העיירה? איזה מידע חלקו ביניהן הנשים זו עם זו? על כך מעולם לא דובר.
 
לשיחות נשים אנו נוהגים לקרוא "רכילות", מילה עם קונוטציה שלילית. ולמה בעצם? מה ההבדל בין שיחת נשים לשיח רעים גברי? זהו לא נושא הפוסט, אבל ליקוט החומרים לפוסט הזה הציף בי את השאלות. 
 
הפוסט הזה מספר על המכבסות העתיקות בדרום צרפת ובאירופה, על יצירות אמנות שמתארות נשים כובסות וגם על כמה זיכרונות עבר שלי הקשורים במכבסה של הקיבוץ. מה הקשר? אין הרבה. זהו הקשר האסוציאטיבי שלי.
פסל כביסה באי סט מרגריט, מול חופי קאן בריביירה הצרפתית
 
 
בטיול של בנות המשפחה בריביירה הצרפתית התמקמנו במלון במקום די מרכזי בעיירה ואנס (Vence) בריביירה הצרפתית, לא רחוק מהעיר העתיקה. ממש צמוד לקיר המלון פועלת מזרקה קטנה ולידה – בית הבנוי מאבן. המבנה מסוכך על ברכה עם דפנות נמוכות. זוהי המכבסה העתיקה של העיירה.
 
 
 המכבסה העתיקה בואנס, ליד המלון שבו התארחנו
 
 

המבנים העתיקים של המכבסות נמצאים בכל כפר, בצד בית העירייה והכנסייה

בטיול הזה ובטיולים הבאים לפרובנס התאהבתי במכבסות הציבוריות העתיקות. בהמשך התברר לי שהן נמצאות בכל רחבי צרפת וגם במקומות אחרים באירופה, אבל אני פגשתי אותן בריביירה ובפרובנס. הן נמצאות במקומות מרכזיים בכפרים ובעיירות ולפעמים אפילו בכיכר המרכזית, מול בית העירייה או הכנסייה. אפשר לדמיין את הגברים שהיו ספונים בחדרי חדרים בבית העירייה, ומולם, במבנה פשוט, נשים רוכנות על הכביסה. מי עשה את העבודה הקשה ביותר? התשובה לזה די ברורה. אבל איפה היה מועבר המידע  החשוב יותר? את זה רק ניתן לדמיין.
 
 
המכבסה של הכפר Buoux שבהר הלוברון (פרובנס), נמצאת ממול לבית העירייה
 
אחת המכבסות של העיירה Moustiers St Marie ב"אלפים הגבוהים של פרובנס", קרוב לקניון ורדון המפורסם

 
 

 המכבסה העתיקה ב-Brantes, הר ונטו (פרובנס)

 
 

Lavoir

זהו שמן בצרפתית של הברכות האלה, שנבנו במאה ה-17 בעבור האריסטוקרטיה ולאחר המהפכה הצרפתית הפכו לנחלת הציבור הרחב. הן נבנו בקרבת מקור מים, ובהמשך נבנה להן גג כדי להגן עליהן מפגעי מזג האוויר. פעולת הכביסה הפכה אז לדבר שנשים עושות ביחד והמכבסה היתה למקום מפגש.
 
 

המכבסה של הכפר Saignon שבהר הלוברון (פרובנס)

.

בית העירייה של Saignon. המכבסה שוכנת בסמוך לו, בצד הכיכר.
 

הכובסת השחורה

לפני שנמשיך ראוי להזכיר את הכובסות המקצועיות, אלו שאנשי האצולה נעזרו בהן. בביקור בארמון הלאומי בעיירה סינטרה בפורטוגל עברתי בכל האולמות והחדרים ויצאתי אל המרפסת היפה הצופה אל נוף העיירה. מבנה ברכה בנויה בפינת המרפסת מיד תפסה את עיני. בצד הברכה מצוירת על הקיר דמות של אשה שחורה. מכל המראות של הארמון המפואר דווקא זאת נשארה לי בלב.

