לינה וסיורים בכפר טבאש
שנים רבות מתגוררות משפחת גוריון ומשפחת בירנבאום בכפר חילף טבאש. שתי המשפחות בחרו לבנות את ביתן במקום קסום בראש גבעה בשטחו של כפר בדואי מול נוף הגליל התחתון. שתי המשפחות מארחות בחצרן משפחות וקבוצות, ולפני תקופת הקורונה גם תיירים מהעולם.
אני גרה בעמק יזרעאל, לא רחוק מטבאש, אבל לא הכרתי את מיזמי התיירות של שתי המשפחות, עד שהשנה, באופן כמעט אקראי, הוזמנתי להכיר את שניהם בנסיבות שונות. בתחילת 2020 פגשתי את שרון בירנבאום. הסיפור שלה נשמע לי מעניין ושאלתי אותה אם תסכים לארח אותי. ובאמת ביליתי בוקר נעים עם שרון באורחן של המשפחה ובחצר היפהפייה שסביבו. בני המשפחה קראו לאורחן בשם החינני "אצל שמשון בחצר". מדוע בחרו בשם הזה? כנסו לפוסט שכתבתי על כך ותגלו.
לקראת סוף נובמבר התארחתי, ביחד עם קבוצת בלוגריות, בחצר של משפחת גוריון וזכיתי להכיר את מיזם התיירות "שבט אחים", ההולם כל כך את רוח המקום. שני האורחנים: "שבט אחים" ו"אצל שמשון בחצר" נמצאים בשכנות, ממש דלת אל דלת. בפוסט הזה אספר בעיקר על "שבט אחים" הכולל אפשרויות אירוח שונות וסיורים.
טבאש? איפה זה?
הכפר טבאש הוא חלק מהמועצה המקומית כעבייה-טבאש-חג'ג'רה. מדובר בשלושה שבטים שונים שכרתו ביניהם בעבר ברית הגנה ושיתוף פעולה, והם פזורים על כמה גבעות בגליל המערבי – שולי עמק יזרעאל, מדרום לקיבוץ הרדוף וממערב לכפר הבדואי הגדול בית זרזיר. בעמק אנו קוראים לקבוצת הכפרים כולה "כעבייה" כשמו של השבט הגדול מבין השלושה, ולא הייתי מודעת כלל לזהות הנבדלת של כל אחד מן הכפרים.
שתי המשפחות, בירנבאום וגוריון, הגיעו לטבאש על פי דבריהן באופן כמעט אקראי. קשרי ידידות של חיי יום יום הובילו להיכרות עם מוכתר טבאש, מוסטפה, הידוע בכינוי אבו יאסר. אירית מספרת ששיחת חולין עם המוסכניק שלה בטבעון היא שהובילה אותה אל המוכתר, עניין של מקרה. מה שאינו מקרי בסיפור הזה הוא שמוסטפה, מוכתר טבאש, רצה לראות יהודים ובדואים חיים אלה בצד אלה ועודד התיישבות של משפחות יהודיות בטבאש.
איך קורה שביקור במוסך מביא לשינוי כזה דרמטי בחיים? אירית ויזהר גוריון חיפשו חווית מגורים אחרת, עם קירבה לאדמה ואותנטיות. כשמוסטפה טבאש הציע להם את פיסת האדמה הזאת, הוא אמר להם "בואו. הנה כבר גרה אצלנו משפחה יהודית אחת." והם באו.
חיבור לאדמה
אירית מקבלת את פנינו בתוך מבנה האורחן עם ארוחת בוקר הכוללת ירקות מהגינה וגבינות תוצרת עצמית. הגבינות הן מחלבן של שתי העזים המתגוררות בחצר. אכן, השטח שקיבלו ואולי גם האווירה ביישוב הובילו לחיים המחוברים אל האדמה.
אפשרויות האירוח והלינה הקיימות היום ב"שבט אחים" הן מגוונות. ישנו האורחן, שביכולתו להכיל חבורות, משפחות גדולות או קבוצות לסדנה, לבילוי משותף או ללינה. יש בו פינת ישיבה, מזרנים לשינה ומטבח. בחצר יש מבנה שירותים ומקלחות.
