ארבעה ימים בנוף של הרים ירוקי העד
אמצע נובמבר. סתיו 2020. הימים קצרים. קורונה טיים. המוזיאונים עדיין סגורים. המסעדות סגורות. רחובות הערים קוראים לגלות אותם אבל מי רוצה לטייל במסכה, והעיר די עצובה כשכל כך הרבה סגור, סגור וסגור.
מטיילים קצת בטבע. נחים הרבה. לפעמים יותר מחצי יממה במיטה. בגלל זה בחרנו צימר שיהיה לנו נעים להתכרבל בו. מבשלים בקטנה. אוכלים בעיקר טייק אוויי. אין הרבה מקומות להתפנק בהם. זמן די עצוב.
אבל רגע, הנה נקודת מבט אחרת:
מזג האוויר מושלם. הלוואי שהיה כזה כל השנה. אפשר לצאת למסלול קצת מאתגר שאינו אפשרי בקיץ ולרדת לעומק הנחל. אחרי הגשם המדרון יהיה חלקלק וההליכה בערוצים תהיה מסוכנת. הידד, יש יתרון אחד לסתיו היבש על פני האביב.
האור הרך של הסתיו מלטף את הנוף. הצבעים עמוקים ויפים. ובכלל, כשמסתכלים על מה שיש בעיניים פקוחות פתאום החורש הארץ ישראלי כל כך מגוון ועשיר במיני עצים, שיחים ומטפסים. הפרי האדום של הקטלב כעת בשיאו. הבלוטים של עצי האלון ציוריים. ההרים באזור ירושלים ירוקי עד. סביב החורבות העתיקות נטועים בוסתנים. מקסים כאן.
והמנוחה הארוכה – זוהי הפואנטה כולה. מטיילים לאט. זה לא טיול של הספקים.
אווירה ייצוגית ממלכתית
יצאנו בשניים, רגע לפני החורף, לארבעה לילות בהרי ירושלים, אלה שתמיד חוצים אותם בדרך אליה. הפעם צפינו עליה מרחוק בלבד. מצאנו אזור יפהפה ומטופח. הקרן הקיימת משקיעה כאן המון בטיפוח היערות, הבוסתנים, המצפורים ואינסוף החניונים ופינות הפיקניק המוסדרות. לכל דבר יש מקום: למדורה, לגחלים, לפינות הישיבה. השילוט בחניונים ובשבילי ההליכה ברור ואסתטי. בתקופה שבה טיילנו האזור היה נקי, מה שלא מובן מאליו בארץ שלנו.
באזור הזה, יותר מאשר בכל אזור אחר בארץ, כל חלקת יער מוקדשת למישהו או למשהו. קהילות יהודיות בעולם משקיעות כסף בהנצחתן. סיפורי מורשת מן העבר הרחוק והקרוב מונצחים אף הם בפסלים או בשלטים. הרגשתי שכאן אלו הפנים הייצוגיות של מדינת ישראל.
רק דבר אחד חסר: השילוט פונה לרוב לדוברי העברית בלבד, והגיע הזמן להתייחס גם אל דוברי הערבית ואל התיירים. נכון, התוכן הוא פעמים רבות שלנו בלבד, כלומר של הרוב היהודי בארץ, והוא מנציח את נרטיב התקומה. זה בהחלט חשוב. כל עם המכבד את עצמו זוכר איך הפך למה שהוא, אבל הגיע הזמן להתייחס אל כלל המטיילים ובהם ערבים ותיירים. זה מצריך ניסוח המתחשב גם באחר מבלי להתנצל. צריך להשקיע בזה מחשבה. זה עניין של רצון.
סתיו
כבר הרחבתי עליו. אבל בא לי להזכיר אותו שוב ובעיקר להראות תמונות. יש בו משהו שחולף ביעף. הוא מאוד חמקמק, והנה חשנו אותו הפעם ממש כי לקחנו פסק זמן בדיוק ברגע הזה שבו הוא חולף בישראל.
