לקראת הגיוס של בתי יצאנו שלוש אל בודפשט לחופשה בת חמישה ימים – שתי בנות גדולות ואני. חיפשנו פתרון דיור שייתן לנו מרחב מחייה, והדירה שבחרנו להשתכן בה הובילה אל חוויה מיוחדת ואל גילוי מפתיע שאני רוצה לשתף בו. החלק הראשון של הפוסט יעסוק בגילוי הזה שבמרכזו תרבות המגורים המיוחדת שהתגלתה בפנינו בבודפשט. בחלק השני של הפוסט אתאר בקצרה מה הרשים אותנו וכמה המלצות לפינות מיוחדות.
חלק ראשון – מה מסתתר מאחורי השערים הכבדים?
חיפושי אחר מגורים מתאימים הובילו אותי אל הדירות האלו שברובע היהודי, רובע שבע, כולן של אותו משכיר. הן נמצאות ברחוב דוב (Dob ucta) ובאחד הרחובות הסמוכים. כשהגענו לעיר טעיתי תחילה וחשבתי שהדירה נמצאת במס' 13 ברחוב. שער כבד קידם את פנינו והקוד שנמסר לנו מהמשכיר לא עבד.
בירור קצר העלה שטעינו בכתובת ושהדירה שלנו נמצאת במס 20 באותו רחוב. גם שם קידם אותנו שער דומה, והפעם הקוד עבד. כשנפתח השער התגלתה לפנינו חצר אליפטית ובניין דירות בן כמה קומות הבנוי סביב החצר. זו היתה ההפתעה הראשונה שלנו בעיר. צורת מגורים כזאת טרם ראיתי.
נווה מדבר
כבר במבט ראשון נדלקתי מהרעיון החברתי שבבסיס המבנה אבל מראה החצר נראה בעיניים שלי די מוזנח. המקום נקי אך מעט העציצים התלויים על המעקה בקומות הגבוהות של הבניין אינם מצמיחים דבר וחלק מחזיתות הבתים שכחו מתי נצבעו לאחרונה.
מה זה אומר על האנשים שגרים פה? האם זו אוכלוסייה המתחלפת בתדירות גבוהה? האם מדובר בדירות קטנות שמביאות לכאן דיירים מסוג מסוים? האם זה מעיד על אופי האנשים? האם הם קשיי יום? באחת הפעמים שנכנסתי למתחם יצאה מולי אשה צעירה עם עגלת תינוק, ופרט לה אני לא בטוחה שפגשתי עוד דיירים בזמן שהותנו במקום.
אולם גם מול הקירות העייפים ניתן לראות שמדובר בחצר היסטורית שעשויה להיות פנינה. גרם המדרגות המוביל אל הקומות העליונות יפהפה. הדירה שלנו נמצאת בקומה השנייה והיא נהדרת, פינת גן עדן קטנה בלב העיר, נקייה ומעוצבת במגע קליל, ניגוד מוחלט בין החוץ לפנים, כמו בועה המנותקת מסביבתה.
הצד המורכב של הרובע השביעי
הרובע השביעי שבו בחרנו להתמקם הוא כיום מוקד בילויים. מבחוץ, הרבה קירות נותרו אפורים, וכשנכנסים אל הברים ואל המסעדות, מתגלים חללי פנים מעוצבים ויפים. הארכיטקטורה ומראה הרחוב מבטאים בו זמנית גם את הפאר של האימפריה האוסטרו-הונגרית מן המאה ה-19 וגם את השקיעה של המאה העשרים. ההתחדשות וסגנון החיים של המאה ה-21 ניכרים בעיקר בפנים, בתוך חללי הפנים.
זהו גם הרובע היהודי ויש כאן שלל בתי כנסת ואזכורים לעבר שהיה. הפרק העצוב של הגטו היהודי היה ממש כאן ברחוב שלנו וברחובות השכנים. כעת כאמור יש כאן חיים תוססים ומאוד נח לצאת מהדירה ולבחור באחת המסעדות הרבות שנמצאות מתחת לאף. בשבילי, כתיירת מישראל, זו היתה תערובת מרתקת וגם מורכבת של עבר והווה. התפאורה הזאת משמשת לסיפורן של החצרות, שאליהן אני רוצה לחזור עכשיו.
