עיניים קטנות, מסתכלות וחוקרות, מציירות לי את כל העולם, פי רי פי פי…
בילדותי היו לי דודים מצרפת. היו מופיעים אחת לשנתיים בערך עם מתנות, שעונים לשני אחי ומחרוזות לאחותי ולי. אמא שלי
ולחופשות הקיץ המתוקות של פעם התעוררתי מוקדם בבוקר, הצצתי במסך (איזה הרגל איום) וראיתי ש-15.08 היום. זה תאריך שתמיד מזכיר
שני מונולוגים, האחד מימיו הראשונים של הרדיו בישראל והאחד מימים של תקשורת צעקנית, האחד מימים של עבודה קשה וחיים פשוטים
אף פעם לא פחדתי בלילה, או שחשבתי כך. הרבה שנים של הגנות, בניית חומות ודרכים עוקפות הסתירו ממני את מה
אני שוחה בכל הכוח. שונית האלמוגים קרובה, אולי רק מטר או שניים ממני, אבל אני לא מצליחה להתקרב אליה. אני
אני כותבת לאנשים:
אני כותבת על המוכר והפחות מוכר. יש לי גם טיפים, ולפעמים הם לא רעים בכלל.
שווה להישאר, לא?
ההרשמה כאן. תמיד אפשר גם לבטלה.
כלי נגישות