על מה תקראו בפוסט
- איפה אוכלים + צמר בנס הרים
- יום טיול ראשון באזור נווה אילן, מעלה החמישה ונטף
- יום טיול שני - מערת הנטיפים ואתרי כביש 395
- יום טיול שלישי - נחל קטלב ומצפור ארתור רובינשטיין
- יום טיול רביעי - חורבת חנות וגן לאומי בית גוברין מרשה
- יום טיול חמישי - פארק איילון קנדה
- מקורות להשראה ורעיונות, וגם - אלו אתרים נשארו בחוץ ולא נכנסו לתכנית
איפה אוכלים וקצת פרגון לעסקים
נושא האוכל בטיול הזה היה מאתגר. בין הסגר הראשון לשני המסעדות היו פתוחות, ועכשיו יש רק טייק אוויי ומשלוחים. למקום שבחרנו יש שתי יחידות ומטבח משותף. נעזרנו בו קצת כתוספת למסעדות ולעסקים הבאים:
- בדרך מעמק יזרעאל, שבו אנו גרים, להרי יהודה, עברנו ביקנעם ואספנו סל פיקניק שהזמנו מראש מענבל דר. הסל הכיל ארוחה מפנקת מאוד עם בקבוק לימונדה טבעית, לחם מתוצרת עצמית, קישים אישיים, אנטיפסטי, ממרחים טעימים, סלט ועוגה. הסל עצמו וחלק מהמצרכים שימשו אותנו גם לפיקניק שלמחרת בחיזוק כמה מצרכים שהבאנו מהבית. אם אתם גרים במרכז הארץ תוכלו להיעזר בשירות הסלסילות הנחמד של ענבל בדרך לטיול בצפון.
- שתי ארוחות ערב אספנו ממסעדת בראסרי בעין כרם.
- ליד נס הרים נמצאת מסעדת בר בהר הצמחונית שיש בה גם נקודת מידע של הקרן הקיימת עם ברושורים והצעות לטיולים באזור. זה מקום פופולרי לסועדים ולמטיילים ולפעמים גם עמוס. המרפסת של המסעדה הצופה אל הנוף סגורה כעת, בהתאם למגבלות הקורונה, אבל ביער סביב המסעדה פזורים הרבה שולחנות. בעת ההזמנה, הנעשית בעמדה ממוחשבת, מציינים אם רוצים לשבת ביער או לקחת הביתה. ניצלנו את שתי האפשרויות.
שירת הטבע
זהו שמן של שתי יחידות הנופש החדשות של ענבר וגיל רגב במושב נס הרים. יחידות האירוח נמצאות בקומה שנייה מעל לבית המשפחה, ויש אליהן כניסה נפרדת. לכל יחידה יש מרפסת גדולה הפונה אל הנוף.
בין שתי היחידות יש מטבח מאובזר. החיסרון היחיד הוא שצריך לחלוק בו עם השכנים ולהתחשב. בימי שהותנו השכנים התחלפו והסתדרנו עם כולם. ניתן להזמין מצרכים לארוחת בוקר והם מגיעים בשפע שהספיק לנו גם למילוי סל הפיקניק וגם לבוקר המחרת.
ענבר וגיל הם מורי דרך וניתן להתייעץ אתם על מסלולים. ענבר עוסקת גם בקרמיקה. במדף גבוה בארון המטבח עומדים כלים פרי יצירתה. האורחים מוזמנים לבחור כלי ולהשאיר כסף, על פי המחירון המצוי במקום, בתוך קופסה. אני תמיד חושבת "אבל איפה אני אשים את הכלי?" ובדיעבד קצת מצטערת שלא קונה לעצמי.
מה עוד חשוב לדעת? לפני בואכם תשאלו לגבי הסדר התשלום.
נס הרים
המיקום של נס הרים כמרכז לחופשה מאוד מוצלח. הוא יושב על כביש 3866 היפהפה שהופך בחלקו המערבי ל-386. מצפון לו כביש 395 הנפלא, ומדרום לו כביש 375 היורד לכיוון עמק האלה. לאורך כל הכבישים האלה יש נקודות עניין רבות, ובהן מערת הנטיפים, מעיינות, תצפיות, חניונים ומסלולי הליכה. גם עין כרם מאוד קרובה. במרחק כלום מצומת נס הרים נמצאים היישובים צור הדסה ומבוא ביתר היושבים בפתחו של "פארק בגין" ובו אפשרויות טיול נוספות. אל פארק בגין לא הספקנו להגיע כלל.
אז מה עשינו?
יום הטיול הראשון – באזור נווה אילן, מעלה החמישה ונטף
הגענו לאזור בצהרים, והתחלנו ביעדים שבקרבת נווה אילן. יש לעבור את שער היישוב ולהמשיך הלאה. חנינו באזור הפיקניקים של יער יהדות בלגיה וזללנו את תכולת סל הפיקניק.
