על הורינו המשותפים ועל הממצאים המופלאים בחבל דורדון בצרפת
בנקיקים ובחגווי הסלע חיו אבותינו הקדמונים. הם צדו לצורכיהם והתמודדו עם סכנות. האם הם התפללו? האם תמיד היה להם די מזון? האם האשימו זה את זה בדלקה או בבצורת? האם הרחיקו במחשבתם מעבר לצורכי הרגע? הרבה מזה אינו ידוע, אבל אנחנו יכולים ליהנות מציורים מרהיבים שציירו לפני עשרות אלפי שנים.
לפני שאספר על הציורים ועל יתר דרישות השלום הקדמוניות שפגשתי בחבל דורדון בצרפת – פתחו רמקולים והפעילו את השיר של הביטלז – Lucy in the Sky with Dimonds. ההקשר מיד יתברר.
לטיול הקדמוני הזה יש כמה נושאים
מי היתה לוסי?
שימפנזה על שתיים
הבדיקות שנערכו בהמשך לעצמות העלו שהשם לוסי הוענק להן לגמרי בצדק, שכן הן היו שייכות לגברת, אמנם דומה למדי לשימפנזה אבל הולכת על שתיים. לאגן של לוסי יש מבנה נשי, ועצמות רגליה דומות לאלו של האדם הנבון. גובהה היה מטר ועשרה בלבד ומשקלה כ-29 ק"ג, ממש כמו של שימפנזה בוגרת. גילה הוערך ב-3.2 מיליון שנה. רגע, בואו נעצור. 3.2 מיליון שנה… כמה אימוג'ים פעורי פה דרושים כדי להמחיש את המספר הדמיוני הזה? איך שרדו העצמות כל כך הרבה שנים? זה בלתי נתפס. תוכלו לקרוא עוד על לוסי כאן וגם כאן (ערכים שונים שנכתבו אודות לוסי בוויקיפדיה) ובעוד המון מקורות ברשת. את הסרטון המקסים למטה יצרו באקדמיה למדעים של קליפורניה.
פגישה עם לוסי
אבותינו הקדמונים – ההורים המשותפים של כולנו
אנחנו מתייחסים כיום אל לוסי וגם לממצאים מאוחרים בהרבה כאל מורשת של כולנו, של כל בני האדם. אף אחד לא מנכס לעצמו את לוסי וטוען שהיא טיבטית, צרפתיה או אתיופית. ב-23.11.16, זמן קצר בלבד לפני שעלה הפוסט הזה לראשונה לאוויר, מלאו 42 שנה לגילויה. באותו יום השתוללו בארץ שרפות. כשאלה הבעירו גם את הדו-קיום השברירי שבין ערבים ויהודים, היה לי נעים להיזכר באבותינו המשותפים, לפני שבנו מגדל גבוה שהתמוטט ופיצל את האנושות לשפות ולעמים.
הימים של אבא-אמא
התקופה הפליאוליתית המאוחרת במחוז דורדון
בקפיצת שפגט אדירה על פני שנות אור אני עוברת מזמנה של לוסי, הזמן של אבות אבות אבותיהם של אבותינו, מיליוני שנה אל תקופת האבן (התקופה הפליאוליתית) המאוחרת בחבל דורדון (או בשמו הנושן – פריגור) שבצרפת. ביחס לזמן שעבר מאז לוסי – תקופת האבן המאוחרת היא כמו התקופה של אבא ואמא, אבל למרות שהתקרבנו מאוד בזמן עדיין אנשים מסתתים כלים באבן ועדיין זה אלפי שנים לפני אברהם אבינו. למי שמעריך את הדיוק אוסיף שהמחקר העכשווי נוטה לראות בלוסי הומניד (המונח המדעי) שהיה בן דודו של ההומניד, אשר ממנו התפתח המין האנושי. אבל הרשימה שלי אינה מאמר אקדמי, אז נעזוב כעת את המונחים המדעיים.
