הם נבנו במהלך ימי הביניים הארוכים.
קוראים להם בצרפתית: Villages Perchés והם נמצאים באזור האחורי של הריביירה, היכן שההרים מתרוממים. המיקומים הדרמטיים ביותר הם בעורף של ניס ומנטון. "האמנותיים" נמצאים לרוב בגבעות שמעבר לחופים של קניה סור מר, אנטיב וקאן.
מקרוב הם סבך של סמטאות בין בתי אבן גבוהים הבנויים בצפיפות. מרחוק הם נראים כאילו מישהו הניח אותם בראש גבעה, מדרון תלול או שלוחה של הר.
מגיעים אליהם בכבישים צרים המתפתלים במעלה ההר או הגבעה. לפעמים הנסיעה היא היעד לא פחות מהכפר עצמו, והזדמנות לטייל בנוף. חלקם קרובים לערי החוף ומהווים ניגוד מוחלט לאווירה הסואנת בערים ולצד הנוצץ של הריביירה.
אחדים מהכפרים מוכרים ותיירותיים, בחלקם ישבו בהם אמנים במאה העשרים, ובאחרים מתקיימת תיירות צנועה בלבד.
ברשימה שלהלן תמצאו 13 כפרים. כולם נמצאים במחוז של ניס – אלפ מריטים (Alpes Maritimes). הרשימה מתחילה דווקא מהפחות מוכרים, אבל יש בה מאלה ומאלה.
בשטח לוקח זמן לטפס אל ראשי הגבעות והמצוקים.
בפוסט אתם מוזמנים לדלג:
פיון – Peillon
הרימו ראש אל המצוק התלול
אם יש כפר שנראה כמו קן נשרים הנאחז בקצה של צוק זהו הכפר פיון (Peilon). הכפר הקטן נמצא במרחק כעשרים ק"מ בלבד מניס, ומיקומו בגובה פחות מ-400 מ', אך זהו מיקום יוצא דופן וההגעה היא בכביש המתפתל בסיבובים חדים.
במבט מקרוב לא רואים את מה שנגלה לעיניים מרחוק, כשהמראה שלו מתגלה פתאום. רואים את הפלא הזה גם מפיתולי הכביש העולה אליו, אך לא מצאנו מקום לעצור כדי לצלם.
בתי הכפר הגבוהים הצפופים יוצרים מעין חומת הגנה ושומרים על הקרירות בימי הקיץ החמים. הסמטאות צרות, והתנועה בהן היא ברגל בלבד. אין בו אטרקציות מיוחדות לתיירים פרט למלון אחד ולמסעדה La Plaisirs המומלצת במישליין ומחירה חצי או פחות מחצי ממחיר מסעדה עם כוכב. אין חנויות בכפר. את שירותיו הכפר מקבל מהעיירה שבעמק Sainte-Thècle. בכניסה לכפר יש מעט מקומות חניה. פגשנו במקום עוד תיירים אבל הכפר אינו המוני.
בשבת בבוקר הכפר היה מנומנם והמכוניות של התושבים מילאו את שטחי החניה שמחוץ למרכז העתיק. יתכן שלפיון עדיף להגיע באמצע השבוע כשהתושבים יוצאים לעבודה מחוץ ליישוב.
אחרי שהתגברנו על קשיי החניה התחלנו לטפס במדרגות. עלינו דרך גרמי מדרגות ומעברים מקושתים עד לכנסייה שבראש הכפר. בדרך נתקלנו בכמה שלטים המספרים מה היה בבית הזה או הזה. כאן היה התנור הקהילתי או או בניין העירייה העתיק. כשהגענו למעלה ישבנו שעה ארוכה על ספסל ברחבה שלפני הכנסייה לנשום את האווירה.
כשירדנו למטה עצרנו בכניסה לבית העירייה העתיק לקרוא את הטקסט במלואו:
"עד 1944 בניין העירייה שכן בכפר העתיק.
כאן, במהלך משאל העם ב-15 וב-16 באפריל 1860, הצביעו תושבי פיון פה אחד בעד סיפוח מחוז ניס לצרפת".
על הסיפוח לצרפת תוכלו לקרוא בפוסט שכתבתי פינת צרפת איטליה.
פיי (Peille) – הכפר התאום
על פי שמותיהם פיי ופיון הם תאומים. ואם כבר תאומים אז פיי הוא האח הגדול, זה שיצא ראשון מהבטן. בימיו הראשונים, ככל הנראה במאה ה-12, פיון היה שייך לטריטוריה של ה"אח הגדול" פיי. מקור שמותיהם הוא מאותו שורש, ככל הנראה במילה הלטינית 'pel', אחד המונחים למקום סלעי במיקום שולט.
כשמדברים על העבר המשותף של שני הכפרים מדמיינים אולי שכנות. אולם גם היום כשהמעבר בין הכפרים הוא ברכב ולא בחמור, עדיין זו נסיעה ממושכת הכרוכה בפיתולים רבים בירידה מפיון ועליה באינסוף פיתולים בעלייה לפיי.
הכפר פיי יושב בגובה קצת למעלה מ-600 מ' מעל פני הים. הוא נאחז בצורה מרשימה במדרון תלול שמעל לערוץ עמוק. גם פיי ידוע ככפר יפה. יש בו יותר תשתיות מאשר בפיון ועדיין התיירות במקום מוגבלת.
החלטנו לערוך בפיי עצירה קצרה בלבד לצורך תצפית ולהמשיך הלאה. פנינו היו לכפר נוסף והרגשנו שצריך לבחור, אבל מי שיבקר בפיי בוודאי ייהנה. יתכן שיש אפילו קו אוטובוס העולה אליו פעמיים או שלוש ביום מניס דרך העיירה לה טורבי (La Turbie). בקשו לוח זמנים במשרד תיירות בניס או היעזרו באפליקציית התחבורה Ligne d'Azur.