אחרי הסעודה עלינו בדרך קצרה, כ-380 מ', אל מצפור לוקי. מהמצפור הלכנו אל יער המכללות ובו מצפור בני קפלן, שולחנות פיקניק וגן פסלים קטן. הדרך ממצפור לוקי ליער המכללות מסומנת בירוק והיא בירידה. חזרנו בדרך עפר רחבה ועבירה גם לכלי רכב המסומנת בשחור. סה"כ כשלושה ק"מ, ובתוספת הקטע שבין יער בלגיה למצפור לוקי – קרוב לארבעה ק"מ. טיול קליל בסה"כ שיש בו ירידה ועליה נסבלות.
הספקנו לנסוע להצצה קצרה אל הר הרוח, קרוב ליישוב נטף. יש שם דרך נוף יפה שלאורכה מצפורים ואזורי פיקניק מסודרים. עצרנו במצפור יתלה ולאחר כוס תה שנייה הלכנו קטע קצר בשביל הנוף הצופה על נחל יתלה. זהו שביל יפהפה היושב על צלע ההר. אורך השביל ק"מ וחצי, במסלול קווי.
רגע לפני השקיעה נסענו לצימר.
מה עוד אפשר לעשות באזור?
לטייל באבו גוש. אפשר לקרוא על כך בבלוג הטוריסטית ובבלוג חמושה בעדשה
יום טיול שני – מערת הנטיפים ואתרי כביש 395
מערת הנטיפים היא שמורה של רשות שמורת הטבע והגנים ועל פי ההסדרים הנהוגים השנה יש להירשם. נרשמנו לשעה 10.00 בבוקר. הביקור קצר. המערה יפה מאוד אך קטנה יחסית למערות שראינו בבלגיה ובצרפת. אהבתי את ההומור בשילוט של רשות הטבע והגנים אשר מעודד את המטיילים במדרגות בחזרה אל מגרש החנייה.
בהמשך היום טיילנו לאורך כביש 395 המשגע ביופיו. רוב הכבישים באזור יפים אבל הקטע המזרחי של כביש 395 הוא מיוחד במינו. הקטע העולה מאשתאול לכיסלון ורמת רזיאל הוא צר מאוד ומתפתל ביער הסוגר עליו משני הצדדים. תחנת הדרך הראשונה היתה באנדרטת מגילות האש. אני לא אוהבת את המלודרמה שבהנצחה הזאת אבל הנסיעה בין רמת רזיאל וכיסלון היתה הארכה יפה לדרך.
שוטטנו קצת בשבילים שבפסגת הר הטייסים. יש שם הנצחה לחללי חיל האוויר. בעת כתיבת הטקסט אני נעצבת למחשבה ששני שמות התווספו השבוע לרשימת החללים בהתרסקות המטוס הקל בנגב, והם יחקקו בקרוב על גבי האנדרטה. בכיפת ההר יש הרבה עצי קטלב והפרי האדום שלהם המבשיל בחודש נובמבר נצץ בשמש. זוהי הפסגה הגבוהה באזור ויש ממנה תצפית יפה לכל הכיוונים.
מה עוד אפשר לעשות בכביש 395?
לבקר בעין כיסלון
לטייל ביער קדושים
הבלוגרית מיכל הולצברג כתבה על מסלול הליכה ממערת בני ברית להר כרמילה ולנחל כיסלון.
מעיינות – תמיד כיף לבלות בהם
מהר הטייסים המשכנו בכביש 395 לצובה וירדנו בדרך עפר העבירה לרכב לעין טייסים. זהו מעיין קטן שמימיו מאוגמים בברכה רבועה יפהפייה בצל העצים. אל מעין הטייסים ניתן להגיע גם ברגל מהר הטייסים אולם זהו מסלול באורך ק"מ בירידה תלולה שאותה יש לעלות בסיום.
המשכנו אל מעיינות עין סטף ועין ביכורה. ירדנו עם הרכב מהחניון העליון למטה, קרוב יותר למעיינות. המיוחד בהם הוא בכך שהם יושבים באתר המשחזר את החקלאות העתיקה המסורתית. שני המעיינות, הטרסות היפהפיות עם חלקות הגן, מערכת ההשקיה העתיקה, עצי הבוסתן והנוף ממול – כל אלה יוצרים מכלול מרתק ויפהפה.
סיימנו את היום בשיטוט קצר בעין כרם שבהחלט מגיע לה יותר.