הארמון הלאומי, סינטרה, פורטוגל
 

איפה מכבסים כביסה מלוכלכת

מכונת הכביסה סתמה את הגולל על החברותא הנשית הזאת. סביר להניח שהביטוי "אין מכבסים כביסה מלוכלכת בחוץ" נולד בימיה של מכונת הכביסה, כי לאורך רוב ההיסטוריה פעולת הכביסה היתה נעשית מחוץ לבית. בהמשך היו מרתיחים מים בסיר גדול העומד על פתילייה באחד מחדרי הבית, אבל עד אז הכביסה כובסה בחוץ.
 
קאמי פיסרו, נשים מכבסות
 

 

הכובסות בעיניהם של האמנים

ציירי המאה ה-19 ציירו את הנשים הכובסות ליד פלג הנחל או בגדת נהר. אני שואלת את עצמי האם זה מפני שלא בכל מקום כיבסו בתוך מבנה או מפני שהציירים חיפשו אחר המיקום המושלם.
 
האימפרסיוניסטים חיפשו נושאים מחיי היום-יום, את התנועה החולפת ואת האור המרצד על פני המים או המשתנה בהתאם לשעת היום. אבל הם לא עשו קלוז-אפ על הזיעה הנוטפת ועל הסזיפיות שבעבודת הנשים אלא תיארו אותן כמושא רומנטי, כשקרני האור מלטפות את גופן המתעגל.
 
ון גוך, הגשר בארל
 
 
.

האמנים לא התעניינו בנשים כבני אדם

ון-גוך שידע להתבונן כל כך לעומק באוכלי תפוחי האדמה הוסיף את הכובסות כקישוט לציור "הגשר בארל". הן לא עניינו אותו כבני אדם. אצל גוגן ניכרת מעט יותר העבודה הקשה, ועדיין העכוזים של הכובסות משתלבים בפסטורליה סביב. צורותיהם של העצים העגולים מעברו השני של הנחל וצורתם העגולה של ישבני הנשים משתלבים לקומפוזיציה מעניינת כמו מערך של צורות מופשטות במרחב, אבל נקודת המבט מאוד מרוחקת ואינה נוגעת בנשים כבני אדם.
 
פול גוגן, כביסה
 
ואילו בהדפס העץ של האמן היפני קצושיקה הוקוסאי ובו שני גברים ואישה אחת מכבסים ביחד יש בעיני איזו הפתעה. התבוננות על גיבורי התמונה קצת שונה. לי לפחות יש הרגשה שהאמן רואה את דמויותיו.
 
 
קצושיקה הוקוסאי, שני גברים ואישה מכבסים
 
 
.

המכבסות הציבוריות בקיבוצים בארץ

בחלק מהקיבוצים בארץ עדיין מתקיימות מכבסות קהילתיות, ובגניגר, קיבוץ הבית שלי, המכבסה פועלת מימיה הראשונים ועד היום באותו מבנה אשר הוכרז כמבנה לשימור.
 
 

מכבסה או אורווה?

זהו אחד מהבתים שראשוני גניגר קיבלו בירושה מהיישוב שהתקיים כאן לפני בואם ונקרא בשם ג'ינג'ר. הקבוצה המיישבת של גניגר החליפה את פועליה של משפחת סורסוק האמידה מלבנון. הפועלים התגוררו במקום בכמה מבני אבן, אבל ייתכן שלמקום יש שורשים ארוכי שנים מאלה שאינם מוכרים לנו. יש הערכות שאולי ישבו פעם טמפלרים במקום. בתמונה רואים חלון בקומת המרתף, היכן שהיו באר המים והשוקת לבהמות. כמה חלונות כאלה משובצים בקיר המרתף והם כמעט בגובה המדרכה הסמוכה.
 
