משפחה, פסטורליה ויצירת מופת הנדסית
באמצע אוקטובר יצאנו לשייט בנהיגה עצמית בתעלת דו מידי. שבוע בילינו ביחד, משפחה בוגרת ובה אחים, אחיות, בנות ובני זוג בגילאי 60+ ביחד עם הורינו בני התשעים. השייט הוא ללא ספק חוויה חברתית ומשפחתית. ההוויי סביב תפעול הסירה וסדר היום ייצר הרבה הווי משותף. המצאנו לעצמנו תארים כמו טוראי ירכתיים וסמלת חבלים. נהנינו מאוד מהיחד, מהישיבה האינטימית במטבח של הסירה בערב ומהבילוי בסיפון במהלך היום.
לכולנו זו היתה חווית השייט הראשונה מהסוג הזה. אנו מטיילים נמרצים, כאלה שיש להם תכניות. בינינו יש שאוהבים ללכת הרבה, וגם אלה מאתנו שפחות (למשל אני), מטיילים בהתלהבות עם הרבה רצונות ורשימות של מקומות לראות. הפעם זו היתה חוויה אחרת, ומאוד נהנינו ממנה.
יצירת מופת הנדסית
הפסטורליה של נופי התעלה והחברותא היו במרכז החוויה, אבל בצד ההנאות האלה היה עוד משהו. הידיעה שאנו שטים בתעלה היסטורית הנחשבת למפעל הנדסי כביר עשתה את שלה. הלוקים – תאי השייט המשמשים להעלאה והורדה של הסירות בתעלה, הבתים ההיסטוריים בצדם והמעגנים היפים עוררו את התפעלותנו שוב ושוב, ובמהלך השייט התחלנו להתעניין בפלא הזה שאנו שטים בו, לפתוח גוגל ולקרוא.
נזכרתי בביקור בוורסאי לפני שנים. העושר הנגלה שם לעין שומט את הלסת, אך מה שהדהים אותי יותר מהמזרקות, הגנים, השטיחים בארמון והמיטות המלכותיות הוא מראה התעלה הגדולה שנכרתה בשטחו. היא הפתיעה אותי בעצמתה וחשבתי אז שזהו הפרויקט השאפתני ביותר שניתן להמציא, בהתחשב בעובדה שהיא נכרתה בעבודת יד.
והנה מתברר, שבאותה תקופה, תחת חסותו של אותו מלך, לואי ה-14 המכונה מלך השמש, נחפרה במחוז לנדוק בדרום צרפת תעלת דו מידי. החזון השאפתני של התעלה לא היה של המלך אלא של איש אצולה מקומי, אולם המלך והנהלת המחוז נתנו לפרויקט מעטפת וגב כלכלי.
בסדרה של שני פוסטים אספר על מערכת הלוקים, על ההתנהלות בשייט, על התנאים בסירה, על נוף התעלה ועל אפשרויות הטיול בצדה, אבל לפני הכל קצת היסטוריה, כי תעלת דו מידי היא לא סתם תעלה. היא הוכרה על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמי והיא הישג הנדסי, הידראולי ואדריכלי גדול של המאה ה-17.
אוהבי הפרקטיקה מוזמנים לדלג לפוסט החווייתי והפרקטי.
ניווט מהיר בפוסט
מחזון למציאות – ההיסטוריה של התעלה
האתגר הגדול
תעלות שקישרו בין נהרות כדי ליצור רשת של נתיבי סחר היו עוד לפני תעלת דו מידי, אך הפרויקט של דו מידי היה בסדר גודל אחר. התעלה מחברת בין טולוז לים התיכון, ליד העיירה סט (Cete), ואורכה 240 ק"מ.
בטולוז התעלה מתחברת לנהר גרון אשר נשפך אל האוקיאנוס האטלנטי. הרצף של התעלה והנהר יוצרים קשר בין הים לאוקיאנוס ומאפשרים להעביר סחורות ללא צורך בהקפה של חצי האי האיברי שהיתה ארוכה, מסוכנת ונתונה להתקפות, בעיקר באזור מצר גיברלטר.
הרעיון לחבר בין הימים עלה עוד בימיו של אוגוסטוס, הקיסר הרומי, וחזר ועלה על ידי מלכי צרפת. פרנסואה הראשון הזמין את לאונרדו דה וינצ'י להעריך את היתכנותו של הרעיון, אך דה וינצ'י וכל קודמיו לא הצליחו לפצח אתגר אחד גדול.
52 מ', זה כל הסיפור
האתגר הגדול ביותר היה לחבר בין שני עמקים ולצלוח פסגה הנמצאת ביניהם. לא מדובר במעבר הרים אלפיני אלא בפסגה הגבוהה מהבסיס בטולוז ב-52 מ' בלבד.