אזהרה! אם אתם נעזרים באפליקציה, שימו לב שיש קווים של רכבת ואוטובוס שבהם נזכרים היישובים פיי ופיון, אך תחנות ההורדה הן בעמק למטה ולא בכפרים העתיקים. לכן כדאי להתייעץ. העלייה ברגל מאוד קשה.
סט אנייס – St Agnes
כפר ים תיכוני גבוה
סט אנייס שוכן על צלע הר בגובה כ-750 מ' בעורף של מנטון. מנקודה מסוימת בכפר, ליד מבצר מז'ינו, יש מבט אל הים התיכון ואל המרחב הפתוח של שתי הריביירות: הצרפתית והאיטלקית. הוא נחשב לכפר הים תיכוני הגבוה ביותר וכמו כן הוא נמנה גם עם רשימת הכפרים היפים בצרפת.
ההגעה לסט אנייס היא מכיוון הכפר פיי או מכיוון מנטון. אנחנו הגענו מפיי ולאחר הביקור יצאנו לכיוון מנטון. חרף הקירבה למנטון זו דרך לא קצרה. הנסיעה בכל כיוון אורכת זמן.
הדרך מכיוון פיי יפה שאפשר להשתגע. היא עוברת תחילה מעל לערוץ העמוק שלרגלי הכפר פיי היושב במדרון שממול, אחר כך עולה למעבר ההרים Col de la Madone בגובה 925 מ', ומשם יורדת לסט אנייס. בירידה ממעבר ההרים אל סט אנייס מתחילים לראות את נופי הים התיכון. בדרך פוגשים המון רוכבי אופניים. הכביש הזה עולה בגובה למעלה מתשע מאות מ' ישירות מהים התיכון. הוא אינו נכנס למסלולי הטור דה פראנס אך מקובל ככביש לאימן של הרוכבים. במעבר ההרים יש שלט "בראבו" לרוכבי האופניים.
הכביש צר מאוד. כמה צר? מכוניות הבאות זו מול זו נאלצות להידחק איכשהו לצד הכביש או לנסוע מעט רוורס כדי לאפשר את המעבר למכונית שממול. כדי לסבר את האוזן, קרוואנים יתקשו מאוד בציר הנסיעה הזה (פיון, פיי, סט אנייס), אבל מדובר ביום טיול יפהפה.
.
כפר פעיל והיסטוריה מהעבר הרחוק והקרוב
בכפר סט אנייס עצמו יש גלריות של אנשים יוצרים ושלוש מסעדות הפתוחות בהתאם לצורכי התיירים, כלומר פועלות ברצף עד אחר הצהרים או הערב פרט לימי סגירה (כל אחת והימים שלה). בנוסף, יש במקום שני אתרים היסטוריים, מהעבר הרחוק והקרוב:
האחד הוא המבצר העתיק החרב אשר הגן בעבר על הכפר. הוא יושב בגובה 800 מ' וההגעה אליו היא בכמה גרמי מדרגות תלולים למדי. אני התנשפתי בעלייה ובתחושה שלי הפרש הגובה הוא למעלה מ-50 מ', אבל אני לא מתווכחת עם המידע שבאתר האינטרנט של הכפר. בדרך הנוף נפתח אל מראות יפים של המרחב, וכשמגיעים לחומה הנוף נפתח גם אל הים. לאורך החומה המקיפה את המבצר יש גן תבלינים בסגנון ימי הביניים. זהו גן צנוע אך הגילוי שלו מזכיר פינת גן עדן בהר הטרשי.
נקודת עניין אחרת היא מודרנית בהרבה. בסט אנייס נמצא אחד מביצורי קו מז'ינו (Ligne Maginot). זהו קו הגנה אשר נבנה בין שתי מלחמות העולם לאורך כל גבולה המזרחי של צרפת. הקו נבנה כאחד מלקחי מלחמת העולם הראשונה ונתלו בו ציפיות רבות, וכזכור הוא אכזב ונפרץ כבר בתחילת מלחמת העולם השנייה. מנקודת המבט שלנו הישראלים אחרי מלחמת השביעי לאוקטובר, זה אולי מזכיר משהו. ניתן לבקר במבצר. שעות הביקור מחוץ לעונה מוגבלות מאוד, ובכלל חשוב לברר תמיד את שעות הפתיחה. הגענו דווקא ביום של פתיחה, אבל האיש שלי, בעל העניין בנושא, אמר שמספיק לו לראות מבחוץ.
.
איך לשלב את הביקור בסט אנייס בתוכנית הטיול
סט אנייס תיירותי יותר מהכפרים פיי ופיון, אך אני קוראת לזה "תיירות במידה". ביקרנו בסט אנייס בשבת, יום של תיירות פנים. בתקופה שבה טיילנו מבצר מז'ינו נפתח למבקרים בימי סוף השבוע בלבד, מה שמכוון מטיילים רבים לעיתוי הזה. אם אתם מעדיפים יותר שקט בואו באמצע השבוע. אפשר לשלב את סט אנייס עם הכפרים פיון ופיי כפי שאנחנו עשינו, ומובטח לכם יום של נוף נהדר. החיבור שאולי הכי מתבקש הוא בין סט אנייס למנטון שהעיר העתיקה שלה מאוד אטרקטיבית. לחלופין, ניתן לשלב את סט אנייס עם הכפר רקוברון קפ מרטין (Roquebrun Cap Martin) היושב למטה. זהו כפר שעולה בהרבה רשימות של המלצות. לצערי הרב אנחנו לא הספקנו לבקר ברוקברון.
קרוס (Carros)
אסתטיקה, אותנטיות ותיירות צנועה
אל קרוס הגענו מפני שהדירה ששכרנו היתה במרחק לא רב ממנו ולמעשה היא משויכת אליו על פי כתובתה. המרכז של הכפר שמור ומאוד מטופח, וניכר שנעשה מאמץ בכפר הזה לייצר תנועת תיירות צנועה. בתי הכפר בנויים בצפיפות סביב הטירה (שאטו) שנשמרה בשלמותה. בפנים מתקיימות תערוכות מתחלפות, לרוב של אמנות, אך שעות הפתיחה מוגבלות ולא הצלחנו לכוון את הביקור למטרה הזאת. לעומת זאת זכינו להשתתף באירוע נחמד.
