מונקו

במונקו הייתי באביב לפני כמה שנים ביחד עם גיסתי ובת ה-13 שלי. זה היה טיול בנות קלאסי. הגענו למונקו מלינה בניס. טיילנו שבוע מהבסיס בניס ואחר כך עברנו לשלושה לילות בעיירה ואנס (Vence). 

יש המונים את מונקו כאחת ממדינות האלפים. זה די מוזר כי האווירה בה מאוד ים תיכונית, אבל במונקו מתרוממים ההרים ממש מקו הים, ולכן הנוף של האזור מאוד מגוון. זהו אזור שיש בו הכול: נופי ים והר, עושר הניכר בעיקר בקו הים אבל גם פשטות ויופי של בנייה באבן בכפרים העתיקים מסביב. באזור הזה צרפת ואיטליה נפגשות, והפיוז'ן של שתי הענקיות האלה הוא בעל קסם רב.

מונקו קטנה והיא כמו צעצוע. אין בה שכונות פועלים והיא כולה מצוחצחת. כששוטטנו בה היה לי קשה לחוש את העתיקות שלה כי אין בה קירות מתקלפים. אבל למרות שהלב שלי נמצא במקומות שבהם רואים את הרבדים של החיים והשנים, מונקו בהחלט מעניינת.

העיר העתיקה יושבת במקום מאוד מיוחד, בנויה על גבי סלע הבולט אל תוך הים, ומשני צדדיו נמלים בתוך מפרצים עמוקים.

הרובע המודרני – מונטה קרלו, בנוי בצפיפות, בבנייה מדורגת של בתים רבי קומות על מדרון ההר התלול. מעניין לעבור בין סמטאות העיר העתיקה למונטה קרלו. השינוי המהיר יוצר את התחושה של "עיר לגו" – מעין קפסולה מדוגמת שיש בה את כל סוגי החלקים.

מונקו בת מאות רבות של שנים אבל התפתחה באופן מואץ במאה ה-19, ולכן יש בה הרבה ארכיטקטורה של אר-נובו.

מונקו מלאה בגנים. ביום טיול אחד אי אפשר לראות את כולם וצריך לבחור. כמו בכל מקום גם בה יש משמעות לזמן שמקדישים לה, לאפשרות לספוג ולהכיל יותר מגוון ועושר ממה שנראה במבט הראשון.