יש לי חברת פייסבוק שפעילה ברשת בשקט ונמנעת מכל חשיפה. הכרנו דרך הבלוג. יום אחד היא התוודעה לשמתי לב ומאז אנחנו מתכתבות לפעמים. היא מפרסמת

אני נמצאת בתוך תלולית שלג. התלהבתי מהשלג האביבי שנקרה בדרכנו בספרד, בדרך לפורטוגל. יצאתי עם שלוש חברות לטיול. נחתנו במדריד, ובבוקר היום השני לטיול, אחרי

בדרך לעיר האסורה בבייג'ין, לאורך רחוב ג'ינגשאן מזרח (Jingshan East Street), שמענו מקהלה של ציפורים. במרכז הכרך הסואן של בייג'ין הרגשנו כמו בפארק. מעניין מה

בצהרי היום עמדתי בכיכר הכפר בין שלל טיפוסים. אנשים וילדים היו מחופשים לדמויות ססגוניות מן הרחוב. הם השתעשעו במשחק מול המצלמות שכוונו מולם. את השפה

הרעיון לתחנת הדרך בטיול שלנו באזור שעליו אספר התחיל מהרצון לבקר בנאושימה, אי בים הפנימי סטו שנודע כ"אי האמנות", והוא מופיע בכל מיני רשימות כיעד ראשון

השבוע סיפרתי על מחצבות ששוקמו והפכו לאתרים יפים. היות שאני אוהבת חיבורים להיסטוריה סיפרתי על חזונו של הרצל להקמת מפעל מלט עברי בארץ ישראל, ועל

שלום לכל מתכנני הטיולים אספתי טיפים גדולים וקטנים מהניסיון שלי, לתכנון טיול ביפן, בתקווה שיהיו לעזר. אני מגישה אותם הפעם כרשימה, ללא הקפדה על עריכה

גם אצלנו בארץ קורים דברים יפים. מחצבות ישנות זוכות לשיקום והופכות לאתרים יפים לרווחת הציבור.

היו לי הרבה ציפיות ממנה. היא היתה העוגן המרכזי של הטיול ליפן. ויתרתי אפילו על טוקיו למענה. רציתי להיות בה ימים רבים ככל האפשר. רק

המעבר בין 2017 ל-2018 כמעט חלף עלי באדישות מוחלטת. למעשה הנשיקה כבר היתה מאחורי כשנזכרתי שב-2017 פרסמתי את תכניותי לשנה הקרובה. הקמתי אפילו עמוד בבלוג

ב-6.11.17, בשעת אחר הצהרים, נחתתי ביחד עם אחותי בשדה התעופה קנסאי הסמוך לאוסקה. מיד עם היציאה משדה התעופה מיהרנו אל האלפים היפנים כדי להספיק לטייל

מיליוני אנשים בעולם עולים ויורדים כל יום במעליות, חוצים מעברי חצייה, נוסעים, טסים ושטים. תנועה של בני אדם מתקיימת בים, באוויר, מעל לאדמה ומתחתיה. העולם