טיול בתחבורה ציבורית יכול להיות נפלא אם ערוכים אליו, מנצלים את היתרונות שלו ולוקחים בחשבון את המגבלות. ערכתי כמה טיפים שעשויים לעזור בתכנון טיול מוצלח.
1. צומת רכבות
עיר יפה המקושרת לכמה קווי רכבת היא מקום קלאסי לבלות בו כמה ימים ולצאת ממנו לטיולים בסביבה. אני אוהבת עיירות. משהו בקנה המידה מתאים לי. עיירה שביליתי בה בעבר עם הבת שלי ויושבת על מה שנקרא Train hub של ממש היא העיירה היפה ווייספ (Weesp) בהולנד. היא מחוברת בקשר ישיר לשדה התעופה סכיפול וגם לליידן, לאמסטרדם, לאוטרכט, לאלמיר, ללליסטאד ועוד. היא קרובה מאוד לאמסטרדם אבל הלינה בה זולה מאשר באמסטרדם והאווירה בה שונה לחלוטין.
טיפ: כשמתכננים לנסוע ליעד שווה לעשות ניסוי. כתבו בגוגל את שם האזור + trains map, פתחו את האימייג'ים ובדקו איפה רואים צמתי תחבורה רציניים.
2. מסע רכבות
אני אוהבת לטייל מבסיס קבוע, אבל כשמדובר ברכבת האלמנט של המסע הוא חוויה בפני עצמה, ומסע פירושו מעבר ממקום למקום. ניתן לטייל לאורך ציר שבו מתעכבים בכמה תחנות לאורך הדרך. זה מחייב לינה או פתרון של שמירת חפצים (אם יש כזה בתחנת הדרך המבוקשת).
אפשרות אחרת היא לבחור קו רכבת יפה ולטייל בשתי נקודות הקצה. יש הרבה מסעות רכבת יפים, אחד מהם הוא בין ורונה באיטליה למינכן בגרמניה. הרכבת חוצה את הדולומיטים האיטלקיים (דרום טירול), את חבל טירול האוסטרי וקטע מבוואריה. הזמנה מראש של הרכבת הישירה חוסכת הרבה כסף. בהזדמנות אכתוב פוסט נפרד על אלטרנטיבות שונות של המסע הזה וכמובן על מסעות רכבת נוספים.
3. אוטובוסים כתחבורה משלימה
אוטובוסים הם תחבורה משלימה שמגיעה גם למקומות נידחים. היות שהתנועה שלהם לעתים דלילה, יש לבדוק ביסודיות את התדירות שלא להיתקע למשך שעות רבות במקום מבודד, אבל אין צורך להימנע. לסן ג'מיניאנו נסעתי עם חברה בשני אוטובוסים מפירנצה. המאמץ השתלם.
4. תודעת זמן אחרת
אודה באמת, טיול בתחבורה ציבורית הוא אטי יחסית. אבל החיסרון עשוי להיות גם יתרון. בסופו של דבר מגלים שהיציאה מהמירוץ היא ברכה גדולה. הכל עניין של שינוי בתודעה. סן ג'מיניאנו שלי היא הסן ג'מיניאנו של הגבינות, האגסים והדבש בשמש הטוסקנית. אילו הייתי רצה לעוד שתי עיירות ביום הזה, איזה טעם היה נשאר לי ממנה?
5. ניצול זמן חכם
אם בכל זאת רוצים להרגיש שהזמן הקצר ויקר הערך שלנו בחו"ל מנוצל היטב אפשר לפתור זאת בתכנון חכם. זה אומר שבעיר או העיירה שבה לנים מטיילים כל יום קצת (ולא יום אחד מלא) ומשלבים יציאות ליעדים בסביבה. כשחוזרים מהיעד היומי ממשיכים את היום בעיר האם. כל זה כמובן אם מדובר בעיר קטנה. יש ערים ששוות השקעת זמן רבה יותר.
6. לטייל גם בטבע
תחבורה ציבורית מתקשרת אסוציאטיבית עם יעדים אורבניים אבל ניתן להגיע אתה גם ליעדי טבע. באזורים תיירותיים יש לפעמים קו אוטובוס למטיילים. מהעיירה איסטבורן שבדרום אנגליה יצאנו באוטובוס אל מצוקי ביצ'י הד. יש עוד דוגמאות רבות כאלה, ובאזורי האלפים זה נפוץ במיוחד.
7. לא חייבים לחזור לנקודת ההתחלה
הנה יתרון של התחבורה הציבורית: ניתן לטייל מנקודה לנקודה בלי צורך לחזור לנקודת ההתחלה כפי שעושים כשיש רכב שצריך לחזור אליו. ביפן התנסיתי בכך, אבל אין בכל חידוש. מאוד מקובל שם לטייל בתחבורה הציבורית כולל אל הכפרים ויעדי הטבע. דווקא ביבשת השכנה שלנו זה פחות מוכר.
בטיול בריביירה הצרפתית יצאנו, אני והמטיילות שאתי, מהבסיס שלנו בניס, אל העיירה ההררית לה טורבי. הגענו אליה באוטובוס, טיילנו ברגל עד לעיירה Eze ומשם חזרנו לניס. גם זו דרך להגיע אל הטבע. על המסלול המשגע הזה כתבתי כאן.
8. גם ספינה ורכבל הם כלי תחבורה
לא תמיד צריך צומת רכבות. מה דעתכם על חופשה בת כמה ימים בסטרזה שלחוף אגם מאג'ורה? מעבורות יוצאות ממנה לכמה יעדים באגם. רכבל עולה מהעיירה אל הר מוטרונה. על ההר יש נוף פנורמי ומסלולי הליכה (למשל עד לתחנת הרכבל האמצעית) ויש גם מגלשת הרים מאתגרת מעל לנוף האגם. מתחנת הרכבת שלה ניתן להגיע למילנו או לדומודוסולה המשמשת כנקודת מוצא לרכבת הנוף הנוסעת בעמק צ'נטוואלי.