פעם, לפני 17,000 שנים
כ-17.000 שנים לפני זמננו התקיימה במחוז דורדון תרבות מגדלנית, האחרונה ברצף התרבויות של תקופת האבן. היא נקראת מגדלנית על שם סלע מדליין הנמצא אף הוא בדורדון, ואשר התקיים בו רצף של התיישבות מאז ועד למאה העשרים. תפוצתה של התרבות המגדלנית היתה מצפון גרמניה ועד לצפון איטליה ולמרכז ספרד, אולם ריכוז האתרים בדורדון הוא הגדול ביותר והוא מיוחד במינו על פי כל קנה מידה.
אני אוהבת לבקר באתרים פרהיסטוריים כי השאלות על חיי האנשים בתקופה רבות מן מהתשובות וזה מפעיל את הדמיון. איך הם יצרו תקשורת זה עם זה? האם חיו במשפחות? האם היו נאמנים? האמת היא שגם בלי לבקר באתרים ניתן לראות במקומות שונים בחבל דורדון מקומות מסתור שככל הנראה חיו בהם בעבר בני אדם, אבל ביקור באתרים פותח צוהר לעולם מרתק. מתוך השפע עצום הקיים בדורדון בחרנו לבקר בארבעה אתרים שניתן להתרשם בהם מהחיים של התרבות המגדלנית.
סלע סן כריסטוף
מערת לסקו
ידוע שבתקופה המגדלנית בני האדם לא חיו במערות העמוקות אלא בכוכי הסלע, ואל המערות הם נכנסו כדי לצייר. האם זה היה לצרכי פולחן או מטרה אחרת – זו שאלה פתוחה עדיין. כך או כך הציורים במערת לסקו הם מרהיבים. עושר הצבעים ודימויי בעלי החיים הוא עצום. חלק מבעלי החיים צוירו בגובה ולא ברור כיצד הגיעו לשם הקדמונים כדי לצייר. מה שרואים היום הוא לא המקור כי אם העתק שנבנה בהשקעה אדירה של מיליונים. את המערה סגרו בפני הציבור מאז שהתברר שכניסת בני האדם למערה מזיקה ועל הקירות שהשתמרו אלפי שנים החלו להתפתח כתמים ואצות. אומרים שההעתק הוא בדיוק מילימטרי. החל מהעונה הנוכחית (2016) יש במקום מערת העתק חדשה ומרכז מבקרים גדול עם תצוגות מושקעות. המכלול כולו נקרא "לסקו 4".
האהבה הגדולה שלי לציורים קדומים היא מפני שיש בהם ראשוניות וטבעיות שהתאפשרו לפני שמורשת התרבות האדירה יצרה אצלנו את המסננות והפילטרים המונעים מאיתנו לצייר ביד קלה. פיקסו ואמני המאה העשרים עבדו קשה כדי להשיג את האיכויות האלה. קראתי באתר האינטרנט של המערה שבמרכז המבקרים החדש יש חדר העוסק בקשר שבין האמנות המודרנית לאמנות הפליאוליתית. לדעתי זה עשוי להיות מעניין. אם תרצו להשתתף בסיור במערת ההעתק, מומלץ מאוד להזמין כרטיסים אונליין כדי להבטיח את מקומכם באחד הסיורים. אני רוצה להדגיש שבת העשר שלנו נהנתה מאוד מהביקור במערות שבהן סיירנו. במערת לסקו פגשנו גם משפחות נוספות מישראל. בעזרת תיווך גם הילדים יכולים ליהנות.
מערת פון דה גום
המוזיאון לפרהיסטוריה
מה עוד עושים בדורדון?
יש בדורדון עוד המון מערות ואתרים ובהם ממצאים פרהיסטוריים או גאולוגיים (למשל מערות נטיפים).
פירוט של כל המערות בחבל דורדון
"ארץ של 1001 טירות" – ממבצרים ועד לטירות מהאגדות, הדורדון מלא בהם
.