ביום ההגעה לאזור ראינו בצומת שלרגלי הכפר פרסום ליריד סתיו בסוף השבוע הקרוב, ולפיכך כיוונו את עצמנו להגיע ביום היריד. בשטחה של רחבה גדולה הסמוכה לבתי הכפר נפתחו המוני דוכנים ובהם מגוון של מוצרי האזור ועבודות יד. מהרחבה יש תצפית נהדרת על העמק למטה, אל ההרים שמעבר לו ואל הרכסים הגבוהים של האלפים מרחוק.
המארחים שלנו המליצו על המסעדה Lou Poumpouille – מסעדת פיצות ועוד, אבל לא יצא לנו להגיע. זו לא מסעדה של מזון מהיר. אם רוצים לנסות אותה, כדאי להזמין מקום.
.
שלושה קני נשרים בנוף
קרוס יושב ברכס שמעל לעמק הנהר ואר. בעמק למטה עובר ציר תחבורה ראשי מניס לכיוון צפון. למעלה ברכס יש כמה כפרים עתיקים היושבים בנקודות אסטרטגיות. כשנוסעים למטה בעמק רואים אותם בזה אחר זה כמו קני נשרים הנאחזים בהר: גטייר (Gattieres) הראשון מדרום (כשמגיעים מניס), אחריו קרוס, ועוד קצת הלאה – לה ברוק (Le Broc).
הנסיעה ביניהם, למעלה ברכס, מאוד יפה. על סמך מה שקראתי גם הכפר לה ברוק מטופח מאוד בדומה לקרוס. גם בגטייר יש ככל הנראה כמה פינות מטופחות. הגענו אליו ערב אחד למסעדה Mounta Cala. בחזית שלה התגודדו מקומיים. המסעדה יושבת בכיכר מול מזרקה מעוטרת בפרחים. הארוחה היתה טעימה. מוגש בה אוכל פשוט אך עשוי היטב. מהתרשמות קצרה אני חושבת שמדובר בכפר גדול יותר שהטיפוח בו אינו אחיד.
בכפר לה ברוק חלפנו בנסיעה מבלי להיכנס אליו והמשכנו לכיוון הכפר Coursegoules ולאחר מכן דרומה לאורך הנהר לו (Loup) עד גורדון. זוהי ציר נסיעה שכולו יפהפה. מ-Coursegoules אפשר להמשיך גם לקסטלן ולקניון ורדון.
אם אתם מחפשים שילוב בין נוף לאותנטיות וכפרים לא המוניים שבהם ניתן לחוש את דופק החיים המקומיים, ביקור באחד הכפרים האלה הוא אפשרות מצוינת. כאמור, מניסיוני, ההמלצה היא בדגש על קרוס.
סט ז'אנה – St Jeannet
מרפסת נוף לרגלי המצוק
כשנוסעים מקרוס על גבי הרכס דרומה עוברים בגטייר ואחר כך לרגלי הכפר סט ז'אנה ועוד הלאה – העיירה ואנס. גם בכיוון הזה זוהי נסיעה יפה בנוף. הכפר סט ז'אנה יושב לרגלי מצוק המזדקר לגובה ונקרא בצרפתית Baou de Saint Jeannet. המבט מהכפר הן אל המצוק והן אל הנוף הפרוש לרגליו מאוד מרשים.
בשעת הבוקר שבה הגענו לכפר רחבת המסעדה שבכניסה התמלאה בלקוחות מקומיים וספלי קפה. סמוך למסעדה יש מעקה ולאורכו ספסלים שניתן להתרווח בהם ולשאוף את הנוף. בכניסה אל הסמטאות – דוכן ירקות נפתח. עוד קצת הלאה נמצאת מזרקה ושלטים המפנים אל הכנסייה ואל תצפית פנורמית. רחבת הכנסייה האלגנטית והגישה שממנה אל התצפית הן מכלול קסום ממש. בכיוון אחר שלטים מפנים אל הלבואר, המכבסה העתיקה, ואל ה"באו" – המצוק.
ערכנו בסט ז'אנה ביקור קצר, אך הוא הרחיב לנו את הלב. גם עצירה בסט ז'אנה היא אפשרות מצוינת לחוויה המשלבת בין נוף ואותנטיות. אם אתם לנים בקרבת סט ז'אנה או מזדמנים לסביבה בצהרים או בערב, יתכן שכדאי לנסות את אחת המסעדות: L'ardoise d'Ana או La Table des Baous. שתיהן נראות מוצלחות ומקבלות חוות דעת טובות.
.
טרק מפורסם ויין
התיירים שפגשנו בכפר היו חמושים בתרמיל גב ומקלות הליכה ופניהם היו אל הבאו – המצוק של סט ז'אנה שהוא יעד לחובבי הטרקים. בעיני הנוף היה יפה דיו גם ללא הטיפוס אל המצוק, אבל ניתן לשער שמה שרואים משם לא רואים מכאן. אם אתם בעניין, מדובר ב-400 מ' עלייה בגובה. בואו עם כובע, נעליים טובות, קרם הגנה ומים.
עובדה נוספת מעניינת היא שבאזור של סט ז'אנה יש תנאי קרקע ומיקרו אקלים המאפשרים לגדל גפנים, דבר שאינו אופייני לאזור הריביירה הצרפתית עם פני השטח ההרריים והאדמה הטרשית. בזכות המדרון הדרומי והמצוק המגן מפני הרוחות יש בקרבת הכפר כמה יקבים. אנחנו פחות בעניין אבל לאנשים שמחפשים יקבים לבקר בהם באזור הריביירה זהו אחד המקומות היחידים שבהם ניתן לעשות זאת. בזכות התנאים הייחודיים התפתחה כאן גם שיטה של יישון יין בכלי זכוכית גדולים בתנאי אור וחום השמש.