יום טיול שלישי – נחל קטלב ומצפור ארתור רובינשטיין
הגיע הזמן למסלול הליכה ראוי לשמו ואנו יוצאים אל מרכז המידע "בר בהר" כדי לצאת ממנו אל אחד ממסלולי ההליכה. נחל קטלב פופולרי בתקופה הזאת של השנה. זהו אחד ממוקדי פריחת החלמוניות באזור, ופרט לכך הוא יפה בפני עצמו. גיל, המארח שלנו, הציע בנדיבות שיקפיץ אותנו מקצה המסלול בתחנת הרכבת הישנה של בר גיורה, אולם במרכז המידע הציעו לנו שילוב בין מסלולים המאפשר לרדת רק חצי הגובה וחזרה במסלול מעגלי. החלטנו ללכת על זה.
המסלול שילב בין קטעים המסומנים בשחור, כחול, ירוק ושוב שחור. הקטע הכחול היה כרוך גם בירידה תלולה בסלעים שלקח לנו זמן רב לצלוח. את הסלעים המאיימים האלה פגשנו שוב בעלייה התלולה בקטע הירוק. זה היה מסלול יפהפה אך מאתגר בשבילנו ועשינו אותו לאט מאוד. סיימנו כעבור חמש שעות. אציין שאנו כבר לא מאוד צעירים והגוף כבר לא גמיש וממושמע כשהיה פעם, אבל גם אם אתם צעירים וזריזים קחו בחשבון שיש אתגר וצריך להביא מים.
כפי שציינתי האזור משולט היטב והמעבר בין קטעי הדרך השונים ברור מאוד, אבל כשנכנסים למסלול כזה חשוב להשקיע טיפה זמן בלמידה שלו מראש ולהבין אותו. במפה הגדולה שבמרכז המידע צילמנו את המסלול ונעזרנו גם באפליקציות "עמוד ענן" המהווה תחליף ראוי למפת שבילי הליכה.
איזה עוד מסלולים יש באזור?
כל המרחב הזה של בכיש 3866 ודרומית לו נקרא פארק עצמאות ארה"ב, ואפשר לקרוא עליו באתר של הקק"ל.
מצפור ארתור רובינשטיין
עייפים מאוד ישבנו שעה ארוכה בסיום המסלול בין עצי היער סביב "בר בהר" ולאחר מכן נסענו לראות את השקיעה ממצפור ארתור רובינשטיין. המצפור קרוב ליד קנדי אולם הזמן עד לחשכה היה קצר והסתפקנו בפינה הזאת. סוד המצפור היפהפה כנראה עובר ברשתות החברתיות וצעירים רבים מגיעים לעשות סלפי בשעה המיוחדת הזאת של הדמדומים ולהתמכר לנוף. אם טרם הייתם במצפור הבנוי כקלידי פסנתר השלוחים אל הנוף שעיצב הפסל ישראל הדני רוצו למקום בנסיעתכם הבאה לירושלים. זה מקום יפהפה שהייתי בו כבר כמה פעמים ואני אוהבת לחזור אליו.
יום הטיול הרביעי – חורבת חנות וגן לאומי בית גוברין מרשה
התחלנו את הבוקר בכביש 375 היורד מהרי ירושלים אל עמק האלה. בתחילתו הוא עדיין הררי. ערכנו סיבוב קצר במושב מטע היושב בפוזיציה יפה במדרון ההר. חצינו את המושב בנסיעה וחנינו ליד מגרש הכדורגל. מכאן זו הליכה קצרצרה אל מעין קטן נחמד המפעפע בין עצי תאנה.
עוד טיפה הלאה בכביש נמצאת חורבת חנות. פרט לשרידים הקדומים שנותרו במקום זוהי נקודת מוצא לכמה מסלולי הליכה. יש כאן שולחנות פיקניק רבים ומגרש חנייה מסודר. כדאי לזכור את המקום הזה לטיוליכם בהרי ירושלים. יש כאן פוטנציאל גדול.
מסלול אחד יורד אל עין מטע ועין תנור ומסלול אחר עובר בנתיב של "דרך הקיסר" שהיתה חלק מהדרך הרומית מירושלים ובית לחם אל השפלה ובית גוברין. אנחנו הלכנו כאן רק קטע קצר הלוך ושוב לאורך דרך נוף המשקיפה על נחל זנוח. זוהי דרך לרכבי 4X4.
