בעקבות הזיכרון האבוד בכפר פאלס
באוקטובר האחרון (2021) יצאתי עם המשפחה לשייט בתעלת דו-מידי בדרום צרפת. עולם התעופה בימים טרופים אלה של הפנדמיה אינו יציב והטיסה שלנו למרסיי התבטלה. לפיכך נאלצנו להגיע מכיוון ברצלונה, והיו לנו יומיים למלא בין הנחיתה בברצלונה לתחילת השייט. תכנון היומיים האלה נפל עלי ולא היתה מאושרת ממני.
בקו החוף שבין ברצלונה לגבול צרפת, נמתחת הרצועה היפהפייה של קוסטה בראווה ולאורכה מצוקים פראיים ועיירות שחלקן מודרניות וחלקן שמרו על האופי והאווירה של כפרי הדייגים העתיקים. יש גם עניין ואתרים מגוונים בעומק היבשה. עוד אגיע לכך בהמשך.
בנוסף לכך, לקוסטה בראווה שמור מקום חם במיוחד אצלי בלב מפני ששם, באביב 2015, נזרעו הזרעים שהולידו את המחשבות על בלוג משלי. השתתפתי אז בכנס בלוגרים שהגעתי אליו כמעט בטעות.
לא הבנתי אז את העולם הזה אבל עובדה היא שחודשיים לאחר מכן עמד בלוג על הרגליים. לכן, כשנחתנו שוב בברצלונה ליעדנו הראשון ברצועת החוף – גני מרימורטרה בעיירה בלאנס, הייתי נרגשת מאוד, וכשהגענו אחר הצהרים למלון סט רוק, אותו מלון שבו שהיתי אז לילה אחד בלתי נשכח במהלך אותו כנס, התרגשתי אפילו עוד יותר.
ביקור חוזר בכפר פאלס
אחד האתרים שביקרנו בהם הוא הכפר העתיק פאלס (Pals). גם ההגעה אליו היתה בעבורי ביקור נוסטלגי חוזר. הכפר נמצא קצת בעומק היבשה ויש לו רובע עתיק מימי הביניים היושב על גבעה.
יש בקוסטה בראווה כמה כפרים עתיקים שכאלה הבנויים מאבן, והבחירה בפאלס היתה בזכות מיקומו הגאוגרפי. הוא יושב ממש בציר הנסיעה שבין אתרי יום האתמול באזור מלון סט רוק לבין צרפת שאליה המשכנו
נוסטלגיה
הזיכרון הרדום החל להתעורר בעת השיטוט בסמטאות. למשל נזכרתי במסעדת אל פדרו שהתארחנו בה באביב ההוא וזכינו בה לכבוד מלכים כפי שנותנים לפעמים לבלוגרים.
התארחנו אז בחדר פנימי בקומה השנייה, והגישו לנו שם את הגרסה המקומית לקסרול, תבשיל קדרה המכיל בשר, תפוחי אדמה וירקות. היו כמובן תוספות וקינוח ובעיקר ישיבה ממושכת והרבה שיחות מול חלון מעוגל שדרכו נשקף נוף הכפר.
הפתעות אסתטיות
המשפחה עפה על הכפר הזה. הוא באמת מאוד יפה ומטופח. אהבתי את העובדה שאין בו שטאנץ. כל חלון, משקוף בקיר ופינת רחוב הם הפתעה אסתטית אחרת.
אבל אני הייתי עסוקה כל הזמן רק בדבר אחד. חיפשתי משהו מאוד מסוים שזכרתי מהביקור הקודם ונחרט בזיכרוני יותר מכול. בכל פנייה לסמטה חדשה קיוויתי שהנה אולי עכשיו אמצא את מבוקשי.
פנס רחוב בודד
ראינו מעברים מקורים יפים, שערים ואלמנטים מעניינים בקירות. פה ושם הצצנו לחנות יפה. נהניתי מאוד לגלות שוב את הכפר אך חיפשתי את פנס הרחוב העתיק ולא הצלחתי להיזכר היכן ראיתי אותו בביקור הקודם.
בשנים האחרונות זכיתי לבקר בכפרים עתיקים רבים ביוון, בצרפת, בבולגריה, ברומניה, בפורטוגל ובאיטליה. אני אוהבת אותם בכל גווניהם, אבל תאורת רחוב שנשמרה מהימים של "מדליקי הפנסים", ובמיוחד כאלה שנראים בודדים, כמו בסיפורים ובשירים, ראיתי רק בפאלס.
