פלא היסטורי מן המאה ה-17
באמצע אוקטובר יצאנו לשייט בנהיגה עצמית בתעלת דו מידי שבדרום צרפת, משפחה בוגרת ובה אחים, אחיות, בנות ובני זוג בגילאי 60+ ביחד עם הורינו בני התשעים. השייט הוא ללא ספק חוויה חברתית ומשפחתית. חרף גילנו המרשים זה היה השייט הראשון שלנו ומאוד התרגשנו מכל לוק בתעלה מהנוף השלו ומחוויות מזדמנות. המצאנו לעצמנו תארים כמו טוראי ירכתיים וסמלת חבלים. נהנינו מאוד מהבילוי המשותף, מהישיבה האינטימית במטבח של הסירה בארוחות ומהבילוי בסיפון במהלך היום.
יצירת מופת הנדסית
הפסטורליה של נופי התעלה והחברותא היו במרכז החוויה, אבל בצד ההנאות האלה היה עוד משהו. הידיעה שאנו שטים בתעלה היסטורית הנחשבת למפעל הנדסי כביר עשתה את שלה. הלוקים – תאי השייט המשמשים להעלאה והורדה של הסירות בתעלה, הבתים ההיסטוריים לאורכה והמעגנים היפים עוררו את התפעלותנו, ובמהלך השייט התחלנו להתעניין בפלא הזה שאנו שטים בו, לפתוח גוגל ולקרוא.
נזכרתי בביקור בוורסאי לפני שנים. העושר הנגלה שם לעין שומט את הלסת, אך מה שהדהים אותי יותר מהמזרקות, הגנים, השטיחים בארמון והמיטות המלכותיות הוא מראה התעלה הגדולה שנכרתה בשטחו. היא הפתיעה אותי בעצמתה וחשבתי אז שזהו הפרויקט השאפתני ביותר שניתן להמציא, בעולם שבו העבודה נעשית ביד.
והנה מתברר, שבאותה תקופה, תחת חסותו של אותו מלך, לואי ה-14 מלך השמש, נחפרה במחוז לנדוק בדרום צרפת תעלת דו מידי. החזון השאפתני של התעלה לא היה של המלך אלא של איש אצולה מקומי, אולם המלך והנהלת המחוז נתנו לפרויקט מעטפת וגב כלכלי.
בשני הפוסטים שהכנתי תיעדתי חוויות, מידע וטיפים, אבל לפני הכל קצת היסטוריה, כי תעלת דו מידי היא לא סתם תעלה. היא הוכרה על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמי והיא הישג הנדסי ואדריכלי גדול של המאה ה-17.
אוהבי התכלס מוזמנים לדלג אל הפוסט המעשי יותר. אני כמובן מזמינה אתכם להישאר. הולך להיות מעניין.
דילוג אל הפוסט המעשי: שבוע בתעלה: חוויות, מידע וטיפים
ניווט מהיר בפוסט
ההיסטוריה של התעלה
האתגר הגדול
תעלת דו מידי לא היתה הראשונה אך היא היתה פרויקט בסדר גודל אחר מהמוכר עד אמצע המאה ה-17 והישג טכנולוגי. התעלה מחברת בין טולוז לים התיכון, ליד העיירה סט (Cete), ואורכה 240 ק"מ. בטולוז התעלה מתחברת לנהר גרון אשר נשפך אל האוקיאנוס האטלנטי. הרצף של התעלה והנהר יוצרים קשר בין הים לאוקיאנוס.
הרעיון לחבר בין הימים עלה עוד בימיו של אוגוסטוס, הקיסר הרומי, וחזר ועלה על ידי מלכי צרפת. פרנסואה הראשון הזמין את לאונרדו דה וינצ'י להעריך את היתכנותו של הרעיון, אך דה וינצ'י וכל קודמיו לא הצליחו לפצח אתגר אחד גדול. המוטיבציה היתה לקצר את דרך הסחר סביב חצי האי האיברי, שהיתה ארוכה, מסוכנת ונתונה למתקפות, בעיקר באזור מצר גיברלטר.
