הפתעות שגיליתי ברומניה
הרעיון לטיול ברומניה נולד מחיטוט באתר הרכבות -Eurail. זהו אתר המוכר "פסים" – כרטיסי הנחה – לטיולי רכבת באירופה. חיפשתי שם רעיונות לטיולי רכבת וראיתי הצעה לטיול במשולש שבין הערים סיביו, ברשוב וסיגישוארה בדרום טרנסילבניה ברומניה. הגילוי הלהיב אותי כי הבנתי שמדובר בשלוש ערים יפות היושבות בהרי הקרפטים, ומה שחשבתי כמתאים אך ורק לטיול ברכב שכור נראה פתאום אפשרי גם ברכבת.
הטיול החל להתבשל, אבל לא ידעתי כמעט דבר על היעד שאליו אני נוסעת. כשמסתכלים במפת רומניה, משולש הערים הזה נראה ממש במרכזה (הקטינו את המפה באמצעות סימן המינוס וראו את המיקום המרכזי). לא תיארתי לעצמי שאפגוש שם תרבות אחרת, דומיננטית מאוד וכלל לא רומנית.
תעלומה היסטורית
כשהגעתי לטרנסילבניה השתנתה התמונה. די מהר התחלתי לגלות שורשים גרמניים בכל מקום שאליו הלכתי: במבצרים, בערים ואפילו בכפרים. גרמנים שנקראו סקסונים טרנסילבנים עיצבו את פניה של הארץ. עקבותיהם נמצאים בכל פינה אבל הם עצמם אינם נראים כיום, כאילו בלעה אותם האדמה. האם נטמעו באוכלוסייה וחדלו לדבר בשפתם? האם עזבו או שמא גורשו?
850 שנה התקיימה בטרנסילבניה תרבות ששורשיה גרמניים. רוב הזמן היה לה חופש פעולה לקיים את אורחות חייה ואת שפתה. המורשת שהותירו הסקסונים עוררה את הסקרנות שלי להבין את החידה שלהם. מאיפה בדיוק הם באו? למה באו לאזור, מה חיפשו בו, ובעיקר למה נעלמו? לפני שאפענח את התעלומה אספר תחילה על מקומות מעניינים שבהם פגשתי את העקבות שלהם.
תרבות הבנייה הסקסונית
הסקסונים בנו חומות ומגדלים. את עמדות השמירה, הבסטיונים, בנו הגילדות השונות. החומות היו עבות והיו בתוכן חללים אשר שימשו לצרכים שונים. כיום הם מאכלסים חנויות ומסעדות.
מגדלים מרובי ראשים שבמרכזם צריח אחד בולט וסביבו ארבעה קטנים יותר סימלו שמדובר בעיר שיש בה רשות שופטת המוסמכת לחרוץ את דינם של אנשים.
הכנסיות הלותרניות הן עדות לתקופת הרפורמציה שבה הושפעו התושבים דוברי הגרמנית מרעיונותיו של מרטין לותר. האיכרים והסוחרים שלא הבינו את שפת התפילות נהנו מההזדמנות שנפתחה בפניהם להאזין לתפילה בשפתם. רוב הכנסיות ביישובי הסקסונים נבנו כקתוליות והפכו ברבות השנים ללותרניות.
גם בתרבות הכפרית ניכר העבר הסקסוני. בכפרים שנבנו על ידם חזיתות הבתים צבעוניות, צפופות ומחוברות זו לזו. הן מהוות מעין חומה ומשקפות את הצורך בהתגוננות מתמדת. ההבדל בין הכפרים האלה לכפרים נטולי השורשים הסקסוניים חד. באחרונים הבתים נפרדים זה מזה ומוקפים בפיסת אדמה.
ברבים מהכפרים בעלי השורשים הסקסוניים נבנו כנסיות מבוצרות. הכנסייה מוקפת חומה ומערך של שערי כניסה, ובדופן הפנימי של החומה נבנו חדרים קטנים שבהם היו נאספים התושבים בעת התקפה. ביקרתי בכמה כפרים כאלה. הכנסייה המבוצרת הגדולה והמרשימה ביותר היא בכפר בירטן (Biertan) והמיוחדת ביותר היא בכפר פרז'מר (Prejmer) שבה נבנו 270 חדרים ל-270 משפחות. כל משפחה ידעה היכן החדר שלה. בעיני זהו אתר מרגש ממש. מקום מרשים הוא גם מצודת רשנוב.