הגן הלאומי בית גוברין מרשה
המון פינות יפות עוד חיכו לנו באזור ורק הגשם שהיה צפוי לרדת ביום הזה גרם לנו להירשם מראש לגן הלאומי בית גוברין מרשה. חשבנו שהמערות של בית גוברין הן תשובה הולמת ליום גשם. בסופו של דבר הגשם לא הגיע לאזור הזה, ובדיעבד נראה לי שגם בבית גוברין לא נעים לטייל בגשם שוטף, אבל אנחנו התגלגלנו לכאן וטוב שכך. זהו גן לאומי מרשים ביותר. המערות העמוקות והשימושים הרבים שעשו בהן הם סוג של פלא. הן הוכרו על ידי אונסקו בשל הריכוז הגבוה שלהן על פני שטח קטן יחסית.
המערות בפארק הן מתקופת העיר הקדומה מרשה אשר נזכרת בספר יהושוע. סלע הגיר הרך אפשר לחצוב לעומק. מחורים קטנים יחסית בשכבת הסלע הקשה העליונה היו מתחילים לחצוב לעומק כדי להוציא חומר לבנייה, וכך נוצרה צורת הפעמון של המערות. במערות היו משתמשים למחסנים, לבורות מים, לגידול יונים, לבתי בד ועוד. גם מערות קבורה יש בגן. ברבות השנים קמה העיר בית גוברין על חורבות העיר מרשה.
רוב המטיילים נוסעים בין מוקדי העניין בפארק ומשלבים קטעי הליכה קצרים וכך עשינו גם אנו. אוהבי הלכת יכולים לעזוב את הרכב לפרקי זמן ארוכים יותר. אחת מנקודות העניין היא תל מרשה. מראש התל יש נוף פנורמי לכל הכיוונים. ממערב רואים את אשקלון והשפלה הדרומית וממערב את הרי חברון.
בוקר טיול חמישי ואחרון בפארק איילון קנדה
אנחנו עוזבים את הצימר. לפנינו אירוע משפחתי בצהרים ויש לנו רק שעה קלה לטייל בדרך. פארק איילון קנדה נמצא ממש בדרך לשפלה, בקרבת צומת לטרון. בפארק יש דרכי נסיעה בנוף, חלקן מיועדון לרכב 4X4, ומסלולי הליכה קצרים. המסלול העיקרי הוא זה המסומן ירוק ועולה ממעין התמרים לאורך האמה שהובילה מים אל העיר העתיקה אמאוס. יש לו עוד תוספת קטנה לחורבת עקד, שעליה ויתרנו מפאת קוצר הזמן.
הדרך יפהפייה. הקרן הקיימת נטעה לאורך שרידי האמה עצי בוסתן. זהו נוף משגע של הטבע ויד האדם. הלכנו הפעם באופן ענייני מאוד, הלוך ושוב, ונפרדנו מהאזור. עוד נשוב לפארק איילון קנדה ולמרחב היפהפה של הרי ירושלים.
מקורות מידע לתכנון הטיול
קיבלתי הרבה השראה ורעיונות לטיול מכמה בלוגריות:
בפוסט של מלי אברמוביץ' על הרי יהודה למדתי על הפוטנציאל של נקודת המידע והמסעדה בר בהר ליד נס הרים ואספתי רעיונות נוספים.
בפוסטים של מיכל הולצברג למדתי על תצפיות ומסלולים באזור, על מסעדות ועוד
בפוסט של נועה ברנס למדתי על גן הפסלים הקטן ביער המכללות ליד נווה אילן.
ועוד לא דיברתי על
הגן הלאומי עין חמד היושב במקום נח בקרבת כביש 1 ועל שמורת המסרק שאף אליה יש גישה מכביש 1.
לא דיברתי על המסעדות של עין רפא כי כאמור קורונה טיים. כשתסתיים הקורונה חפשו מידע על מסעדת רשטא, מסעדת מג'דא ומסעדת שנקליש.
לא דיברתי על פארק בגין
ולא דיברתי גם על הגן הלאומי נחל רפאים שהוא חלק מפארק ירושלים. רציתי מאוד להגיע אל מעיינות עין לבן ועין אל חניה שבשטח הפארק ולא הספקנו.
