הסיפור המופלא של הצ'רקסים בישראל
בישראל חיים כ-5000 צ'רקסים. גם בלי לעשות בגרות במתמטיקה אפשר להבין עד כמה קטן המיעוט הזה היושב בתוכנו. ויקיפדיה אומרת שהם 0.0006% מסך האוכלוסייה. הם חיים בישראל בעיקר בכפר כמא ובריחנייה. להיות מיעוט קטן כל כך שמשתלב יפה אך אינו נטמע בתרבות השלטת זה כמעט נס.
לצ'רקסים יש סיפור היסטורי מסעיר והווה מעורר הערכה. יתכן שפגשתם במהלך השנים בצ'רקסים ולא ידעתם דבר על זהותם. פוגשים אותם בצבא ובמשטרה, לפעמים בדרגות בכירות. פוגשים אותם בבתי החולים ובמקומות עבודה מגוונים בארץ, ורק היכרות מקרוב מגלה את הזהות הנבדלת.

נפתחים החוצה
ביקור בכפר כמא, הגדול בין שני כפרי הצ'רקסים בישראל, זה משהו שתכננתי לעשות כבר שנים אבל לא הרגשתי נח להיכנס לכפר ולא ידעתי מה אעשה שם. כמי שחיה בקיבוץ אני יודעת שחברה כפרית היא לעתים מסוגרת. בתחילת אפריל ראיתי פרסום לסיור מודרך בכפר והצטרפתי.
כשהגעתי לכפר כמא הבנתי שלתחושת הבטן שלי בהחלט היה בסיס. זו תרבות עם קוד אתי של צניעות. הכפר שקט, נקי, שמור מאוד, והתושבים חוששים מהפרה של השקט הזה. אבל לאחרונה התחילו להבין בכפר את כוחה של התיירות ויש גם רצון לספר לישראלים את סיפורם.
הדרכה טובה הופכת את הביקור בכפר כמא למעניין ומשמעותי. כשמבקרים בכפר כדאי להכיר כמה עסקים מקומיים, לבקר במרכז המורשת ולשוטט בגרעין העתיק של הכפר. כל מה שתבחרו לעשות הוא טוב, אבל על הדרכה טובה אל תוותרו. ויתור עליה הוא החמצה של העיקר.
מה בפוסט: מידע על ביקור בכפר, חוויות, סיורים ועסקים שכדאי להכיר


איך הגיעו הצ'רקסים לישראל והאתגר שלהם כיום
רצח עם יתום
הצ'רקסים בישראל (ולא רק בה) נקראים בעיני עצמם אדיגים, כלומר בני עם האדיגה. פירוש השם הוא כליל השלמות. השם צ'רקס ניתן להם על ידי המונגולים שכינו כך את האדיגים ואת האבחזים. האדיגים חיו במשך אלפי שנים במסגרת של 12 שבטים בצפון מערב הקווקז, מצפון לגאורגיה. במאה ה-6 הושפעו עמי הקווקז מהאימפריה הביזנטית והתנצרו. כאלף שנים מאוחר יותר התאסלמו חלק מהם בהדרגה, וביניהם האדיגים, בהשפעה עותמנית.
מכאן והלאה אני חוזרת לשם צ'רקסים המוכר לנו. במחצית השנייה של המאה ה-18 החלו הרוסים להתפשט לכיוון דרום ולנגוס בשטחי צ'רקסיה. הצ'רקסים שהיו מתמיד עם של לוחמים הגיבו לכיבוש בהתנגדות. כ-100 שנים נדרשו לרוסים כדי להכניע אותם.
ב-1864, כשהשלימו את המלאכה, הפעילו הרוסים את נחת זרועם על הצ'רקסים כדי לשלוט בשטח ללא עוררין. כפרים שלמים עלו באש, אלפים הוצעדו אל עבר הים השחור בצעדות מוות ורבים טבעו בספינות הרעועות שבהן נמלטו.
לטענת הצ'רקסים נרצחו באופן זה כמיליון וחצי מבני עמם. היסטוריונים מסכימים שזהו האסון הגדול של המאה ה-19. זהו רצח עם יתום שאף מדינה אינה מכירה בו פרט לגאורגיה. בארכיון הלאומי של גאורגיה בטיביליסי ניתן לראות את העדויות לפרק ההיסטורי העצוב הזה.
את יום הזיכרון לרצח בני עמם מציינים הצ'רקסים ב-21.05.