למעוניינים בלינה אינטימית יותר יש אוהל טיפי, ויש גם קרון רכבת עתיק שהוסב לצימר. בתוך הקרון יש מיטה זוגית, מקלחת, שירותים ומטבח קטן. החלל פשוט אך יש כאן כל מה שדרוש להעביר לילה או שניים בנעימים. מגיעים לכאן בשביל האווירה המיוחדת ובזכות המחיר הנוח.
המעיין והנחל
אחרי ארוחת הבוקר אנו יוצאות עם אירית לסיור בסביבה. תחילה אנו נוסעות מרחק קצרצר אל עין יבקע, מעין הנמצא ממש בסמוך לטבאש. 700 מ' של דרך עפר מאתגרת מאוד לנהיגה יש לצלוח בדרך אליו. אני מכירה את המעיין ובמו עיני ראיתי איך אלפי ישראלים שועטים בבורות ובמהמורות בחודשי הקיץ בדרכם לשכשוך הנכסף במימיו. אם יש לכם ג'יפ מה טוב, ואם אין – סעו בזהירות או שתחנו בכניסה לדרך העפר ותלכו ברגל.
אנחנו חוזרות בדרך העפר וחונות ביציאה ממנה. כאן מתחילה גם הטיילת של נחל ציפורי העוברת ממש לרגל טבאש. הלכנו כברת דרך קצרה וישבנו באחת מפינות הצל שבצד הנחל.
השנה טיילתי בכמה קטעים של הנחל ואני יכולה לומר שהקטע הזה הוא האהוב עלי מכולם. צמחיית המים כאן עשירה והיא מהווה בית גידול לפרפרים רבים. יתכן שכך יראה הנחל לכל אורכו בשנים הבאות. נעשות בו כבר מספר שנים פעולות שיקום, אך בקטעים רבים שלו הצמחייה חודשה רק לאחרונה וייקח זמן עד שתהיה עשירה כמו כאן.
את הטיילת מלוות גם גינות וחלקות של תושבי הכפר, וההליכה היא בין הנחל לבין בוסתנים מטופחים של ירק ועצי בוסתן. מוזמנים לקרוא על כך בהרחבה בפוסט שכתבתי על נחל ציפורי.
בחצר של עומאר
אנחנו חוזרות לכפר ויוצאות לפגוש אנשים. תחילה פוגשות את עומאר, קבלן עפר במקצועו המתמחה בבניית חצרות וגינות. בשעות הפנאי הוא יוצר פסלים עתירי דמיון מחפצים ישנים וגרוטאות. החצר ירוקה ונעימה והפסלים ממלאים אותה בחיים.
הרקדנית הקטנה שבנה עומאר עומדת ליד המשאית הוורודה, אולי ככה יראו אותה טוב יותר. שמלתה החלודה מוכתמת מעט אך מעומלנת היטב. היתוש על חלל זכה בעיניים גדולות כדי לראות כל תנועה בחצר, אבל נראה שהוא בוהה בחלל. הוא מתמכר לקול נגינת הכנר ואינו שם לב כלל לנוכחותה של הרקדנית הקטנה.
רק חייל הבדיל לוטש בה עיניים ללא הרף. הוא ביקש מעומאר שיכין לו מגן גדול שלא יראו שיש לו חור בלב. הוא מאוהב ברקדנית עד כלות, עומד זקוף על משמרתו ומתפלל שתבחין בו כבר. רגליו הן בסך הכל ברגים. כמה עוד יוכל כך לעמוד? והיא, מרוכזת בפוזות לאינסטגרם, כאילו העולם כולו סובב סביבה.
כך אני מדמיינת את חיי החצר, ובינתיים חברותי מתאספות בפינה אחרת שלה לשמוע את מה שיש לעומאר לספר.
כולם כאן טבאש
מה שם משפחתך? אנו שואלות את עומאר. בלוגריות תמיד רוצות לדעת פרטים כדי לדעת איך לכוון את המטיילים למקומות שהיו בהם. אני עומאר טבאש, עונה עומאר.
אה, כמובן. כולם כאן טבאש. איך שכחנו. המגורים בשבטים הם אחד ממנהגי הבדואים שנותרו גם במעבר מהנדודים להתיישבות לפני עשרות שנים.
עומאר מספר שאבותיו חיים באזור כבר למעלה ממאה שנים. מוצאם של השבטים הבדואים בחצי האי ערב. תנאי המחיה במדבר דחקו אותם בנדודיהם אל חבלי ארץ נושבים וכך הגיעו גם לאזורנו. לדבריו של עומאר אבותיו הם צאצאים של שבטי ישראל שנדדו במדבר.