האתגר הצריך למצוא או לייצר מקור מים שיהיה עצמתי דיו כדי להפעיל את הלוקים (תאי השייט), המורידים ומעלים את הסירות בתעלה, בשני הצדדים. לתעלה כזאת שהיא דו-צדדית קוראים "תעלה ברמת פסגה" – Summit Level Canal, והיא המורכבת יותר לתכנון.
בשרטוט המצורף רואים את הפרופיל של התעלה. הספרה 1 מייצגת את הבסיס בטולוז, שגובהו 138 מ' מעל פני הים. הספרה 2 מייצגת את הפסגה שגובהה 190 מ', והספרה 8 את אגם Étang de Thau הסמוך לים. המדרגות מייצגות את הלוקים, והיכן שרואים מדרגה גבוהה יש רצף של מספר לוקים.
פיצוח האתגר
הפתרון שנמצא הוא יצירת מאגר מים גדול על הנהר לודוט ברכס שגובהו 1200 מ' במרחק עשרים ק"מ מהנקודה הגבוהה בתעלה. מאגר סט פרול (Bassin de Saint Ferrol), בשולי המאסיף סנטרל, היה בראשיתו המאגר המלאכותי הגדול ביותר בעולם, והוא מזין עד היום את התעלה לשני כיווניה. כיום יש בצדו מוזאון המספר על תעלת דו מידי.
מי שהגה את הרעיון והיה אחראי על היישום כולו הוא פייר פול ריקה, אציל שצבר את הונו ממסים על סחר המלח והיה גם בעל ידע בהנדסה. לואי ה-14 ראה בתכניתו של ריקה הזדמנות לקצר את דרך הסחר סביב חצי האי האיברי ולהוריד את הסחר הספרדי מגדולתו.
.
ספוילר
חזונו של המלך מעולם לא התממש. התעלה לא החליפה את הסחר הבינלאומי סביב חצי האי האיברי משום שיכלה להכיל רק דוברות וסירות לא גדולות, אבל היא היתה הצלחה כלכלית ברמה המקומית והלאומית. וכמו כן היא שימשה השראה ומודל למתכננים ואנשי חזון שבאו לראות מקרוב ומרחוק.
בניית התעלה
המהנדס נדרש לערוך נסיונות לפני אישור הפרויקט והוא עשה נסיונות באחוזתו הפרטית ובנה מכספו תעלה קצרה שהוכיחה את ההיתכנות של הרעיון. פייר פול ריקה לא פעל אמנם ממניעים אלטרואיסטים אך הוא הוכיח את עצמו כאיש חזון של ממש. מפעל הבנייה כולו נוהל על ידו.
העובדים היו תושבי האזור. החפירה נעשתה באתים ובמכושים. בשיאן של העבודות הועסקו בתעלה 12,000 פועלים, ומתוכם 1,000 היו פועלות. הנשים הגיעו מאזור הפירנאים והן תרמו ידע רב בבניית הלוקים. הידע בתחום ההנדסה בתקופה ההיא היה בעיקר בבניית ביצורים. הפועלות הביאו אתן ידע שהשתמר באזור הפירנאים עוד מהימים שהרומים שלטו באזור ובנו לעצמם מרחצאות בהרים.
ריקה ידע כיצד לשמר עובדים ולתגמל אותם כיאות. הוא אף גייס את הצבא לממן את המשכורות בתקופות שבהן היתה פחות עבודה. אני מציינת את העובדה הזאת כי בעת השייט ניהלנו דיון משפחתי על בניית התעלה וכבר דמיינו עבדים מאפריקה חופרים אותה.
תפעול התעלה
הבנייה החלה ב-1666 ו-13 שנים לאחר מכן שטו בה הסירות הראשונות. הסירות היו נגררות בתעלה על ידי גברים וסוסים. במאה העשרים נכנסו לשימוש סירות ממונעות.
בשנים שלאחר חנוכת התעלה נמשכו העבודות ונעשו עוד הרבה שיפורים. עד למהפכה הצרפתית נוהלו העבודות על ידי צאצאיו של המהנדס ריקה שהלך לעולמו שנה לפני חנוכת התעלה.
נבנו גשרים מעל לתעלה ואקוודוקטים שמיננו את המים שבין התעלה לנחלים המזינים אותה לאורך הדרך. נבנו תעלות משלימות וביניהן תעלת הגרון הזורמת לצד הנהר ומחליפה קטע ממנו. הנהר גרון התגלה כנתיב שייט בעייתי, סוער לעתים ויוצר הצפות. נבנו בתים ליד הלוקים למגורי המפעילים שלהם. תחילה היתה הפעלת הלוקים ידנית, ובמאה העשרים הם הוחלפו במנגנונים חשמליים.
התעלה פעלה כנתיב סחר 200 שנים. השיטו בה אנשים, סחורות ודואר. כדי לקצר את זמן השייט בעבור הנוסעים, היו לפעמים מוליכים אותם ברגל סביב הלוק ומעבירים אותם מסירה לסירה. לשיאה הגיעה התעלה כשהיתה כבת 100. מיד לאחר מכן החלה לרדת בחשיבותה בעקבות פיתוח רשת הרכבות, אולם היא המשיכה לפעול כנתיב סחר משני אל עומק המאה העשרים.
התעלה כיום
תיירות ושימור בר-קיימא
התעלה מושכת דגים וציפורים ומשמשת מסדרון אקולוגי. המרחב של התעלה הוא חקלאי, והיום כבר ידוע שמרחבי השדות והכרמים יוצרים סביבה חד-גונית בהיבט של הצומח ודוחים את רוב בעלי החיים, ולפיכך יש חשיבות רבה למסדרונות אקולוגיים שכאלה.
מהנדס התעלה עצמו, פייר פול ריקה, יזם נטיעת עצים לאורכה כדי למנוע את קריסת הגדות. מאוחר יותר הפכו העצים בצד התעלה למקור הכנסה. במאה ה-18 שתלו בצדה עצי תות לגידול תולעי משי.
כשירדה תעשיית המשי מגדולתה הובאו עצי צפצפה מאיטליה לתעלה ולבסוף נשתלו עצי הדולב, שכיום מוחלפים בהדרגה בגלל מחלה הפוגעת בהם. עצי תות, תאנה ואחרים מקשטים את הבתים של שומרי הלוקים. לאורך התעלה ראיתי המוני פרפרים בכמות שאנו רואים אצלנו באביב בלבד (על תפקידם של הפרפרים כאינדיקטור ביולוגי כתבתי כאן).
בשנות השבעים של המאה הקודמת החלו לפתח בתעלה את פעילות השייט בנהיגה עצמית. השביל המלווה את התעלה אשר שימש לגרירת הסירות הוא כיום יעד לרוכבי אופנים ולהולכי רגל.
פעילות התיירות המתקיימת כיום בתעלות ובצדיהן היא מנוע משמעותי בשימור ערכיהן ההיסטוריים, האקולוגיים והכלכליים. פעולות התחזוקה והשימור מצריכות ניקיון מלכלוך ומסחף בין עונה לעונה, החלפת עצים וטיפוח הגדות. החלפת התחבורה ההיסטורית בתיירות היא פתרון בר קיימא שכל הצדדים החווים את התעלה – תושבי הסביבה, התיירים והחברות המפעילות – נהנים ממנו.
איך פועל לוק (תא שייט)
המילה לוק או תא שייט בעברית חזרה על עצמה רבות בפוסט הזה. אז מהו בעצם לוק?
זהו קטע סגור בתעלה באמצעות שני שערים החוסמים את מעבר המים. באמצעות פתיחה וסגירה של השערים ניתן להשוות את גובה המים בתוך הלוק למפלס התחתון של התעלה או העליון, על פי הצורך, ולאפשר לסירות לצלוח את הפרש הגבהים. בעבר השערים היו בנויים בעיקר מעץ והם סבלו מבלאי גבוה. בהמשך הם הוחלפו בשערי מתכת.
אנחנו שטנו בקטע קצר יחסית של התעלה, במעלה הזרם בלבד (פרטים על הקטע שבו שטנו בפוסט הבא). בתמונה רואים את הסירה שלנו נכנסת ללוק. בעת הכניסה המים בתוך הלוק הם בגובה המפלס התחתון של התעלה.
לפני שהסירה מתחילה לעלות בתא יש לקשור אותה. סירה גדולה כשלנו יש לקשור בשני צדדים, את החרטום ואת הירכתיים. בתמונות רואים את אחי שרכש לעצמו כובע של קפטן לפני היציאה למסע ואת טוראי וסמלי המשפחה (בצחוק) זורקים את החבלים למעלה.
לאחר הקשירה מפעיל הלוק (עובד מקומי) לוחץ על כפתורים בשלט שלו או ישרות בלוח החשמל של הלוק. תחילה הוא סוגר את השער שמאחורי הסירה ולאחר מכן פותח את יציאות המים בפתחים שבשער הקדמי. מים מהתעלה העליונה יוצאים מהם בלחץ. המים בתא השייט עולים בהדרגה ומעלים את הסירה למפלס העליון של התעלה.
עוד רגע, כשהמים בתא השייט והמים במפלס העליון של התעלה ישתוו, השער הקדמי יפתח ואפשר יהיה להמשיך בדרך.
בתעלת דו מידי יש לוקים רבים והתפעול שלהם הוא חלק מההוויי של השייט. ילדים צעירים וילדים גדולים בני 60, נהנים כאחד לשחק ולבצע משימות ואתגרים.
בקרוב מאוד יעלה הפוסט עם קצת מהחוויות שלנו והרבה טיפים ומידע פרקטי.
שתמשיכו לטייל אתי? יהיה מעניין. מבטיחה.
Facebook Comments