הקדמה –
קצת ארוכה אבל מבטיחה הרבה המלצות אחריה
בפוסט הזה אני חורגת מהרגלי ומתנסה לראשונה כמעט בהמלצות. אני לא נוהגת להמליץ לרוב כי אני מאמינה שהטעם שלנו, הן הקולינרי והן האסתטי, אינו זהה. אני לא עושה עניין מאוכל מאז שגדלתי במטבח הקיבוצי שכנראה שיבש לי משהו. כשאני רעבה אני מחפשת מקום לאכול, וכשטיילתי ברומניה בקיץ הדבר שהכי בא לי לעשות זה לשבת במסעדות הכי תיירותיות שבכיכר המרכזית ולהסתכל בעוברים ושבים. אבל הפעם טיילתי בחורף וזה סיפור אחר.
בסעיף הלינה אני לרוב חוסכת ומחפשת מקום שיהיה נעים בעיני אבל הכי זול שאפשר. אהבתי את הדירה ששכרתי באתונה שרוהטה ברהיטים סטנדרטיים ורק המנורות עוצבו על ידי בעל הדירה שמטפח תחביב אישי. המנורה המרכזית בחדר עוצבה מהגה של סירה. היא כלל לא עבדה אבל היתה נחמדה מאוד וכל כך מחברת למקום באופן האמתי והאותנטי ביותר שיש.
אני מעדיפה את הפשטות על פני המלונות המעוצבים. דווקא יש לי חיבה רבה לאסתטיקה ואני מעריכה מאוד עיצוב טוב, אבל יש בי התנגדות פנימית למלונות מושקעים ומתאמצים. זה משהו שכדאי לי אולי לבדוק כי מה ההבדל בין מסעדה המעוצבת באופן מדליק ומעניין למלון? אולי כי אוכל צריך לאכול אז שיהיה בהזדמנות קצת שיק.
ובעניין המלונות – יש פערי מחיר תהומיים בין סידורי הלינה הפשוטים והזולים לבין המושקעים והמעוצבים ואני לא מוכנה לשלם את המחיר. אני מעדיפה לשהות במקום שבוע ולא סוף שבוע קצר, ולכן חוסכת בהוצאה היומית. מכל הסיבות האלה אני מעדיפה לראות פרויקטים יפים ברחוב, בחללים ציבוריים, בגלריות מעניינות ובמוזיאונים. ובכלל, בהשקפתי אני אוהדת את הנכסים של המרחב הציבורי ולא מרגישה צורך לנכס לעצמי, לחדר המלון הפרטי שלי, את כל הפינוקים ולהקיף את עצמי בפריטי עיצוב יוקרתיים.
בכל אופן, ביליתי בסיביו במצטבר (קיץ וחורף) עשרה לילות, ובטיול החורף באופן מיוחד חיפשתי את המקומות שנעים וטעים לבלות בהם. ולגבי הלינה – אולי יש עוד אנשים שצורכיהם והעדפותיהם דומים לשלי. אז קדימה לדרך.
לינה
קזה בצ'יו
בקיץ ובחורף התאכסנתי באותו מקום. מצאתי את קזה בצ'יו (Casa Baciu) כמקום שהתאים לי. כשחזרתי בקיץ לא רציתי להמליץ ועכשיו חזרתי עם החלטה שכן, כן, למה לא? יש עוד אנשים שמחפשים את מה שאני מחפשת.
יש בסיביו מילים שנטמעו בהשפעת העבר הגרמני-סקסוני. לקאזה בצ'יו קוראים גם פנסיון. אני תמיד מעדיפה את העסקים הקטנים המשפחתיים על פני המלונות הנחשבים. מלון-פנסיון קאזה בצ'יו נמצא בעיר התחתית (רחוב תשעה במאי 29) במרחק לא רב מהעיר העליונה ובמקום עם גישה נוחה לתחנת הרכבת והאוטובוס.
המחיר זול מאוד, החדרים מרווחים, פשוטים אך נעימים מאוד בעיני. העיצוב שולח לזמנים עברו – old times – אך אינו מיושן (אינו עייף ואינו חום כמו הספה של סבא-סבתא שלי). זה הבדל דק בעיני אך מהותי.