העותמאנים עשו מאמצים ליישב את הבדויים באזור צפון הארץ, וכבר אז עברו רבים מהם מנדודים לנדודים למחצה. משמעות הדבר נדודים בשטח מוגבל בין נקודות מוגדרות המשמשות כבסיס לתקופות ארוכות. המגמה התחזקה בתקופת המנדט הבריטי. גם גיבושם של גבולות מדיניים עודדו אותה. מדינת ישראל בנתה לבדואים בגליל התחתון ובעמק יזרעאל יישובים עם תשתיות והם הפכו לתושבי קבע.
את הפסלים עומאר עושה כתחביב ומעניק כשי ללקוחות עם סיום עבודתו אצלם.
בעוד עומאר מספר, פאוזה, אשתו, חולטת תה, מוזגת לכוסות ומגישה לנו. לזוג יש ששה ילדים. הבנות עברו לגור עם בני זוגן, קרוב למשפחותיהם, בהתאם למסורת המקום. אחד הבנים עבר לבסמת טבעון. הדור הצעיר של היום אינו אוהב שאומרים לו מה לעשות, אומרת פאוזה. גם הנשים של היום כבר לא נשמעות לבעליהן כמו פעם, מוסיף עומאר וצוחק.
אוכל בדואי עדכני
ארוחת צהרים אנו אוכלות ב"אוהל חמודי". בחצר בצל העץ חמודי מגיש לנו עראיס שעשוי נהדר וסלטים שונים. זוהי לא הארוחה המזרחית שהכרנו מהעבר. התפריט אמנם פשוט אך מעודכן. הכל טעים. השולחן נערך לכבודנו, אך לרוב חמודי מכין אוכל לאיסוף (Take Away). הוא גם עושה משלוחים. אם למשל תלונו ב"שבט אחים" או "אצל שמשון בחצר" תוכלו להזמין ממנו ארוחה. אם אתם מטיילים בנחל ציפורי או בסביבה, הוא יביא לכם את ההזמנה לאן שתבקשו ותוכלו לערוך פיקניק משודרג.
דף הפייסבוק של אוהל חמודי
להזמנות בטלפון: 052-728-8112
השומר האחרון
כל כך הרבה סיפורים שמעתי על מוסטפה טבאש, המכונה אבו יאסר, המוכתר האגדי שהזמין משפחות יהודיות לגור בצד משפחתו. לאירית יש קשר חם אתו והיא מזמינה אותו לספר סיפורים לאורחיה. במרכז מבקרים בלב הכפר יצר המוכתר מקדש מעט לו ולמורשתו. לאורך קיר בחצר מסודרים כלי עבודה מסורתיים. הקירות שבתוך הבניין מלאים באינסוף תמונות ותעודות הוקרה.
התעודות הממוסגרות מספרות את סיפורו של מוסטפה טבאש ששמר על שדות ועל יישובים יהודיים בעמק יזרעאל במשך עשרות שנים. הוא חש חיבור אל מורשתו של שומר העמק אלכסנדר זייד חרף העובדה שבן משפחתו היה הרוצח של זייד. החיים מזמנים תהפוכות והפתעות, והדרך לוקחת לעתים לכיוונים שונים והפוכים. אצל הבדואים מעברים שכאלה הם אפשריים. נקודת המבט שלהם על החיים היא מעשית.
מוסטפה כבר אינו צעיר. לפני כמה שנים הוא עבר אירוע מוחי ודרוש מאמץ כדי לעקוב אחריו. לבדואים יש לדבריו מנהגים יפים ופחות יפים. שעה ארוכה הוא מספר לנו על מורשת הדמים שיצרה המסורת של "כבוד המשפחה". הוא לא חוסך בפרטים. לדבריו המסורת הזאת היתה חייה וקיימת בתקופת המנדט הבריטי וכבר מזמן חדלה להתקיים. אם קורים עדיין מקרי רצח זה פשע ולא נוהג מקובל. גם על סבו שהיה שופט הוא מספר, ותמונה על הקיר מספרת על בתו שהיתה לשוטרת הבדואית הראשונה.
לסיור בטבאש פנו לאירית: 052-694-1141
החיים בצד הבדואים
כשפתחנו את הבוקר בחאן של אירית ויזהר שאלנו אותם על החיים בצד הבדואים, על החיים כאן בשנת 2000 בעת המהומות שפרצו בארץ, ובעיקר על החלק של גידול הילדים.
