שמתי לב
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
שמתי לב
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
מאות עיניים

עיניים קטנות, מסתכלות וחוקרות, מציירות לי את כל העולם, פי רי פי פי…

ראשי כתיבה אישית מאות עיניים

מאות עיניים

אפריל 30, 2021

בילדותי היו לי דודים מצרפת. היו מופיעים אחת לשנתיים בערך עם מתנות, שעונים לשני אחי ומחרוזות לאחותי ולי. אמא שלי לא אהבה את ההסללה המגדרית הזאת. אני דווקא שמחתי אבל תחת מבטה החמור של אמא לא העזתי לענוד את המחרוזת שלי. פעם אחותי ואני קיבלנו במתנה ביקיני. אמא אמרה שהחלק העליון מיותר. היא לקחה מספרים והכינה מהחזייה סרטים לשער. התאבלתי על אבדן הביקיני אבל לא אמרתי כלום.

אני זוכרת נסיעה לחיפה ביחד עם גלי ואמא שלה, מרים. שמחתי להצטרף אליהן לבילוי משותף. עברנו מחנות לחנות והסתכלנו על תכשיטים. גלי ומרים בחנו את התכשיטים והחליפו עליהם דעות. העיניים שלי נפערו אל מול העולם המסעיר שנפתח בפני ואל צורת הבילוי שלא הכרתי. לא קניתי לעצמי כלום וגם לא ידעתי מה להגיד על התכשיטים. לא ידעתי אפילו מה אני חושבת עליהם, אבל השעות האלה עם גלי ומרים היו בשבילי חוויה לשנים.

♥

בגיל בית הספר היינו נקראים למדידות בגדים באביב ובסתיו. אל מול העיניים הבוחנות של המטפלת ומחסנאית הבגדים מדדנו את בגדי העונה שחלפה ובגדים של ילדים גדולים מאתנו לצורך השלמות. היתה זכות סירוב, אבל הבנתי שיש לה גבולות ברורים. מי שמסרבת לכל מה שמוצע לה היא ילדה בעייתית וצריך להסתדר עם מה שיש. הייתי ילדה סתגלנית שמפנימה ומקבלת את המציאות כפי שהיא אבל כמהתי לתחתונים "קנויים", מרפרפים, עדינים, צבעוניים, שיחליפו את קולקציית תחתוני הכותנה הלבנים הגסים של הקיבוץ . היתה לי פנטזיה על תחתונים ובדמיוני יצרתי לעצמי קולקציה במגוון צבעים ודוגמאות.

כשגדלנו קצת היו בנות שהצליחו ליצור לעצמן מלתחה צנועה של בגדים פרטיים. לא רק תחתונים יפים היו להן אלא גם ג'ינס שההורים הסכימו לקנות להן או חצאית ססגונית שנקנתה בגרושים בשוק הפשפשים ביפו. אני חשבתי שהורי לא יסכימו לקנות בגדים פרטיים והסתפקתי בג'ינס שתפרו לנו בקיבוץ. כשקיבלנו תקציב קטן לביגוד לקראת סוף התיכון זו היתה גאולה.

♥

יום אחד, בזמן אחת ההפסקות בין השיעורים בבית הספר התיכון ביפעת, קראו לי לגשת למזכירות. שמעתי כמה מבני כיתתי צועקים: את נוסעת לגרמניה. התקבלת למשלחת. בהנחיות לקראת הנסיעה נאמר שצריך להכין בגד מתאים לאירוע חגיגי שיערך בגרמניה, והבנות צריכות שמלה.

נסעתי עם רינה רוזנבליט, מחסנאית הבגדים, לבחור בד לשמלה. אני לא מצליחה לזכור לאן נסענו, מן הסתם לאחד ממקורות הרכש של מחסנאיות הבגדים בקיבוצים, אולי למשביר. רחל הררי תפרה לי את השמלה על פי דוגמה שבחרתי מ"בורדה". חשבתי שהיא לא רעה. נדמה לי שבכלל לא לבשתי אותה בגרמניה, אבל כשחזרנו נותרה בידי שמלה ולבשתי אותה לארוחת הערב החגיגית ביום שישי  בחדר האוכל.

מקום הישיבה הקבוע של המשפחה שלי בקבלות השבת היה בחדר האוכל הקטן. כשהסתיימה ארוחת הערב לא הייתי מסוגלת לקום מהכיסא. כדי לסיים את הארוחה ולצאת מחדר האוכל היה צריך להוריד את הכלים אל מכונת הכלים שבפתח המטבח, בקצה חדר האוכל הגדול. כל ניסיון לדמיין את עצמי חוצה את חדר האוכל הוליד מחשבות על אסון. הייתי משותקת. ידעתי בבירור שעשרות ואולי מאות זוגות עיניים ינעצו בי אם אקום ואצעד לעבר המכונה. הלב שלי דהר.

שנים מעטות לאחר מכן כבר לבשתי שמלות, אבל השמלה ההיא נשארה מיותמת בארון. אני זוכרת אותה היטב. דוגמת ההדפס שעל הבד חיה בי עד היום. אהבתי וגם שנאתי אותה. משהו בה לא היה מדויק. היא לא נראתה כמו בבורדה. 

