במקומות שונים ברחבי כדור הארץ, במרחק אלפי ק"מ זה מזה, נכנסו בני אדם אל המערות העמוקות בלפידים בוערים, להאיר את האפלה, וציירו ציורים המלמדים על דפוסי חשיבה דומים.
בדרום צרפת, בעיקר במחוזות דורדון ולוט, ובצפון ספרד, התגלו ציורי קיר מרהיבים בני 13,000 עד 17,000 שנים במערות. גם במקומות אחרים בעולם, למשל באוסטרליה ובאינדונזיה, יש עדויות מרגשות מתקופות פרהיסטוריות. לציורים שהתגלו באזור הדרומי של מחוז ארדש בדרום צרפת אין עדיין מקבילה בעולם כולו.
הציורים העתיקים בעולם
בדצמבר 1994 התגלתה במצוקי הגיר שבצד הנהר ארדש, קרוב לקשת אבן טבעית שמעל לנהר, מערה עם אוצר אדיר של ציורי חיות והדפסי כף יד. המערה עצומה בגודלה ויש בה מערך שלם של חללים ואולמות. הציורים פזורים על פני חללים רבים במערה והם שמורים באופן מצוין.
בדיקות העלו שגילם הוא לכל הפחות כ-36,000 שנה לפני זמננו, ויש המעריכים אותן אף כקדומים עוד יותר. גילן, על פי כל ההערכות, הוא יותר מכפול מגיל הציורים בדורדון שעליהם כתבתי בפוסט הקודם ומגיל הציורים במערת אלטמירה המפורסמת שבצפון ספרד. אלו הם הציורים העתיקים ביותר שהתגלו בעולם, בוודאי בעושר הציורים, במגוון בעלי החיים המתוארים ובמספרם. המערה נקראה בשם מערת שובה (grotte Chauvet) על שם אחד ממגליה.
הפרויקט האדיר של יצירת ההעתק
מהניסיון שכבר נרכש במערת לסקו ובמערת אלטמירה שהתגלו שנים קודם לכן, הוחלט מיד עם גילוי המערה לאסור את הכניסה אליה לציבור הרחב. באותה העת כבר היה ידוע שאפילו הבל הפה של בני האדם מפר את התנאים שהתקיימו במערות במשך אלפי שנים ומאיים על המשך קיומם של הציורים.
העבודות על פרויקט ההעתק נמשכו במשך כמה שנים, והושקעו בו למעלה מ-62 מיליון דולר. מיטב החוקרים והטכנולוגיות גויסו כדי לדמות את ההעתק למקור בדיוק מלא, כולל קימוטי הסלע במערה, הגוון של הציורים וכל יתר הפרטים. בצרפת כבר הצטבר ניסיון בתחום הזה מהפרויקט של בניית ההעתק למערת לסקו. השוני בין הפרויקט הזה לפרויקטים הקודמים הוא קנה המידה. מערת שובה גדולה בהרבה ממערת לסקו.
מערת ההעתק נפתחה לסיורים באביב 2015. היא נקראת "שובה 2" (Chauvet 2) והפרויקט כולו, כולל הפיתוח הסביבתי שנעשה מסביב נקרא: Caverne du Pont d'Arc, על שם קשת האבן הטבעית שמעל הנהר ארדש. הרפליקה עוצבה כמבנה מרשים בחיצוניותו מעל פני השטח הכולל גם מרכז מבקרים חדיש. כשנכנסים פנימה התחושה היא כאילו נמצאים ממש בתוך חלל טבעי של מערה. פארק עם שבילי הליכה מקיף את המבנה. בפארק יש גם כפר אוהלים קטן משוחזר, שבו מתקיימות פעילויות לילדים ולמשפחות.
בתמונה – הכניסה למבנה ההעתק.
האדומות והשחורות
ביקרתי בפרויקט החדיש הזה של ההעתק באוגוסט 2016 בטיול שערכתי עם חברות. הזמנתי את הסיור מראש, מה שבהחלט חשוב לעשות, והתרגשתי מאוד לקראתו. סיורים בשפות שונות מתקיימים בשעות שונות של היום וחשוב לשים לב מה מזמינים. פרויקט ההעתק נמצא במרחק כמה ק"מ ממקום הגילוי, במעבה היער במקום שממנו נשקף נוף רחב ידיים. ניתן לשוטט שם לא מעט, לאכול במסעדה ולבקר במרכז המבקרים, אבל גולת הכותרת היא הסיור בהעתק של המערה.
החיות מתוארות בקו מתאר בלבד ואינן צבועות כמו במערות בדורדון שבהן ביקרתי. בהתחשב בגיל הציורים זה לגמרי מובן. בכל האולמות הראשונים של המערה הציורים הם בצבע אדום, ובכל האולמות הפנימיים הציורים בצבע שחור. הסיבה לחלוקה הזאת אינה ידועה, והדבר מוסיף הרבה מסתורין.בכל חדרי המערה מופיעים גם ציורים החרוטים בקיר. רוב הציורים מתארים בעלי חיים, אבל יש גם ציורי שבלונה של כף יד. חתימות כף יד האלו מוכרות מכמה מקומות בעולם. זוהי טכניקה שבה הצייר מניח את כף ידו על הסלע ונושף עליה אבקת צבע אשר צובעת את השטח שסביב כף היד.