יקבים בקרבת סט ז'אנה
גורדון – Gourdon
תלוי בין שמים לארץ
גורדון הוא אחד הכפרים המפורסמים בריביירה הצרפתית. הוא יושב על מצוק בגובה 700 מ' בפתחו של קניון הזאב – Gorges du Loup, מוקף במצוקים סביב, והנוף נפרס סביבו בכל הכיוונים. הכפר נמנה עם רשימת הכפרים היפים בצרפת.
בשל האטרקטיביות שלו התפתחו בכפר חיי מסחר ערים והוא מלא במסעדות ובחנויות למזכרות, סבונים, לוונדר, מוצרי האזור ודברים יפים. הכפר מוקף במרפסות נוף רחבות ידיים. בכמה נקודות מול הנוף מוצבים פסליו של הפסל Nicolas Lavarenne המתארים דמויות אדם התלויות בין שמיים לארץ.
גורדון הוא כפר תלוי טיפוסי, אולי הכי טיפוסי, אך בשבילי הוא היה תיירותי מדי ובסופו של דבר הקדשנו לו זמן קצר. בשעת הצהרים שבה ביקרנו בכפר, הוא נראה כמסעדה אחת גדולה. יתכן שעדיף לכוון את ההגעה לכפר לשעת בוקר, לפני בוא ההמונים. אולי גם אני הייתי נהנית יותר.
.
קירבה לקניון הזאב
את הביקור בגורדון כדאי לחבר עם נסיעה סביב קניון הזאב – Gorges du Loup. בדרך עוצרים במפלי Saut du Loup ובמפעל הממתקים קונפיסרי פלוריאן שבכפרון הקטן Pont du Loup. במפעל מייצרים שוקולד וממתקים מפירות האזור. המוצרים שקנינו שם לא הגיעו הביתה. הם נזללו בצד הקפה בערבים שבהם שהינו בדירה באזור.
בנוסף למפעל יש במקום שביל הליכה לאורך הנהר. תראו במקום גם את עמודי הבטון הגדולים שנשאו את קו הרכבת שעבר כאן עד שהופצץ במלחמת העולם השנייה. קניון לו הוא מסלול פופולרי לקניונינג – חוויה המשלבת הליכה במים, קפיצה וגלישה במפלים. אם אתם הרפתקנים או משפחה עם בני נוער, זוהי אחת הפעילויות שכיף לעשות בקיץ.
טורט סור לו – Tourrettes sur Loup
סמטאות שרואים עליהן את השנים
טורט סור לו יושב על גבי מצוק שמתנשא מעל לנהר לו (Loup) במרחק לא רב מפתח הקטע הקניוני שלו. בדרך מקניון הזאב (Gorges du Loup) לטורט סור לו הכביש עובר בקטע מסוים בצד סלעי ענק. ללא ספק יש יופי רב למרחב הזה כולו.
בטורט סור לו ניתן "ללכת לאיבוד" בין סמטאות שרואים עליהן את השכבות והשנים. הוא נחשב לחלופה טובה ופחות עמוסה לכפר המפורסם סט פול דה ואנס (מופיע בהמשך הפוסט). בכניסה לכפר יש כמה מסעדות, ובאחת מהן מצאנו מענה לרעב גם בשעה הלא מקובלת שבין הצהרים לערב.
בסמטאות הכפר יש הרבה גלריות לחפצי אמנות. אישית, פחות התחברתי לטעם שנראה לי יקר ופונה לקהל בעל הממון, אך יתכן שזהו רושם מוטעה. ואולי העיתוי של הביקור אחרי כפרים רבים אחרים היה שלא לטובתו. טורט הוא בהחלט כפר שאפשר ליהנות בו. ימי הביניים ניכרים בבתי האבן ובסמטאות של הכפר באופן מרשים, והתיירות כאן היא במידה.
.
בירת הסיגליות
בטורט סור לו מגדלים סיגליות לתעשיית הבושם של גראס ולממתקים החל מסוף המאה ה-19. בעבר הן גדלו בטרסות קטנות במדרון הדרומי השמשי והמוגן מהרוחות, לפעמים בתוך מטעי הזיתים. כיום עיקר הגידול הוא בחממות. אפשר לראות חממה שכזאת במוזאון המוקדש לגידול הסיגליות הנמצא מחוץ לכפר העתיק. פרט לחממה יש במקום גם חלק מוזאלי באופיו וחנות שבה ניתן לקנות מוצרים העשויים מסיגליות. בתחילת חודש מרץ הכפר מתקשט וחוגג את חג הסיגליות. אם אתם מטיילים באזור בתקופה הזאת, זהו אירוע שכדאי לשים אליו לב.
ביו – Biot
קסם כפרי קרוב לקו החוף
הכפר יושב ככתר בראש גבעה במרחק לא רב מאנטיב. ביו נמצא באזור שבו כל המדרונות מכוסים בבתים בני זמננו, אך בתוך האזור האורבני הזה עדיין בולט הכפר העתיק כתופעה ייחודית. כבר ממרחק מזהים את היישוב המכסה בצפיפות את כיפת הגבעה. בקו הרקיע שלו בולטים שני מגדלים: האחד של כנסיית הכפר והמגדל הנוסף הוא שריד מהמצודה הטמפלרית החרבה.
ביו הוא כפר תוסס למדי ובו רחוב ראשי שלאורכו יש מסעדות וגלריות של קרמיקאים, אמני פסיפס, זכוכית ואחרים. בביו התקיימה מסורת עתיקה של ייצור כלי חרס גדולים, בעיקר לצורך אחסון. במאה העשרים הגיעו לאזור ולכפר עצמו אמנים מודרנים שניצלו את התשתית הקיימת ופיתחו מסורת אמנותית. הגיעו באותה תקופה גם אמני זכוכית והוסיפו לכפר מסורת חדשה.