גלות
הפליטים הצ'רקסים נדחקו אל שטחי האימפריה העותמנית שיישבה אותם באזורי הספר שלה כדי לחזקם. מעטים מהם ניסו לחזור ברבות השנים למולדת, ואכן, גם בדרום רוסיה ישנו כיום מיעוט צ'רקסי. רובם יושבים עד היום בתורכיה, וחלקם הגיעו לאזורנו. ברמת הגולן, לדוגמה, היו כפרים צ'רקסים רבים עד מלחמת ששת הימים. אייבק, המנהל את מרכז המורשת, מספר שסבתו הגיעה מהכפר עין זיוון הצ'רקסי שהיה בגולן עד 1967.
בשטחי פלסטינה דאז הם התיישבו בכפר כמא, בריחניה ובצ'רקס שליד חדרה. האחרונה היתה הגדולה בין השלוש, אולם תושביה סבלו מהביצות. חלקם מתו מהמלריה והאחרים עזבו לעבר הירדן. אני חושבת על שנים של סבל, אבדן, פליטות, הגירה ובניית יש מאין בארץ רחוקה ודי שוממה. זה לוקח אותי אל דורות של בני עמנו שברחו מפרעות בארצותיהם והתיישבו בארצות מקלט אחרות להתחיל בהן הכל מההתחלה.
האתגר של הצ'רקסים בישראל
המלחמות במאה העשרים יצרו גבולות חדשים במזרח התיכון וקהילות הצ'רקסים נותקו אלה מאלה. הקהילה בישראל היא הקטנה ביותר, אולם מיליוני הצ'רקסים בתורכיה, ברוסיה, בירדן ובסוריה נושאים אליה עיניים. ישראל היא ארץ המקלט היחידה שקיימת בה דמוקרטיה על כן גם לצ'רקסים החיים בינינו יש חופש תרבותי מוחלט. בביקור במרכז המורשת נדהמתי לגלות שהמרכז בישראל הוא חשוב כל כך ומהווה מרכז לחיי רוח ותרבות בעבור הצ'רקסים ברחבי העולם. כל שנה בקיץ מתקיים פסטיבל מחולות בכפר כמא, שאליו מגיעות גם להקות מהעולם. בשנה שעברה הוא בוטל ובכפר כמא מקווים לחגוג אותו השנה.
עקבו אחר מידע אודות הפסטיבל באתר של כפר כמא.
השתלבות
כפר כמא נוסדה ב-1878 ושנים מאוחר יותר, כשקמו באזור המושבות יבנאל, כפר תבור ואילניה, התפתחו יחסים טובים בין תושבי הכפר ואנשי המושבות. אלה וגם אלה הגיעו מהמרחב הגאוגרפי שבהשפעת התרבות הרוסית והייתה ביניהם הזדהות טבעית והבנה.
הדבר ניכר בשיתוף פעולה בכמה תחומים. בבית שאמי, הבית שהיום הוא מרכז המורשת, פעלה טחנת קמח משוכללת אשר שירתה את כל תושבי האזור. המתיישבים היהודיים הכירו בכישורי הלוחמה של הצ'רקסים ונעזרו בהם לשמירה. תושבי כפר כמא היו שותפים להקמת חוות השומר באילניה.
מאז ועד היום מתקיים שיתוף פעולה מלא בין הצ'רקסים לבין ההתיישבות הציונית בארץ ולאחריה עם מדינת ישראל. אפילו שפת הלימוד בבתי הספר היא עברית, אף כי שפת האם היא צ'רקסית, והילדים מתמודדים עם לימוד של ארבע שפות בבית הספר: עברית, צ'רקסית, ערבית ואנגלית. בזהות שלהם הם צ'רקסים, ישראלים ומוסלמים, ממש בסדר הזה. מנהגי האסלם החשובים נשמרים כחלק מן המסורת אך רוב ימות השנה הדת אינה מרכז החיים.