אחרי שנים שלא נלבשה, ובכל פעם שפתחתי את הארון היא הזכירה לי את חוסר הביטחון ואת כל מה שלא אהבתי בעצמי, עשיתי מעשה. גזרתי אותה, ניגשתי עם חתיכות הבד הגזורות אל אחת התופרות וביקשתי שתתפור מהבד ציפיות לכריות. וכך התאחד גורל השמלה עם גורלה של חזיית הביקיני. זו הייתה מהקיבוץ וזו מהעיר. גורל שתיהן נחרץ.

Facebook Comments

« הקודם
הבא »
6 תגובות
  1. איריס נובמבר 6, 2021 בשעה 6:22 pm הגב

    וואי זיוה איזו מרגשת את. הטקסט מקסים!!
    תודה על הצוהר שפתחת על החברה הקיבוצית ותקופה שתמה. את בורדה אני זוכרת גם מהעיר. אני מצביעה בשתי ידיים בעד המשך הפינה.

    • זיוה נובמבר 6, 2021 בשעה 6:35 pm הגב

      תודה רבה, איריס. את מעודדת אותי מאוד

  2. ינינה נובמבר 6, 2021 בשעה 8:34 pm הגב

    איזה סיפור ואיך הוא כתוב!
    היה צמרתק לקרוא את הזכרונות האלה שלך.
    למרותש רתי בעיר אני זוכרת הרבה מהבגדים שלי – שהיו מועטים.
    אגב, הבורדה עדיין חיה וקיימת – הבת שלי מנויה והיא תופרת לעצמה בגדים לפי הגזאות.
    מקווה שתמשיכי לכתוב

    • זיוה נובמבר 18, 2021 בשעה 6:17 pm הגב

      תודה רבה, ינינה. לתפור מבורדה זאת משאת נפש. אני מאוד אוהבת סיפורים שאת מספרת לפעמים על ילדייך היצירתיים, ובכלל זה התחביב של נגה. הקושי שלי עם השמלה הוא משהו שביני לביני. גם אני מקווה שאמשיךצ לכתוב. זה לא יוצא לי בקלות 🙂

  3. גלית ויינברג נובמבר 7, 2021 בשעה 9:35 am הגב

    זיוה יקרה, קראתי בשקיקה. הכתיבה שלך נהדרת ונעימה וזורמת וממש עושה חשק להמשיך ולקרוא את עלילותייך. תודה על השיתוף!

    • זיוה נובמבר 18, 2021 בשעה 6:18 pm הגב

      אני מאוד מאוד שמחה לשמוע. תודה רבה, גלית. התגובה שלך ריגשה אותי.

השארת תגובה

ביטול

הי,

שמי זיוה.

'שמתי לב' החל להיכתב כמעט מעצמו באמצע 2015. כשמטיילים תמיד קורים דברים מעניינים והסיפורים מתגלגלים על הדרך. 

אני עוסקת כיום בתכנון טיולים בהתאמה אישית. אתגר מיוחד שבחרתי להתמודד עמו הוא תכנון טיולים גם למטיילים בתחבורה הציבורית.

כמו כן, אם יש לכם עסק ירוק או סיפור מעניין – אתם מוזמנים לפנות אלי.

עוד עלי קראו כאן.

Facebook

מתלבטים אם לנסוע לדרום צרפת? ואולי כבר יש לכם כרטיס טיסה ביד לליון, ניס או מרסיי?

בקבוצת הפייסבוק שפתחתי ביחד עם קולגה נהדרת המתגוררת בפרובנס, תקבלו רעיונות ותשובות מקצועיות לכל שאלה.

Facebook

עוד יש מפרש לבן באופק

רוצה לברוח אתי קצת אל מקומות רחוקים וקרובים, אל נופים ואל מנגינה של שפה זרה?

הצטרפו אל מועדון הקוראים של שמתי לב 

על מה אפשר לקרוא פה

  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
תפריט
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים

יעדים בולטים בבלוג

צרפת

פורטוגל

רוצים להתייעץ בעניין הטיול הקרוב? 

עדיין לא סגורים עליו או על הייעוץ? מוזמנים להתקשר ל"עזרה ראשונה". אחר כך תחליטו.

052-3741683    ziva.samtilev@gmail.com

כל הזכויות שמורות לזיוה רענן © samti-lev.com

Theme by CLASS - WordPress Themes
גלילה לראש העמוד

הי,
אני שמחה שהגעת לכאן ומזמינה אותך להישאר.

אני כותבת לאנשים:

  • שמחפשים השראה לטיול
  • שמתעניינים בתרבות המקומית
  • שאוהבים לגלות פינות נחבאות

שלום,

אני כותבת על המוכר והפחות מוכר. יש לי גם טיפים, ולפעמים הם לא רעים בכלל. 

שווה להישאר, לא?

ההרשמה כאן. תמיד אפשר גם לבטלה.

דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס