טיול לאורך נחל ציפורי ושיחה עם טל רטנר מ"רשות ניקוז ונחלים קישון" על סביבה, קהילה ושיקום נחלים
נחל ציפורי זורם בפיתול חד סביב הגבעה. במרחק לפנינו, על המדרון מעל לנחל, צועד עדר פרות. שני רועים צעירים מובילים אותו. השמש השוקעת צובעת בזהב את הגבעות במרחק. פרה שהתעכבה והזדנבה מאחור חוצה את הנחל מתחת לענף המשתוחח על פי המים. לרגע נדמה לי הנוף הזה כמו ציור של ג'והן קונסטבל, ורק הלכלוך מזכיר שכאן זה לא אנגליה. כמה חבל, כי באמת רק זה בלבד מפריד מהשלמות.
ולמרות זאת אני רוצה לספר שעבודת שיקום ופיתוח גדולה ויפה נעשית לאחרונה לאורך נחל ציפורי. טיילתי בחודשים האחרונים בכמה קטעים שלו והתפעלתי מאוד מהנוף המשתנה, מהמפגשים שהוא מזמן לאורכו ומהמחשבה הרבה שהושקעה בפיתוח שלו. למעשה, חזרתי אליו לעוד קטע ועוד אחד בזכות תחושת הגילוי שחוויתי בו.
הנחל נובע בהרי נצרת בקרבת הכפר ריינה, ניזון מעיינות ציפורי, מעין יבקע ומעיינות נוספים, ונשפך אל נחל קישון ליד כפר חסידים. לאורך חלק ניכר מדרכו הוא זורם בתוואי כמעט שטוח ועל כן מתחתר לעתים בפיתולים. במסגרת עבודת הפיתוח שנעשתה באגן של הנחל נבנתה בכמה קטעים שלו טיילת נגישה המשמשת תושבים ומטיילים.
נוף הנחל המשתנה
בתחילת החורף טיילתי בשני קטעים של הטיילת החדשה המתחילים בחניון מטיילים שבין הסוללים לשמשית. האחד הוא מסלול מעגלי אל חורבת שמשית בכתף הדרומית של נחל ציפורי, קרוב לנקודת המוצא שלו. הטיילת כאן אינה מלווה את הנחל, אך זהו מסלול חורף יפה בין עצי החורש, פרחי העונה ושרידים של התיישבות קדומה.
הטיילת היוצאת מהחניון מערבה מלווה את הנחל לאורך כמה ק"מ. היא עוברת לרגלי אלון הגליל ומגיעה עד כעבייה. נוף השדות פרוש לפנים. הנחל בקטע הזה נראה לי כמו תעלה. ההליכה נעימה. הנוף פתוח. הלכנו כברת דרך וחזרנו חזרה.
בתקופה האחרונה טיילתי בשני קטעים באזור המערבי של הנחל והחוויה היתה שונה. הנוף הוא נוף הגליל התחתון אך בכל קטע של הנחל מצפות הפתעות אחרות. גם התושבים והמטיילים שפגשנו לא נראו כשכפול של עצמנו אלא היו מכל קצות החברה הישראלית.
הטיילת של כעבייה
ההפתעה הגדולה שלי היתה כשטיילתי לבד בשיא הקיץ בקטע הטיילת שלרגלי הכפר כעבייה. הגעתי במקרה. נסעתי בכביש העובר בכפר בדרכי לקיבוץ הרדוף. בנקודה מסוימת הכביש חוצה את נחל, ובזווית העין קלטתי את הטיילת. החלטתי לעצור להליכה קצרה ופגשתי עולם אחר.
כעבייה הוא כפר בדווי בעיקרו המכיל התיישבות של שלושה שבטים (כעבייה, טבאש וחג'ג'רה) על גבי הגבעות סביב הנחל. הטיילת עוברת בין הנחל לחלקות של אנשי הכפר. בצדה אחד המים זורמים בין צמחיית הנחלים העשירה. פרפרים מרחפים סביב. עצים מצלים על הנחל ואחדים מהם מרכינים ראש או ענף מעל למים. בצל העצים מוסדרות פינות ישיבה יפהפיות. מדי פעם מנצנצות דוגמאות פסיפס צבעוניות באחת מפינות השביל. בצדה האחר של הטיילת רואים בוסתנים וחלקות גן או מטע של אנשי הכפר.