52 מ', זה כל הסיפור
האתגר הגדול ביותר היה לחבר בין שני עמקים ולצלוח פסגה הנמצאת ביניהם. לא מדובר במעבר הרים אלפיני אלא בפסגה הגבוהה מהבסיס בטולוז ב-52 מ' בלבד*
האתגר הצריך למצוא או לייצר מקור מים שיהיה עצמתי דיו כדי להפעיל את הלוקים (תאי השייט) משני צדי הפסגה. לתעלה כזאת שהיא דו-צדדית קוראים "תעלה ברמת פסגה" – Summit Level Canal, והיא המורכבת ביותר לתכנון.
בשרטוט המצורף רואים את הפרופיל של התעלה. הספרה 1 (משמאל) מייצגת את הבסיס בטולוז, שגובהו 138 מ' מעל פני הים. הספרה 2 מייצגת את הפסגה שגובהה 190 מ', והספרה 8 את אגם Étang de Thau הסמוך לים. המדרגות מייצגות את הלוקים, והיכן שרואים מדרגה גבוהה יש רצף של מספר לוקים.
*הנתון מוויקיפדיה, על פי אתר בריטניקה כמה מ' יותר.
פיצוח האתגר
הפתרון שנמצא הוא יצירת מאגר מים גדול על הנהר לודוט ברכס "ההר השחור" שגובהו 1200 מ', במרחק עשרים ק"מ מפסגת התעלה. מאגר סט פרול (Bassin de Saint Ferrol), היה בראשיתו המאגר המלאכותי הגדול ביותר באירופה, והוא מזין עד היום את התעלה לשני כיווניה. כיום יש בצדו מוזאון המספר על תעלת דו מידי.
מי שהגה את הרעיון והיה אחראי על היישום כולו הוא פייר פול ריקה, אציל שצבר את הונו ממסים על סחר המלח והיה גם בעל ידע בהנדסה. המלך, לואי ה-14 קיווה שהתעלה תהווה תחרות לדרך הסחר הבינלאומית ושתחליש את פעילות הסחר של ספרד.
.
ספוילר:
חזונו של המלך מעולם לא התממש. התעלה לא החלישה את ספרד ולא החליפה את הסחר הבינלאומי סביב חצי האי האיברי משום שיכלה להכיל רק דוברות וסירות לא גדולות. בנוסף, התעלה היתה מבודדת ומנותקת מרשת נתיבי המים של צרפת עד למאה ה-19, וההשפעה הגדולה שלה היתה בעיקר על מחוז לנדוק. אבל היא שימשה השראה ומודל למתכננים ואנשי חזון שבאו לראותה מקרוב ומרחוק.
הפועלים והפועלות
המהנדס נדרש להוכיח את רעיונותיו לפני אישור הפרויקט, אך זה לא ריפה את ידיו. הוא עשה ניסיונות באחוזתו הפרטית ובנה מכספו תעלה קצרה אשר המחישה את הפתרונות. פייר פול ריקה לא פעל אמנם ממניעים אלטרואיסטים אך הוא הוכיח את עצמו כאיש חזון של ממש, וכשניתן האישור הוא הופקד על מפעל הבנייה כולו.
העובדים היו תושבי האזור. החפירה נעשתה באתים ובמכושים. בשיאן של העבודות הועסקו בתעלה 11,000 פועלים, ו-1,000 פועלות. הנשים הגיעו מאזור הפירנאים ותרומתן לפרויקט היתה חשובה מאוד, בעיקר בבניית הלוקים והמעגנים. הן הביאו אתן ידע שהשתמר באזור הפירנאים עוד מהימים שלאימפריה הרומית היו שם קולוניות.
ריקה ידע כיצד לשמר עובדים ולתגמל אותם כיאות. הוא פנה אל הצבא כדי שיעזור במימון המשכורות ויכסה תקופות שבהן היתה פחות עבודה. ניהול הפרויקט מוכר בהיסטוריה כדוגמה למופת של ניהול. אני מציינת את העובדה הזאת כי בעת השייט ניהלנו דיון משפחתי על בניית התעלה וכבר דמיינו עבדים מאפריקה חופרים אותה.
תפעול התעלה
הבנייה החלה ב-1666 ו-13 שנים לאחר מכן שטו בה הסירות הראשונות. הסירות היו נגררות בתעלה על ידי גברים וסוסים. במאה העשרים נכנסו לשימוש סירות ממונעות.