הרחוב הראשי מוביל אל כיכר מוקפת בארקדות (קשתות) ובה נמצאת גם הכנסייה היושבת בנקודה הגבוהה בגבעה. שלטים מפנים מהרחוב הראשי אל מרפסת תצפית, אל הכנסייה ואל תנור הלחם הקהילתי העתיק. מכיכר הארקדות מסתעפים רחובות צרים במורד הגבעה. בתי הכפר מטויחים וצבועים בצבעים חמימים. הכפר מלא בפינות יפות, לפעמים עטורות בצמחייה שופעת.
ביו מושך אליו תיירים אך הוא אינו עמוס כמו גורדון. באנו בשעת צהרים והיה קשה למצוא שולחן במסעדה ללא הזמנה מראש, אבל בסופו של דבר התקבלנו. בהחלט אהבנו את הכפר הזה.
.
מסורת של יצירה ואמנות
לרגלי הכפר נמצא מוזאון המוקדש ליצירתו של האמן פרנאן לז'ה. לאחר מלחמת העולם השנייה הגיע האמן לז'ה אל הריביירה הצרפתית והחל לפתח יצירה אמנותית המתחברת אל המרחב הציבורי באמצעות פסלי קרמיקה ופסיפסים. את פסלי הקרמיקה הוא ייצר במפעלים שבאזור הכפר ביו אשר שמשו את תעשיית הקרמיקה המקומית. ב-1955 האמן קנה חווה במטרה לעקוב אחר יצירות הקרמיקה המונומנטליות שלו, אך הוא נפטר באותה שנה.
במקום שבו רכש את אדמתו הוקם המוזאון המשמר את יצירתו. לא ביקרתי במוזאון. ממורשתו של לז'ה הכרתי את הציורים בלבד שנראו לי תמיד מכניים מאוד, אך את הפסיפסים ויצירות התלת ממד לא הכרתי. בדיעבד אני חושבת שאולי הפסדתי.
לרגלי הכפר, מכיוון אחר, נמצא מפעל הזכוכית והגלריה Centre du Verre Contemporain. אפשר לבקר גם שם.
ולבון – Valbonne
שונה מכל הכפרים
ולבון אינו בדיוק כפר תלוי, אבל חשבתי ששווה להכיר אותו ולכן הוא נכנס לרשימה. הכפר אינו בנוי על גבעה או על הר אלא על מדרון בעל שיפוע מתון יחסית במקום נמוך ביחס לפני השטח סביב. בנוסף, הוא אינו בנוי כסבך של רחובות מתפתלים אלא כגריד של רחובות אורך ורוחב ישרים. ברחובותיו של ולבון אין מדרגות, והוא מהכפרים הנגישים יותר, אף כי כאמור הוא אינו שטוח.
ולבון נבנה בתחילת המאה ה-16. הימים היו ימי רנסאנס בצרפת ובפרובנס בפרט, והיישוב החדש תוכנן על פי הדפוס של מחנות צבא רומיים, עם שתי דרכים ראשיות, מסודרות זו בניצב לזו, וכיכר השוק במפגש שלהן. לכיכר המרכזית נוספו קשתות במאה ה-17, והיא זכתה לשם "כיכר הארקדות" – Place des Arcades.
ברחובות של ולבון יש חנויות בוטיק לבגדים ומוצרים שונים. בכיכר הארקדות יש מסעדות. בימי שישי בבוקר הופכת כיכר הארקדות לכיכר שוק. זהו שוק פרובנסלי פתוח המכיל מוצרי מזון, בגדים, טקסטיל ואקססוריז. השוק מתפרס גם אל הרחובות הסמוכים. בכל יום ראשון הראשון לחודש הכיכר והרחובות הסמוכים מתמלאים בשוק עתיקות ויד שנייה.
.
טיול לאורך הנהר
לרגלי הכפר עובר הנהר לה בראג – Le Brague. שביל הליכה מלווה את הנהר החל מנקודה הנמצאת במרחק כמה מאות מ' מהכפר ועד לרגלי הכפר ביו (Biot) לאורך 11.4 ק"מ. ניתן ללכת בשביל כמה שרוצים הלוך ושוב. מדובר בהליכה קלה, בדרך מוצלת בחלקה הגדול, והמסלול הוא הזדמנות לחלץ רגליים, לשהות בטבע ולעשות משהו שונה. ניתן לתפוס פינה נעימה בצד הנהר לפיקניק.
איך מגיעים אל שביל הנהר?
מנווטים תחילה אל כנסיית Saint Blaise שנמצאת בחלק התחתון של הכפר ומשם נכנסים אל רחוב Avenue de Pierrefeu. ממשיכים אל piste de la Calanque עד שמגיעים אל שער, ושם כבר יש שילוט אל המסלול. שמו של המסלול: Sentier de la Brague. יורדים בשביל על פי השילוט ואתם בגדת הנחל.
מוז'אן – Mougins
תרבות וקולינריה
מוז'אן נמצא בעורף של קאן. כשכותבים Mougins בגוגל מפס, עולה שטח רחב ידיים, ואכן שכונות רבות סביב הכפר העתיק משויכות מבחינה מוניציפלית למוז'אן, אך הכפר העתיק – Mougins Vieille ville – בולט בתוכו, מצטופף בראש גבעה ויושב עליה כמו כתר לראשה. לרגלי הכפר יש כמה מגרשי חניה, ובאחד מהם יש מעלית שקופה המעלה את המבקרים אל רחבת הכניסה לכפר – Place des Patrioetes. בכיכר זו נמצא גם פסל גדול מידות של הפסל ההולנדי גבריאל שטרק (Gabriël Sterk) המתאר את ראשו של פיקסו.
גובהו של הכפר 260 מ' בסה"כ, אך מרחבת הכניסה הזו נשקף נוף נפלא של המדרון שממול ורכסי האלפים במרחק. זכינו לבקר בכפר ביום של ראות טובה באוקטובר, וממרחק ניבטו אלינו פסגות מושלגות זוהרות.