לא רק מלחמות
כדי לרכך מעט את העיסוק המרובה בביצורים והתגוננות מפני פולשים אני מצרפת שתי תמונות: האחת מהמוזאון הפתוח אסטרה שליד סיביו. המבנה בתמונה הוא חווה סקסונית לייצור יין.
האחרת, זו שמתחת, היא מהכיכר המרכזית של ברשוב, שהיתה עיר מסחר חשובה. הכיכר הגדולה נבנתה ככיכר שוק. בהיותה עיר מסחר התגוררה בה גם אוכלוסיה שאינה סקסונית אך היא לא הורשתה להתגורר בין החומות, ורק בימי השוק הורשו הסוחרים הזרים להיכנס פנימה.
מאיפה באו הסקסונים
המסמכים מהתקופה שבה החלה ההתיישבות הגרמנית בטרנסילבניה מועטים. החוקרים מתקשים להצביע על תשובות ברורות לשאלv מהיכן הגיעו. המסמכים הספורים שנמצאו ובעיקר ההשוואה בין הדיאלקט שבו דיברו הגרמנים באזור לבין דיאלקטים גרמנים שונים, הביאו להערכה שהגרעין הקשה, אולי הראשון או הגדול ביותר, הגיע מהאזור של נסיכות לוקסמבורג ועמק המוזל (שחלקו כיום בגבולה הדרומי של לוקסמבורג ורובו בגרמניה). הדיאלקט הגרמני בטרנסילבניה דומה מאוד ל"לצבורגש" – השפה העתיקה של לוקסמבורג. רוב הגרמנים מתקשים להבין אותה אולם אלו שפות קרובות.
יש עדויות שהאזור שממנו הגיעו גרמנים לטרנסילבניה רחב יותר ומגיע עד ולוניה ופלנדריה במערב (בלגיה של היום), תורינגיה ובוואריה (חבלי ארץ גרמנים) במזרח ובדרום.
מדוע הם באו? מן הסתם כדי לחפש חיים טובים יותר. האזור שממנו הגיעו היה אז עני. להונגרים ששלטו בעת ההיא בטרנסילבניה היתה נוכחותם של הגרמנים-לוקסמבורגים מבורכת, היות שהם נזקקו לעזרה בהגנה על קו הרי הקרפטים. ההרים הפרידו בין מזרח למערב והיו קו הגנה מפני פלישות אל תוך הונגריה. המתיישבים החדשים היו חרוצים וידעו כיצד להגן על עצמם ועל חבל הארץ שאליו הגיעו.
מדוע הם נקראו סקסונים?
ההונגרים הכירו גרמנים מסקסוניה שהתיישבו באזורים אחרים של הממלכה שלהם וככל הנראה כינו כל אדם ממוצא גרמני בשם סקסוני. השם הפך לגנרי. פרט לכך הוא היה גם סטטוס משפטי ומעמדי לצורך הכרה בזכויות על הקרקע, למתן אישורים שונים וכו'.
שבע הערים הסקסוניות
הסקסונים הקימו שבע ערים, ופרט אליהן ניתן למנות עוד התיישבויות חזקות כגון זו שברשנוב, רופאה, צ'יסנדיה ואחרות אשר אינן נמנות ביחד עם הערים הגדולות, וכאמור – עשרות כפרים. בגרמנית נקראו הערים האלה בשם Siebenbürger Sachsen.
שבע הערים הן:
ביסטריצה (Nösen בגרמנית)
קלוז' נפוקה (Klausenburg)
סיביו (Hermanstadt)
ברשוב (Kronstadt – עיר הכתר)
מדיאש (Mediasch)
סבש (Mühlbach)
סיגישוארה (Schässburg)
ובהזדמנות אספר שביליתי כמה שעות במדיאש בביקור חוזר בטרנסילבניה, והיא עיר ציורית ומתוקה.
איך גוועה התרבות הגרמנית בטרנסילבניה?
כבר בסוף המאה ה-18, תחת שלטונה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, חל פיחות במעמדם של הסקסונים והם חדלו להיות אליטה. במלחמת העולם הראשונה תם פרק האימפריה האוסטרו-הונגרית וטרנסילבניה הפכה להיות חלק מרומניה. בתהליך האיחוד הובטח לסקסונים שזכויותיהם ונחלאותיהם ישמרו, אולם בפועל רבים נפגעו במסגרת הרפורמה בחלוקת האדמות שעברה רומניה כולה.