 
 

אתגר קהילתי

המבנה עבר התאמות שונות כדי לשמש כמכבסה קיבוצית. בתמונות רואים את תאי הכביסה. אנשים באים עם הכביסה המלוכלכת, ממיינים ומשליכים אל התאים. מאחורי תאי הכביסה האלה עובדות גמדות בלתי נראות אבל מאוד מסורות. המכבסה מופעלת על ידי צוות קטן של עובדות  המכבסות בשביל כולם.
יתכן שבעבר היה מערך קהילתי בתחום הכביסה. קראתי על כך בפוסט של יונית אבני שהיא יועצת טיולים ותיקה. לדבריה הכובסות בנהר עבדו בצוותים כשאחת משליכה את הבגדים למים ואחת משפשפת באפר או על גבי חלוקי הנחל. אחת היתה מוציאה את הכביסה הנקייה מהמים ונערה צעירה היתה פורשת את הכביסה לייבוש על העשב או תולה על ענפי העץ. כך או כך, בקיבוץ לא כל הנשים נדרשות להיות מעורבות בעבודת הכביסה.
יום כביסה, הפוסט של יונית אבני
.

מי צריך תרגום לאנגלית?

המפתח למיון הכביסה עודכן לאחרונה אי-שם בשנות השמונים ואולי אפילו עוד קודם לכן. הרבה "מתנדבים" (צעירים מחו"ל) היו אז בקיבוצים, ומכאן השמות באנגלית. לא בטוח שהיום היו טורחים לתרגם. יש מונחים שנראים היום קצת מצחיקים. למשל השם "חולצות ערב" או "מכנסי ערב". 

 
 
.

מכנסי ערב וחולצות ערב ממחסן הבגדים המשותף

בילדותי היינו מחכים לתורנו בקוצר רוח כדי למדוד בגדים במחסן הבגדים של הקיבוץ. מדידת הבגדים היתה אירוע שחל פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב. אבל היו כאלה שחזרו מ"המדידות" מאוכזבים והחוויה היתה בשבילם טעונה מאוד. כמה מבנות כיתתי בוודאי יעידו שימי המדידות האלה היו בעבורן טראומה גדולה בהרבה מזו של הלינה המשותפת. פעולת המדידה תחת עיניהן של המטפלת ומחסנאית הבגדים בגיל שבו בנות כבר מתחילות להתבגר אינה פשוטה. גם הבגדים לא תמיד התאימו לציפיות.
 
וכך החלו לצוץ להם "הבגדים הפרטיים": מכנסי ג'ינס ואפילו מותגים. הכי פופולריים היו מכנסי "ליוויס". הבנות היו מכבסות את הליוויס האחד והיחיד שלהן ביד כי חששו שהמכבסה תהרוס להן את האוצר יקר הערך. באיזשהו שלב בגיל הנעורים קיבלנו תקציב קטן לקניית בגדים, ובא לציון גואל. כיום, כמעט הכל מופרט בגניגר פרט לכמה מוסדות שהקהילה החליטה לסבסד אותם באמצעות המס קהילתי, והמכבסה – ביניהם.
 

.

חוט הרקמה האדום

בין אם הבגדים היו פרטיים או בגדי קיבוץ, היה צורך לסמן אותם כך שיגיעו אל בית הילדים אחרי תהליך הכביסה והמיון. לכל קבוצת גיל היה סימן משלה. את הסימן היו רוקמים בצד הפנימי של צווארון החולצה, בצד הפנימי של חגורת המכנסיים, על כל גרב וכל פריט, בחוט רקמה אדום. 

אחד מהעיסוקים של המטפלות בעונות של מדידת הבגדים היה עבודת הפרימה של הסימנים הישנים והרקמה של החדשים. כשגדלתי התחלתי לרקום זיוה X בעצמי. לרקום זיוה X זה לא עניין גדול. לעומת זאת, לקבוצת הגיל שמעלי, הקבוצה של אחותי, היה סימן מאתגר ביותר. תארו לעצמכם שהייתם צריכים לרקום על כל בגד את המספר 33.

.

קבוצת ילדים ומטפלת אחת מיתולוגית

לפני כמה שנים ערכו בגניגר תערוכת אמנות שנתנה מקום לכל האמנים והאנשים היוצרים שחיים בגניגר או שחיו בה בעבר. לי אורלב, בת הקיבוץ שלמדה בבצלאל וחיה כיום בירושלים, הציגה שתי עבודות, ובאחת מהן נזכרתי כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה.
 

