ולחופשות הקיץ המתוקות של פעם
התעוררתי מוקדם בבוקר, הצצתי במסך (איזה הרגל איום) וראיתי ש-15.08 היום. זה תאריך שתמיד מזכיר לי כמה מחופשות הקיץ שלנו באירופה. למועד הזה של אמצע אוגוסט יש משמעות רבה. זהו יום עליית מריה לשמים באזורים הקתוליים בעולם ויום תרדמתה של האם הקדושה בחלק מהעולם האורתודוקסי.
השכנים שלנו
ימי הציפייה לחופשה
חולשתו של הרגל
ישראל לעולם לא תהיה חו"ל
כמה מילים על עמק אאוסטה
הרי האלפים מקיפים את איטליה מצפון בצורת קשת וסוגרים עליה. כל מדינות האלפים יושבות על הקשת הזאת העוטפת את איטליה, והאלפים האיטלקיים הם למעשה הצד הפנימי של הקשת. עמק אאוסטה נמצא באיטליה, בקצה המערבי של הקשת, והוא גובל ברכסי ההרים הגבוהים ביותר של צרפת ובהרים גבוהים בשוויץ. גם בקנטון וואלה השוויצרי השכן מדברים צרפתית, ולמעשה האזור הזה כולו, כולל עמק אאוסטה הוא דובר צרפתית.
עמק אאוסטה הוא מחוז אוטונומי של איטליה ומדברים בו בשתי השפות. הנהר אאוסטה חוצה את העמק, ולעמק הנהר הזה יש שלוחות של עמקים אלפיניים פנימיים מצפון ומדרום. לעיירה אאוסטה, בירת העמק, יש שורשים רומיים הניכרים לעין במורשת שנותרה בה. ברחבי האזור אפשר לבקר בטירות הרבות, בכפרים יפים שגגותיהם בנויים מרעפי צפחה, וכמובן לטייל בהרים.
בטיול שלנו עלינו יום אחד לפסגת המונטה-ביאנקו ומשם המשכנו ברכבל לצד הצרפתי של ההר שנקרא בצרפתית מונבלאן. טיילנו בפארק גראן פרדיסו שהוא כולו איטלקי ולשם שינוי אינו גובל באיטליה ובשוויץ. טיילנו בסביבת העיירה אאוסטה עצמה, ביקרנו במבצר בארד (Bard) שלו כמה מוזיאונים וכפר יפה לרגליו. במוזאון היתה באותו קיץ תערוכה נפלאה של חואן מירו. באחד הימים טיילנו באזור מעבר ההרים סן ברנרד הגדול המשותף עם שוויץ. במעבר ההרים גדלים כלבי סן ברנרד לזכר הימים שבהם הכלבים עסקו בהצלת אנשים אשר אבדו בסערות שלגים. יצאנו לסיור מודרך נפלא בהרים ביחד עם הכלבים.
.
לקריאה נוספת:
תיירות בעמק אאוסטה (אתר התיירות האזורי)
פוסט יפה על טיול של שתי אחיות בעמק אאוסטה, מתוך הבלוג של ענת גלאנץ
מדמנה ישראלית של איבה
החופשה בעמק אאוסטה התקיימה בקיץ 2011. באותו קיץ, לפני שיצאנו לחופשה, עמדנו בשבתות בצומת השומרים בעמק יזרעאל והשתתפנו במחאה החברתית. היתה התרוממות רוח ותחושה שמשהו מיוחד קורה. היו תחושות של התעוררות ושל סולידריות חברתית עם אנשי האוהלים משדרת רוטשילד בתל אביב ושל כל הצעירים במדינה המתקשים להקים בית ולבנות לעצמם חיים עצמאיים.
הפוסט הזה נכתב בשיאו של קיץ 2020 המקולל. גם עתה יש התעוררות חברתית אך הדכדוך רב ותחושות חוסר האונים ואי הוודאות מרחפות מעל לכול. אנשים מפגינים על כל דבר. שדים ישנים משתחררים מהבקבוק. גם אני מפגינה. נדמה שההפגנות הן מנגנון ויסות לשחרור מצוקות וכעסים. נדמה שאין עוד ערך מקודש לכולנו, לכל אחד יש עבר משלו ופרשנות אחרת למציאות. האם פעם נתגעגע להיום? מעניין מה העתיד צופן לנו.
עוד כמה תמונות מהכפר האהוב בעמק אאוסטה
אני מזמינה אותך להירשם ולהיות תמיד בעניינים.
Facebook Comments