על הורינו המשותפים ועל הממצאים המופלאים בחבל דורדון בצרפת בנקיקים ובחגווי הסלע חיו אבותינו הקדמונים. הם צדו לצורכיהם והתמודדו עם סכנות. האם הם התפללו? האם

                       כשהסתיימה ההצבעה באו"ם על סיום המנדט הבריטי וחלוקת הארץ לשתי מדינות, בכ"ט בנובמבר, יצאו תושבי הארץ היהודים לרחובות ופרצו בהורה סוערת. לכבוד המועד שכמעט ונשכח

ראיון עם קרן קטקו איילי – פעילה חברתית הפסיפס הרב-גוני של החברה הישראלית עשוי להיות מרהיב ומיוחד במינו אם נדע כיצד לחיות ביחד. קרן קטקו איילי

התחנה של "רכבת העמק" בתל שמאם (כיום כפר יהושוע) "נולדתי במרחביה. כשהרכבת היתה עולה מעפולה לכיוון מרחביה היא נסעה מאוד לאט כי התקשתה בעלייה. עלינו

…עגבניות, מלפפונים, גם בצל סגול צריך, שנה טובה – שנה טובה, תפוחי אדמה, גזר, ענבים מתוקים של סוף העונה, דבש, שוקולד, נראה מה יש במחלקת

בצפון מזרח פורטוגל, על גדת נהר הדואורו, נמצאת העיירה מירנדה דו דואורו. הנהר שלרגליה מתחתר בפיתולים ויוצר קניון מרשים. במירנדה ובכפרים שסביבה מדברים בשפה יחודית שהתפתחה על רקע בידודו של האזור. האזור משתקם ומתפתח לאחר שנים קשות.

ונטו הוא הר מיתולוגי בהיסטוריה של הטור דה פראנס. בהקפה של ההר ביקרנו בכפרים הרריים, בשדות לבנדר, בחדרי סטודיו של אמנים, נסענו לאורך ערוצים כמוקים ונשמנו אוויר הרים

 שמחת הקיץ בסתיו נעים והרחובות שקטים, עונת החורף שייכת לתושבים המקומיים, והאביב הוא בוודאי העונה היפה מכול. אבל אין כמו שמחת הקיץ, החיים העולצים תחת

הפוסט הפעם בגוון יותר מעשי. אני מספרת בו על הדירות שבהן לנו באמסטרדם ומחוצה לה, על התחבורה הציבורית ועל קולדפליי אחד שאותו נסענו לראות בערב קיץ הולנדי.