השילוב שבין בתי הכפר השמורים, האור המיוחד של האזור והקירבה לחוף משך בעבר הרבה אמנים וסלבריטאים למוז'אן. רבים ביקרו בכפר או התארחו בו לשהייה ארוכה. פיקסו התגורר במוז'אן ב-15 שנותיו האחרונות. הכפר התפתח כמרכז של חיי אמנות ותרבות. כיום מוז'אן הוא גם מרכז קולינריה וידוע בשפע מסעדותיו.
.
לקחת את הזמן
הרחובות של מוז'אן מתפתלים בספירלה אל ראש הכפר. שם נמצא מוזאון צילום. בתחתית הספירלה נמצא מוזאון שהוקדש בעבר לאמנות קלאסית וכיום, לאחר שיפוץ מאסיבי, הוא מוקדש לאמנות של נשים מרחבי העולם.
במוז'אן יש שפע של חנויות וגלריות. אהבתי מאוד כמה חנויות שחשתי בהן יצירתיות והומור, כמו למשל חנות התאורה שבה האהילים של מנורות התלייה הם כובעים. פחות אהבתי את הגלריות המשדרות אווירה ממוסחרת מאוד, כאילו פונה אל טעם מסוים. ועם זאת יש הרבה מה לגלות בכפר: פסלים מעניינים נגלים מעת לעת באחת הכיכרות; מזרקה עתיקה ניצבת במפגש הרחובות; צירוף של ישן וחדש; חנויות, מוזאונים ומסעדות. כל אלה מאפשרים בילוי ממושך בכפר. אנחנו אכלנו במוז'אן במסעדה הודית היושבת בפינה מאוד נעימה, ולאחר מכן ערכתי גם ביקור במוזאון הנשים. שווה לקחת כאן את הזמן.
הכפר הגבוה קניה – Haute des Cagnes
רחובות שהזמן עמד בהם מלכת
הכפר הגבוה קניה יושב בראש גבעה בגב של העיירה קניה סור מר (Cagnes sur Mer).
ביקרתי בו לפני שנים, אך ניתן להניח שהכפר שמור כפי שחוויתי אותו אז. בראש הכפר ניצבת בשלמותה טירת גרימלדי, ומהרחבה של הטירה מסתעפות סמטאות הכפר במורד הגבעה.
רבים מבתי האבן בכפר נשמרו כפי שהם, חשופים ללא טיח. הסמטאות התלולות מרוצפות באבנים קטנות כמו בעבר. צמחייה פראית גדלה בפתחי הבתים. המקום נראה כאילו הזמן עומד בו מלכת. יש משהו מחוספס ופראי בסמטאות של הכפר הזה, והקירבה לעיירת החוף, כמו גם נוכחות הטירה שבראשו, יוצרים ניגוד מאוד מעניין.
.
טירה שנשמרה בשלמותה
טירת גרימלדי הניצבת בראש הכפר, נבנתה בסביבות שנת 1300 על ידי רניה גרימלדי, והיא דוגמה כמעט יחידה לטירה מבוצרת שהקרבות והזמן לא הרסו. במשך מאות שנים היא עברה בירושה בין שליטי שושלת גרימלדי, אותה שושלת שמוצאה מגנואה ושולטת עד היום בנסיכות מונקו. הכפר קניה היה אחד מבסיסיה של המשפחה בקו החוף הארוך של של איטליה וצרפת. בתקופת הברוק המבצר הוסב ע"י המשפחה לארמון מפואר, ומתקופה זאת נותרו עד היום ציורי התקרה היפים.
כיום הטירה מאכלסת שני מוזאונים: האחד מוקדש לתרבות עץ הזית, והאחד מכיל את אוסף הדיוקנאות של סוזי סולידור. מעניין במיוחד סיפורה של סוזי סולידור.
סולידור היתה זמרת קברט, שחקנית ומוזה צרפתית מפורסמת בתרבות הפריזאית של שנות ה-30. היתה לה שאיפה להיות האישה המצוירת ביותר והיא הרבתה לשבת מול קן הציור של אמני התקופה. ב-1960 היא עברה להתגורר בכפר הגבוה קניה וכשהזדקנה הורישה 40 דיוקנאות מתוך האוסף לעיירה קניה.
גם רנואר היה כאן
במרחק קצר מהכפר הגבוה קניה נמצא בית האחוזה שבה התגורר רנואר באחרית ימיו, בין השנים 1907 ל-1919, השנה שבה נפטר. בבית מוצגים כיום 20 ציורים מקוריים של האמן. חדרי הבית שוחזרו והם נראים כפי שהיו בימיו של רנואר. בפארק הסובב את הבית יש מטע הדרים, עצי תאנה וחורשה של זיתים עתיקים שממנה נשקף המראה של הכפר הגבוה קניה. כשביקרתי שם פעם בחודש אפריל המוני אירוסים פרחו במקום.
אז – Eze
הבתים נטמעים במדרון התלול
בין ניס למונקו נמצא כפר החוף אז, אך היעד שמושך אליו את המוני המבקרים הוא הכפר העתיק (Eze village) היושב בראש גבעה גבוה מעליו, בצד כביש M6007 המוכר בשם "הקורניש האמצעי". הכפר העתיק אז נמנה עם רשימת הכפרים היפים בצרפת. זהו כפר תלוי קלאסי. מדרונותיו תלולים ובתיו נתמכים זה על גבי זה בדופן הגבעה, נטמעים במורדותיה. הבתים באז בנויים מהאבן המחוספסת המקומית וכך גם ריצוף הסמטאות. גם בכפר אז, בדומה לכפר פיון, עולים במדרגות רבות ועוברים דרך מעברים קשתיים או מקורים המכונים "וולטים" (voûtes). מעברים אלו נתנו מחסה וחיזקו את יציבות המבנים.