הגינות והחלקות של החקלאים אינן דומות במאום לחקלאות המוכרת לי של שדות רחבים הנפרשים עד קצה האופק. החלקות לא גדולות והגידולים מגוונים: עצי זית, רימון ותאנה, וביניהם גדלים לעתים ירקות גינה: פלפלים אדומים, קישואים, חצילים ועוד. לפעמים שיח פורח מהווה גבול בין השביל לגן או למטע. זו תרבות חקלאית אחרת. נפתח לי עולם. שאלתי את עצמי אם יתכן שזו דוגמה לנוף הארץ ישראלי מהימים שקדמו למדינת ישראל, ופתאום הרגשתי תחושת צניעות אל מול התרבות האחרת.
אנשי השביל בפסיפס על הקיר
כל כך נהניתי ללכת בטיילת שהמשכתי עוד קצת הלאה לכיוון אלון הגליל. בשעת הבוקר שבה הלכתי פגשתי בשביל בעיקר רוכבי אופניים, ובחלקות החקלאיות ראיתי פה ושם את אנשי המקום בעבודתם. הנוף החל להשתנות ולהיפתח. שדה פרחים גדול ומטע רימונים נפרשו על הגבעות בצד הנחל.
על מבנה אבן נטוש ראיתי כתמי צבע שהתגלו מקרוב כעבודות פסיפס מקסימות המתארות את אוכלוסיית השביל. התחלתי לחזור כי מזג האוויר התחמם ובקיץ צריך להיזהר מהשעות החמות, אבל כל כך התפעלתי ממה שראיתי שהחלטתי לחקור אודות המיזם של הטיילת והחזון של פיתוחה.
חיטוט ברשת ובירור קצר הובילו אותי אל טל רטנר מרשות ניקוז ונחלים קישון שאחראית על הקשר עם הקהילות במרחב שבו פועלת הרשות. טל נענתה לשוחח אתי ושאלתי אותה כמה שאלות. מכאן והלאה הפוסט מתנהל בצורת ראיון.
ראיון עם טל רטנר
מה עושה רשות ניקוז ונחלים קישון?
הרשות אחראית על מניעת הצפות וגם על שיקום הנחלים. בעבר התפקידים נתפסו כמנוגדים, והיום מבינים שהם משלימים זה את זה. כדי להשלים את התמונה ולפעול בשותפות עם מי שחי בסביבת הנחל ולמענו, אנו יוצרים חיבורים של היישובים והקהילות אל הנחלים. אנשים מהקהילות השונות נפגשים לאורך הנחל ומתחברים דרך המרחב המשותף שהנחל מייצר.
איך נעשה תהליך החיבור אל הקהילות שלאורך השביל?
לעתים אנו יוזמים את החיבור ורותמים את הקהילה אל משאב הטבע הסמוך לה, ולעתים היזמה צומחת מהקהילות עצמן.
דוגמה לכך היא היזמה של אנשי אלון הגליל וכעבייה טבאש חג'גרה. אנשים מיישובים לאורך הנחל היו פוגשים אלה את אלה על השביל, והחלו להגיע אלינו פניות על רצון להעמיק את המפגש ולעשות משהו ביחד למען הסביבה והנחל.
הפעילות שגיבשנו ביחד עם התושבים כללה שלוש קבוצות שעסקו בהיכרות וביצירה משותפת של פסיפסים: קבוצה אחת של נשים ושתי קבוצות של בני נוער בגיל שונה. בקבוצת הנשים החיבור היה טבעי, ומהר מאוד התלוו לעבודת היצירה גם שיחות, פיקניקים וארוחות משותפות. תוצרי העבודה, שולבו בפיתוח הנחל וניתן לפגוש בפסיפסים בטיול לאורך הנחל. את עבודתן הנחתה דליה גרוסמן, אמנית פסיפס המתמחה בפרויקטים של פסיפס קהילתי.
קבוצות הנוער, האחת בגיל חטיבת הביניים ואחת של תיכוניסטים, הודרכו ע"י העמותה למנהיגות ישראלית משותפת ומדריכי רשות ניקוז ונחלים קישון. בנוסף ליצירת הפסיפסים הם עסקו בפעילויות מחברות ומקרבות כמו "או.די.טי" (Out Door Training) – פעילות שטח העוסקת בגיבוש ומוטיבציה.
