על נשים בעתות משבר
סיפור אחד הוא היסטורי שברבות הימים הפך להרואי. הסיפור האחר בדוי מתחילתו ועד סופו אך מבטא מציאות קשה שאין בה כלום מן הגבורה. ואולי דווקא כן, אבל זו גבורה אחרת, גבורה של הישרדות יום-יומית אפורה.
הסיפור ההיסטורי של נשות סולי
לפני כמה שנים טיילתי עם המשפחה בצפון יוון, וביום ארוך של נסיעה מכפרי זגוריה לכיוון מפרץ קורינתוס סטינו מהדרך במיוחד בשביל לעלות להר זלונגו ולנסות להבין מקרוב את הטרגדיה שאירעה בהר לכמה עשרות נשים בשנת 1803. להלן הסיפור מראשיתו:
ב-1630 חיפשו כמה בני משפחה אחת מקום להתיישב בו הרחק מעינם הפקוחה של התורכים אשר שלטו בימים ההם ביוון והכבידו את ידם על התושבים. הם התיישבו בסולי (Souli), אזור הררי המחוז אפירוס, במרחק מה מהחוף הצפון מערבי של יוון, לא רחוק מפרווזה (Preveza). ההתיישבות הפכה לכפר, הכפר גדל, אנשים ראו כי טוב והקימו כפרים נוספים בסביבה. למעלה ממאה שנים אחר כך כבר היתה ההתיישבות הזאת משמעותית ומנתה לפי אחת ההערכות 12,000 איש, שהיו פזורים בכמה כפרים באזור.
כדי לסבר את האוזן יש לומר שבאותה תקופה דווקא חבלי ארץ הרריים ביוון זכו לשגשוג היות שהתורכים לא התערבו באזורים הנידחים. הבידוד עמד כאן לזכות התושבים. כך נבנו בתי מידות ואחוזות יפות בחצי האי פליון ואף בכפרי זגוריה. הנוף היפה והמורשת האדריכלית של אותה תקופה הם אלה שמושכים היום את התיירות אליהם, וכל זה דווקא בזכות הבידוד והתנאים הקשים. אבל אנשי סולי לא זכו לכך. גורלם היה אחר.
.
היחס של השלטון העותמני
התורכים לא אהבו את האוכלוסייה הזאת המקיימת אוטונומיה ואינה משלמת מסים, והשלטון בקונסטנטינופול הורה לחסל את יישובי סולי. פעמיים ניסו התורכים לתקוף את הכפרים אך נתקלו בהתנגדות צבאית. אחרי שני ניסיונות כושלים בהפרש של עשרים שנה זה מזה, הרימו ידיים.
הימים היו גם ימיו של נפוליאון והתפשטותו המהירה היוותה איום על האימפריה העותמנית. נפולאון היה מעוניין לעודד מרידות מקומיות, ועל כן העבירו הצרפתים אספקת ציוד ונשק ליישובי סולי דרך נמל פרגה (Parga). נפשם של התורכים נקעה כשנודע להם שתושבי סולי מקבלים עזרה מבחוץ מידי כוחותיו של נפוליאון.
 |
חוף הים של מחוז אפירוס |
.
התכנית הזדונית של עלי פשה
פשה הגה תכנית חיסול מתוחכמת יותר מזו של קודמיו. הוא הטיל מצור על האזור והביא להחלשת האוכלוסייה. הגברים לא יכלו לצאת מהכפרים לצורך עבודה בשדות או לפעילות המסחר, והאספקה ביישובים אזלה. הסוף הלך וקרב, ובדצמבר 1803 הוחלט לפנות מהיישובים את הנשים והילדים. הנשים חולקו לשלוש קבוצות שיצאו מהכפרים בחשאי. שתיים מהן הצליחו להתרחק ולהגיע למקום מבטחים, ואילו הקבוצה שיצאה לעבר הר זלונגו נחשפה.
 |
 |
.
תגובות של עולם האמנות על הטרגדיה שאירעה בזלונגו
בשנים שלאחר מכן התפרסם הסיפור ברחבי אירופה, והתגובות הולידו כמה יצירות אמנות שעסקו בטרגדיה. המפורסמת שבהן היא ציורו של הצייר הצרפתי ארי שפר, משנת 1827, אשר צייר את מעשה ההתאבדות של הנשים והילדים. הציור מוצג בלובר.