לי הדביקה על בד שתי תמונות ילדות זהות של קבוצת הגיל שלה. היא כסתה את הבד בשכבת צבע שקוף למחצה והשאירה רק חלון אחד גלוי ובו אחת מצמד התמונות. על התמונה המכוסה היא רקמה לכל מטפלת ולכל ילד את שמו ואת המספר 33, בדיוק כפי שהיו רוקמים על גבי הבגדים. 

לי אורלב

 

לי אורלב, קטע אחד מתוך היצירה

.

טשטוש האינדווידואל

אני יכולה להסתכל בעבודה של לי בלי סוף. אחותי שם אבל לא רק היא. כל בני הקבוצה מוכרים לי היטב מ"חברת הילדים". אני מסתכלת על נורית שחם המטפלת המיתולוגית שנפטרה בגיל כל כך צעיר ורואה כמה שהיתה יפה. אני מסתכלת על הילדים והמון דברים צפים למעלה: מרחק השנים, הבעות הפנים הילדיות ושפת הגוף.

הצבע המרוח הוא אולי המסך המטשטש ומעמעם את זיכרון העבר או אולי אף מוחק, והמספר 33 הוא חותמת אחידה על כל הילדים. אבל מעשה הרקמה של לי, שמרגישים בו את כתב ידה, הוא גם כמו מתנה אישית לכל אחד מחברי ילדותה. בטח יש עוד אלף צורות של הסתכלות ושל הבנה אפשריות. עולם שלם של זיכרונות, רגשות, אנשים ועוד מקופל שם.

.

הקרונית המובילה את הבגדים הנקיים מהמכבסה למחסן הבגדים 
 
 

תמורות הזמן

באותם ימים בקיבוצים השכנים כבר התקיימה מהפכת ה"פאצ'ים", סימון הבגדים במספרים שמדביקים לבגד באמצעות מכונה חמה. בגניגר השתמשו במשך שנים בטיעונים שונים ומשונים כדי לדחות את בשורת הפאצ'ים. אמרו שאם נפסיק לרקום נהפוך כולנו למספרים, שזה לא אישי, שזה יפגע בחברי הקיבוץ שהם ניצולי שואה. בסופו של דבר החוט האדום היה ביטוי לשמרנות ובו בזמן גם סימן זהות מקומי. ואולי זה רק הזיכרון שלי שזוכר ומפרש כך את הדברים. כך או כך החוט האדום לא צלח את תמורות הזמן.
 

הרבה עבר מאז הימים של החוט והמחט. הקהילה שלנו עדיין על רגליה, משתנה, מתעצבת ובשנים האחרונות גם גדלה בכל המובנים. החברותות כיום הן בערבי הקיץ בברכה, באירועים הקיבוציים, במפגשי החג ופחות דרך צרכי הקיום של היום-יום.

גם בכפרים בצרפת מצאו חלופות למפגשי העבר סביב המכבסה הציבורית שבמרכז הכפר. לפני כמה שנים בילינו בשוק ערב כפרי. זה לא היה באמת שוק כפי שהוא נתפס אצלנו אלא מפגש מאוד נחמד במרכז הכפר סביב שולחנות מתקפלים שנפרסים בכיכר והרבה סירי אוכל מסביב.

 
שוק הערב בכפר Caduin, דורדון, צרפת



על חדר האוכל הישן של גניגר בוויקיפדיה.
 

המכבסות הציבוריות בצרפת, ריכוז מידע על כל המכבסות

מילה בצרפתית: Lavoir, פוסט יפה מתוך בלוג על צרפת

פוסט על המכבסות העתיקות במחוז שרנטה בצרפת, מתוך בלוג על צרפת

מוזיאוני כביסה ופסטיבלי פולקלור באירופה

לסיום אני חוזרת אל הנושא של תחילת הפוסט ואל המכבסות העתיקות בצרפת. אני מזכירה שוב את הפוסט של יונית אבני – יום כביסה – שיש בו מידע גם על מוזיאוני כביסה באירופה ועל פסטיבל פולקלור נחמד בנושא זה המתקיים בתקופת הקיץ בעיירה בחבל אלזס. 

