בבוקר היום הרביעי לטיול ארזנו ונפרדנו מבעלת המלון בווליקו טרנובו. למי שהגיע לפוסט הזה תחילה אספר שזהו חלקו השני של תיאור טיול משפחה בבולגריה. על החלק הראשון כתבתי בפוסט הקודם.
מסתבר שהמלון שבו לנו, History Inn, נפתח באוגוסט, חודשיים בלבד לפני בואנו, והיות שזו העונה הראשונה שהגברת מנהלת את המקום היא טרם התוודעה ללוח השנה העברי ולתופעת הישראלים המטיילים. האם יש אצלכם חג עכשיו? היא שאלה. הרבה ישראלים היו כאן בתחילת השבוע. כולכם באים לזמן קצר ונוסעים מכאן לפלובדיב. תבואו שוב, היא הציעה. הרגשתי קצת בנאלית. אני כמו כולם, כך מסתבר. אם אשים את העלבון בצד, זו נקודה למחשבה.
איפה נהיה בימים הבאים:
מנזר דריאנובו
תחנות הדרך הראשונות שלנו נמצאות בקרבת העיר גברובו (Gabrovo) מדרום לווליקו טרנובו. הראשונה בינהן היא מנזר דריאנובו היושב בתוך ערוץ של נחל בשם זה. מבנה המנזר נאה. אני אוהבת את הקווים הפשוטים ואת גג הצפחה. כמו במנזרים האחרים גם כאן מתנשא לו איזה הר ברקע. הביקור שלנו במקום, כמו בכל המנזרים, היה קצר. אבל אלה הן בועות קטנות של תרבות מקומית, היסטוריה ואסתטיקה, ובעיני זה שווה.
המנזר נבנה לראשונה בסוף המאה ה-12 ותחילת ה-13 במרחק כמה ק"מ מכאן, אך נהרס פעמיים על ידי העותמנים ובמאה ה-17 נבנה מחדש במקומו הנוכחי. המנזר קשור בקשר הדוק עם המורשת של תקופת התחייה. כמה מהמתנגדים הבולטים לשלטון העותמני התחבאו בדריאנובו.
טיול לאורך הנחל וביקור במערה
אחרי סיבוב קצר בחצר המנזר אנו יוצאים והולכים בשביל הבנוי לאורך הנחל. השביל היפהפה מוצל וירוק עם נגיעות של צבעי שלכת. היעד הוא מערת בקו קירו (Bacho Kiro) הקרויה על שם אחד מהמתנגדים לשלטון העותמני. היא נמצאת במרחק 300 מ' בלבד מהמנזר והשביל נגיש לכול.
במערה כ-3600 מ' של חללים הנפתחים זה אל זה, אולם קטע קצר בלבד פתוח למבקרים. היות שנמצאו במערה ממצאים מהתקופה הפלאוליתית, יש בה הדמיה של סצנה מחיי התקופה, בדומה להדמיות שנעשו במערות הכרמל. היא אינה מרשימה במיוחד, אבל החוויה כולה של הביקור במנזר ופינת הטבע היפה שבין המנזר למערה שווה את הזמן הזה אם אתם בסביבה. בעבר התקיימו במערה סיורים מודרכים שכללו קטע ארוך יותר. נכון לתקופה שבה טיילנו לא התקיימו במערה סיורים. כדאי לבדוק לקראת ההגעה.
אוהבי הלכת ישמחו בטח לדעת שיש שביל אקולוגי באורך כמה ק"מ בין המערה לכפר בוז'נצי, אשר מוכר כשמורה ארכיטקטונית. אורכו של השביל כמה ק"מ והוא כולל עליות וירידות אך לא נחשב לקשה במיוחד. התחלתי ללכת בו טיפה בזמן שהמשפחה ישבה בכניסה למערה וחיכתה לי. הכניסה אל השביל ממש ליד פתח המערה במדרגות המטפסות אל תוך היער.
המוזיאון הפתוח אטר
התחנה הבאה נמצאת במרחק קצר בלבד מדריאנובו. המוזיאון הפתוח אטר (Etar) הוקם ב-1964 והוא הראשון מסוגו בבולגריה. הוא מתגאה במיוחד בטכנולוגיה ההיסטורית של ההנעה באמצעות כוח המים. יש בו גם רחוב של חנויות השוכנות בבתים היסטוריים.