 |
ברבות השנים, בתקופת הקוממיות של יוון, חל על הסיפור ההיסטורי תהליך של גלוריפיקציה ונוצר האתוס של הריקוד. נטען כי הנשים, בקור רוחן ומתוך התעלות הנפש, רקדו ריקוד טקסי-מסורתי לפני שקפצו אל מותן, ואת הילדים הן השליכו תוך כדי ריקוד. שיר פופולרי המלווה בריקוד – מושר ברחבי יוון. השיר נכתב על ידי Dionysios Solomos שגם חתום על ההמנון של יוון. מקהלות בעולם שרות את "הריקוד של זלונגו"
השיר בתרגום לאנגלית:
Farewell sweet life,
and you, my wretched country,
Farewell for ever
Farewell springs,
Valleys, mountains and hills
Farewell springs
And you, women of Souli
The fish cannot live on the land
Nor the flower on the sand
And the women of Souli
Cannot live without freedom
Farewell springs
…
The women of Souli
Have not only learnt how to survive
They also know how to die
Not to tolerate slavery
Farewell springs
פרויקט ההנצחה על הר זלונגו
בשנת 1961 נבנה על ההר מונומנט ענק ממדים כאנדרטה למעשה הגבורה של נשות סולי על ידי האמן George Zongolopoulos. שש נשים מונומנטליות האוחזות בידיהן מייצגות את הנשים הרוקדות. אל האנדרטה שבפסגה מובילות 410 מדרגות. בערך באמצע העלייה יש כתובת גדולה המתארת את הסיפור בקצרה ומציינת שכאן השליכו הנשים את הילדים על הסלעים. הסתכלתי על הסלעים ונחרדתי. לא מדובר בתהום. אני מתקשה אפילו לתאר במילים אלו מחשבות רצו לי בראש באותם רגעים.
האנדרטה בפסגה היתה בשיפוץ. נוף יפה של חוף אפירוס נשקף מלמעלה.
 |
הר זלונגו
|
 |
George Zongolopoulos, הריקוד של זלונגו בין האתוס למציאותלא פלא שהתפתח אתוס של גבורה סביב הסיפור הטרגי של נשות סולי בהר זלונגו. במבט מפוכח של היום לא נח לנו עם אתוסים שכאלה. האם היה בידיהם של אנשי סולי להתנהל אחרת אל מול השליטים העותמניים? האם המיטו על עצמם את האסון בסירובם לשלם מסים או שהקונפליקט וסופו הטרגי היו בלתי נמנעים? אני מרגישה שאין לי היכרות מספיק מעמיקה דיה על המציאות ביוון באותה תקופה כדי לשפוט. מה שברור הוא שההתיישבות בסולי לא היתה קיקיונית ולא היה זה קומץ של קנאים שפרנס את עצמו מגזלת היישובים הסמוכים, כפי שניתן לנחש לאיזו אפיזודה היסטורית אני מרמזת. הם ישבו באזור במשך כמה דורות. ובאשר לנשים – סופר עליהן שהיו מיוחדות גם בחייהן. בשונה מהמקובל ביוון באותה תקופה, בסולי היו שמחים גם בלידתה של תינוקת. יש הרבה מקורות ברשת על "הריקוד של זלונגו". הנה שניים: מקורו של הריקוד לבעלי הסבלנות – המאמר women way מספר על ייחודן של נשות מחוז אפירוס לאורך ההיסטוריה. .כיצד מגיעים אל הר זלונגוחפשו במפה את הכפר Kamarina שבמרחב של Preveza. משם מטפסת הדרך אל ההר. אפשרויות נוספות בסביבה כפי שסיפרתי, אנחנו רק חלפנו באזור, אבל נראה שיש יעדי תיירות לא רעים בכלל לאורך החוף הצפון מערבי של יוון. פרווזה יושבת בנקודה מיוחדת בין המרחב הפתוח של הים האיוני לבין מפרץ גדול הסגור כמעט הרמטית ופתוח אל הים רק בפתח צר. מעט דרומה משם – האי לפקדה, יעד תיירות פופולרי. צפונה מפרווזה נמצאת העיר פרגה (Parga), זו שאליה הביאו הצרפתים את האספקה לכפרי סולי, והיא נחשבת לעיירת נופש יפהפייה. עוד קצת צפונה מפרגה נמצאת Igoumenitsa שממנה יוצאות ההפלגות לאי קורפו הסמוך. מזרחה מזלונגו נמצאת העיר ארטה (Arta) ולה – גשר מפורסם על הנהר ואגם יפה בשם Ziros. גם יואנינה והאתרים שסביב לה (מערת נטיפים, התיאטרון של Dodoni) אינם רחוקים. לסיום הסיפור הטרגי הזה – תמונה קצת יותר אופטימית – מחזה שכיח בטיול אביבי ביוון.  |
האמא של הכלב
הומור שחור
נשים חזקות בחברה הפטריאכלית מטבעה
גברים חלשים
 |
| אביב ביוון |
Facebook Comments