הרעיון לתחנת הדרך בטיול שלנו באזור שעליו אספר התחיל מהרצון לבקר בנאושימה, אי בים הפנימי סטו שנודע כ"אי האמנות", והוא מופיע בכל מיני רשימות כיעד ראשון

השבוע סיפרתי על מחצבות ששוקמו והפכו לאתרים יפים. היות שאני אוהבת חיבורים להיסטוריה סיפרתי על חזונו של הרצל להקמת מפעל מלט עברי בארץ ישראל, ועל

שלום לכל מתכנני הטיולים אספתי טיפים גדולים וקטנים מהניסיון שלי, לתכנון טיול ביפן, בתקווה שיהיו לעזר. אני מגישה אותם הפעם כרשימה, ללא הקפדה על עריכה

גם אצלנו בארץ קורים דברים יפים. מחצבות ישנות זוכות לשיקום והופכות לאתרים יפים לרווחת הציבור.

היו לי הרבה ציפיות ממנה. היא היתה העוגן המרכזי של הטיול ליפן. ויתרתי אפילו על טוקיו למענה. רציתי להיות בה ימים רבים ככל האפשר. רק

המעבר בין 2017 ל-2018 כמעט חלף עלי באדישות מוחלטת. למעשה הנשיקה כבר היתה מאחורי כשנזכרתי שב-2017 פרסמתי את תכניותי לשנה הקרובה. הקמתי אפילו עמוד בבלוג

ב-6.11.17, בשעת אחר הצהרים, נחתתי ביחד עם אחותי בשדה התעופה קנסאי הסמוך לאוסקה. מיד עם היציאה משדה התעופה מיהרנו אל האלפים היפנים כדי להספיק לטייל

מיליוני אנשים בעולם עולים ויורדים כל יום במעליות, חוצים מעברי חצייה, נוסעים, טסים ושטים. תנועה של בני אדם מתקיימת בים, באוויר, מעל לאדמה ומתחתיה. העולם

תכירו את הרקון החביב שבכניסה לבית. יש לו ביד בקבוק סאקה, המשקה האלכוהולי הלאומי של יפן. הוא נמצא בכניסה לבתים רבים, מה שאומר: ברוכים הבאים,

השיגעון לאסתטיקה היפנית בעוד כמה ימים אני יוצאת למסע. כבר שנים אני חולמת להגיע ליפן. את הטיסה הארוכה אני נמצלת לחניית ביניים בת שבוע בבייג'ין

בילדותי היינו יוצאים עם אבא ביום הכיפורים לטיול אל הפרדס, לקטוף את ראשוני התפוזים, אלה שרק התחילו לשנות צבע מירוק לכתום, ולחפש בתוכם את הפלחים

הכחול הוא הצבע השמימי ביותר. כשהוא מעמיק, הוא מפתח אלמנט של שלווה. כשהוא גולש למחוזות השחור הוא הופך לעלטה החורגת מן האנושיות, כמו צלילה בתהומות