עיר בתוך עיר
התחלתי לחקור את האזור בעיניים פקוחות. בהליכות הבוקר שלי הצצתי מאחורי כל שער ברזל. לא ראיתי הרבה אבל האינטואיציה אמרה לי שמסתתרות מאחוריהם הרבה חצרות ומעברים שבוודאי שימשו בעבר לכל מיני פעילויות.
כאמור, החצר שלנו היא מס 20 ברחוב דוב (Dob Ucta), וממש ליד, במס 16, נמצאת אחת הכניסות לחצרות גוזדו (gozsdu udvar). מדובר באתר מפורסם ברובע השביעי שהוא מרחב של שבע חצרות בתים בין רחוב קירלי (Kiraly ucta) לרחוב דוב שחוברו ביחד למתחם אחד גדול שהיום משמש לעסקי בילויים ומסעדות. מהו, אם כן, הסיפור של החצרות האלו ברובע ואולי גם ברחבי העיר?
כשחזרתי והתחלתי לחטט ברשת מצאתי שלל אתרים המספרים שברחבי העיר כולה, בשני צדי הנהר, בפשט ובבודה, מסתתרות הרבה חצרות מאחורי שערים וחזיתות מפוארות. זו היתה תרבות חיים בעבר. במקורות אחדים מדברים על עיר בתוך העיר, חיים נסתרים שמתקיימים מאחורי החזיתות הגלויות לעין.
חצרות אחדות ברחבי העיר שופצו והפכו למתחם המכיל חנויות ושטחי מסחר. מי שרוצה לטייל בעקבות החצרות האלו יכול להיעזר באתר הזה, שמופעל על ידי אחת החברות המקיימות סיורים בעיר. ויש גם אתר המפעיל אפליקציה לסיור עצמאי בין החצרות הנסתרות.
החצרות הנסתרות של בודפשט, מתוך אתר של חברת סיורים והדרכות
תרבות דיור שיתופית
בחיטוטי ברשת מצאתי כתבה בניו יורק טיימס שנכתבה לפני קרוב ל-30 שנה, זמן לא רב אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי. הכתבת אלכסנדרה שלי ביקרה בבודפשט בקיץ 1990, אספה מפה בלשכת התיירות של העיר כפי שהיו עושים פעם, ויצאה במסע אחר החצרות של העיר.
על פי אלכסנדרה שלי החצרות יצרו ערבוב בין המעמדות. בדירות היפות הפונות לרחוב גרו בני המעמד הגבוה, ובדירות קטנות בתוך החצרות גרו בני המעמדות הנמוכים יותר. הם השתמשו במקלחות משותפות ובשירותים שונים משותפים. לפעמים אפילו שאבו מים מבאר בחצר. החצרות אפשרו לילדים לשחק בהן ולהורים לקרוא לילדים מהחלון. אנשים מבוגרים היו יוצרים קשר דרך חלונות הבתים הפונים זה אל זה. קל היה לקיים בחצרות פעילות חברתית. בחצרות מסוימות, על פי אלכסנדרה שלי, היה גן פורח בפנים, ובתקופות של שפל הן היו גן עדן קטן אל מול ההזנחה שבחוץ. כך למשל בחצר שבה ביקרה ברובע השמיני, בכתובת 22 Dioszegi Samuel.
לכל חצר יש סיפור
לכל חצר הסיפורים וההיסטוריה שלה. חצרות גוזדו הנודעות נבנו בגבול בין המאות ה-19 וה-20 על ידי אלק גוזדו (Elek Gozdou) – משפטן רומני, שיעד אותן לביקור של סטודנטים מרומניה. בהמשך הן עברו גלגולים שונים והיו בהן חנויות ועסקים. ב-1956 היה בבודפשט ניסיון הפיכה כנגד השלטון הקומוניסטי, ואחד המוקדים שלו היו בחצרות האלה. לא סתם השלטון הקומוניסטי לא אהב את החצרות שקל היה להתאגד בהן. לבתים שנבנו בתקופה הקומוניסטית יש חזית אחת בלבד הפונה אל הרחוב.
עוד מספרת הכתבת של הניו יורק טיימס שבחצר ברחוב Kazinczy, ליד בית הכנסת האורתודוקסי, התקיימה החתונה הראשונה לאחר הקטסטרופה של השואה. אכן, החצרות מאפשרות קיומם של אירועים ללא צורך באולם. צמרמורת עוברת בי כשאני קוראת את זה.