המוזיאון לא גדול כלל אבל מה שיפה בו שהחנויות הן חנויות של ממש. במאפייה אופים מאפים וניתן לקנות מאפה. הנפח, הקדר והצורף – כולם עובדים וניתן לקנות מהם מוצרים. יש במקום גם בית קפה ומוזיאון סגור קטן שהיתה בו תערוכת קרמיקה.
הכי מצא חן בעיני מגדל פעמון היסטורי שמטרתו היתה לצלצל בארבע אחר הצהרים כדי להגביל את יום העבודה, שהפועלים לא יגזימו ולא יתעייפו יתר על המידה. עד כה הכרתי רק סיפורים על פעמונים או מגדלי פעמון שמטרתם היתה לעורר ליום העבודה, והמחשבה על הצד הסוציאלי הפתיעה אותי.
את ארוחת הצהרים שלנו אכלנו במסעדה שבכניסה למוזיאון אשר הגישה אוכל סטנדרטי בשירות אטי. אבל כשמדובר בישיבה בחוץ סביב שולחן עם מפה אדומה, תחת סוכך של גפן – אפשר להאכיל אותי בכל דבר ואהיה שמחה.
מעבר שיפקה
מהמוזיאון המשכנו למעבר ההרים שיפקה (Shipka pass). יומיים קודם לכן הגענו לרכס הרי הבלקן דרך מעבר טרויאן ועתה אנו עוזבים דרך מעבר שיפקה. לפני כ-140 שנה התחולל קרב הירואי על השליטה במעבר ההרים. בקרב גברו כוחותיהם של הצבא הרוסי והמתנדבים המקומיים על כוחות האמפריה העותמנית.
הקרב הזה היווה נקודת מפנה במלחמה הרוסית-תורכית באזור, ואנדרטה גדולה הניצבת בפסגה שמעל למעבר ההרים מרוממת את הגבורה הזאת. מדרגות רבות מוליכות אליה. אני עצרתי כמה פעמים בדרך לנשום בזמן שבני משפחתי דילגו למעלה. מסביב אותו נוף ירוק, זהוב, אדמדם, כחלחל שחווינו במעבר טרויאן, וכשהפנים לכיוון דרום רואים מרחוק את המישור הגדול שאליו אנו נוסעים היום.
למתעניינים – הקרב על מעבר שיפקה
מגיעים לפלובדיב
מכאן למעשה המשכנו לפלובדיב. אפשר להוסיף למסלול תחנה בעיירה שיפקה כדי להתרשם מכנסיית הבצלים הענקית, שנבנתה אף היא כהוקרה לחיילים הרוסים והבולגרים אשר קיפחו את חייהם בקרב על מעבר ההרים. אנחנו דילגנו עליה.
בדרך שאלתי את המשפחה אם ירצו לסטות מציר הנסיעה לטובת כפר שקירותיו כוסו באמנות רחוב והמשפחה אישרה. הביקור בכפר הסתיים במפח נפש קל, אבל אולי אתם תיהנו. כל הפרטים בפוסט שכתבתי על אמנות רחוב בבולגריה.
הגענו לפנות ערב לפלובדיב. הפעם התמקמנו בדירה. בעל הדירה קיבל את פנינו ברחוב ועזר לנו לחנות בצד המדרכה. הדירה שבחרתי היתה נוחה ומרווחת מאוד, דבר שהיה חשוב בהרכב שלנו. היא לא היתה מעוצבת ולא יפה במיוחד, ומרחק ההליכה לאזור העיר העתיקה היה כעשר דקות. ראיתי גם דירות יפות ואפילו קרוב יותר למרכז אבל מודה שהתקמצנתי. התלהבתי מההנחה שניתנה לסוף אוקטובר ומהמחיר המצחיק: 178 לב לשני לילות. בסה"כ היא שירתה אותנו יפה במשך שני לילות.
פלובדיב
יש הרבה מה לראות בפלובדיב. העברנו בה שני ערבים ויום טיול אחד מרוכז בלי לצאת ממנה. אפשר בהחלט גם יותר. פלובדיב היא העיר השנייה בגודלה בבולגריה. כמו וליקו טרנובו היא עתיקה מאוד. בשונה מווליקו היא יושבת במקום חסר יחוד מבחינת הנוף אך ניתן לראות בה מורשת מגוונת מאוד מהתקופה הרומית ועד ימינו. ב-2019 היא היתה בירת תרבות אירופית (איזה מזל שלא ב-2020). היא זכתה במכרז מול וליקו טרנובו שהתחרתה בה על התואר הזה המתקבל ביחד עם כספים והשקעות.