כשהחלו אירועי אוקטובר 2000 אירית חששה, אולם השכנים הגיעו לבית המשפחה והרגיעו, אמרו לבני המשפחה שהם שומרים עליהם. אירוח במסורת הבדואית זה ערך מקודש.
ילדי המשפחה כבר פרחו מן הקן. כשהיו ילדים הם התחנכו בגנים ובבתי ספר יהודיים בסביבה. הבת אהבה את המקום אך חברותיה היו רחוקות והיא התקשתה למצוא חברות בכפר. אצל הבן המצב היה שונה. הוא קשר קשרים טבעיים עם ילדי טבאש ועם ילדים מבתי הספר שבהם למד. כשהיה נער היה מזמין את חבריו היהודים והבדואים לאולפן ההקלטות שבנה בבית. בשבילו זה היה טבעי, והוא היה מעין חוליה מחברת בין כולם. כצעיר היה יוצא לבלות בחיפה עם חבריו מהכפר שכבר למדו באיזה פאבים יקבלו אותם והיכן אין סיכוי לכך. אירית מדברת על כך בהשלמה, כעל חלק מהמציאות, אולם אני יודעת שהגזענות בישראל היא תמיד בכיוון אחד.
כשמחברים את כל הסיפורים מתקבלת תמונה מורכבת של מנהגים יפים ומנהגים פחות יפים, בדיוק כמו שמוסטפה, אבו יאסר, אמר. ובעצם, הרי גם אצלנו יש יפה ופחות יפה.
כשמתארחים אצל משפחות בירנבאום וגוריון אפשר לנצל את הפסיליטיז שהם מציעים ולהסתפק בזה. אם רוצים יותר מזה אפשר ליהנות מהאווירה המיוחדת, מהסיפורים, מטיולים בסביבה ומסיור בכפר. משהו באוויר ובאווירה כאן שונה, ומעל לכול זו בעיני סיבה טובה לבוא דווקא לכאן.
אתר האינטרנט – שבט אחים של אירית ויזהר גוריון
לסיור בטבאש פנו לאירית: 052-694-1141
אתר האינטרנט – אצל שמשון בחצר של שרון ואסף בירנבאום
האזור עשיר באינסוף אפשרויות טיול. יש מה לעשות בקיבוץ הרדוף הסמוך, בנחל ציפורי, בשביל אוהד (סובב נופית), בנצרת ועוד. כתבתי על כך כאן. בסף הפוסט יש רשימה ארוכה של אפשרויות.
אני ממליצה בחום
לקרוא את הפוסטים שכתבו חברותי הבלוגריות על היום זה של הסיור עם אירית גוריון בטבאש. תמצאו דמיון וגם שוני בנקודת המבט, ויש גם המלצה על ארוחה נהדרת שאני החמצתי ביישוב בית זרזיר הסמוך.
טיול לכפר טבאש בגליל התחתון. כתבה ניני אטלס
שבט אחים גם יחד – טיול לכפר טבאש ולאורך טיילת נחל ציפורי. כתבה ינינה זסלבסקי אפק.
הבדואים הצפוניים של הגליל התחתון. כתבה מלי אברמוביץ'
עמק יזרעאל מטבאש ועד נצרת. כתבה תמר גרינברג הלפמן
בואו לטייל אתי בעמק יזרעאל, ברחבי הארץ ומחוצה לה. מצטרפים? אני מזמינה
רעיונות לטיולים נוספים בסביבה
הכפר טבאש והאיזור סביבו, הוא אחד המסקרנים בארצנו. אוהבת מאוד איך שאת מארת את המקום ואת האנשים. כיווןש טיילנו ביחד אני נהנית במיוחד לקרוא על הפפרטים ששמת אליהם לב 🙂
באמת אזור מסקרן עם אוכלוסייה מגוונת, בוסתנים, אנשים מעניינים ונוף רך ויפה. שמחה שנהנית. היה לי ממש ממש כיף לטייל אתך 🙂
הפוסט עורר בי נשכחות…נראה שעבר ככ הרבה זמן מאז הטיול. מאוד אוהבת את הכתיבה הרגישה שלך. מקווה שניפגש שוב בקרוב.
תודה רבה, תמר. גם אני מקווה להיפגש בקרוב