מאחורי החזיתות, הפתעות בבודפשט, כתבה בניו יורק טיימס מ-1990
חצרות גוזדו, אתר האינטרנט של החצרות – כל העסקים והמסעדות. גם חדר בריחה יש.
חלק שני – מה עוד גילינו בעיר ואיפה היינו
אמנות רחוב
אם אנחנו כבר בתחנה ארוכה ברובע השביעי – כמה מילים על אמנות הרחוב. בבודפשט לא ראיתי גרפיטי חי ובועט. ישנם פה ושם שרבוטים על הקירות אבל הם מאוד בשוליים. בנסיעה ברכבת לעיירה סט אנדרה ראינו שעל קירות הבטון שלאורך הקו בקטע שבתוך העיר יש גרפיטי ובעיקר ציורי האותיות והמספרים של הרייטרים (מהמילה write) כפי שרואים בהרבה מסלולי רכבת בעולם. ברובע השביעי קיים מיזם של אמנות רחוב ממוסדת. הציורים מרשימים. המיזם מאוד מבוקר, וגם אם ניתן חופש פעולה לאמנים הרי שניכר שיש יד מכוונת והציורים נוגעים בנושאים הקשורים בזהות ובתרבות ההונגרית.
אר-נובו (Art Nouveau)
כותבים – art אבל מבטאים ללא ה-r בהתאם למקור הצרפתי. אני אוהבת לעקוב אחר הסגנון הייחודי הזה שהיה מקובל כל כך בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 והיה בשימוש בארכיטקטורה ובכל תחומי העיצוב. הוא גובש בתקופה אופטימית בסוף המאה ה-19. הקווים העגולים והזורמים מבטאים את האופטימיות הזאת ואת הרצון ליצור שפה מודרנית חדשה שאינה מבוססת על סגנונות העבר. בבודפשט שהיתה בימים ההם חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית יש מהסגנון הזה בשפע. הוא נוטה לעתים לקיטש ובכל זאת יש בו יופי וקסם שאני מתקשה להתנגד לו.
הנה כמה פינות ייחודיות שראיתי ושבהן הסגנון מזוקק במיוחד:
1. הבית של האר נובו ההונגרי
קרוב לכיכר החירות (Szabadság tér), ברחוב Honvéd, נמצא בית בעל חזית ייחודית שמזהים אותו מיד והוא נקרא: House of Hungarian Art Nouveau. את החזית כאמור לא ניתן לפספס ובפנים יש מוזיאון פרטי שנראה כמו חנות רהיטים עמוסה מאוד. הגודש פוגם לדעתנו בהנאה. בקומת הכניסה יש בית קפה וניתן להתרשם מהכניסה ולוותר על התשלום למוזיאון, אבל למי שאוהב את הסגנון זו אולי חגיגה כך שאני לא פוסלת באופן גורף. התשלום מאפשר גם לרדת לקומת השירותים שגם בה יש מה לראות.
2. עמודי התאורה של רחוב קיראלי (Kiraly ucta)
מי שרגיש לסגנון האר-נובו יודע שיש לו קווים מיוחדים ולא כל קו מעוגל הוא אר-נובו. עמודי התאורה ברחוב קיראלי, רחוב נחמד בפני עצמו ברובע היהודי, המקביל לאנדרשי, הם היסטוריים ומבטאים את הסגנון באופן קלאסי. גם ציור הקיר ברחוב (שבצילום שלי נראה מרחוק) נותן להם כבוד.
אתרים נוספים שבהם ניתן לחוות אר-נובו
ברשימות שהכנתי לקראת הנסיעה רשמתי עוד שני מקומות. ויתרתי עליהם כי לא רציתי לגרור את הבנות אחרי השיגעון שלי, אבל אם אתם חובבים של הנושא ומסתדר לכם במסלול – ספרו לי איך התרשמתם.
Miksa Róth Memorial House – מיקשה רות היה יוצר של ויטראז'ים בסגנון אר-נובו. הוא יצר ויטראז'ים לבית הפרלמנט ולבזיליקת סט אישטוואן. בבית הזה הוא גר ובשלוש קומותיו ניתן לראות ויטראז'ים שיצר וכן את הסדנה שלו.
György Ráth Villa – קרוב לפארק העירוני ולשדרת אנדרשי נמצאת הווילה שכיום שוכנים בה מוצגים מהמוזיאון לאמנות שימושית שנמצא כעת בשיפוצים.
בתמונה – בית האוצר ההונגרי ברחוב הולד (Hold ucta), מלאכת מחשבת של האדריכל Ödön Lechner. את הבית ראינו מבחוץ כשביקרנו בשוק המקורה של רחוב הולד שמיד אספר עליו. הגג צולם מהמגדל של בזיליקת סט אישטוואן. הבית נבנה בסוף המאה ה-19 כדי לשמש את בנק הדואר. הסגנון משלב מוטיבים מזרחיים ומערביים אולם משולבים בו פרחים ממסורת הפולקלור ההונגרי ומוטיבים מקומיים נוספים.
העבר היהודי
העבר הזה נוכח בעיר עד היום. חברתי הבלוגרית ינינה זסלבסקי אפק כתבה על המרקם של הרובע השביעי בבודפשט, זה שאני מדברת עליו מתחילת הפוסט, ובו ניתן לפגוש יהודים, היפסטרים ותיירים. אני ממליצה לקרוא.
אפשר להעמיק בעבר הזה או לקצר, בהתאם לעניין ולמטרות הטיול. את הסיור המצוין בבית הכנסת הגדול ברחוב דוהני אני ממליצה בחום לכלול בטיול ולא לוותר. ניתן ללמוד בו על הקהילה הנאולוגית ועל שרשרת האירועים שהובילה להשמדת יהודי הונגריה, וכן על מפעל ההנצחה שבחצר בית הכנסת. ההדרכה מצוינת, עניינית ולא ארוכה. יש סיורים בעברית כל שעה החל מ-10.30 בבוקר. המדריכה שלנו היתה בעלת חוש הומור משובח וגם הבנות שלי שמחו שהשתתפו בסיור. על פועלם של חסידי אומות העולם שפעלו בבודפשט, וכן על אתרים נוספים בבבודפשט ובעיירה סט אנדרה הקשורים לתקופה – אספר בפוסט נפרד.
החוויות הכי טובות
ההמלצות החמות שלנו – אלה שהן חוויות מרכזיות וחבל לוותר עליהן – הן בסך הכל המוכרות והרגילות. לכן אזכיר אותן בקצרה.
יום בבודה
או כמה שעות באזור של טירת בודה זו חוויה ראשונה במעלה. לכנסיית סט מטיאש יש עיצוב פנים אורנמנטלי מאוד יפה ושווה להשקיע את דמי הכניסה. בילינו בלבירינת – מערכת המנהרות שמתחת לאדמה. ניתן ללמוד שם לא מעט על ההיסטוריה אבל עברנו את המסלול באופן חווייתי ולא התעמקנו בהסברים. רציתי לבקר גם בבית החולים החצוב בסלע אבל הגענו בדיוק כשיצא סיור והיה צריך לחכות שעה שלמה לסיור הבא אז ויתרנו. שימו לב לשעות.
שייט בדנובה בחושך
כשהגשרים מוארים זה יופי צרוף. גם בשייט ניתן ללמוד לא מעט מההסבר הניתן במדריך הקולי. קראתי המלצות על שייט מרציף שבע אבל אנחנו שטנו מרציף חמש ולהבנתי שייט זה שייט והדנובה היא אותה דנובה. קיבלנו מדריך קולי בעברית. אז לעניות דעתי לא חשוב מאיפה שטים.
בילוי במרחצאות
זו חוויה כיפית וגם הזדמנות לחוות את מפעל הבנייה הייחודי הזה מהתקופה של השלטון התורכי בעיר. היינו כמו רבים במרחצאות סצ'ני. בילינו שם לפנות ערב.
יום טיול בדאון טאון
הקדשנו יום לדאון טאון של העיר (רובו ברובע חמש). זהו האזור המרשים המשתרע בין בזיליקת סט אישטוואן לבין בית הפרלמנט. לכאורה חוויה מרכזית, אבל מה עושים שם, בעיקר אם מוותרים כמונו על הסיור בבית הפרלמנט? כדי למלא את היום בתוכן ולחוות את האזור הזה של פאר הארכיטקטורה ההונגרית הלכנו במסלול בין אתרים שאף אחד מהם אינו הכרחי ואינו חוויה מרכזית (אולי פרט לאנדרטת הנעליים), אבל כולם מעניינים באיזשהו אופן ויוצקים תוכן לשיטוט באזור. צחקנו שהטיול שלנו נע בין "בל אפוק" לשואה, אבל אלו הם החיים ולצערנו זה באמת היתה ההשתלשלות ההיסטורית המשוגעת של העיר הזאת ושל האימפריה האוסטרו הונגרית.