הנכס של המלון המשפחתי הזה הוא בבית עתיק מהמאה ה-19, בעל חצר פנימית יפה. המטיילים ברכב יכולים להחנות בה את המכונית, מה שנותן למקום הזה יתרון גדול כי לא פשוט למצוא מקום עם חניה משלו בעיר ההיסטורית. בשבילי, נטולת הגלגלים, החצר הסגורה בדלת גדולה וכבדה כמו הדלתות המסורתיות של סיביו, נתנה תחושת ביטחון. בקיץ היה נעים בחדר אף שהוא אינו ממוזג, ובחורף החימום פעל היטב ויכולתי להסתובב בחדר בבגדים מינימליים (ובסוד אגלה שאף בלי בגדים כלל).
אני רוצה להדגיש שהמקום אינו מתאים לכל אחד. מי שאוהב יותר הרגשה של מלון וזקוק לפסיליטיז ולפינוקים, זה לא המקום בשבילו. אבל מי שמסתפק במקום נעים שמספק את כל התנאים הדרושים ואפילו ברווחה – זה יופי של מקום עם תחושה של אותנטיות ויחס אישי. חסר לי שם רק הקומקום כדי להכין שתייה חמה. חשבתי לקנות ולהשאיר שם אבל בסופו של דבר לא עשיתי את זה.
כשעברתי על רשימת המלונות בסיביו הגעתי למסקנה שאני רוצה לחזור אל המקום הזה, המוכר לי, שאינו מתיימר. בנוסף, כמטיילת סולו זו הרגשה נעימה לבוא אל המוכר.
מסעדות
סיביו מחשיבה את עצמה כעיר של גסטרונומיה. זה נזכר בכל מיני פרסומים, ואני חושבת שזה לגמרי לא מופרך. לא ניתן להשוות לישראל כי המושגים ברומניה אחרים וישראל הפכה בשנים האחרונות למפלצת קולינרית שקשה להשתוות אליה. אבל מצאתי את סצנת האוכל של סיביו בהחלט מגוונת ומפתיעה. סיביו היא לא רק קבב, מרק צ'ורבה ופפנש, ולא רק האלטרנטיבה האולטימטיבית של האוכל האיטלקי. ראשית, יש אוכל מקומי עשוי היטב אבל יש גם מעבר לכך.
ביום שבו טיילתי עם המדריך בסיביו ובכפרים הוא המליץ לי על שלוש מסעדות שבהן מבשלים אוכל מקומי טוב. אכלתי בשתיים מהן. שתיהן נמצאות בכיכר הקטנה – Piata Mica
.
קולינריום – Kulinarium
נמצאת ב-Piața Mică 12
המסעדה מעוצבת בפשטות עם מוטיבים מקומיים מסורתיים – מפות ארוגות על השולחנות וצלחות קרמיקה על הקיר – ומשדרת הרגשה ביתית ונעימה. התפריט מגוון. יש מרקים, סלטים מגוונים וכמובן מנות בשריות. נהניתי מאוד מרולים של עלי כרוב מגולגלים וממולאים בבשר טחון. הם מוגשים בצד עוגת ממליגה, קערת שמנת ופלפל חריף בצד. ניסיתי שם גם מרק ורק התמונה מעידה שהיה בעל צבע ירוק עמוק. אני לא מצליחה לזכור איזה מרק זה היה ומה היו מרכיביו. הצבע מכשף (איזה ביקורת אוכל. חחח… חסרת תקנה אני) ועליו הונחו שני טוסטים עם ביצי עין. הביצים היו לי מיותרות אבל זכור לי שהכל היה שם טעים.
.
קרמה סיביאנה – Crama Sibiană
נמצאת ב-Piața Mică 31
שימו לב שהיא נמצאת במרתף. רק שלט לא מאוד בולט ברחוב מפנה אליה. יורדים במדרגות רבות למדי ולמטה יש כמה חללים רחבי ידיים הנתמכים בקשתות מלבנים אדומות. המסעדה נמצאת קרוב למגדל המועצה ולפי דעתי המקום הוא חלק אותנטי ממערך הביצורים העתיקים.
כך או כך, המקום מקושט במוטיבים מסורתיים באופן שהיה טו מאץ' בשבילי. צלחות קרמיקה ומפות ארוגות זה נחמד, אבל התלבושות המסורתיות על הקיר היו מעבר לטעמי. בכל אופן, אחרי ההצלחה עם הכרוב הממולא במסעדת קולינריום נצמדתי גם כאן למנה הזאת והיא היתה עשויה בנוסח מעט שונה אך גם כאן היתה מצוינת. התפריט נראה מגוון. השירות היה טוב. נראה שהמרתף הזה מוכר ואהוב על המקומיים וגם על מעט התיירים של חודש פברואר.
La Arhive
נמצאת ב-Strada Arhivelor 1 קרוב לכיכר הגדולה
הגעתי אליה די במקרה כשחזרתי מיום טיול באגם בלאה. הייתי עייפה ורעבה. ראיתי אותה בדרך וזכרתי שקראתי ביקורות טובות. המסעדה לא מעוצבת בעליל או יותר נכון לומר מעוצבת בטעם מיושן ולא חינני, אבל האוכל… כמה נהניתי ממנו. גם השירות של שתי המלצריות הצעירות היה נעים. התפריט כולל תמונות, שזה משהו שפונה אל התיירים אבל נחמד בעיני ובהחלט עוזר. החלטתי להתקדם מהכרוב הממולא והזמנתי מנה שכללה דג טרוטה. הוא הגיע מגולגל וממולא במשהו, ובצדו היו ירקות קלויים. וואו, זה היה מעניין וטעים. אני ממליצה.
.
Syndicat Gourmet
נמצאת ב-Strada Târgului Nr 10
המיקום קרוב מאוד לפנסיון שלי קזה בצ'יו, בעיר התחתית אבל בציר המוליך לעיר העליונה. המסעדה די נחשבת ומוזכרת בכל מיני רשימות של המלצות על מסעדות בסיביו. מבחוץ קשה להבחין שבפנים קורה משהו מיוחד. אפילו לא טרחו לשפץ את תריסי העץ הפשוטים וחסרי הצבע. החלל בפנים משופץ בפשטות אך הוא מאוד נעים וביתי. במסעדה מתגאים בכך שהם משתמשים במוצרים טריים בלבד שנבחרים מדי יום בשוק של העיר והתפריט משתנה על פי מרכיבי העונה. המתכונים מסורתיים והפרשנות חדשה. אולי לא הצלחתי בבחירה. זה לא היה השיא שלי שם. מה חשבתי לעצמי כשהזמנתי את נתח הבקר? אולי לא מצאתי משהו יותר מרנין. הרוטב היה בהחלט מיוחד, אבל המנה הזכירה לי למה אני מנסה לעבור בכלל לצמחונות. בכל אופן שווה להכיר את המקום. נסו ותראו בעצמכם.
La Cuptor
המסעדה נמצאת ברחוב תשעה במאי מס' 7
זו לא המלצה כי לא אכלתי שם. אבל אני רוצה להפנות את תשומת הלב למקום. המסעדה נמצאת ברשימות המלצות שונות והיא באותו רחוב שבו לנתי – תשעה במאי. הלכתי אליה בשבת בערב והיא היתה הומה מאנשים. המלצר אמר לי שלא ניתן להתארח בה ללא הזמנה. אולי זה שווה. קחו בחשבון.
מסעדה טבעונית – She's Green
המסעדה נמצאת ב-Strada Timotei Popovici 19
זו ההפתעה שלי בסיביו. זו מסעדה טבעונית שנהניתי בה מאוד למרות שאני לא טבעונית. המקום מעוצב בסגנון מאוד נשי, רך, עדין ונעים מבחוץ ומבפנים. יש תפריט מגוון אבל בכל יום יש מנת יום אחרת. היא כוללת מרק וסלט עשיר מאוד. אכלתי שם פעמיים מרקים וסלטים שונים ופעם אחת גם הוספתי תה וקינוח. באופן מפתיע זו היתה המסעדה הזולה ביותר שאכלתי בה. אולי הבשר הוא מרכיב יקר ובהיעדרו המחיר צונח. בכל אופן אכלתי טוב ושילמתי מעט (55 ליי בעבור שלוש מנות, שזה כ-43 ש"ח). יש להם שם גם מיצים מיוחדים, נדמה לי שגם פסטות טבעוניות ועוד. הבעיה היחידה של המקום שהוא פתוח בשעות מוגבלות (רק בין תשע לחמש) וסגור בסופי שבוע.
לידיעת הטבעונים – ראיתי עוד מסעדה טבעונית בתחילת המדרחוב, קרוב לכיכר הגדולה.
בתי קפה
בהרבה בתי קפה יושבים צעירים עם לפטופ ועובדים. לרוב אין מבחר גדול של עוגות. לפעמים יש רק מאפה או שניים וסוג של עוגיות. אפשר לקחת קפה לדרך ונראה שגם זה משהו שמאוד שגור כאן. בכל אופן ישבתי בכמה בתי קפה לגמרי מגניבים עם טאץ' נחמד וסגנון אישי של בעלי המקום.
.
i ♥ coffee 146
נמצא ב-Strada Ocnei nr. 18
בית קפה קטנצ'יק בעיר התחתונה אבל חמוד מאוד ומעוצב ממש יפה. מקום אינטימי לשבת ולנוח בו או לקחת. אבל תיירים יושבים, לא?