בשנים שלאחר חנוכת התעלה נמשכו העבודות ונעשו עוד הרבה שיפורים. עד למהפכה הצרפתית נוהלו העבודות על ידי צאצאיו של המהנדס ריקה שהלך לעולמו שנה לפני חנוכת התעלה.
נבנו גשרים מעל לתעלה ואקוודוקטים שמיננו את המים שבין התעלה לנחלים המזינים אותה לאורך הדרך. נבנו תעלות משלימות וביניהן תעלת הגרון הזורמת לצד הנהר ומחליפה קטע ממנו. הנהר גרון התגלה כנתיב שייט בעייתי, סוער לעתים ויוצר הצפות. נבנו בתים ליד הלוקים למגורי העובדים המפעילים אותם. תחילה היתה הפעלת הלוקים ידנית, ובמאה העשרים הם הוחלפו במנגנונים חשמליים.
התעלה פעלה כנתיב סחר 200 שנים. השיטו בה אנשים, סחורות ודואר. כדי לקצר את זמן השייט בעבור הנוסעים, היו לפעמים מוליכים אותם ברגל סביב הלוק ומעבירים אותם מסירה לסירה. לשיאה הגיעה התעלה כשהיתה כבת 100. מיד לאחר מכן החלה לרדת בחשיבותה בעקבות פיתוח רשת הרכבות, אולם היא המשיכה לפעול כנתיב סחר משני אל עומק המאה העשרים.
התעלה כיום
תיירות ושימור בר-קיימא
התעלה מושכת דגים וציפורים ומשמשת מסדרון אקולוגי. המרחב של התעלה הוא חקלאי, והיום כבר ידוע שמרחבי השדות והכרמים יוצרים סביבה חד-גונית בהיבט של הצומח ודוחים את רוב בעלי החיים, ולפיכך יש חשיבות רבה למסדרונות אקולוגיים שכאלה.
מהנדס התעלה עצמו, פייר פול ריקה, יזם נטיעת עצים לאורכה כדי למנוע את קריסת הגדות. מאוחר יותר הפכו העצים בצד התעלה למקור הכנסה. במאה ה-18 שתלו בצדה עצי תות לגידול תולעי משי.
כשירדה תעשיית המשי מגדולתה הובאו עצי צפצפה מאיטליה לתעלה ולבסוף נשתלו עצי הדולב, שכיום מוחלפים בהדרגה בגלל מחלה הפוגעת בהם. עצי תות, תאנה ואחרים מקשטים את הבתים של שומרי הלוקים.
בשנות השבעים של המאה הקודמת החלו לפתח בתעלה את פעילות השייט בנהיגה עצמית. השביל המלווה את התעלה אשר שימש לגרירת הסירות הוא כיום יעד לרוכבי אופנים ולהולכי רגל.
פעילות התיירות המתקיימת כיום בתעלות ובצדיהן היא מנוע משמעותי בשימור ערכיהן ההיסטוריים, האקולוגיים והכלכליים. פעולות התחזוקה והשימור מצריכות ניקיון מלכלוך ומסחף בין עונה לעונה, תחזוקה של השערים והמנגנונים המפעילים אותם, החלפת עצים וטיפוח הגדות. ללא התיירות, מי יודע אם היו מושקעים בתעלות ההיסטוריות אותם משאבים המושקעים כיום. שינוי היעוד לתיירות הוא פתרון בר קיימא שכולם מרוויחים ממנו.
המקורות שלי:
תעלת דו מידי בוויקיפדיה
על התעלה באתר eroupean waterways
תעלת דו מידי באינציקלופדיה בריטניקה
איך פועל לוק (תא שייט)
המילה לוק או תא שייט בעברית חזרה על עצמה רבות בפוסט הזה. בשביל לבלבל עוד יותר אציין שהמילה בצרפתית היא Ecluse, אבל המונח המוכר, הבינלאומי, שמשתמשים בו בענף של שייט התעלות הוא לוק, ולכן כך נקרא לו מכאן ואילך. אז מהו בעצם לוק?
זהו קטע סגור בתעלה באמצעות שני שערים החוסמים את מעבר המים. באמצעות פתיחה וסגירה של השערים ניתן להשוות את גובה המים בתוך הלוק למפלס התחתון של התעלה או העליון, על פי הצורך, ולאפשר לסירות לצלוח את הפרש הגבהים. בעבר השערים היו בנויים בעיקר מעץ והם סבלו מבלאי גבוה. בהמשך הם הוחלפו בשערי פלדה.