דובים ובני האדם
יש עדויות רבות לכניסה של דובי מערות למערת שובה. נמצאו בה עצמות ועקבות שהתאבנו. לא ברור לחלוטין אם האדם חי בצד הדוב או שנכנס למערה בעיקר לאחר שזה נעלם. במקום אחד במערה נמצאו עקבות ילד בצד עקבות של דוב. אולי הוא היה מוגלי קדמוני או שחלילה נטרף על ידי הדובים. את זה אין לדעת על פי כלי המחקר הקיימים כיום.אחת מנקודות השיא בסיור היתה בשבילי במפגש עם הינשוף החרוט בקיר המערה. הגוף שלו מצויר מאחור והראש מלפנים. חושבים שזה מפני שהאדם הקדמון כבר ידע שהינשוף יכול לסובב את ראשו סיבוב מאוד גדול (עד 270 מעלות). לי זה הזכיר את דפוסי החשיבה של ציירי מצרים הקדומה, שציירו כל פרט מהזווית המיטבית להראות אותו. כך, למשל, בציור הברכה והברווזים הברכה מצוירת מלמעלה והברווזים בפרופיל.הציור באולם הפנימי ביותר הוא המורכב והמרשים מכולם, ואני מעדיפה להשאיר משהו לסקרנות שלכם. אספר רק שזה ציור עם הרבה תנופה ועצמה. פיקסו ביקר פעם במערת אלטמירה בצפון ספרד ואחרי כן אמר: "אחרי אלטמירה הכל דקדנס". תחושה דומה היתה לי מול הציור הקדמוני הזה.
כדאי לעיין היטב לפני כן באתר האינטרנט כדי להכין את הביקור
מערות נטיפים
אזור נהר הארדש עשיר בפעילות קרסטית והתגלו בו הרבה מערות נטיפים שחלקן מרשימות מאוד ושוות ביקור. באותו טיול ביקרנו גם במערת אוון ד'אורנק המרהיבה (Aven d'Orgnac) הנקראת על שם היישוב הסמוך – Orgnac l'Aven.
המערה היא חלל עצום ממדים בעומק האדמה שהיה סגור כמעט לגמרי ורק סדק צר בקרקע המכסה עליה חשף את שנעשה למטה. כיום קיים פתח מלאכותי שדרכו יורדים אל חלל המערה במערכת של מאות מדרגות. העלייה היא במעלית. לפני שהוכשרה לכניסת מבקרים הפתח היה נסתר כל כך שאפילו בעלי החיים לא חשו בו והיו נופלים לעתים פנימה. זו היתה מלכודת טבעית של הטבע. את העובדה הזאת יודעים מפני שבעומק המערה נמצאו שרידי בעלי חיים שמצאו את מנוחתם האחרונה בדיוק מתחת לפתח הצר.
המערה התגלתה ב-1935 ונפתחה לציבור כמה שנים לאחר מכן. פלא הוא בעיני כיצד נכנסו אליה החוקרים הראשונים וכיצד השתלשלו מטה כדי לחקור אותה. גם יצירת השביל למבקרים ובניית המדרגות בתנאים האלה, באופן כזה שלא יפגע בנטיפים ובזקיפים – נפלא ממני. בכל מקרה, המערה מרהיבה לא רק בשל החלל המרשים אלא גם בזכות הנטיפים והזקיפים העשירים.
המערה היא אחד היעדים הפופולריים באזור וחשוב להזמין כרטיסים מראש. מי שאינו אוהב להזמין מראש יכול לנסות לבקר באופן ספונטני באחת המערות האחרות שגם הן בוודאי מרשימות.
מה עוד יש לראות ולעשות באזור
הקטע של הנהר ארדש באזור הזה של המערות הוא הקטע הדרומי והאחרון שלו לפני שהוא נשפך לנהר הרון, והוא מאוד דרמטי. הנהר מתחתר בפיתולים חדים בהר ויוצר קניון מרשים. הקניון של הארדש הוא למעשה האטרקציה העיקרית של האזור שבשבילה נוהרים אליו המוני התיירים.
פרט לכך יש כפרים עתיקים באזור ועיירות שהן פרובנסליות לחלוטין באופיין. אנחנו ביקרנו בעיירה ואלון פונט ד'אק (Vallon Pont d'Arc) הקרויה אף היא על שם הקשת הטבעית שבנהר. ביום חמישי מתקיים בה שוק תוסס ומאוד מומלץ.
מעט דרומה לארדש עובר יובל נוסף של הרון, אח קטן של הארדש – הנהר סזה (Ceze). גם לאורך הסזה יש כפרים יפים ואתרים לביקור. מערת אוון ד'אורנק שבה ביקרנו נמצאת למעשה במרחב שבין שני הנהרות.