הכפר נבנה במאה ה-14 סביב מבצר שעמד בראש הגבעה. הכפר עבר קרבות ותהפוכות רבות והמבצר חרב כבר לפני למעלה מ-300 שנים. על חורבותיו ישנו כיום גן אקזוטי ובו מיני קקטוסים רבים, והנוף הנשקף ממנו על קו החוף מרהיב. הכניסה לגן היא בתשלום, אך ההשקעה בהחלט משתלמת.
אז מושך אליו המוני תיירים. כדאי להגיע אליו בשעה מוקדמת. אפשר לבקר גם בערב כדי לאכול באחת המסעדות, אבל הגן האקזוטי נסגר לקראת הערב.
כדאי לדעת: לכפר אז ניתן להגיע בתחבורה ציבורית, אך שימו לב שהיא דלילה מאוד. אפשר לקרוא על כך בפוסט העוסק בנושא.
.
מפעלי קוסמטיקה ותצפיות… מהמרשימות ביותר בריביירה כולה
כשמגיעים לאז ניתן לבקר במפעל הסבונים של חברת גלימאר או במפעל הבשמים של חברת פרגונאר. שתי חברות קוסמטיקה היושבות בגראס קבעו את סניפיהן לרגלי הכפר העתיק.
כמו כן, ניתן לרדת ברגל אל כפר החוף בשביל הנקרא על שמו של פרידריך ניטשה. הפילוסוף הידוע התגורר בעבר לרגלי הכפר העתיק והיה נוהג לעלות אליו ברגל. גם היום יש תיירים שנוסעים ברכבת לכפר התחתון ועולים לכפר העתיק ברגל, אך אני מציעה לרדת בלבד ולהיעזר בקו האוטובוס 83 העולה לכפר העתיק (ולהתעדכן היטב בלו"ז שלו) או להיעזר במונית.
מיטיבי הלכת יכולים לטפס מהכפר העתיק אז אל Fort de la Revere – תצפית בגובה קרוב ל-700 מ'. מדובר בתצפית מרהיבה הצופה על קו הריביירה ועל הכפר אז עצמו. כלומר, כל מה שרואים מאז רואים משם + המבט על הכפר עצמו.
כדאי לדעת שניתן להגיע אל התצפית הזאת גם ברכב. היא עשויה אפילו להוות תחליף למי שנרתע מהמדרגות או מהמוני המבקרים בכפר אז. בתצפית יש ספסלים מול הנוף, ואם תמשיכו ברגל פנימה אל השטח תגיעו לתצפיות נוספות, שטח פיקניק ואפילו שביל מרהיב לאורך רכס ההר.
סט פול דה ואנס – St Paul de Vence
פופולרי ומלא בשכיות חמדה מן העבר
במרחק 20 ק"מ בסה"כ מניס, במרחק קצר מהעיירה ואנס (Vence) נמצא הכפר האייקוני סן–פול–דה–ונס במיקום גבוה מעל פני השטח, מוקף בחומות מהמאה ה–16. הכפר הוא מהעתיקים בריביירה הצרפתית וראשיתו ככל הנראה במאה העשירית. סט פול דה ואנס נמנה עם רשימת הכפרים היפים בצרפת והוא אבן שואבת לתיירים, אך הוא מלא בנכסים היסטוריים והוא שווה את המאמץ.
בטיול לאורך החומה המקיפה את הכפר נשקף נוף יפה של גבעות המכוסות בעצי זית, ברוש וכרמים. לכיוון הדרום, הים מנצנץ מרחוק, ומצפון נשקפים הרכסים הפרה-אלפיניים של האזור המוכר כפארק טבע מחוזי – Parc naturel régional des Préalpes d'Azur.
בתי אבן בהירים מסוככים על רחובות צרים ובהם מדרגות, מעברים מקורים וכיכרות מלאות בפרחים. אווירת ימי הביניים והנוף היפה מסביב משכו אליהם אמנים במאה העשרים.
במלון לה קולומב ד'אור (La Colombe d'Or) התארחו אמנים רבים וביניהם גם פיקסו. לבעל המלון הייתה מדיניות מקלה המאפשרת לשלם בציור במקום בכסף, וכך נוצר במקום אוסף אמנות מרשים. דרך טובה להתרשם מהאוסף מבלי ללון במלון היא להזמין מקום במסעדת המלון. חלק ניכר מהאוסף נמצא שם. שימו לב להזמין מקום זמן רב מראש.
כמה אמנים אף התגוררו בכפר, ובינהם גם מארק שגאל שחי בכפר בעשרים שנותיו האחרונות, החל מ-1966 עד 1986. שגאל, אשתו ובתו טמונים בקבר משותף בבית הקברות של הכפר.
.
טיול בכפר
הכניסה לכפר העתיק היא דרך Porte de Vence, הנפתח אל הרחוב הראשי Rue Grande. לאורך הרחוב נמצאות גלריות לאמנות, סדנאות מלאכה וחנויות לדברים יפים. אחרי כברת דרך מגיעים אל המזרקה המרכזית המוקפת בספסלי אבן. המזרקה נבנתה בתחילת המאה ה-17 ובמשך שנים היא סיפקה מים לכפר והיתה הלב של השוק השבועי. כיום השוק השבועי מתקיים בימי רביעי בבוקר ברחבה שמחוץ למרכז העתיק ליד שער הכניסה פורט דה ואנס. בימים שבהם השוק אינו מתקיים ניתן לצפות בכיכר בשחקני פטאנק.
בראש הגבעה, בלב הכפר, נמצאת כנסייה מהמאה ה-12 שאליה נוספו גם קפלות מאוחרות יותר. לידה נמצאת Chapelle des Pénitents Blancs מן המאה ה-17 שמגדל הפעמונים שלה בולט בקו הרקיע של הכפר. בתוך הכנסייה ניתן להתרשם מעבודת העיצוב של האמן הבלגי ז'אן-מישל פולון (Jean-Michel Folon), שהשלים אותה לפני מותו בשנת 2005.