הערך שבעשייה הזאת היה משולש: היכרות, תרומה לסביבה ויצירה של פסיפס כמטפורה לפסיפס התרבויות של השביל.
בקיץ כיף לקפוץ למים. האם המים של נחל ציפורי ראויים לרחצה?
נחל ציפורי ניזון אמנם ממי מעיינות אבל מוזרמים אליו כיום גם מי קולחין. יש תכנית לטפל במוקדי הזיהום בשותפות עם רשות המים, המשרד להגנת הסביבה ותאגידי המים והביוב. הנחל כיום אינו נחל לרחצה ובוודאי שלא לשתייה.
מי אחראי על הניקיון מהפסולת הרבה שמשאירים המטיילים?
חלק מהחניונים שמהם יוצאים אל הטיילת נמצאים ביישובים שלאורך הנחל והאחריות עליהם היא של הרשות המקומית. את הנחל וסביבתו מנקים מתנדבים אשר מאמצים לאורך זמן אזורים בנחל במסגרת פרוייקט "מהפח". בנוסף, מפעילה רשות ניקוז ונחלים קישון קבלנים, במיוחד בעת האחרונה עקב ריבוי מטיילים, ובהתאם, גם ריבוי פסולת.
אחת המטרות של שיתוף הקהילות היא ליצור את המוטיבציה לשמור על הקיים. ובאמת, במקומות שבהם התקיים פרויקט בשותפות עם הקהילה המקומית ניכר הרצון לשמור על משאב הטבע. למשל, לאחרונה התקיים מבצע לאיסוף אשפה בנחל. את המבצע יזמו והובילו סאלם ועאדל חלדי מכעבייה, בעלי המיזם אירוח כפרי אבו עאטף בשיתוף עם תופעת טבע ובתמיכת המועצה האזורית זבולון. התקווה היא שהמודעות תגדל והקהילות יראו את עצמן כאחראיות.
נחל ציפורי – מודל מעורר השראה לשיקום מרחב נחל
בעוד אני מנסה לקפוץ לשאלות הבאות טל מחזירה אותי אל נחל ציפורי ומספרת שפרויקט הנחל זכה השנה בתחרות לשיקום מרחב נחל. לקראת סוף 2019 יצא קול קורא לשיקום מרחב נחל. רשויות ניקוז ונחלים מכל הארץ ניגשו למכרז ורשות אגן הקישון הגישה לתחרות את תכנית השיקום והפיתוח של נחל ציפורי.
בתכנית שהוגשה כתבה הרשות את הטקסט הבא:
"אגן הציפורי ישמש ליבה ירוקה של ערכי טבע ונופי מורשת, הקושרים את מטרופולין הרי נצרת ומטרופולין מפרץ חיפה ומהווים 'חצר קדמית' עבור למעלה מ-2 מליון תושבים ומבקרים. מרחב מכיל ונגיש למגוון קהילות ודתות, קבוצות גיל, מגדרים ובעלי צרכים מיוחדים המקיים חיי קהילה מבוססי מרחב נחל… תוך איזון בין צורכי האדם וצרכי הסביבה."
לשלב האחרון של התחרות הגיעו ארבעה נחלים ולקראת סוף יולי התבשרה הרשות שפרויקט נחל ציפורי זכה.
באלו פרויקטים נוספים מטפלת הרשות ומה התכניות לעתיד?
הרשות מטפלת בכל האגן של נחל קישון הכולל את כל יובליו, מהרי נצרת ועד למפרץ חיפה. זהו מסדרון אקולוגי גדול וביחד עם האגן של נחל חרוד הנשפך לירדן (ושייך לרשות אחרת) זה מסדרון אקולוגי רציף החוצה את ישראל לרוחבה, מהירדן ועד למפרץ חיפה.
- מתבצע פיתוח לאורך נחל קישון והתכנית היא ליצור נחל רציף ומשוקם עם שרשרת פארקים לאורכו.
- רשות ניקוז ונחלים קישון מפתחת גם את אזור אגם ברוך שבלב עמק יזרעאל. הכוונה היא להגדיל את שטח האיגום כדי למנוע הצפות במפרץ חיפה. זו תכנית שכוללת גם פארק אקולוגי – הידרולוגי שמטרתו להשיב את בתי הגידול שהיו באזור כשעוד היה ביצתי. הפיתוח טרם הסתיים וכרגע אזור האגם אינו פתוח למבקרים.
- יש פרויקטים שביצועם כבר הסתיים כמו מעין עדעד ליד היוגב ונחל צבי היורד לעמק יזרעאל ממגדל העמק. פרויקט מעין עדעד נעשה בשיתוף עם קהילת היוגב, ופרויקט נחל צבי בשיתוף בתי ספר באזור.
- בתכנית לשקם את נחל תל עדשים שתחילתו ליד דברת ונשפך אל הקישון.
- גם הפרויקט של נחל ציפורי נמשך.
אני מאוד מודה לטל רטנר על השיחה הזאת. מאוד משמח בעיני הנושא של שיקום הנחלים ואגני המים בישראל ושמחתי להכיר את הנעשה בתחום זה במרחב של מגורי. אני חוזרת כעת אל קטעי הטיילת שבחלקו במערבי של הנחל.
בחזרה אל השביל
אל הקטע המערבי ביותר יצאתי עם המשפחה בשעת ערב. הגענו בשתי מכוניות. השארנו מכונית אחת בחניון הסמוך לטחנת הנזירים ואחת בכניסה לכפר ראס עלי. האמת היא ששני החניונים האלה קרובים למדי וההליכה ביניהם קצרה, אבל אנו הולכים לפנות ערב וכשמסיימים טיול לקראת החושך זה עוזר לסיים את הטיול בקלות רבה יותר.
התחלנו במבנה טחנת הקמח העתיקה הנקרא "טחנת הנזירים". גלגלי הטחנה היו מופעלים בעבר על ידי מים שהובלו באמה מעין יבקע. המנזר הכרמליתי קנה אותה במאה ה-19 מאת משפחה דרוזית משפרעם כדי לייצר לעצמו ערוץ הכנסה נוסף. הנזירים שיפצו את אמת המים והפעילו את הטחנה במשך עשרות שנים.
ליד מבנה הטחנה יש כרי דשא רחבי ידיים ובשעת אחר הצהרים המונים בילו שם. הילדים התרחצו במים חרף העובדה שהמים אינם ראויים לרחצה, אך נראו מאושרים. ערב רב של אנשים היה שם מכל רחבי האזור.
הקטע המרשים של הנחל – סביב תל עליל והכפר ראס עלי
מהטחנה המשכנו מערבה לקטע דרך שבו הנחל מקיף בפיתול חד ומרשים את תל עליל אשר עליו יושב הכפר ראס עלי. יפה ללכת לאורך הנחל אך מהטיילת אין רואים את מלוא הפיתול. כדאי לדעת שניתן להשקיף על פיתול הנחל הזה מנקודת תצפית גבוהה ומרשימה ב'שביל אוהד' המקיף את היישוב נופית הסמוך. בשביל אוהד טיילנו כחודש לפני כן.
הפעם הלכנו לאורך הנחל וכשהתרחקנו מטחנת הנזירים והתקרבנו אל התל פסקה באחת המולת המטיילים ושקט השתרר מסביב. הנוף נהיה שליו כל כך. משמאל היה התל, ומימין חלקות שדה ובהן גידולים שונים. צבעי הערב היפים צבעו את היער המכסה את הגבעות במרחק. זהו המקום שבו דימיתי את הנוף לציור ומצמצתי כדי להתעלם מן הלכלוך.
אציין שחלקים רבים של הנחל שמורים ומטופחים, ונראה שכאן, בקטע הזה באופן מיוחד, יש עוד עבודה לעשות. הפסולת כאן היא לא רק של מטיילים. גם גרוטאות גדולות מושלכות כאן אל הנחל, והפרות מאוד מלכלכות את השביל. ועדיין זה קטע מאוד יפה של הנחל ושווה להכיר.
הפתעה בקצה השביל
רגע לפני החושך עוד היינו בפיתול הנחל ופתאום ראינו סוכת גפנים יפה ומוארת. ניגשנו לברר מהו המקום הזה ופגשנו את אניס ונאוול ברהום, תושבי שפרעם שהקימו במקום מעין חניון דרכים כדי לקיים בו את פעילות העמותה – בית האור למעשה חסד.