ביקור משמעותי בכפר – אפשרויות שונות:
אפשרות אחת היא להצטרף אל סיור מקיף עם מדריך המלווה את הקבוצה לאורך כל חווית הביקור בכפר, מראה פינות מעניינות, מספר על הכפר, מארגן טעימות, מתאם ביקור במרכז המורשת ואירוח אצל משפחה, כולל ארוחה ושיחה עם בני הבית. הייתי לא מזמן בסיור של אודי מאירי. זה מתאים למי שבא מרחוק ורוצה למצות את היום, אבל יש לזה עלות לא קטנה.
דרך נוספת היא לבקר במרכז המורשת בזמן שמתארחת בו קבוצה וניתנת הדרכה. איך מתזמנים את זה? אייבק ויסמין העובדים במרכז המורשת ממליצים להתקשר ולדבר אתם יום יומיים קודם לכן ולשאול מתי כדאי לבוא. שניהם מקדמים בברכה מטיילים עצמאיים המבקשים להצטרף להדרכות.
לפעמים יש קבוצות שמזמינות גם מופע של ריקודים, וזו תוספת חווייתית ומקסימה. במרכז המורשת מתארחות כיום קבוצות רבות, אולם אם אין לכם גמישות קחו בחשבון שלא תמיד זה מסתדר. אני ממליצה להתקשר כמה ימים לפני מועד הביקור.

ביקרתי לאחרונה שוב בכפר, הפעם עם חברות, והצטרפנו להדרכה שכזאת שכללה גם מופע ריקודים בסיום. אני רוצה לציין שההדרכות במרכז המורשת מצוינות ולעתים עולים נושאים מעניינים בעקבות שאלות הקהל. בהדרכה השבוע עלה הנושא של חוק הלאום והתשובה של אייבק היתה מפתיעה ומרתקת. מרכז המורשת בכפר כמא הוא בעיני תחנת דרך ישראלית שמעוררת מחשבה על נושאים הקשורים בזהות, בשאיפות לאומיות, במסורת, בשמרנות מול פתיחות ועוד.
חוויות בכפר
כמו ברחם
הביקור במרכז המורשת כולל סיור בין התצוגות והסבר על המנהגים. אשאיר לכם את רוב ההפתעות לגלות בעצמכם ואספר רק על עריסת התינוק הזאת שבאמצעותה יצרו לתינוק הרך תנאים המדמים את החוויה של העובר ברחם. את העריסה היו מציבים בחדר שקט ומשכיבים את התינוק עירום אך עטוף וקשור ברצועות לעריסה. תנועות העריסה יוצרות קול נקישה המדמה את קולות בדופק. מישוש מתחת לעריסה גילה חור שאפשר לצרכים ליפול דרכו. פה ושם עדיין יש משפחות המשתמשות בעריסה שכזאת עד היום.

הגרעין העתיק של הכפר
זוכרים את לוחות השנה עם תמונות הדלתות והכניסות לבתים? בכפר כמא אפשר לצלם בקלות לוח שנה כזה. יש הרבה חזיתות בתים מקסימות.
את הפינות היפות אפשר לגלות בשיטוט ברחובות המרוצפים באבן שחורה באזור שבקרבת מרכז המורשת והמסגד. נקודת המוצא לשיטוט הזה הוא מרכז המורשת. יש בו גם חנייה ונח להשאיר שם את הרכב. וויז מכיר את מרכז המורשת. הצריח של המסגד בולט מכל מקום. הקיפו אותו ולכו קצת לאיבוד באזור הזה.



