רוי הגיע לארץ לעבוד בסיעוד והוא חי בישראל כבר עשר שנים, ללא ספק פרק חיים משמעותי. אני מקווה לראיין גם בהמשך אנשים אשר הגיעו לישראל בנסיבות שונות, וכמו כן ישראלים החיים בארצות אחרות. מעניין יהיה לראות איזה פסיפס אנושי ייווצר לנו כאן עם הזמן.
רוי שלום. תציג בבקשה את עצמך לקוראים. ספר בקצרה על עצמך, מהיכן באת ומה הביא אותך לישראל.
שמי רוי פרנקו. אני נשוי ואבא לילד בן 15. הבית שלי, שבו גרים כעת אשתי ובני, נמצא בעיר בגיו (Baguio) בצפון הפיליפינים. במקצועי אני אח. גם אשתי היא אחות. אשתי עובדת כאחות בפיליפינים, אבל אני עבדתי בפיליפינים בעבודות אחרות. עבדתי בתפקידים שונים במלון ואחר כך בתחום המכירות. הייתי סוכן של חברת "יוניליוור". היתה לי משאית והייתי נוסע בין המרכולים ומשווק את המוצרים. עשיתי גם קידום מכירות לחברת "בוקינג" (החברה המשווקת מלונות באינטרנט).
מדוע לא עבדת במקצוע שלך בפיליפינים?
במקצוע שלי אין כסף בפיליפינים, אף על פי שזה מקצוע מאוד פופולרי אצלנו. לומדים אותו כדי לעבוד בארצות אחרות. הגעתי לישראל כדי לממן את החינוך של הבן ואת בניית הבית שלנו. אנחנו חיים בבית שכור. קנינו כבר קרקע ועדיין לא בנינו עליה בית. אבל מה שהכי חשוב לנו הוא החינוך. בתי הספר הציבוריים בפיליפינים ממומנים עלי ידי המדינה, אבל כל מי שיכול שולח את ילדיו לחינוך פרטי. גם הבן שלי לומד בבית ספר פרטי.
האם מקובל בפיליפינים להוליד מעט ילדים?
האנשים העניים יולדים הרבה ילדים. אצל העשירים המשפחות קטנות. אבל שלא תחשבי שאני עשיר כי יש לי ילד אחד, פשוט היו לנו קשיים בהבאת ילדים לעולם.
מה הביא אותך לישראל דווקא?
למעשה, רציתי להגיע לקנדה, אבל האגרה שיש לשלם כדי לעבוד בקנדה גבוהה. התכנית שלי היתה לעבוד כשנתיים בישראל ואז לנסות לעבור לקנדה. בדרך כלל יותר קל להגיע לארצות הברית או לקנדה, היעדים המבוקשים ביותר, אחרי שכבר יוצאים מהפיליפינים לארץ אחרת. אבל יצא שעברתי בארץ ממטופל למטופל וגם השכר שלי עלה במשך הזמן, אז נשארתי.
 |
| עם המשפחה בחופשה האחרונה, בפברואר 2014 |
איפה עבדת במשך השנים שאתה כאן, איך נקלטת ואיך אתה רואה את ישראל?
כשהגעתי רציתי מיד להתחיל לעבוד אבל אמרו לי: "תירגע, תנוח, בטח יש לך ג'ט-לג". שלחו אותי לטפל בחולה אלצהיימר המתגורר בחיפה. העבודה היתה קשה, סביב השעון, ממש 24 שעות ביממה. המעסיק שלי היה האחיין של אותו מטופל, ובשלב כלשהו הוא החליט להעביר אותו לבית אבות. תחילה עזרתי לו להשתלב בבית האבות, והמעסיק מיד הכיר לי חבר שלו שנזקק גם הוא לעובד סיעוד כדי לטפל באביו החולה בסרטן. האיש נפטר אחרי חצי שנה והיפנו אותי לטפל בחולה פרקינסון. לא קשה לי לטפל באנשים אבל היה לי קשה שחלק מהמטופלים היו קוראים לי בצעקות.
לישראל התרגלתי. החיים כאן נראים לי בסדר. במלחמת לבנון השנייה, ב-2006, גרתי בחיפה. הטילים הגיעו אז לחיפה אבל אני לא פחדתי. עכשיו יש כיפת ברזל שפותרת את הבעיות ואין מה לפחד.
בהמשך עברתי לבית אבות ברמה מאוד גבוהה בקיבוץ שער העמקים ועכשיו אני בגניגר, מטפל בבחור נכה שגר בקיבוץ במסגרת "דיור מוגן".
איפה אתה מבלה בחופשות ואיזה מקומות אתה אוהב בישראל?
אני לוקח חופשת סוף שבוע רק פעם או פעמיים בחודש. אני אוהב את חיפה ואת תל-אביב. בתל-אביב אפשר לשבת במועדון עם מוזיקה חיה. ב-2008 נוסד ארגון של העובדים הפיליפינים בישראל והוא מארגן מפגשים ופעילויות. את החגים אנחנו חוגגים אבל לפעמים לא בתאריך המדויק אלא כשמתאפשר לנו לצאת לחופש.
האם לא משעמם לך בקיבוץ?
דווקא בקיבוץ אני יכול להיפגש עם עוד עובדים זרים המועסקים כאן בסיעוד, כך שזה בסדר מבחינה חברתית.
למה אתה מתגעגע בפיליפינים?
המרחק מהמשפחה זה הדבר הכי קשה. כשהגעתי לישראל האינטרנט לא היה כפי שהוא היום. התקשורת היתה יקרה. לא היה פייסבוק ולא היו טלפונים חכמים. הייתי קונה כרטיס יקר לטלפון הציבורי. הקשר עם הבית היה מאוד בעייתי. היום יותר קל ועדיין זה קשה. כשהבן שלי היה בן עשר זו היתה הפעם הראשונה ששוחחתי אתו בטלפון ביום הולדתו. שאלתי אותו מה הוא רוצה לעשות ביום ההולדת והוא סיפר שהוא רוצה לירות במטווח. הייתי בשוק. אבל אשתי אוהבת קליעה למטרה והיא הלכה אתו.
מה אתה מתכנן לעתיד?
למזלי, קיבלתי אשרה המאפשרת לי לעבוד בישראל עד 15 שנים. אני בר-מזל. החוקים כאן קשוחים ולא כולם מקבלים אשרה כזאת. אני מתכנן לחזור לפיליפינים בעוד 4 – 5 שנים, לבנות בית ואולי גם להקים עסק משלי.
האם אתה חושב שהבן שלך ילך בדרך של אמא שלו ושלך וילמד להיות אח?
הבן שלי חולם כרגע על קריירה צבאית. אשתי מאוד מתנגדת והיא מעדיפה שהוא יהיה רופא או עורך דין.
אם כך, נראה שהחלומות של הרבה אימהות בעולם דומים. אני מודה לך מאוד על הראיון הזה ומאחלת לך שכל החלומות שלך יתגשמו במהרה.
………………………………………
אם מישהו מכם, הקוראים, מכיר אדם שהגיע לישראל בנסיבות כלשהן ונשאר בה לכמה שנים או לכל החיים, וכמו כן אם אתם מכירים ישראלים החיים בחו"ל – אשמח לקבל הפניה.
Facebook Comments