אנחנו שטנו בקטע קצר יחסית של התעלה, במעלה הזרם בלבד (פרטים על הקטע שבו שטנו בפוסט הבא). בתמונה רואים את הסירה שלנו נכנסת ללוק. בעת הכניסה המים בתוך הלוק הם בגובה המפלס התחתון של התעלה.
לפני שהסירה מתחילה לעלות בתא יש לקשור אותה. סירה גדולה כשלנו יש לקשור גם בחרטום וגם בירכתיים. בתמונות רואים את אחי שרכש לעצמו כובע של קפטן לפני היציאה למסע, ואת האיש שלי למטה, זורק לו את החבל למעלה.
לאחר הקשירה מפעיל הלוק (עובד מקומי) לוחץ על כפתורים בשלט שלו או ישרות בלוח החשמל של הלוק. תחילה הוא סוגר את השער שמאחורי הסירה ולאחר מכן פותח את יציאות המים בפתחים שבשער הקדמי. מים מהתעלה העליונה יוצאים בלחץ מהפתחים. המים בתא השייט עולים בהדרגה ומעלים את הסירה למפלס העליון של התעלה.
עוד רגע, כשהמים בתא השייט והמים במפלס העליון של התעלה ישתוו, השער הקדמי יפתח ואפשר יהיה להמשיך בדרך.
בתעלת דו מידי יש לוקים רבים והתפעול של הסירה בלוקים הוא חלק מההוויי של השייט. ילדים צעירים וילדים גדולים בני 60, נהנים כאחד לשחק ולבצע משימות ואתגרים.
והנה הפוסט שבו ריכזתי את החוויות, התובנות והטיפים שלנו מהשייט
שתמשיכו לטייל אתי? יהיה מעניין. מבטיחה.
כצפוי, פוסט מאוד מעניין ומלמד. כל הקטע ההנדסי מסובך לי להבנה, אבל אני בטוחה שבשטח הדברים יתר פשוטים ממה שנראה כשמנסים להבין מהכתוב. החוויה המשפחתית המגבשת והמאתגרת היא זאת שעושה פה את ההבדל בין טיול כזה לאלה שעושים בדרך כלל. אני אפילו מעט חוששת מכל הביחדנס הזה.. נראה לי לא פשוט. שמחה מאוד עבורכם שהיתה לכם חוויה טובה, אולי פעם, כשאני אהיה המבוגרת וילדים יתפעלו את זה, זאת תוכל להיות אופציה. כרגע נשארת עם תחושת ה "איזה כייף לכם שהייתם ונהנתם".
עינת, תודה על הדברים שכתבת. את צודקת שחוויית היחד היא הגומיננטית. בהרכב שלנו זה לא מעיק. עם הבנות שלי לא ניסיתי. זה בהחלט משהו שצריך לשקול. ולגבי התפעול: אני לא מנסה לשכנע. רק אומרת שהתפעול של של הסירה בלוקים זו משימה משפחתית שילדים לרוב אוהבים. זה נולן להם אחריות ומאוד מעצים.
פוסט מרתק זיוה. אף פעם לא ממש הבנתי את עניין הלוקים- עכשיו אני כמעט מבינה…. התמונות נהדרות והסיפור של התעלה מעניין. אותי שכנעת.. אם לא בשייט אז לפחות לטייל לארכה.
תודה רבה, איריס. כשיפתחו מחדש הטיסות לטולוז תזכרי שהמרחב הזה מלא פוטנציאל. סומכת עלייך שתגיעי 🙂
תודה זיוה על ההסבר המעניין. הכל נראה כל כך יפה ושליו. אני תוהה אם כל העניינים הטכנים של התפעול היו מתאימים לנו.
תודה גם לך, נועה. יש רגעי שלווה ואפילו שעות של שלווה אבל יש באמת גם עבודה בתפעול השייט, הסירה וסדר היום. מסכימה אתך שצריך לחשוב. ואפשר גם לעשות ניסיון צנוע. יש מסלולים של שלושה או ארבעה ימים.