ארוחה מסורתית אצל משפחת אשמוז
לסוזי אשמוז יש עסק של בישול ביתי. הגעתי אליה לראשונה במסגרת הסיור המודרך.
התפריט שהוגש לקבוצה שלנו כלל מאכלים מסורתיים כמו למשל כיסונים ממולאים בגבינה שמאוד אהבתי. מאכל שנצץ בצבעו הכתום התגלה כדלעת שהוכנה בתהליך מיוחד והיתה מעדן ממש. בשולחן של משפחה צ'רקסית יש תמיד חלוז', מעין בצק מטוגן ושטוח בדומה לפיתה הממולא בגבינה. המנה העיקרית היתה מקלובה בנוסח צ'רקסי. אהבתי מאוד את בית המשפחה המעוצב בפשטות ובטעם טוב.

לא רק אוכל
העוגיות שרואים בתמונה אשר הוגשו לקינוח ביחד עם התה והקפה ממולאות בתמרים וקשורות למנהג מקסים של חגיגה לפעוט אשר למד ללכת.
בשיחה שלאחר הארוחה התברר שהמארחים שלנו, סוזי וביברס, לא חיו כל חייהם בכפר כמא אבל כשעזבו היה להם ברור שירצו לחזור לכפר. כשנולדים הילדים זהו מקום לחבר לקהילה ולשורשים. יש עזרה הדדית בכפר. בתקופת הקורונה רבים תרמו ועזרו למשפחות שבהן שני בני הזוג נותרו ללא פרנסה. אעצור כאן ואשאיר לכם כמה הפתעות לביקור שלכם. שאלו אותם כל מה שעולה בדעתכם.
אם במקרה אתם תושבי האזור תוכלו להזמין מסוזי אוכל דרך קבע. היא מפרסמת אחת לשבוע בעמוד הפייסבוק שלה את התפריט לשבוע הקרוב. אם אתם חבורה קטנה או משפחה שמטיילת באזור תוכלו להזמין אצלה ארוחה פרטית. סוזי היא בשלנית נהדרת, אולם יש לדעת שהארוחות בביתה אינן כשרות.
המטבח של סוזי – בישול ביתי ולאחרונה גם מארזי פיקניק. אם אתם מגיעים אל סוזי באופן פרטי, לארוחה או לאיסוף מארז פיקניק, כדאי לדעת שאורחיה מתקבלים במרכז המורשת ללא תשלום. בקשו ממנה להתקשר ולומר שאתם אורחיה.

עין קזאן
בביקור האחרון שערכתי בכפר כמא ביחד עם חברות בילינו בוקר נעים במעין של הכפר. פתחנו את היום אצל סוזי שמסרה לנו את מארז הפיקניק שהכינה לנו ונסענו לבלות במעיין.
למעין יש ברכת איגום רחבת ידיים. נוף הגליל התחתון פרוש מסביב. שדות משתפלים על גבי הגבעות והר תבור מתנשא ממול. המעיין שוקם לפני כמה שנים על ידי רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי בשיתוף עם בית הספר המקומי. השיקום כלל דרך גישה, סככת צל, רחבת תצפית מעל למעין, נטיעת בוסתן והצבת שולחנות פיקניק מול הנוף.
ילדי בית הספר אספו מידע על המעיין ועל חשיבותו לאבות אבותיהם שייסדו את כפר כמא. את המידע ניתן לקרוא בלוח המוצב במקום. זוהי פינת חמד של ממש. המעין מתאים לרחצה אך אין לקפוץ למים היות שגובהם אינו רב.
במארז הפיקניק שלנו היו מפה משובצת וכלי אוכל מתכלים, בקבוק מיץ טבעי לכל אחת מאיתנו, מנה אישית של שקשוקה, כוסית קטנה עם מוזלי ועוגייה לכל אחת. בנוסף היו במארז גבינות צ'רקסיות, ירקות חתוכים, לחם נפלא, טרי וטעים משני סוגים וריבה.