.
The Refresh
נמצא בפינת הכיכר הגדולה – Strada General Magheru 2
מחוץ לבית הקפה הזה פגשתי את המדריך שאתו יצאתי לסיור מודרך. זה מקום מרכזי. הגעתי למקום בעקבות המלצה של מיכל מרואה עולם. זה בהחלט מקום עם השראה. כמו בקפה 146 גם כאן יש רק מעט מאפים אבל יש יחס של כבוד למשקאות החמים. שתיתי שם בכלל תה, ויש לציין שזה מקום שכנראה מתמחה בתה. נותנים שם כבוד רב לתה לסוגיו וגם מוכרים תה וערכות של קנקן וכוסות תה.
Arhiva de Cafea și Ceai
נמצא ב-Strada Arhivelor 2 בסמטה היוצאת מהכיכר הגדולה, ממש ממול למסעדת La Arhive שעליה המלצתי.
זה ה-בית קפה לדעתי, מכל אלה שניסיתי. הייתי שם לזמן קצר לקראת הסגירה בשעה עשר בלילה והצטערתי שהגעתי אליו רק בסוף הטיול. זה מקום עם אווירה שעושים בו המון סוגי קפה (ברזילאי, ערבי ועוד). אני נצמדתי לקפוצ'ינו שלי ואכלתי גם עוגת גבינה טובה, שזה לא מובן מאליו. מבחר העוגות שלהם לא גדול אבל נראה נחמד. יש שם חוברות וספרים לעלעל בהם והרבה תמונות נוסטלגיות על הקיר. גם לשם הגעתי בעקבות המלצה של בלוגרית אשר התארחה אצל מיכל מרואה עולם. אני שמחה להעביר את ההמלצה הלאה.
.
Hug the Mug
נמצא במדרחוב – Strada Nicolae Bălcescu 20
אם אנחנו כבר בפינת הפרגונים פה, אגיד שגם לכאן נכנסתי בעקבות המלצה של שיר ים מהבלוג צ'ק אין אאוט. נכנסתי לשם יום אחד אחר הצהרים והיה הומה מצעירים, חלקם עם לפטופ. איכשהו לא הרגיש לי נח ונעים לשבת שם באותו רגע אבל סימנתי לעצמי לחזור בהזדמנות אחרת כי המקום מעוצב יפה ונראה שווה. בסוף לא יצא אבל אני מעבירה הלאה את ההמלצה של שיר ים לתשומת לבכם.
מה עוד אפשר לראות בעיר?
אני רוצה להשלים את הפוסט הזה עם הפניה לכמה פינות בעיר לשים אליהן לב. שום דבר פרט לכיכרות בעיר העליונה לא חובה. אפשר למצות את העיר בשיטוט קל וזהו. אבל אם כבר שרפתי על העיר הזאת עשרה ימים ולילות מחיי, אני שמחה להעביר את הניסיון שלי הלאה. בהזדמנות אני רוצה גם להמליץ לכם שבין כל הבחירות התיירותיות שאתם עושים, שהן בוודאי טובות ונהדרות, תנסו לתת פעם הזדמנות לאופציה של שהות חוזרת או ממושכת במקום אחד, כי ההרגשה היא אחרת. הגילויים הקטנים וההיכרות היותר מעמיקה – כל אלה נותנים הרגשה מאוד טובה. לי בכל אופן זה ממש עושה את זה.
.
טיול הבסיס בעיר
טיול הבסיס בעיר הוא שלוש הכיכרות (הגדולה, הקטנה וכיכר הואט שהיא הכי קטנה), מדרחוב Nicolae Bălcescu ושיטוט בכמה מסמטאות העיר התחתונה. לא להחמיץ את העמוד העתיק של בעלי המלאכה בפינת כיכר הואט שבו היו נועצים הסנדלרים שהיו מגיעים לעיר מסמר. בכיכר הגדולה יש בחורף משטח החלקה על קרח ונחמד לבוא בערב כשהמקום פעיל. בעיר התחתונה אפשר להגיע עד לשוק ציבין (Cibin) שליד הנהר. השוק נקרא על שם הנהר. בקיץ הוא היה הומה. ביקרתי בו שוב ביום השלג ומעט דוכנים היו פעילים אבל כל החנויות מסביב הן מעדניות והן כמובן היו פתוחות.
.
