ב-6.11.17, בשעת אחר הצהרים, נחתתי ביחד עם אחותי בשדה התעופה קנסאי הסמוך לאוסקה. מיד עם היציאה משדה התעופה מיהרנו אל האלפים היפנים כדי להספיק לטייל

מיליוני אנשים בעולם עולים ויורדים כל יום במעליות, חוצים מעברי חצייה, נוסעים, טסים ושטים. תנועה של בני אדם מתקיימת בים, באוויר, מעל לאדמה ומתחתיה. העולם

תכירו את הרקון החביב שבכניסה לבית. יש לו ביד בקבוק סאקה, המשקה האלכוהולי הלאומי של יפן. הוא נמצא בכניסה לבתים רבים, מה שאומר: ברוכים הבאים,

בעוד כמה ימים אני יוצאת לבייג'ין ואחר כך ליפן. השבוע בבייג'ין יהיה בוודאי מלא בחוויות, בגילויים ובהפתעות, ואולי אף יעשה לי חשק לטיול עומק בסין,

בילדותי היינו יוצאים עם אבא ביום הכיפורים לטיול אל הפרדס, לקטוף את ראשוני התפוזים, אלה שרק התחילו לשנות צבע מירוק לכתום, ולחפש בתוכם את הפלחים

הכחול הוא הצבע השמימי ביותר. כשהוא מעמיק, הוא מפתח אלמנט של שלווה. כשהוא גולש למחוזות השחור הוא הופך לעלטה החורגת מן האנושיות, כמו צלילה בתהומות

השוקו ההיה מרוכז וחם, כמו ששוקו צריך להיות אחרי הליכת בוקר בהרים. ישבנו בספסל ארוך מתחת לפעמונים הכבדים של הפרות. כשירדו הפרות מההר בסוף הקיץ

בין המולת הקיץ לימים של שקט, ובין "בלוג דיי" (כן, כן, יש יום כזה) לשנה חדשה בחרתי לספר על כמה בלוגריות, שותפות למסע, מנקודת המבט

הרבה פסטיבלים ואירועי פולקלור ראיתי באירופה בשנים האחרונות, אבל פסטיבל שהנושא שלו הוא ילדים עוד לא ראיתי. בגרמניה אוהבים לחגוג, ובבוואריה בפרט מתקיימיות אינסוף חגיגות

מה זאת הקללה הזאת – פרגוסטו – שהאיטלקים לוקחים כל כך ברצינות? הפרגוסטו – Ferragosto – זהו יום החג החל ב-15.08 באיטליה. הכנסייה הקתולית מייחסת

בעבר היו יישובים שלמים שהתמחו במלאכה מסוימת. למשל, הכפר ולברג שבין אביניון לארל, שעליו סיפרתי כבר בעבר, היה כפר של קולעי סלים, והיו כפרים שהתמחו