אצל שמשון בחצר שבט אחים גם יחד

השומר האחרון

כל כך הרבה סיפורים שמעתי על מוסטפה טבאש, המכונה אבו יאסר, המוכתר האגדי שהזמין משפחות יהודיות לגור בצד משפחתו. לאירית יש קשר חם אתו והיא מזמינה אותו לספר סיפורים לאורחיה. במרכז מבקרים בלב הכפר יצר המוכתר מקדש מעט לו ולמורשתו. לאורך קיר בחצר מסודרים כלי עבודה מסורתיים. הקירות שבתוך הבניין מלאים באינסוף תמונות ותעודות הוקרה. 

התעודות הממוסגרות מספרות את סיפורו של מוסטפה טבאש ששמר על שדות ועל יישובים יהודיים בעמק יזרעאל במשך עשרות שנים. הוא חש חיבור אל מורשתו של שומר העמק אלכסנדר זייד חרף העובדה שבן משפחתו היה הרוצח של זייד. החיים מזמנים תהפוכות והפתעות, והדרך לוקחת לעתים לכיוונים שונים והפוכים. אצל הבדואים מעברים שכאלה הם אפשריים. נקודת המבט שלהם על החיים היא מעשית.

מוסטפה כבר אינו צעיר. לפני כמה שנים הוא עבר אירוע מוחי ודרוש מאמץ כדי לעקוב אחריו. לבדואים יש לדבריו מנהגים יפים ופחות יפים. שעה ארוכה הוא מספר לנו על מורשת הדמים שיצרה המסורת של "כבוד המשפחה". הוא לא חוסך בפרטים. לדבריו המסורת הזאת היתה חייה וקיימת בתקופת המנדט הבריטי וכבר מזמן חדלה להתקיים. אם קורים עדיין מקרי רצח זה פשע ולא נוהג מקובל. גם על סבו שהיה שופט הוא מספר, ותמונה על הקיר מספרת על בתו שהיתה לשוטרת הבדואית הראשונה.