בנוסף לכל אלה, יש אינסוף עיירות עתיקות וכפרים הבנויים מאבן, ובינהם גם "עיירות בסטיד" אשר נבנו בתקופת מלחמת מאה השנים בין צרפת לאנגליה או לקראתה. יש שווקים צבעוניים, נהרות ואפשרויות רבות של שייט מאורגן או בקייק, ועוד ועוד.
.
ולא אמרתי מילה על התיירות בחבל לוט השכן שגם הוא התברך בנהרות המתחתרים לרגלי מצוקים, בתופעות גאולוגיות, בציורים פרהיסטוריים ובכפרים עתיקים. ויש לו גם נכס נוסף: אתר העלייה לרגל המרשים רוקמדור.
למטיילים בתחבורה הציבורית
אל חבל דורדון מגיעים מבורדו או מטולוז שאליהן מגיעות טיסות ישירות מהארץ. אם אתם רוצים לטייל באזור ללא רכב אני מציעה לטוס אל בורדו ולנסוע כשעה וחצי ברכבת אל עיר בשם פריגה (Périgueux), ללון בה ולצאת ממנה ליעדים השונים. ההגעה מטולוז פחות נוחה בתחבורה ציבורית.
אל כל היעדים הפרהיסטוריים שהזכרתי ניתן להגיע מפריגה. מהבסיס בפריגה תוכלו להגיע גם לעיירה היפהפייה ברנטום (Brantôme), לטירת הוטפורט, לעיירה היפה סרלה לה קנדה ועוד. פריגה היא עיר מעניינת בפני עצמה. סיפרתי עליה כמה דברים בקישור המצורף (יש לגלגל למטה).
פרטים נוספים על פריגה ועל האפשרויות סביבה (לגלגל לתחתית העמוד)
פוסטים שכתבו קולגות שלי
על תזונת פליאו
אילת ונציה, שיש לה חנות תבלינים, כתבה בבלוג שלה על תזונת פליאו. למעשה, הרעיון לכתוב על לוסי ועל האתרים הפרהיסטוריים בדורדון צמח משיתוף פעולה בינינו לכתוב על צדדים שונים של הנושא. שתינו כתבנו "פוסטים פליאוליתיים".
פליאו – למה לא, מתוך התבלינים של איילת
.
על טיולים בחבל דורדון
חופשה בחבל דורדון ובעיר היפה בורדו, מתוך הבלוג גברת לוין של ציפי לוין
ביקור בברנטום היפהפייה שבדרום צרפת, מתוך הבלוג גברת לוין של ציפי לוין
לישון בבית בוונציה של הדורדון, מתוך הבלוג לטייל עם גילי של גילי מצא
פוסטים שכתבה שירלי טוקר על אתרים מרשימים בדורדון, מתוך הבלוג פרנקופילים אנונימיים של צבי חזנוב
.
על המוזיאון באדיס אבבה
שבו שמורים שרידי השלד של לוסי, בבלוג אתיופיה שאותו כותבת נועה מרקוביץ'.
אני מזמינה אותך להירשם למועדון החברים של שמתי לב ולהתעדכן בכל מה שחדש.
זיוה יקרה
נהניתי לקרוא. למרות שאני מכירה את סיפורי הדורדון שלך, נראה לי שאת הפוסט הזה פספסתי שפורסם לראשונה. תודה רבה על כל העדכונים. ישמש אותנו לקראת טיול הפסח. אהבתי את הפרק הרחב שהקדשת ללוסי. היא לא סתם סלב. היא אבן דרך חשובה באבולוציה של המין האנושי ונלמדת גם באוניברסיטאות. מרגש שראיתם את בת דמותה. תודה.
אני שמחה שנהנית, איריס. ושמחה גם לשמוע שלוסי היא סלב באקדמיה. לו רק היתה יודעת. חחח…
אני מחכה כבר לרשמים שלך מהטיול הצפוי באביב. מעניין מה תגלי 🙂