לא דיברתי על שפע היקבים של אזור מטה יהודה
על המנזרים שרציתי לבקר בהם אבל איכשהו לא נכנסו לתכנית
ועל אפשרויות רבות שבוודאי יש ואיני מכירה
אני מזמינה אותך להמשיך לטייל אתי. בתכנית לתקופה הקרובה עוד פינות יפות בישראל וגם מחשבות קדימה על הטיולים שנעשה באירופה לאחר הקורונה.
פוסט מקסים זיוה, מרוב שהאיזור קרוב לנו לבית אנחנו כמעט שלא מטיילים בו לאחרונה. כשהילדים היו קטנים הרבינו לטייל בו – כמוש אמרת הוא תמיד ירוק גם בחורף ובעיקר גם בקיץ.
הפעם האחרונה שממש טיילנו בו היה בעת מסע בדרכם , שבו עלינו לירושלים – מכיוון שזה היה באחד הרגלים, יכולנו לחוש קצת כמו בתקופת המקרא. זה היה במסגרת טיולי בדרכם שלנו.
לוקחת ממך כמה המלצות והראשן לחזור ולטייל בנחל קטלב, נווה אילן ובסתף.
תודה על פוסט מפורט
סומכת עליכם שעוד תגיעו להרי ירושלים. יש תקופות כאלה וכאלה בחיים. אתם טיילנים בנשמה וברור שעוד תגיעו 🙂
פוסט מקסים זיוה! נראה שהיתה לכם חופשה מקסימה ונינוחה.
למרות שאני מטיילת לא מעט באזור שהוא באופן מסוים הדלת האחורית שלי, חידשת לי בכמה נקודות. אולי אפילו אעשה פעם סלפי ליד הפסנתר של ארתור רובינשטין. איכשהו הצלחתי לפספס את זה עד כה. תודה על פוסט מושקע.
ברור שעוד תעשי סלפי באנדרטת הפסנתר 🙂
היית לי השראה רבה בשנה האחרונה. עקבתי אחרי טיולייך ואני ממשיכה לעקוב
פוסט נפלא. אנחנו מאוד אוהבים את האיזור ומרבים לטייל בו. מרגישים אווירת חו"ל . תודה על השיתוף.
כן, גם אני הרגשתי הרגשת חו"ל. ובאמת, האזור הזה לגמרי עומד בסטנדרטים. תודה על השיתוף 🙂
תודה פוסט מקסים. כרגיל את כותבת נהדר.
תודה רבה, אורה. זה תמיד מחמם את הלב לשמוע
איזה פוסט יפה!
אמנם מכירה את כל' המנות שבתפריט' כיוון שזהו האזור אליו אנו מטיילים כשאין טיול רציהי באופק, אבל 'הצעת ההגשה' בהחלט עושה חשק!
תודה רבה, הדר. זה לא מובן מאליו שנכנסת לקרוא על האזור המוכר לך. אתם באמת מטיילים עם קילומטראז'ים מאחוריכם. לפעמים כיף לקרוא על מקום שמכירים.
קראתי פעם ועוד פעם ונהנתי כתיבתך הישירה. הצילומים נפלאים ולמרות שהאזור מוכר וידוע הצלחת למצוא פינות חמד נחמדות.
לפני כשנתיים בקיץ התארחנו כל המשפחה המורחבת ב-4 צימרים השייכים למשפחה אחת בנס הרים. היה נפלא חוץ מעכבר קטן שהצליח להיכנס לחדרי וגרם לי ל"זעזוע" עמוק…
תודה רבה, מיכל. עכבר קטן עשה בלגן גדול 🙂
למי שחי במרכז הארץ האזור באמת קרוב ונגיש כל כך. והאמת שגם לנו הדרך כבר מזמן התקצרה. שעתיים כשאין פקקים וזה הכול. ובכל זאת מגיעים מעט יחסית.
פוסט שמעביר את התחושה הירושלמית הייחודית והאותנטית. ממש מרגישה כאילו אני שם…
תודה, נעה. אני שמחה לשמוע
פוסט מקיף ומצוין, ותודה על הקישור.
אני מאד אוהבת את האזור הזה. קצת נותן הרגשה קרירה של חו"ל (לא בקיץ כמובן).
תראי איך הקורונה גורמת לנו להעמיק בארץ, כי אין לנו חו"ל.
אהבתי את ההערה שלך לגבי השפות בשילוט.
מודה ומתוודה ששנת הקורונה הזאת בהחלט גורמת להעמיק בטיולים בארץ. מקווה להמשיך לשלב בין זה ובין זה כשנחזור לטייל גם בחו"ל. תודה, נועה 🙂