איך מגיעים
המעין נמצא קרוב מאוד לכביש 65, הציר הראשי שבין צומת גולני לעפולה, אבל אין אליו גישה מכביש זה אלא רק מכפר כמא. בכניסה לכפר כמא יש שלט חום המפנה אל המעיין. וויז מכיר אותו כ"עין קזן" או "עין חיזר". הנסיעה אליו היא בכביש צר בין שדות. בסופה יש ירידה תלולה אל המעין, אולם אל פחד, הכביש מסודר והנסיעה בטוחה.
להזמנת מארז פיקניק מסוזי – 052-840-1803

מאכלים צ'רקסיים ועסקים בכפר כמא שכדאי להכיר
מחלבת אלברוס – מייצרת גבינה צ'רקסית מסורתית מחלב בקר שהיתה לי טעימה מאוד וקניתי ממנה לביתי. היא נזללה תוך כמה ימים. תושבי האזור ויודעי דבר עולים לרגל אל המחלבה הזאת. המאפייה נקראת על שם ההר אלברוס הנמצא במולדת, שהיום היא כאמור חלק מרוסיה.
מאפיית מאזאן שבה ניתן לקנות חלוז'. לא ביקרתי בה אבל אכלנו חלוז' בבית משפחת אשמוז, וידוע לי שגם אל המאפייה הזאת רבים באים מקרוב ומרחוק כדי לקנות את המאכל המסורתי – בצק מטוגן ממולא בגבינה הנראה כמו פיתה.
מאפיית אל מוכתאר נמצאת ממש בכניסה לכפר כמא. זוהי מאפייה רגילה, אולם אם אתם בדרככם לכינרת או לגליל ורק רוצים לטעום חלוז', ניתן לקנות גם שם.
כנאפה חסוס – מעדנייה המספקת דברי מתיקה שונים. הכנאפה היא כאמור מעדן הדגל. היא מבוססת על הגבינה המקומית ובעיני היא טעימה מאוד.
המטבח של סוזי – בישול ביתי ומארזי פיקניק.
הטיפ הכי שווה: אורחיה של סוזי מתארחים במרכז המורשת ללא תשלום. אם אתם מגיעים אל סוזי לארוחה או לאיסוף מארז פיקניק בקשו ממנה שתתקשר למרכז המורשת ותגיד שאתם אורחיה.
.
אתר התיירות של כפר כמא, שבו תגלו עסקים נוספים, כולל לינה.
מרכז המורשת לתאום ביקורים
לקריאה נוספת
פוסט שכתבה שיר ים פסקא, בלוגרית קולגה: כפר כמא – הצצה לתרבות הצ'רקסית


אני מזמינה אותך להצטרף אל מועדון הקוראים של שמתי לב
בפינת הקריאה הנוספת אני מציעה הפעם פוסטים על מיעוטים החיים היום או שחיו בעבר בקרב עמים אחרים:
נפלת עלי בדיוק בזמן כי מתכננת לשם טיול אחרי הרמדאן. גוזרת ושומרת כל מילה :))
נהדר, נעה. אני שמחה לשמוע. באמת ברמדאן היתה הפסקה בסיורים של אודי מאירי, אבל כשהייתי שם השבוע קיבלתי הלצה לבקר בערב. מתברר שברמדאן יש פעילות ערה ותוססת בכפר בלילות לאחר הארוחה של שבירת הצום. אבל האמת היא שביקור ראשון כדאי לעשות ביום עם הדרכה.
כמה מעניין להכיר את השכנים. איזה יופי של פוסט זיוה. עושה חשק לביקור במקום!
אני שמחה לשמוע, גלית. אולי גם את תצליחי להגיע פעם. תודה 🙂
זיוה יקרה, תודה על פוסט מרתק ומלא בערך. בהחלט עוררת את סקרנותי לבקר בכפר כמא ולהכיר את התרבות המיוחדת של הצ'רקסים. מאוד אוהבת את הכתיבה שלך.
תודה רבה, כנרת. ההערכה היא הדדית וכשאת קוראת אני מתמלאת בשמחה וגאווה 🙂
מקסים זיוה
כמוני כמוך ידעתי רק שהצרקסים עם מעוט ולא מעבר. פתחת עיני בנוגע למורשת העדה ולנעשה בכפר. אשמח לבקר גם ומחכה להזדמנות מתאימה. תודה רבה. נהניתי לקרוא