בשני הנהרות נהוג לצאת לשייט קייקים. השייט בארדש מפורסם יותר. קשת האבן הטבעית שעוברים בה בקייק היא האטרקציה הגדולה של השייט. לאוהבי השייט המושבעים יש גם מסלולים ארוכים, אבל כל המסלולים, ובכלל זה הקצר, עוברים בקשת המפורסמת.
אני יכולה להעיד מהתנסות שהשייט בארדש סוער למדי. לי ולחברותי הספיק המסלול הקצר האורך כשעה וחצי. המים שם גועשים וזהו שייט מאתגר ולא ממש רגוע. לעומת זאת, הנהר סזה רגוע יותר, השייט בו נינוח ואפשרי גם עם ילדים. לא התנסיתי בו, את המידע הוצאתי מפרסומים של האזור. בארדש יש המון חברות המפעילות שייט קייקים ובסזה מעט. מאידך, מי שינסה את הסזה יזכה לשקט ושלווה.
שוק עתיקות ומסעדה בגדת תעלת המים
הנהר סזה שייך באופן רשמי למחוז גארד, אבל היות שהגבולות בין המחוזות לא מעניינים את התיירים, לשכות התיירות של האזור מפרסמות מידע על האפשרויות וההיצע לאזור ארדש-סזה, כולל כמה אתרים במחוז דרום פרובנסל שאף הוא נושק לארדש.
ביום שבו ביקרנו במערת אוון ד'אורנק בילינו גם בעיירה Barjac היפה שבין שני הנהרות. באותו עיתוי באוגוסט התקיים בה שוק עתיקות ענק. השוק הזה מתקיים פעמיים בשנה ומאוד מרשים לשוטט בו. אינסוף דוכנים פרושים בצל העצים, ובעליהם יושבים שם מבוקר עד ערב ומבלים בקריאה או בשיחה עם בעלי דוכנים שכנים. גם העיירה עצמה נאה מאוד, ובין כל היעדים שביקרנו בהם באזור, העיירה הזאת היתה שקטה ונטולת עדרי התיירים.
באותו ערב ביקרנו גם בעיירה הקטנטונת והחביבה Goudargius היושבת בצד הנהר סזה. כאן הרגשנו היטב את העומס של אוגוסט. כוח המשיכה של המבקרים לכפר הזה היא תעלת המים החוצה אותו שלאורכה בתי קפה ומסעדות. היות שהעיתוי היה חודש אוגוסט התקיים בעיירה גם שוק ערב ססגוני של מלאכות יד.
תוכלו לחטט באתרים ולמצוא עוד יעדים ופעילויות לטעמכם.
במפה המצורפת נמצאים כל האתרים שהזכרתי בסימון כחול. הוספתי עוד שני יעדים שאליהם לא הספקנו להגיע, והם מסומנים בצהוב. Eigueze הוא כפר עתיק היושב בגדת הארדש, והכפר La Roque sur Ceze פופולרי בזכות תופעת טבע. הנהר סזה מתחתר בנקודה הזאת ליד הכפר בסלעים היוצרים ברכות מים ומפלים קטנים. ואם תבדקו באתרי האינטרנט של האזור בוודאי תמצאו עוד יעדים מעניינים שלא הזכרתי.
המולת הקיץ
אל האזור הזה של צומת המחוזות ארדש וגארד הגענו כאמור מבסיס במערב פרובנס. הקדשנו לו שני ימי טיול אבל מההתרשמות שלי אפשר גם יותר ואפשר לערוך טיול מלא מבסיס באזור עצמו. זה אזור מגוון ומלא באוצרות של טבע והיסטוריה גם יחד.
בשבילנו, המטיילים מישראל, הוא נחשב לאזור שמחוץ למסלול השחוק אולם ניסיוני מחודש אוגוס מעיד שהוא פופולרי מאוד בתקופה הזאת, העיירות והאתרים עמוסים והכביש שלאורך נהר הארדש פקוק בשעות השיא של היום. זה מצריך הזמנת כרטיסים מראש לאתרים המבוקשים, כולל לשייט הקייקים.
למרות שאני לא אוהבת להצטופף עם ההמונים מצאתי שיש הרבה שמחה וכיף בהמולת הקיץ, והמפגש עם האנשים בשווקי הבוקר והערב ובאירועי הקיץ הוא חלק מההוויה של מחוזות דרום צרפת. אבל אני מניחה שבעונות רגועות יותר נעים לטייל באזור ומרוויחים את השקט ומפגש רגוע יותר עם תושבי הקבע של האזור.
הפוסט נכתב בדצמבר 2016 (בעקבות טיול באזור באוגוסט 2016) ועודכן בימי הקורונה של קיץ 2020.
אני מזמינה אותך להצטרף אל מועדון הקוראים של שמתי לב, ונהיה בקשר בפוסטים הבאים.
Facebook Comments