דרקונים יורקי אש
והנה באחת הסמטאות צד את עיני מראה של משהו מוזר בקיר. הוא לא היה דומה לפנס הרחוב שחיפשתי אבל הוא עורר את סקרנותי וניגשתי אליו. כשהתקרבתי הבנתי שאני אכן חוזה בפנס רחוב עתיק. הפנס שהתגלה לפני יכל להכיל נר והוא קטן מהפנס שחיפשתי אשר הכיל על פי זיכרוני גזרי עץ רבים, אבל הוא מעוטר בדרקונים יורקי אש, פן יבולע למי שינסה להעליב אותו. מיד תיעדתי אותו מכמה כיוונים.
בראש הכפר
המשכנו לשוטט והגענו אל הנקודה הגבוהה ביותר בכפר. הכנסייה הגדולה ומבני הציבור הסמוכים לה מעידים על מרכז שלטוני גדול שבוודאי שירת יישוב גדול או קבוצה של כמה כפרים. יש במקום מרפסת תצפית בשם Josep Pla אשר מטפסים אליה במדרגות וממנה נשקף הנוף של האזור עד לאיי מדס, צמד איים פופולריים שנהוג לשוט אליהם כשמטיילים בקוסטה בראווה.
ג'וזף פלה הוא סופר נודע בן האזור שאהב את הנופים האלה. על שמו נקרא גם שביל מטיילים אשר עובר באזור. באביב הכל ירוק מסביב. במשטחים הנשקפים מהכפר מגדלים אורז והמראה מאוד פסטורלי. בחודש אוקטובר הנוף השטוח נראה לי יבש ופחות מצודד, ולכן צירפתי תמונה מאביב 2015.
הפנס הבודד
והנה, בין מבני הציבור שבראש הכפר התגלה לפתע גם הפנס הבודד שפגשתי לראשונה ב-2015. יתכן שרוב העוברים ושבים אינם נותנים עליו את דעתם כלל. הוא פשוט ואפילו גולמני. הוא אינו מוקף בדרקונים וביצורים יורקי אש, אבל גזרי העצים עדיין מונחים בו, ואם יבוא לפתע מדליק פנסים הוא יאיר באור גדול.
למי שמתרגש כמוני מפנסים בודדים מעלי אבק וגעגועים ללהבת אש חמימה אני מציעה לקרוא את הפוסט שכתבתי באותה השנה, כשהבלוג היה חדיש חדש, היה היה פנס בודד בקצה שכונה שהוקדש בהומור ובאהבה לכל פנסי הרחוב לדורותיהם.
קוסטה בראווה בתמונות
מה עוד יש לעשות בקוסטה בראווה פרט לרדיפה אחר פנסי רחוב בודדים?
הנה כמה רעיונות.
גנים, גנים ועוד גנים
הגנים של קוסטה בראווה יושבים בקו המים או בראשי מצוקים, והם משלבים בין עיצוב, מורשת, טבע ונוף. בשני ביקורי באזור הייתי בשלושה ויש עוד.
Jardíns de Cap Roig
משקיפים מגבוה על הים ועל העיירה קלליה דה פלפרוג'ל – Calella de Palafrujell
Jardins de Santa Clotilde
ליד יורט דה מר – Lloret de Mar
Jardí Botànic Marimurtra
ליד העיירה בלאנס – Blanes
שביל החוף – Cami de Ronda
אין טיול בקוסטה בראווה בלי הליכה בשבילי החוף העתיקים. הם פראיים כל כך ויש להם אינסוף מופעים וצורות. השבילים עוברים מעליהם, לרגליהם או על גבי הדופן ממש. הם נקראים קאמי דה רונדה ואפשר לקרוא על כך בהרחבה בפוסט נפרד שהקדשתי להם.
כפרי הדייגים העתיקים
הדייג היה מתמיד ענף חשוב בקוסטה בראווה וניתן ללמוד על המורשת הזאת במוזאון הדיג בפלמוס. כיום הוא נעשה בסירות גדולות ולא בדוגיות המתנודדות על המים, ועדיין יש כמה עיירות ששמרו על הצביון העתיק שלהן עם הבתים השטופים בלבן.