כמו בערים רבות המרכז מטופח והמעגלים הרחבים יותר של העיר מודרניים וחסרי ייחוד. כך שאם חשוב לכם להתגורר בלב שכונה יפה צריך להתמקם ברובע קפנה או ברובע העתיק של העיר.
הרובע העתיק של פלובדיב
הרחובות של הרובע מרוצפים באבנים קטנות. הם שקטים ונעימים ויש בהם הרבה פינות חמד. במרכז הרובע יש רחוב המוקדש לבעלי המלאכה ויש בו הרבה חנויות מזכרות. אני מודה שלא ממש התחברתי למזכרות של בולגריה למרות שאני מעריכה מלאכת יד. אולי אם הייתי משוטטת לבד הייתי מוצאת יותר פריטים חביבים. קניתי רק מתלה קטן של עבודת מצמר כבשים ופעמון כדי שתזכיר לי את תרבות הרועים ההיסטורית של בולגריה.
הבתים הם בסגנון תקופת התחייה, בדומה לאלה שפגשנו בקופריבשטיצה ובמוזיאון הפתוח אטר. אבל כאן הם במהדורה עירונית רחבת ידיים ונראים מפוארים ומרשימים. נכנסנו אל אחד מהם המשמש כיום כמוזיאון ההיסטורי האתנוגרפי של העיר. שוב המוצגים מהעבר שכבר ראינו, אבל כאן יש בצדם הסברים וניתן להיוודע שוב אל חברת הרועים ההיסטורית, שבראש הפירמידה שלה היו הסוחרים העשירים.
דווקא רציתי להיכנס לעוד בתים, לא בשביל המוצגים אתנולוגיים שבשלב הזה כבר די קצתי בהם, אלא כדי לחוות את האסתטיקה. האיש שלי לא רצה, הצעירים כבר מזמן התעופפו לרובע קפנה, ואני ויתרתי.
רובע קפנה (Kapana)
זהו ללא ספק הרובע המגניב והבוהמייני של העיר. הוא מבטא תרבות אורבנית אחרת לגמרי מכל מה שראינו עד כה בבולגריה. לא אגיד שכל החנויות והמסעדות מעוצבות, אבל יש כאן מוטיבציות, רעננות והרבה פינות חמד. כל פינה שונה מהאחרת. הקירות צבעוניים ומלאים באמנות רחוב. הראיתי לא מעט קירות מדברים בפוסט על אמנות הרחוב, ולכאן בחרתי להביא זווית אחרת של מראה הרחוב.
המורשת הרומית של העיר
בפלובדיב נותרה מורשת משמעותית מאוד מהתקופה הרומית. התאטרון הרומי שנמצא בציר הראשי שבין הרובע העתיק לרובע קפנה הוא מרשים מאוד. אבל מה שהכי הסעיר את הדמיון שלי הוא ההיפודרום, המסלול המאורך המיועד למירוץ סוסים שסביבו בנויים ספסלי האבן. רובו קבור תחת רחוב הקניות של העיר – Rayko Daskalov – לכל אורכו.
רחוב הקניות עובר ברובע קפנה וממשיך דרומה. לאורכו יש חנויות רבות, כולל כמה רשתות בינלאומיות. במרכזו יש פתח שמאפשר לרדת אל מפלס שמתחת לרחוב ולראות את שולי ההיפודרום. באיחור גילינו שמוקרן שם גם סרט בתלת מימד על ההיסטוריה של העיר, אבל לא הספקנו לראותו. החפירה לחשיפת ההיפודרום עדיין נמשכת. להבנתי מנסים לחשוף אותו בקטעים מסוימים בלבד. זווית הצילום שלי אינה מוצלחת במיוחד. באתר של פלובדיב אפשר לראות את האתר הרומי ואת מפלס הרחוב באופן מוצלח יותר.
מסעדה אחת טובה ומוזיאון אחד מפתיע
מסעדה
היינו בכמה מסעדות בפלובדיב וללא ספק הטובה מכולן היתה Tams Haus שהאוכל בה הוא יותר מאוכל אלא חוויה. המנות יצירתיות, מגוונות ומצולחתות יפה. ממרחק הזמן אני לא זוכרת מה אכלתי אבל אחד הקינוחים שהזמנו, קינוח הדגל של המסעדה, היה בלתי נשכח. זו עוגת גבינה ומנגו בצורת ביצה המצופה בשוקולד לבן.