כשמטיילים בכפר אל תשכחו לבקר בבית הקברות, להציץ לקבר של שגאל ולטייל סביב החומה.
כדאי לדעת: אל הכפר סט פול דה ואנס ניתן להגיע גם בתחבורה ציבורית. קראו על כך בפוסט העוסק בנושא.
קרן מאג – Fondation Maeght
אם ברצונכם לבקר בריביירה במוזאון לאמנות אחד בלבד…
מרכז האמנות "קרן מאג" הוא בעיני המקום. במרחק כק"מ מהכפר העתיק נמצא מוסד האמנות הנפלא הזה שאני ממליצה עליו בחום. בפעם הראשונה שביקרתי בו הגעתי אליו ברגל מהעיירה ואנס, ולאחר מכן המשכתי ברגל אל הכפר סט פול. ביקרתי שוב במוזאון בטיול האחרון, והפעם עם רכב, אבל אני רוצה להדגיש את הקירבה ואת הזיקה לכפר ולכפרי האזור בכלל. המוזאון הוקם בשנות הששים של המאה העשרים בזכות אמנים שפעלו באזור.
מתוך האתר של קרן מאג:
"כמה מהשמות הגדולים ביותר בפיסול האירופי במאה ה-20, כולל ז'ורז' בראק, ז'ואן מירו ואלברטו ג'יאקומטי, התאספו יחד כדי לעזור ביצירת קרן מאג (La Fondation Maeght), שהפכה לאחת הקרנות האמנותיות החשובות ביותר בצרפת ואחד מהמוסדות התרבותיים המובילים בעולם. הקרן הוקמה על ידי אמה ומרגריט מאג, זוג בעל חזון שהיו מוציאים לאור וסוחרי אמנות, אשר ייצגו אמנים והיו חברים עם אחדים מהאמנים החשובים ביותר של התקופה, כולל בראק, מירו וג'יאקומטי, כמו גם אלכסנדר קלדר, פרנאן לֶז'ה, מארק שאגל ורבים אחרים."
את המוזאון תכנן האדריכל הקטלוני ז'וזף לואיס סרט (Josep Lluís Sert). הוא התייחס בתכנון למכלול של חללי הפנים, גן הפסלים שבחוץ והנוף. מבנה המוזאון עצמו נראה קצת מפוסל בכמה קטעים אף כי הוא שומר על ניקיון צורני, ומתקיים בו שילוב יפהפה של פנים וחוץ. בחוץ ניתן לראות חצר ובה פסלים של ג'קומטי, המון פסלים של מירו, שחלקם נוצרו באופן מיוחד למקום, וכן מבחר פסלים של אמנים אחרים. מקומת הגג יש תצפית על הנוף.
בחללי הפנים יש אוסף יפה ותערוכות מתחלפות. אולם גדול ומואר מוקדש לעבודתו של האמן הצרפתי הנודע ארמן, ואולם שלם מוקדש גם לאמנית האלג'יראית הידועה בשם באיה. עבודותיה צבעוניות וכובשות את הלב
כפרים נוספים
אזכיר את הכפרים Luceram ו-Coaraze שבהרים מצפון לניס. ראו התייחסות קצרה אליהם בפוסט הזה בקטע העוסק בכפר פיון.
הכפר רוקברון כף מרטין (Roquebrun Cap Martin) נמצא סמוך מאוד לחוף, בין מונקו למנטון. הטירה שלו יושבת קצת בגובה מעל לחוף וסביבה נמצא הכפר העתיק. זהו ככל הנראה כפר אטרקטיבי מאוד. הוא היה ברשימות החובה שלי אבל איכשהו פספסנו אותו למרות הכול. ניתן להגיע אליו גם ברכבת או באוטובוס. שווה לשים עליו עין.
אם תסעו לעמקים היפים המגיעים עד לרכסי האלפים, תוכלו לבקר בכפרים שלאורכם. הכפר Saorge שבעמק רויה (La Vallée de la Roya) נמנה עם רשימת הכפרים היפים בצרפת. אל העיירה Tende שבקצה העמק הגעתי פעם ב"רכבת הפלאות", והיא בהחלט מעניינת ושווה ביקור.
אפשר לדגום גם את אחד מהכפרים של עמק וזובי (Vallée de la Vésubie) ואת העיירה St Martin Vesubie שבקצה העמק.
.
איך בוחרים באלו כפרים לבקר?
בסופו של דבר צריך לבחור, ובעיקר לבחון מהן נטיות הלב ואיך היעדים משתלבים במסלול. אם אתם אוהבים את סצנת החנויות היפות והגלריות, הכפרים שממערב לניס יתנו מענה וגם הכפר סט אנייס היושב מעל מנטון. אם אמנות של ממש מעניינת אותכם, סעו לכפר סט פול דה ואנס ולמרכז האמנות "קרן מאג".
אם אתם מיטיבי לכת אולי תרצו לטפס אל באו דה סט ז'אנה או לעשות טרק של ממש בקצות אחד העמקים (רויה או וזובי) וזו תהיה הזדמנות לבקר בכפרי העמקים האלה. אם אתם מחפשים טיול קליל ברגל, ביקור בוולבון ובמסלול הנהר שלידו עשויים לתת מענה.
אם אתם מעדיפים להתרחק מההמון הבחירות יהיו אחרות (קרוס, סט ז'אנה, אולי ולבון). בשיא העונה אני ממליצה בחום לוותר על הכפרים המפורסמים ולהעדיף את הפחות מתויירים.
לפעמים בוחרים בכפר או עיירה בהתאם לאירוע המתקיים בה או יום שוק. ואם כל זה מבלבל אותכם ואתם רוצים עזרה של מישהי שתעשה לכם סדר, אתם מוזמנים לפנות אלי:
זיוה – 0523741683
ziva.samtilev@gmail.com
Facebook Comments