הערים של קוסטה בראווה
חירונה, שהקטלונים קוראים לה ג'ירונה ונמצאת במרחק מהחוף, היא עיר אוניברסיטאית עתיקה היושבת על מפגש נהרות ומוקפת בחומה. הבתים הצבעוניים לאורך הנהר אונייר והגשרים היפים הם מראה שנחרט בזיכרון. הכיכרות הקטנות, הגלידה המשובחת, הקתדרלה המרשימה והרובע היהודי העתיק – כל אלה הם סיבות טובות לבקר בעיר.
בעיני מעניין לבקר גם בעיירה בגור (Begur). ניתן לזהות בה מורשת מהימים שלפני מאה שנים ויותר, שבהם בחורים צעירים היו מפליגים לקובה בתקווה להתעשר. בקובה הם היו מתגעגעים למולדת, וכששבו הביתה היו מתגעגעים להרפתקה הקובנית. הנה בית עם מורשת קובנית בתמונה.
המורשת של סלוודור דאלי
בנקודה הזאת אני מרגישה צורך להרחיב בקצת יותר מילים.
את המורשת של האמן יוצא הדופן ניתן לראות במקומות שונים בקוסטה בראווה. המוזאון הבולט והמפורסם ביותר הוא זה שבעיר פיגרס. עם ההגעה לעיר מתגלים רחובות חסרי חן, ופתאום משום מקום צץ לו מבנה המוזאון שהוא יצירת אמנות בפני עצמה, סוריאליסטית כמו כל יצירתו של האמן.
דאלי אינו קל לעיכול בעבור רבים. בכל אופן בעבורי הוא היה כזה במשך שנים רבות. אבל כשקלטתי באיזו תקופה הוא חי ויצר הבנתי שרק ככה ניתן היה ליצור אמנות. כשברקע מלחמת האזרחים האיומה בספרד ולאחריה מלחמת העולם השנייה אנשים הופכים לשבר כלי, מערכות חברתיות מתפוררות והזמן מאבד משמעות וצורה.
חרף כל זאת ראיתי בביצים שעל גג המוזאון מקור לחיים, להתחלה חדשה ולתקווה. מעניין מה הביצים האלה מעוררות בכם. אם תכתבו על כך בתגובות אשמח לקרוא.
דאלי היה גם "נאמן סביבה" עוד לפני שהעולם התעורר לנושא הזה, והדבר ניכר במורשת שלו.
רוצים להתייעץ?
רצועת קוסטה בראווה היא יעד מרתק למטיילים היחידים, לזוגות ולמשפחות. יש בה טבע ונוף, הרבה סיפורי מורשת, אסתטיקה, היסטוריה ושפע של פעילויות. אפשר לטרק בה וגם לנפוש.
יש בה פארקי מים, שייט לאיים או לצפייה בדולפינים בים הפתוח, סיורי סגווי, טיולי אופניים ולהרפתקנים יש גם מסלול ויה פרטה על המצוקים.
היא קרובה לברצלונה וניתן לצאת ממנה גם ליום טיול אל שולי הפירנאים, אבל בשביל זה חשוב להתמקם במקום שיהיה נגיש אל החוף וההרים גם יחד.
אם תרצו לקבל יעוץ לקראת הטיול שלכם – אשמח לעזור לכם בתכנון טיול המותאם לרצונותיכם.
052-374-1683
או כאן
נתראה בפוסטים הבאים. מוזמנים להירשם ולהיות מעודכנים.
זיוה- פוסט כלבבי. איזה יופי זה הפרטים הקטנים שמחביאים מאחוריהם סיפורים מענינים. בעקבות הסיפור שלך חשבתי על ההקבלה של הדרקון והאש. האש מועילה לאדם, אבל גם מפחידה . כך גם הדרקון המיתולוגי – יש שירצה לבלוע נערה, ויש שיגן על על עיר ואוצרותיה. פוסט נהדר.
תודה רבה, ינינה. הדימוי הכפול של הדרקון והאש – מחשה מאוד מעניינת. אהבתי 🙂
זיוה, איזה יופי של פוסט, הזכרת לי את החיפוש (והמציאה) שלי אחר פנס הרחוב המודלק בשמן, בפראג. נשתמרו שניים מהם ואני "ביקבקתי" אותם מכל עבר. כיף לקרא אותך, מרגישים כמעט כמו פוסעים בתוך טביעות הרגל שלך צעד אחר צעד והצילומים נהדרים.
תודה רבה, ניני. שמחה למצוא שותפות לאהבות דומות. כשאטייל בפראג אחפש את פנס הרחוב שלך. לא תאמיני אבל טרם הייתי.