לרשימה המכובדת של יונית אני מוסיפה גם פסטיבל פולקלור נחמד בעיירה בחבל ברטאן בצרפת. בעיירה הזאת נותרו כמה מבנים לאורך הנהר הקשורים בסיפור של הכביסה, ובכל שנה ב-15.08 מקיימים בעיירה פסטיבל המשמר את זכר המסורת הזאת. ככה נראה הפסטיבל בקיץ 2018.

הפוסט נכתב ביוני 2015 ועודכן ביוני 2020

אני מזמינה אותך להצטרף אל מועדון החברים של קוראי שמתי לב

טיול בתחבורה ציבורית בריביירה הצרפתית

לקריאה »

תשעה אתרי טבע בפרובנס ועוד אחד

לקריאה »

אז מה יש כבר לעשות בריביירה הצרפתית?

לקריאה »

שלוש עיירות בדרום צרפת המשמרות מסורת של קדרות וקרמיקה

לקריאה »

פסטיבל קולעי הסלים בפרובנס

לקריאה »

הענק של פרובנס

לקריאה »

Facebook Comments

« הקודם
הבא »
תגובה אחת
  1. ריבה מאי 18, 2022 בשעה 3:48 pm הגב

    שלושה ימים חלפו מאז הלכה אהובת לבי, לי אורלב, לעולמה והלב מסרב להתנחם. בלילות הארוכים בהם השינה בורחת בין העפעפיים חיפשתי ביגוני את השם "לי אורלב" ברשת, והנה, הגעתי לפוסט שלך. דרישת שלום בטעם חמוץ מתוק מלי האהובה שגניגר הוא נוף ילדותה.
    תודה על הפוסט

השארת תגובה

ביטול

הי,

שמי זיוה.

'שמתי לב' החל להיכתב כמעט מעצמו באמצע 2015. כשמטיילים תמיד קורים דברים מעניינים והסיפורים מתגלגלים על הדרך. 

אני עוסקת כיום בתכנון טיולים בהתאמה אישית. אתגר מיוחד שבחרתי להתמודד עמו הוא תכנון טיולים גם למטיילים בתחבורה הציבורית.

כמו כן, אם יש לכם עסק ירוק או סיפור מעניין – אתם מוזמנים לפנות אלי.

עוד עלי קראו כאן.

Facebook
Instagram

עוד יש מפרש לבן באופק

רוצה לברוח אתי קצת אל מקומות רחוקים וקרובים, אל נופים ואל מנגינה של שפה זרה?

הצטרפו אל מועדון הקוראים של שמתי לב 

מה נוכל לעשות ביחד

  • יש לך עסק תיירות ירוק? אפשר לדבר על שיתוף פעולה
  • רוצים יעוץ לטיול הקרוב באירופה? מוזמנים לפנות אלי
  • יש לך שאלה או רעיון לשתף? אני פתוחה לשמוע

052-3741683    ziva.samtilev@gmail.com

על מה אפשר לקרוא פה

  • בית
  • הבלוג
  • בישראל
  • בעולם
  • תכנון טיולים
  • המלצות של מטיילים
  • טיפים
  • לטייל בתחב"צ
  • אודות
    • לדבר אתי
תפריט
  • בית
  • הבלוג
  • בישראל
  • בעולם
  • תכנון טיולים
  • המלצות של מטיילים
  • טיפים
  • לטייל בתחב"צ
  • אודות
    • לדבר אתי
בואו לבקר באתר הטיולוגים

כל הזכויות שמורות לזיוה רענן © samti-lev.com

Theme by CLASS - WordPress Themes
גלילה לראש העמוד

הי,
אני שמחה שהגעת לכאן ומזמינה אותך להישאר.

אני כותבת לאנשים:

  • שמחפשים השראה לטיול
  • שמתעניינים בתרבות המקומית
  • שאוהבים לגלות פינות נחבאות

שלום לכל קוראי

אני כותבת על המוכר והפחות מוכר, על טבע וסביבה, על אמנות ועל תרבות המקום היכן שאני נמצאת. אשמח אם נבלה כאן ביחד. 

בתקווה לחזרה אל השגרה שהכרנו ולטיולים רבים ויפים

דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס