בין כל השכונות של אתונה אהבתי במיוחד את פסירי (Pssiri), שבה גם מצאתי דירת Airbnb וביליתי בה שבוע בחודש דצמבר. העין לא נחה לרגע בשכונה הזאת. קל להבחין בין החנויות של תושבי השכונה הוותיקים, המגובבות, המציגות חבלים, כלי ניקוי וכל מה שצריך לבית, לבין החנויות האפנתיות שנכנסו לשכונה שמוכרות דברים יפים וכל מה שלא צריך. בבוקר מתנהלים בה חיי מסחר, בצהריים המסעדות מתמלאות, ובלילה הברים והטברנות הטובות באתונה בפעולה. ובתוך כל זה הגרפיטי ואינסוף הציורים והשרבוטים על הקירות. הכל ביחד – מרקם צבעוני ומרתק של אנשים, אסתטיקה, אוכל ומוזיקה – תמצית יוונית מרוכזת.
שכונה מעורבת
זו שכונה שכל אזור בה הוא מיקרוקוסמוס בפני עצמו. רחוב אווריפידו (Evripidou) הוא צבעוני, ריחני ומלא בחנויות תבלינים, מוצרי מזון, שמן זית ומוצריו. לא רחוק משם, סמוך לדירה שבה לנתי, רחוב Sapfous נראה כממלכה של מהגרים מפקיסטן המנהלים את חייהם בבועה קטנה משלהם. יש ברחוב מסעדה הודית-פקיסטנית וחנויות לבגדים זולים ולצרכי הבית. וממש בשכנות, בכתובת Pl. Theatrou 2, נמצאת אחת הטברנות הנחשבות בעיר – Klimataria, שבה מופיעים הרכבים מוזיקליים איכותיים. ניגודים זה שם המשחק.
מהגרים מהאי נקסוס
גם בעבר התיישבו בפסירי מהגרים. הם הגיעו מאזורי הפריפריה של יוון ובמיוחד מהאי נקסוס. עד היום יש קשר מיוחד לפסירי עם תושבי האי, ובימים שלפני חג הפסחא (מרביעי ועד שבת) מתקיים בשכונה שוק של תוצרת מנקסוס. השנה (2019) מ-24.04 עד 27.04. חג הפסחא עצמו חל ביום ראשון 28.04.
בעבר היו מביאים את הכבשים כשעודן בחיים. אנשים היו בוחרים כבש, והמסכן היה נשחט במקום. כיום השחיטה במקום אסורה, ומהאי מגיעות על גבי המעבורת משאיות עם פריזרים גדולים ובהם גבינות עזים ובשר.
בשוק של חג הפסחא לא הייתי אבל ברחוב אווריפידו אפשר למצוא תוצרת מהפריפריות של יוון. תאהבו או לא תאהבו, הבשר הוא אלמנט חשוב במסורת ובתרבות האוכל, וזה למרות שאני אכלתי אוכל צמחוני מצוין ומגוון באתונה וגם בפסירי.
עבר אנרכיסטי
באחד מאתרי האינטרנט קראתי את הסיפור הפיקנטי הבא:
רוב המתיישבים החדשים שהגיעו בעבר לפסירי השתלבו בחיי העיר, אבל באופן טבעי, כמו בכל גל הגירה, היו גם כאלה שהתקשו בכך והתגלגלו אל עולם הפשע. במאה ה-19 בלטה במיוחד קבוצה אחת שפעלה בשכונה. חבריה סיגלו לעצמם הופעה אחידה. הם לבשו מכנסיים צמודים ונעלו מגפיים עם שפיץ חד ועקב גבוה. הם גידלו שפמים גדולים, לבשו ג'קט שהסתיר את הנשק והתהלכו עם יד אחת מחוץ לשרוול. הקבוצה שלטה בשכונה הלכה למעשה.
בשנת 1893 החליט ראש הממשלה לעשות לזה סוף והורה למשטרה לפעול. חברי הקבוצה נאסרו ונשקם הוחרם. השפיצים של מגפיהם נקטמו, שפמיהם גולחו ושרוולי הג'קט שלא היו בשימוש נגזרו. החבורה נשלחה מושפלת הביתה ומרוב בושה חדלה מהמעשים העברייניים.
יש עוד סיפורים ועדויות מהתקופה, למשל על תחרויות השלכת אבנים בין חבורות מפסירי והשכונות הסמוכות. אבל כל זה שייך למאה ה-19 וכבר שנים רבות שפסירי היא שכונה שקטה ובטוחה. במאה העשרים התפתחו בה טברנות שבהן פרחה מוזיקת הרמבטיקה. הזמרים שרו על אהבה, גלות, כאב, עוני וסמים. אלו הם השירים המושרים בטברנות גם היום.
את המידע למדתי מהבלוג/אתר של Matt Barrett שמכיר את יוון לעומק וכותב עליה כבר למעלה מעשרים שנה. כשהוא נמצא באתונה הוא משתכן בפסירי. הנה מה שכתב על השכונה:
האזור התיירותי
היות שאנו כולנו מבקרים באתונה כתיירים – הנה כמה נקודות ציון תיירותיות:
כיכר אירון (Iroon)
היא הלב של אזור הבילויים. על קיר גבוה המתנשא מעליה, מתנוסס ציור קיר ענק ממדים. הצחוק הולם את אווירת החגיגה המתמדת. את המשבר הכלכלי שהיכה ביוון ניתן למצוא כאן רק בציורי הגרפיטי ברחוב. צילמתי את הכיכר בשעת בוקר, אבל זה קצת חטא כלפיה כי החל מהצהרים היא הומה. אני עצמי הגעתי לאתונה בשעת צהרים. השתרכתי עם הטרולי שלי דרך הכיכר אל הדירה ששכרתי, ומיד התאהבתי בפינה האתונאית הזאת.
מדרחוב Agion Anargiron
מהכיכר מסתעפים כמה רחובות. אחד מהם – Agion Anargiron – הוא מדרחוב להולכי רגל שלאורכו מסעדות, ברים וחנויות מעוצבות. זהו הרחוב המטופח והיפה ביותר בשכונה. גם בו יש גרפיטי אבל הוא לא גורע מיופיו של המדרחוב.
סמטת Karaiskaki ובית הקפה Little Kook
ברחוב Karaiskaki המסתעף אף הוא מכיכר אירון נמצא Little Kook – מקום שהוא כולו פנטזיה. זהו בת קפה עם עוגות ומתוקים המעוצב בדקורציה מנצנצת מהאגדות. המארחים שבכניסה לבושים בתלבושת המשלימה את הפנטזיה. המקום מהווה פקק תנועה של צילומי סלפי. תור ארוך משתרך כדי להיכנס פנימה. מי שהגה את המקום הזה הוא גאון שיווק. לאן שהולכים בפסירי, בסוף מגיעים גם לכאן.
באותו הרחוב נמצאת טברנה ששמה 1002 לילות (1002nyxtes), ובה ביליתי גם אני באחד הלילות. הופיעה שם רביעייה נהדרת ששרה וניגנה בשני סוגים של בוזוקי, בגיטרה ובאקורדאון.
רחוב Agiou Dimitriou
בשעות הבוקר אהבתי לשוטט ולחפש ציורי קיר מיוחדים ובדרך ראיתי חנויות יפות. אהבתי במיוחד את החנויות ברחוב Agiou Dimitriou. במס 19 נמצאת החנות 3quarters שבה מייצרים תיקים משאריות של סוככים, חומר העמיד למים. אהבתי את המקוריות ואת הגישה הירוקה. בהמשך יש כמה חנויות שהסחורה נשפכת מהן אל הרחוב. באחת – סלי קש קלועים. בחנות אחרת – קומקומים בכל הצורות והצבעים וכלי קרמיקה יפהפים מגובבים בערמות. אם לא היתה לי מגבלת משקל למזוודה הייתי מעמיסה כלים מהחנות. כל כך זול ויפה. בצמוד לה – חנות המתמחה בעתיקות ובחפצי יד שנייה, ועוד קצת הלאה חנות לחבלים שמעמידה בחוץ דוגמאות לרהיטים ולאהילים קלועים.
גרפיטי ואמנות רחוב
הגרפיטי נמצא בגובה העיניים וגם גבוה מעליהן, על קירות הבניינים הגבוהים. הוא עמוס בשרבוטים אבל ביניהם ניתן למצוא גם ציורים נוגעים ללב, פנטזיות סוריאליסטיות ומגוון גדול של אופני ביטוי. כמו בכל אתונה גם בפסירי אמנות הרחוב לרוב אינה מתנחמדת ואינה עושה חיים קלים לעוברים ושבים.
ניתן להצטרף באתונה לסיורים בנושא אמנות רחוב. רובם מתמקדים בפסירי ובשכונות הסמוכות (מטקסרגיו, קרימקוס, גאזי). נרשמתי לסיור של חברת Alternative Athens ובסופו של דבר לא השתתפתי בו. תחילה הודיעו לי שאין מספיק נרשמים (כולם הולכים לסיורי האוכל?) וברגע האחרון הודיעו שהסיור מתקיים אבל אני כבר הייתי במוד אחר. בכל אופן, חוות הדעת טובות וכדאי לבדוק את האפשרויות ואת שלל הסיורים והחוויות שהחברה הזאת מציעה.
סיורי אמנות הרחוב של חברת אלטרנטיב אתנס
התקווה אבדה אתמול
ברחוב Katsikoqianni מצאתי את הציור העצוב של האיש הלכוד הזה. החתימה על הציור היא WD. כאלטרנטיבה לסיור שוויתרתי עליו חיפשתי מידע על כמה מהציירים ברשת, וזה מה שמצאתי על WD.
זהו קיצור של שם העט Wild Dwoawing שאימץ לעצמו צייר יליד האי באלי באינדונזיה. ווילד דרוינג רכש בארצו השכלה רחבה בתחום האמנות אבל הוא אוהב בעיקר את הזירה של הרחוב ומצייר בארצות רבות בעולם. הבסיס העיקרי שלו הוא באתונה. בכל מקום שבו הוא פועל הוא מנסה להתחבר למקום ולהיות רלוונטי. הוא קרא לציור הזה: Hope dies last.
הציור מכוסה חלקית בציור אחר משנת 2018. זהו גורלם של ציורי רחוב, שגם אם נעשו בידי ציירים מוכשרים ולא כשרבוט סתמי הם חשופים לפגיעה. הרחוב הוא מקום דינאמי. ציור בא וציור הולך. הציור החדש נראה כמעין פנטזיה. השם RUIN החתום עליו מופיע על גבי המון ציורים בפסירי, כולם מאוד סוריאליסטיים ומלאי דמיון ורובם או כולם משנת 2018. יתכן שהוא שחקן חדש בזירה. לא מצאתי אזכורים עליו ברשת.
אוונגארד
בפינה אחרת בשכונה, במגרש עזוב סמוך לרחוב איו דמיטריו, הציץ ראש של קריאטידה – פסל אשה המשמש כעמוד במקדשים מהעת העתיקה – מאחורי שרבוטים וציורי אותיות גסים ההולכים ומכסים אותו. אבל משהו שונה בפני האשה המפוסלת, הקריאטידה. היא ספק פסל של אשה חיה ספק גולגולת. על החתום צייר בעל שם העט "אכילס". האם זהו תיאור מטפורי? האם זו קריאת תיגר? אני משאירה את הפירוש פתוח.
אכילס הוא אמן מקומי עם רקורד גדול של מורלס (ציורי קיר) שיצר באתונה. הוא אחד מאמני האוונגארד הבולטים. מוטיב המאפיין אותו הוא הדגש המיוחד בעיניים של דמויותיו. אם תשאלו אותי, בשם אכילס עצמו יש איזו קריאת תיגר. הוא העקב – "עקב אכילס". ניכר שהקשר שלו לתרבות המקומית חזק.
את יתר הציורים אשאיר לכם לגלות ורק אספר שכשהרמתי את הראש לציורים הגבוהים גיליתי מרפסות גג מטופחות. נראה ששכונת הפועלים הזאת היא כיום מאוד אפנתית לתיירים ולאתונאים.
אם אתם באתונה אני ממליצה לבקר בפסירי ובאזור מונסטירקי השכן ביום וגם בלילה. ואם לסכם את מה שעושים בשכונה – פשוט משוטטים, אוכלים ושומעים מוזיקה טובה. בעיני המרחב של מונסטירקי ופסירי הוא המקום לשוטטות, לגילוי ולבילוי מספר אחד באתונה (עם כל הכבוד לפלאקה היפה והעתיקה).
ורק עוד מילה בנושא הלינה. בעיני זו גם שכונה כיפית ללון בה. הדירה ששכרתי היתה חדשה, נעימה ומקסימה, בקומה רביעית בבניין עם מעלית שהכניסה הראשית שלו נעולה. אבל המיקום בשולי השכונה היה קצת מאתגר לחזרה בשעה מאוחרת בלילה. ושוב – אומרים על אתונה שהיא עיר לא אלימה, ובכל זאת ללכת ברחוב חשוך, ובמיוחד כשמטיילים לבד זה לא נעים. אני מציעה לחפש מלון או דירה קרוב לכיכר אירון.
בחירת אזור הלינה משפיעה על כל חווית הטיול, זה המקום שהופך לבית הזמני שלנו ונראה שאת בחרת בשכונה מעניינת במיוחד. נהנתי לקרוא עוד על אתונה שלך
את צודקת, ליען. התלבטתי אם ללון בפלאקה, באזור שבין סינטגמה לאקרופוליס, או בפסירי. באזור ההוא של הפלאקה יש הרבה מוזיאונים ויש אפשרות בריחה לגנים הלאומיים אם רוצים בקצת שקט. אולי בפעם הבאה. בכל מקרה אלך לבקר שוב את פסירי ואקנה לי תיק בחנות התיקים שהזכרתי. כל כך רציתי ודחיתי עד שבסוף נגמרה החופשה.
פוסט נהדר זיוה. כמו שאר הפוסטים בסדרה על אתונה. מקווה להגיע לשם בקיץ הקרוב…
תודה רבה, גלית. מאחלת לך שתיהני. אם אפשר למתוח את הקיץ ולתזמן לתחילתו או לסופו – נראה לי שיותר טוב.
אהבתי מאוד. איך מוצאים דירות בשכונה האם רק airb&b?
הי אורה. ראשית מתנצלת על האיחור בתגובה. הייתי בחו"ל. גם לבוקינג יש דירות בשכונה ויש גם מלון (אולי אפילו מלונות) קרוב לכיכר אירון
פוסט מהמם… ממש עושה חשק לנסוע. מה זה נקרא ברשותך "שולי השכונה" שלא כדאי לגור בה אם תוכלי לציין מה הרחוב שגרת ומה גבולות הגיזרה היותר נעימה בבקשה
הדירה היתה בכתובת korinis 1. הייתי אומרת שהגבול הוא רחוב Sarri, ולחששנים אפשר להצטצמצם עוד רחוב אחד פנימה לכיוון כיכר Iroon.
תודה גדולה