.
מוזיאון
אחרי ארוחת הצהרים הדשנה במסעדה הלכנו למוזיאון הטבע שהפתיע מאוד לטובה. הוא בהחלט מוזיאון ברמה יפה וכולנו נהנינו בו. הוא אינו עומד בשורה הראשונה עם המוזיאונים הגדולים בעולם בתחומו אבל הרי לא ציפינו לזה. ממילא מוזיאונים גדולים אינם ניתנים למיצוי בביקור אחד, והמוזיאון הזה סיפק שעה ארוכה מאוד של עניין.
מה עוד אפשר לעשות בפלובדיב?
להצטרף לסיור מודרך
יש בפלובדיב שבע גבעות ואפשר לעלות אל אחת מהן.
ויש עוד אתרים, מונומנטים, מוזיאונים וציורי קיר שלא ראינו. שווה לחטט באתר של העיר ולחפש מציאות.
.
ומה דעתכם על סיטי ברייק בפלובדיב?
התרשמתי שפלובדיב יכולה לענות להגדרה של "סיטי ברייק" ולשמש כבסיס לטיול קצר עם יום אחד עד כמה ימים של יציאות מהעיר, בדומה לשבוע שבו ביליתי בסיביו שברומניה.
בין סופיה לפלובדיב עובר קו רכבת וההגעה קלה. פלובדיב יושבת בנקודה אסטרטגית במרכז בולגריה ויוצאים ממנה סיורים מאוד מגוונים. היעדים הקרובים הם הרי רודופי ועמק הוורדים (אלה סיורים שונים). הוורדים שבעמק הזה הם מענפי היצוא החזקים של בולגריה, ובחודש מאי נערך באזור הגידול פסטיבל ורדים גדול. ויש גם סיורים לקופריבשטיצה, לווליקו טרנובו, לאתרים תרקיים מעניינים (התרקים הם מאבותיהם של הבולגרים), להרי רילה ועוד.
בדרך לשדה התעופה – עוד קצת טבע
הגיע יום הטיול הששי והאחרון. הטיסה בערב. צריך להיות אחר הצהרים בשדה התעופה. זמן הנסיעה המשוער בין פלובדיב לשדה הוא שעתיים. יש זמן לעשות משהו בדרך. בחרנו לסטות מעט מהדרך אל שיפולי הרי רילה וללכת במסלול האקולוגי הסמוך לכפר בלי איסקר (Beli Iskar) שקרוב יחסית אל הציר הראשי.
מדובר בנחל שמפלס את נתיבו ביער. מסלול ההליכה המלווה אותו חוצה את הנחל מצד לצד באמצעות שמונה גשרים. במקרה הזה אלו הם גשרים מסיביים, יציבים ובטוחים. המסלול קליל, ואם ממהרים אפשר לחזור בחזרה דרך הכביש העובר ממש בסמוך, במקביל למסלול ההליכה. היה נחמד לסיים את הטיול בעוד פיסה ירוקה של טבע. המסלול הזה הוא בעיני טבע לייט, אבל היה בהחלט יפה, ירוק ונעים.
זהו. חלפו להם ששה ימים מהנים מאוד של כיף משפחתי. כולנו מאוד נהנינו מהחוויה המשותפת שזרמה לה יפה ומההיכרות עם בולגריה. האטרקציות בבולגריה צנועות, אבל ככל תרבות היא מעניינת ושמחנו להכירה. אני חושבת שבטיול הבא בבולגריה או ביוון השכנה אקח את הזמן לבילוי ממושך בטברנות ובמוחנות. זוכרים את המסעדות עם המפות האדומות? הקצב האטי והנאות היומיום הפשוטות הן בעיני מהות החוויה, בעיקר באזור הזה של הבלקן.
פרדה מבולגריה, שנעמה לנו מאוד, עם עוד תמונת שלכת מהדרך לשדה התעופה.
מצורפים כאן למטה פוסטים שכתבתי על מדינות שכנות. אם תרצו לקרוא עוד אני מזמינה אתכם להצטרף אל רשימת התפוצה.
כיף לקרוא ולהיזכר… מעבר שיפקה הרשים אותנו מאוד בזמנו!
על פלובדיב ויתרנו בזמנו ולמקרא הפוסט שלך ברור לי שנצטרך להשלים פערים….
תמיד יש מה להשלים. בשבילי זו היתה היכרות ראשונה בלבד עם בולגריה. גם אני מקווה לחזור.