תחנות הדרך שלנו בדאון טאון:
–גלריית התלת מימד. זה מקום להצטלם בו ולעשות צחוקים. השתיים שלי מאוד נהנו ואני זרמתי.
-תצפית מהמגדל של בזיליקת סט אישטוואן
-הליכה במדרחוב המוביל מהבזיליקה אל הדנובה
-טיילת הדנובה עד אנדרטת הנעליים
-חזרה לעיר באזור בית הפרלמנט וביקור במוזיאון השוקולד (כולל מנוחת צהרים בבית הקפה שבמקום)
–בית הזכוכית (חדר זיכרון המתאר את מפעל ההצלה של קארל לוץ. אספר על המקום בפוסט הבא שיוקדש לעיר)
–השוק המקורה של רחוב הולד – מקום מאוד חביב שאפשר לחוות בו את התרבות המקומית. נקרא שוק אבל יש במקום בעיקר מסעדות. ממש ממול נמצא בית האוצר ההונגרי שאת התמונות שלו הראיתי בפרק של האר-נובו
אוכל ומסעדות
בבודפשט יודעים להכין אוכל טוב. אכלנו באחד הערבים בקפה ניו יורק המפורסם בשולי רובע שבע. באתרים בעברית ממליצים לבקר שם כדי לראות את התקרות המצוירות ואת הפאר ולהזמין קינוח. לא בכדי ממליצים על קינוח בלבד. אנחנו אכלנו שם ארוחה דשנה (וגם קינוח) ויצאנו עם חור בכיס אפילו במונחים של מחירי ישראל. נהנינו מאוד ועל מה שכבר נעשה אין להצטער, אולם נהנינו לא פחות במסעדות העממיות.
קפה ניו יורק, למרות הכול
קרוואן, סמטה נחמדה עם הרבה דוכני אוכל רחוב ליד חצרות סימפלה
כל המסעדות והעסקים של חצרות גוזדו
שוק הולד ברחוב הולד (Hold ucta) בדאון טאון – מקום נחמד מאוד לארוחה באמצע היום.
a table – מקום נחמד וביתי ברובע השביעי לארוחת בוקר או לקפה וקינוח
מילים לסיום
אני מתרשמת שבודפשט כיפית במיוחד באביב. בשבוע שבו היינו בעיר, בין 17.03 ל-21.03, העצים עדיין עמדו בשלכת ועל אחדים מהם נראו סימנים ראשונים לפריחה שתחל בקרוב. באי סט מרגרט שבו בילינו זמן קצר ביום האחרון החלה ראשיתה של פריחה.
הימים שלנו בבודפשט היו חוויה כיפית במיוחד, בעיקר בזכות ההרכב המיוחד שהפיח בטיול הזה הרבה אנרגיות, רוח צעירה וחוויות משותפות. בודפשט עצמה היא עיר מפנקת שניתן לחוות בה מראות מרשימים ולהתפנק במרחצאות חמים ובאוכל טוב. נפרדתי מהעיר בתחושה של מיצוי, אבל כתמיד ככל שאני קוראת גדל החשק לחזור ולראות דברים באור אחר וגם מקומות שלא ראיתי עדיין. מי יודע, אולי עוד אשוב.
מי לא היה בבודפשט?
המון ישראלים היו. גם בלוגרים רבים היו וכתבו עליה. ליען נוסבאום שכותבת את הבלוג בדרכים הכינה פוסט שמרכז את הפוסטים שנכתבו על העיר. זה אוצר מעולה להיעזר בו. קראו כמה פוסטים – ואתם מסודרים.
בלוגרים מטיילים בבודפשט, מאת ליען נוסבאום
דוגמאות (מתוך אינסוף החומר שנכתב) לשתי זוויות מבט שונות:
בודפשט עם ילדים מתוך הבלוג תלתלים של הלה בן חנוך לוי
בודפשט – בין הגולש לקומוניזם מתוך אפקים מטיילים של ינינה ומשפחת אפק.