יש הרבה יעדים אלפיניים שבהם ניתן לשהות כמה ימים ולצאת בכל יום לטיול אחר בהרים באמצעות מערכת הרכבלים, אוטובוסי המטיילים והרכבות ההרריות: שמוני בצרפת, גרינדלוולד (או אינטרלקן) בשוויץ, סולדן באוסטריה ואולי אפילו אינסברוק עצמה. ויש עוד יעדים אלפיניים פחות מפורסמים המתאימים לחוויה הזאת.
9. יקר או זול? זה תלוי
תחבורה ציבורית עלולה להיות יקרה אבל היא אינה חייבת להיות כזאת. יש הבדל גדול במחיר בין רכבות מהירות שהן חלק ממערך הרכבות הארצי או אפילו היבשתי לבין קווים אזוריים קצרים. הרכבות האזוריות פחות מהירות והן עוצרות בהרבה תחנות, אבל בטיול אנחנו לא ממהרים והנסיעה ברכבת היא חלק מהחוויה. לרוב אוטובוסים יהיו זולים יותר מרכבות. אם מטיילים במרחב מצומצם המחיר לא גבוה, ויש כל כך הרבה אזורים ששווים את תשומת הלב הזאת. טוסקנה, לדוגמה, ממכרת. חבל להתרוצץ לאורך המגף.
10. ולפעמים אפשר גם להתפרע
כדאי לבדוק את כל הסדרי הנסיעה, הפסים, הכרטיסים החכמים (כאלה שטוענים בכסף) והכרטיסים התקפים לתקופה מסוימת (שלושה ימים, שבוע, חודש וכו'). ויש גם כרטיסים אזוריים ומקומיים. ההיצע מבלבל ולכל אחד מתאים פס אחר (אחרת לא היו ממציאים את כולם). כרטיס תחבורה יכול להפוך טיול יקר לאפשרי. דוגמאות לכך הן יפן או שוויץ. אני מטבעי מטיילת קרוב וזול אבל כשיש פס וממילא הנסיעות מכוסות אפשר גם להשתולל עם נסיעה ארוכה ויקרה.
11. כשאין כרטיס חופשי – מה אפשר לעשות?
לפעמים יש צורך בנסיעה אחת ארוכה לצורך הגעה ליעד, או בנסיעה כמו שתיארתי בסעיף 2 (מסע יפה בנוף). מה עושים? במקרה הזה אין טעם בפס כלשהו. הקנייה מראש היא זאת שעושה את ההבדל. זה מצמצם את הגמישות אבל כמו שאנו קונים כרטיס טיסה מראש כך צריך לפעמים לעשות גם בנסיעת רכבת ארוכה. כשאני בודקת יעד אני פותחת את אתר הרכבת וממלאת נתונים למחר ולעוד שלושה חודשים (אפשר גם חודשיים) וכך יודעת אם יש משמעות לקנייה מוקדמת. אם הנוף הוא לא פרמטר אז אפשר לשקול גם נסיעת לילה החוסכת לילה במלון.
12. הכבודה בטיול
ההמלצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת היא לטייל עם מזוודה קטנה ולארוז מעט ציוד ככל האפשר. זה הבדל של שמים וארץ בין טיול עם טרולי לבין טיול שבו נגררים עם מזוודות כבדות. יש שמעדיפים תרמיל. אני לא בנויה לזה. בנוסף, נוכחות הכבודה, בין אם היא תרמיל או מזוודה, היא סיבה נוספת לאמץ את סגנון הטיול האטי ולתת לילה נוסף אחד לפחות לכל תחנת דרך. בעיני הכי כיף זה להתמקם בעיירה או בעיר לכמה ימים.
ביפן יש שירות העברת מזוודות ממקום למקום. זו ארץ שערוכה באופן המיטבי ביותר לתיירות בתחבורה ציבורית. גם בשוויץ יש שירות כזה. לאחרונה ראיתי שגם בדרום טירול (הדולומיטים) יש שירות העברה ובטח יש עוד יעדים כאלה. אבל יש לזה מחיר ומי שתקציבו מוגבל יכול להשתמש בשירות רק מדי פעם. בכל מקרה, תנו את הדעת לסוגית הכבודה.
המזוודות מסורבלות, קווי התחבורה קשיחים, לוח הזמנים מוגבל, אבל תחושת החופש – קשה להסביר אותה, כמו להיות ציפור דרור שמעופפת לאן שהיא רוצה. והצורך למצוא את הרציף הנכון, לאתר את הקו הנדרש ולרדת בתחנה הנכונה – זה כמו משחק. נסו ותיהנו.
טיול בתחבורה ציבורית, לפחות בשבילי מאפשר חיבור לאוכלוסייה המקומית. הרבה פעמים פוגשים אנשים ברכבת, מתפתחת שיחה מעניינת. זה מפגש בלתי אמצעי שאני מאוד מחבבת.
צודקת אורית. זה באמת טיול יותר מחבר. אני לרוב בעמדת המתבוננת ולא בקלות יוצרת קשר, אבל גם לנוכחות הקרובה לאוכלוסיה המקומית יש ערך. מצחיק שהפעם האחרונה שהייתי סוציאלית ויצרתי קשר חם עם שכנה למסע היה דווקא במטוס. לפעמים אפילו לי זה קורה 🙂