הפוסט הפעם בגוון יותר מעשי. אני מספרת בו על הדירות שבהן לנו באמסטרדם ומחוצה לה, על התחבורה הציבורית ועל קולדפליי אחד שאותו נסענו לראות בערב קיץ הולנדי.

יוצאים לטיול עם המשפחה? תעצרו רגע ותקראו כמעט לכל אחד מאיתנו יש זיכרונות מהאכלת ציפורים, אחת מחוויות הילדות הנעימות שיש ובילוי משפחתי נהדר. מסתבר שהפעילות

…או על גאווה ודעה קדומה  רבקה הורן, גרמניה, 1944גלגל הנוצות הגדול, 1997   הקיץ הוא הזמן של החופשות והטיולים אבל גם זמנן של המלחמות. ביקור בתערוכות

הולנד כבשה אותי. היא כל כך ציורית. לפעמים היא ורמיר ולפעמים ון גוך. במוזיאון ון גוך רואים היטב את התהליך שעבר האמן מהצעדים הראשונים בהולנד

  אני שוחה בכל הכוח. שונית האלמוגים קרובה, אולי רק מטר או שניים ממני, אבל אני לא מצליחה להתקרב אליה. אני עם מסכת צלילה ושנורקל, שקועה

  הריביירה הצרפתית היא הרבה יותר מהתדמית הנוצצת של אבק הכוכבים והמלונות המכוערים בקו החוף. כפרים עתיקים, מורשת של אמנים רבים אשר ישבו בה, היסטוריה עשירה

אחרי הרבה מאוד שנים אנחנו חוזרות להולנד ולאמסטרדם, היא ואני. היא היתה אצלי בבטן כשנסענו עם שתי אחיותיה הגדולות לטיול בת מצווה קלאסי בהולנד. לא

 אתמול נחנכה בשוויץ מנהרת גוטהרד החדשה במסגרת פרויקט "אלפטרנזיט" לשדרוג של כמה צירי נסיעה חשובים באלפים, בתחומי שוויץ. המנהרה חוצה את האלפים מצפון לדרום ואורכה

    לפני כמה חודשים נתקלתי ברשת הפינטרסט בכמה עבודות רקמה שהותירו אותי בוהה בעיניים גדולות ובפה פעור מול המסך. חיפשתי עבודות נוספות. תחילה תהיתי

תיירות הדילים בקוסטה ברווה מרחיקה ממנה את המטיילים האוהבים לטייל ולראות עולם. טיפה מעבר לתעשיית התיירות המשומנת נמצאת קוסטה ברווה אחרת, שקטה ויפה יותר. במרכז

    סיפור הצלתם של יהודי אלבניה הוא מיוחד במינו, מעורר השראה וכמה מחשבות על חברה שיש לה קוד אתי פנימי, כזה שמונע ממוסר וממחויבות

  קליעת סלים היא עולם מלא של עשייה עם קרבה  רבה לטבע ולאסתטיקה של הפשטות. הרשומה הזאת היא על מלאכה מתחדשת, על תמר, זית וערבה…