יש יזמים שקנו בנין שלם עם חצר פנימית והפכו אותו למלון . לדוגמה מלון מומנט בשדרת אנדרסי. והחצר הפנימית הפכה ללובי המלון. צורת ההבניה והמגורים הללו אופיינית לעוד ערים. בעיקר לפריז.
הי איריס. אני זוכרת שבפריז הייתי בכמה חצרות, בעיקר במארה, שכיום יש בהן גנים קטנים, פסלים והפתעות. מניחה שתרבות הדיור הזאת קיימת בעוד הרבה יעדים והיא שייכת לעולם של פעם שבו אנשים נעזרו זה בזה בהרבה שירותים שכיום הם נגישים וקיימים בכל בית. באמת כשחיפשתי מקום לינה ותחילה עברתי גם על המלונות, ראיתי תמונות של דירות המפתחות על מעין חצר וזה הרשים אותי מאוד.
כתבה מרשימה ומענגת
גיוס קל ובטוח
תודה רבה, לאה. אמסור למתגייסת 🙂
פוסט יפה ומושקע עם הרבה המלצות שוות. עושה חשק להגיע לבודפשט שוב למרות שהייתי בה כבר שלוש פעמים.
לעניין החצרות – צורת המגורים הזו היתה מקובלת בערים וארצות נוספות.
ראינו אותה בונציה, ורוצלב, ורשה . פעמים רבות רוכזו יהודים בשטחים מצומצמים והרצון לקיים חיי קהילה בשטח גאוגרפי מצומצם ותחת מגבלות ואסורים של המדינה הביא אותם לגור בצורה כזו. גם אמא שלי מספרת על חיי קהילה ענפים במקנס מרוקו סביב חצרות פנימיות. נושא מרתק
התענגתי על הפוסט הזה שלך כל כך זיוה ! מעניין שציינת שחצרות היו שנואות על המשטר הקומוניסטי בגלל שמאחורי הדלתות הסגורות היו יכולים לזמום כנגד המשטר. מצד שני היה נוח לרחרח ולהלשין על שכנים. אנחנו פגשנו בנינים כאלה עם חצרות גם בפולין , למשל ברובע פראגה. באחד החצרות אפילו הציבו פסל של מריה – כדי שיוכלו להתפלל מבלי לצאת במקרה של עוצר מהשלטונות. היהודים כמובן חיברו את החצרות כך שבשבת יוכלו להלך עם חפתיהם מבלי לעבור על המצוה שאין מטלטלים בשבת. בודפשט היא עיר מסקרנת – במיוחד כשמטילים עם צעירים. אני מקווה לשוב אליה באחד האביבים. תודה על הקישור לפוסט שלי!
הי ינינה. אני תמיד שמחה לקרוא את התוספות שלך. אין ספק שמעתה עיני יהיו פקוחות לחצרות גם ביעדים אחרים. בעניין הקומוניזם – מצאתי לכך התייחסות אחת באותה כתבה ישנה מהניו יורק טיימס וללא ספק הדברים דורשים תמיכה נוספת. באמת מעניין כיצד ניתן באופן טכני להתארגן תחת עיניו של משטר טוטליטרי המפעיל משטרה חשאית, ויתרונותיה של חצר פנימית הם גם חסרונותיה. גם אני מעדיפה לחזור בעתיד לבודפשט באביב. הייתי רגע לפני וכל הזמן חשבתי על הקסם והיופי שצפוי להיות בקרוב. גם מזג האוויר מזמין יותר לשוטטות של חקירה וגילוי.
זיוה, כ"כ נהנתי לטייל "בעיר בתוך עיר שלך " הגדרה מדויקת שתפורה עליך .
את תמיד מוצאת לינות אחרות, חיים בחצרות ושבילים צדדים. כהרגלך בקודש צרפת המון לינקים להרחבת האופקים הטיוליים .
והתמונות נהדרות
שמחה שהצליח לכן טיול הבות
תודה רבה על המחמאה, טובה. אני לא בטוחה שתמיד אני מוצאת מקומות אחרים ללון ולטייל בהם. אני משתדלת לפקוח עיניים ולחקור ולגלות משהו שטרם קראתי עליו כדי שיהיה לי מעניין לגלות וגם לספר :). ובאמת גם אני שמחה שטיילתי עם הבנות. לא הייתי בטוחה שזה יקרה.