את העמותה הקים אניס, ובסוכה שעל שפת הנחל הוא מארח בני נוער, עורך להם פעילויות ומדבר אתם על דו-קיום. לרוב הוא מקבל קבוצות באמצעות הכנסייה בשפרעם אשר מפנה אליו את הנערים. מטבע הדברים לרוב הם נוצרים אך הוא מקבל גם קבוצות מעורבות וקבוצות מכל הדתות כולל חיילים. אניס מקבל לטיפולו גם בני נוער וצעירים בסיכון וכל אדם אשר נקלע למצוקה.
בני הזוג קיבלו אותנו במאור פנים והפצירו בנו להתארח אך הסברנו להם שעלינו להגיע לחניון בראס עלי לפני שיהיה חושך מוחלט.
קרדיט לכל מי שציינתי לאורך הפוסט
רשות ניקוז ונחלים קישון (דף הפייסבוק)
רשות ניקוז ונחלים קישון (אתר האינטרנט)
.
דליה גרוסמן – אמנית פסיפס המתמחה בפרויקטים קהילתיים (דף הפייסבוק)
דליה גרוסמן (אתר האינטרנט)
.
אירוח חקלאי אבו עאטף נחל ציפורי
.
תופעת טבע – חילוץ, שיקום, איתור, טיולים (דף הפייסבוק)
תופעת טבע (אתר האינטרנט)
.
בית האור למעשה חסד (אתר אינטרנט באנגלית, גרמנית והולנדית)
הוראות דרך
אם אתם מטיילים בהרכב אינטימי עם מכונית אחת ניתן לבחור קטע וללכת בו הלוך ושוב.
חניונים לצאת מהם אל אחד מקטעי הדרך, מכיוון מזרח למערב, יש במקומות הבאים:
חניון המטיילים שבין הסוללים לשמשית
נמצא על כביש הגישה לשמשית ורואים אותו מהכביש. ניתן לצאת ממנו אל מסלול מעגלי סביב חורבת שמשית או מערבה לכיוון אלון הגליל וכעבייה. לכניסה אל המסלול הזה יש לחצות את הכביש.
חניון ליד בית הקברות של כעבייה
הכביש העובר בכעבייה שמספרו 7626 חוצה את נחל ציפורי בנקודה אחת. יש מקום חניה לא גדול בנקודה הזאת. אני חניתי שם, אבל אם המקום תפוס ניתן להתקדם בכביש לכיוון הרדוף. מיד לאחר ההצטלבות עם הנחל הכביש מטפס בעיקול חד בעלייה. לאחר העיקול יש שטח חנייה גדול מאוד שבצדו האחד נמצא בית קברות ובצדו האחר מצפור המשקיף על הנחל עם הרבה שולחנות קק"ל.
לצערי הרב בשני ביקורי במקום הטינופת היתה בלתי נסבלת ולא אמליץ על פיקניק במקום, אבל זהו מקום חנייה מצוין. אפשר לרדת מכאן לנחל, ללכת מזרחה בטיילת שלרגלי הכפר (הקטע שהתאהבתי בו) והלאה לכיוון אלון הגליל, או מערבה אל עין יבקע.
חניון ליד מעין יבקע
כתבו בוויז "עין יבקע". אל המעין מובילה דרך עפר משובשת אך עבירה למכוניות. המרחק מכעביה לא רב (כ-700 מ'), ואפשר להגיע גם ברגל. המעיין עמוס מאוד בקיץ.
בין כעבייה לטחנת הנזירים עדיין אין טיילת. אולי תהיה בעתיד. יש דרך עפר שאפשר ללכת בה אבל אני פחות ממליצה עליה (אם בכל זאת רוצים, שימו לב שהכניסה אליה היא מהכביש ולא מהמעין). אפשרות שעשויה להיות טובה היא הליכה בקטע במקטע של שביל ישראל העובר בין עין יבקע לטחנת הנזירים. הדרך מטפסת תחילה מהמעין אל נקודה גבוהה מעט מהנתיב של הנחל. זה נראה לי מסלול חורף יפה ואני מקווה לנסות אותו בעתיד.
חניון ליד טחנת הנזירים
כתבו בוויז "טחנת הנזירים". מראס עלי יוצאת דרך עפר עבירה למכוניות אל טחנת הנזירים. מהטחנה ניתן לצאת מערבה לכיוון תל עליל (המסלול שתיארתי) או מזרחה על דופן ההר בנתיב של שביל ישראל אל עין יבקע.
