בתוך שוק העתיקות המרכזי של אתונה שוכנים אלה בצד אלה כל היפה, המכוער והמוזר. בובות מיניאטוריות בצד כסא שפעם חיממה אותו מלכה. תמונות נוסטלגיות, ציורי

אחד הדברים המעניינים שחוויתי באתונה הוא המעבר החד בין שכונותיה של העיר, שכל אחת מהן היא עולם בפני עצמו. בכל שכונה ציינתי גם את "כוכב התרבות" (האטרקציה) שאני מצאתי בה ותמצאו כאן המלצות על טברנות, על גלריה מיוחדת ועל שלל מציאות שליקטתי. אבל השכונות השונות הן אלה שמשרטטות את הפסיפס החברתי והאנושי של העיר.

העיר העליונה צילמת תמונה אש – אחי, זה מדהים עכשיו צלם אתה אותי, אחי כאן זה טוב, אחי מדהים האקרופוליס הזה, אחי פאקינג אקרופוליס אני

הגענו לטולדו בשעת ערב מאוחרת, חבורה של ארבע חברות, בסופו של מסע ארוך מפורטוגל. הרכב המסורבל שלנו נקלע לסמטאות צרות שלא האמנו שיצלח אותן. סמטה אחת

אני הולכת ברחוב של השוק הישן בשפרעם. פעם עבדו כאן נפח, שען, נגר וקצב. כיום הרחוב שומם ונותרו רק הדלתות הכחולות שעכשיו הן סגורות. אני

המלצות על פינות יפות בבייג'ין ומקומות לבילוי ביום ובלילה. אלה הם כל המקומות שלא חייבים להגיע אליהם, אבל הם אלה שנכנסים ללב והופכים את חווית בביג'ין למשמעותית יותר.

או: מה שגיליתי במסע הגראנד טור שלי בצפון איטליה בימים האלה, כשפרי ההדר מחליף את פירות הקיץ על המדפים בסופרמרקט, נזכרתי בחממת ההדרים של העיירה

החלק הזה של יומן הטיול מתאר את חוף הים של ויק, את חצי האי סנפלסנס ואת סיום הטיול ברקיאוויק. וביחד עם תיאור הימים האחרונים עולה גם עולם האסוציאציות, התחושות, הסערות של מזג האוויר והעוצמות האדירות של "חווית איסלנד".

שבוע לפני הטיול שתוכנן חודשים רבים התברר שלא אוכל לצאת. ההתכתבות עם בני המשפחה המטיילים עוקבת אחר המסלול שעשתה באיסלנד וגם אחר הקושי שבוויתור.

איסלנד מעולם לא היתה החלום שלי. יש שם נופי בראשית אבל באיטליה יש אנשים וביפן גם, וזה יותר מעניין, חשבתי. ולמרות זאת, כשמישהו שם בפני

מסיבה לא מוסברת צילמתי את בית 25 ברחוב מריאצקה שוב ושוב. שבועות לאחר שחזרתי מגדנסק זיהיתי אותו בתמונה ישנה במקום מפתיע. זה סיפור בלשי וגם סיפור של ביוגרפיה אישית ושל היסטוריה המשותפת לרבים.

בששי לאוגוסט 1945 נפלה פצצת האטום הראשונה בתבל על העיר הירושימה, והחיים לא שבו למסלולם. יפן השתנתה ללא הכר. העיר השתקמה ברבות השנים והפכה למטרופולין תוסס המשמר את הזיכרון.