מגדל המועצה – Turnul Sfatului ותצפיות על העיר
נמצא בין הכיכר הקטנה לגדולה. היה בעבר חלק ממעגל הביצורים השני של העיר (כתבתי על כך בפוסט הקודם). ניתן לעלות אליו לתצפית יפה על הכיכרות ועל העיר. ביקרתי בו בקיץ ובחדרי המגדל היתה תערוכת אמנות של אמנים מקומיים. חלק מהציורים היו מאוד מעניינים. קראתי במקומות אחדים שניתן לטפס גם אל המגדל של הכנסייה הלותרנית בכיכר הואט אבל לא ניסיתי.
.
Strada Mitropoliei
זהו רחוב הנמתח בין ארמון ברוקנתל ומוזיאון ההיסטוריה (הסמוכים זה לזה) לבין פארק אסטרה (לא לבלבל עם מוזיאון אסטרה המפורסם שמחוץ לעיר). מה יש בו ברחוב הזה? במס 13 ברחוב נמצא בית הקריאטידות – כניסה מיוחדת במינה לבית בסגנון הברוק של סיביו. בצד הדלת עומדות שתי קריאטידות מפוסלות הנושאות מרפסת.
בהמשך הרחוב נמצאת קתדרלת הולי טיריניטי שמקושטת בציורי פרסקו מבפנים מהמסד ועד הטפחות. לא נפלתי אבל במסגרת הגיוון זה נחמד.
מעברים
כשיורדים לעיר התחתית עוברים מן הסתם ברחובות המקשרים אליה, אולם שימו לב לשני הצירים האפשריים ששניהם יפים בפני עצמם: פסאז' המדרגות (Pasajul Scărilor) וגם גרם המדרגות והכיכר שבמורד המדרגות – Piața Aurarilor.
.
מוזיאונים
יש קבוצה שלמה של מוזיאונים (אמנות, היסטוריה, ציד, רוקחות, רכבות וטבע) שמנוהלים תחת המטרייה של מוזיאוני ברוקנתל. בפוסט הקודם המלצתי בחום על ארמון ברוקנתל שהוא למעשה מוזיאון אמנות. פרט לארמון ואולי גם למוזיאון ההיסטוריה רוב המוזיאונים קטנים. יתכן שמוזיאון ההיסטוריה שווה מאמץ. קראתי עליו המלצות טובות. הוא היה בפגרה לצורך עבודות בשבוע שבו הייתי בעיר. במהלך פברואר נסגרים בסיביו רוב המוזיאונים בזה אחר זה לפרק זמן של עבודות לקראת העונה הבאה.
ביקרתי במוזיאון הטבע. זהו מוזיאון קטן המדמה סביבות חיים שונות. הוא נחמד אבל באמת לא גדול, וכמו ביתר המוזיאונים שבהם הייתי ברומניה אין בו שום דבר אינטראקטיבי המגרה לפעול. אבל הוא חביב ובהחלט מלמד ויש בו הסברים באנגלית. בחוץ יש גינת דינוזאורים קטנה. לפעמים הממדים הקטנים הם יתרון, ואם באים עם ילדים צעירים אפשר להעביר שם שעה קלה.
.
הביצורים והמגדלים
כדאי לטייל לאורך השדרה הנקראת: Bulevardul Corneliu Coposu. זוהי טיילת שנמצאת בתוך החפיר של הביצורים בקטע שהשתמר באופן הטוב ביותר. בעיני בהחלט מרשים לראות את המגדלים, ויש גם תצפית נחמדה לכיוון העיר החדשה. בתוך אחד הבסטיונים ישנו כיום אולם קונצרטים שנקרא: תליה הול (Thalia Hall). חשבתי על אפשרות ללכת לקונצרט, אבל ביום שבו התקיים הוא נשכח ממני לגמרי.
זהו. סיימתי להעביר לעת עתה את כל מה שרציתי לספר על הטיול האחרון. זה מוזר בהתחשב בעובדה שעוד לא סיימתי לספר על בולגריה ועל נורבגיה שבהן טיילתי בסוף הקיץ ובסתיו. אני עוד לא יודעת אם קוראים לזה סיפור אהבה. זה נובע מהתלהבות, מחדוות גילוי, ומהתחושה שזה יעד שאני יודעת עליו כבר לא מעט.
אני מזמינה את המעוניינים לפנות אלי לייעוץ.
ziva.samtilev@gmail.com
יש הנחות למטיילים בתחבורה ציבורית בשל רצון לתמוך בדרך ולהשתתף במאמץ על שמירת כדר הארץ.
אני מזמינה אותך להירשם כדי להתעדכן ולשמור על קשר.
Facebook Comments