חניון בכניסה ליישוב ראס עלי
כתבו בוויז "ראס עלי". החניון נמצא בכניסה לכפר. ניתן לצאת ממנו להליכה קצרה אל טחנת הנזירים או להליכה מערבה לאורך פיתול הנחל עד לטחנת הקמח של ראס עלי הנקראת גם "טחנת עליל".
אנחנו לא הגענו ממש עד אליה אלא עד לסוכת הגפנים של "בית האור למעשי חסד". משם אפשר להמשיך עוד קצת עם טיילת הנחל עד לטחנת הקמח העתיקה או לקצר את הדרך לראס עלי בדרך עפר העבירה גם למכוניות.
כשמטיילים במכונית אחת, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לחנות בראס עלי, לגשת לראות את טחנת הנזירים (המרחק קצר) ואז לצאת מערבה על פיתול הנחל.
קפה ועוד בקרבת המסלולים
קפה 79 בכניסה להסוללים – עגלת קפה היושבת בגבעה מקסימה הצופה לסביבה
"מקום יפה לקפה" בכניסה לראס עלי. לא ניסיתי.
.
קיבוץ הרדוף: במרחק קצר מהחניון של כעביה נמצא קיבוץ הרדוף ובו מסעדה צמחונית, גן אחים, החנות היפה של המרכז השיקומי חירם והמרכז לחקלאות אורגנית (לביקור בתיאום מראש). על כל אלה כתבתי כאן.
.
אצל שמשון בחצר: אם אתם מטיילים בכעבייה, ואתם חבורה או משפחה גדולה שרוצה לחגוג ביחד או לנוח ואפילו ללון במקום מיוחד – כדאי שתכירו את האורחן בטבאש (אחד השבטים של כעבייה) אצל שמשון בחצר. על החאן ועל סיפורה של המשפחה המתגוררת במקום כתבתי בעבר בבלוג. במרחב הקרוב יש הרבה מה לעשות. הפירוט מופיע בפוסט שכתבתי על האורחן הנחמד.
נחל ציפורי כמיקרוקוסמוס של החברה הישראלית
בטיולי הערב המשפחתיים שלנו בשבילי הגליל התחתון אנו פוגשים אוכלוסייה מגוונת ובעיני זה אחד הדברים המשמחים בחוויה הזאת. בטיולים שערכנו בהר צ'רצ'יל ליד נצרת ובהר טורעאן (אפשר לקרוא עליהם כאן) פגשנו אנשים שהולכים ורצים דוברי עברית וערבית. נחל ציפורי מאפשר מגוון פעילויות, אם לספורט ואם לטיול ובילוי ליד המים. לאחרונה מתחדדת בי יותר ויותר התודעה שטיול הוא לא רק בין נופים אלא גם בין אנשים. יש משהו קל, פשוט ומחבר בטיול, וזו פשוט הזדמנות לחייך, לומר שלום ולשבור מחיצות.
והכי חשוב: אם יש לכם עדכונים מהשטח או תיקון למידע – אשמח אם תכתבו לי.
סיפור מעניין ומרומם נפש סיפור הנחל הזה. הוא מחבר גם בין אנשים בזמננו וגם בין תקופות בעבר כי היתה שם התישבות לצידו. משמש לשמוע שיש השקעה רבה הן בשיקומו והן בחיבור בין הקהילות. עשית לי חשק גדול לטייל לאורכו. מה האורך הכולל שאפשר לטייל לאורכו ?
אני שמחה שהתרשמת כך. טיילת הנחל לא רציפה. הקטע שבין הסוללים/שמשית לקצה הטיילת בכעבייה הוא להערכתי כשבעה ק"מ. עוד לא הלכתי לכל אורכו ומקווה לעשות זאת כשמזג האוויר יתקרר קצת. הקטע שמטחנת הנזירים מערבה כולל פיתול הנחל המקיף את תל עליל הוא כשלושה ק"מ. מקווה שאני לא טועה. אלו סדרי הגודל. אשתדל לברר. בין לבין אין טיילת . אפשר ללכת בשביל ישראל המתרחק מעט מהנחל על גבי המדרון או בשדרך כבושה לאורך הנחל שכרגע אני לא ממליצה ללכת בה (ניסיתי קטע). מקווה שיטפלו גם בקטע הזה בעתיד.