עם עליית היטלר לשלטון הסקסונים גילו אהדה רבה לתנועה הנציונל סוציאליסטית. המחקר מראה שהנטייה הזאת לפטריוטיות והזדהות עם המשטר החדש שקם בגרמניה הוא משהו שהתרחש בהרבה קהילות של מיעוטים גרמניים מחוץ לגרמניה. גם אצלנו בארץ זה קרה. הטמפלרים הזדהו עם הנאצים ועל כן גורשו מהארץ על ידי הבריטים. עובדה זו אינה באה להצדיק את הבחירה שעשו אלא להראות תמונה.
אחרי המלחמה רומניה הפכה לקומוניסטית וסקסונים טרנסילבנים רבים ששירתו כחיילים במלחמה לא הורשו לחזור לרומניה. הרומנים והרוסים חשו צורך בנקם. הם האשימו את דוברי הגרמנית בשיתוף פעולה עם הנאצים ושלחו רבים מהם לגולאגים – מחנות כפייה – בסיביר. בנוסף, המשטר הקומוניסטי הלאים נחלות רבות ופירק את המבנה החברתי והתרבותי של הקהילות הסקסוניות. הקהילות נחלשו מאוד ושקעו בעוני כמו רומניה כולה.
היציאה ההמונית מרומניה
כבר בשנות המשטר הקומוניסטי הורשו גלי הגירה מוגבלים של סקסונים לצאת מרומניה, בעיקר כדי להתאחד עם בני משפחותיהם שלא הורשו לחזור לאחר המלחמה. כשהתמוטט המשטר ב-1989 עזבו חצי מיליון סקסונים טרנסילבנים את רומניה ועברו למערב גרמניה בעקבות נאומו של שר החוץ הגרמני הנס דיטריך גנשר אשר פתח להם את הדלת. רק מעטים נשארו בטרנסילבניה.
אין בלבי רחמים על מי ששיתף פעולה עם הנאצים, אולם ברומניה אשר שיתפה פעולה עם הנאצים באופן הדוק ואף ביצעה פשעי מלחמה באופן ממוסד, החשבון שנעשה לאחר המלחמה הוא מופרך למדי וחוטא לכל חשבון נפש אמתי שהיה יכול להיעשות ולא נעשה. כמה עשרות שנים של משטר קומוניסטי חרבו מורשת בת 850 שנה.
שימור המסורת
בשני ביקורי בטרנסילבניה התרשמתי שיש כיום גאווה ברומניה על המורשת הגרמנית. היא יצרה תשתית וכיום מהווה גם נכס תיירותי. שבע כנסיות מבוצרות הוכרו על ידי אונסקו כאתרי מורשת בעלי חשיבות עולמית.
העבר הגרמני מוזכר בכל מקום, אולם אין מדברים על שאירע לתרבות הזאת בסופה. בסיור מודרך בסיביו התחוור לי שבכמה ערים נותרו בתי ספר גרמניים, והם נחשבים כיום לבתי ספר יוקרתיים שהורים שולחים אליהם את ילדיהם בתקווה שיוכלו ללמוד בעתיד בגרמניה.
באותו סיור מודרך ביקרתי בעיירה הסקסונית צ'יסנדיה (Cisnădie). בחצר הכנסייה המבוצרת שלה היו תמונות מפסטיבלי הקיץ שהתקיימו בה בשנים האחרונות. המדריך סיפר שאזרחים גרמנים בעלי שורשים בטרנסילבניה מגיעים מדי קיץ לעיירה לחגוג את שורשיהם. אירועים כאלה מתקיימים בעיירות וכפרים רבים תוך שיתוף פעולה עם האוכלוסייה המקומית.
מקורות נוספים
מורשת סקסונית, מתוך אתר התיירות של רומניה
סקסונים טרנסילבנים, מתוך ויקיפדיה
סקסונים טרנסילבנים, מתוך אינציקלופדיה בריטניקה
מאמר בגרדיאן על אבדן התרבות הגרמנית בטרנסילבניה
על הסקסונים הטרנסילבנים, מתוך פורטל של המהגרים ומשפחותיהם
מעניין ביותר. בביקור שלנו ברומניה ישנו בעירה ראשנוב- גם היא חלק מהאיזור הסקסוני. מאוד התפלאתי לראות את סגנון הבתים – שנמשנר כפי שהיה. ראשנוב היתה רוזנאו , ועדיין אפשר למצוא שרידים של גרמנית והשם הישן שלה.
תודה על סיכום מרתק!
רשנוב אכן היתה סקסונית וכך רוב היישובים באזור. תודה, ינינה, על המילים החמות ועל החוויה האישית 🙂