…או על גאווה ודעה קדומה  רבקה הורן, גרמניה, 1944גלגל הנוצות הגדול, 1997   הקיץ הוא הזמן של החופשות והטיולים אבל גם זמנן של המלחמות. ביקור בתערוכות

כמו ציור הולנד כבשה אותי. היא כל כך ציורית. לפעמים היא ורמיר ולפעמים ון גוך. במוזיאון ון גוך רואים היטב את התהליך שעבר האמן מהצעדים

  אני שוחה בכל הכוח. שונית האלמוגים קרובה, אולי רק מטר או שניים ממני, אבל אני לא מצליחה להתקרב אליה. אני עם מסכת צלילה ושנורקל, שקועה

  הריביירה הצרפתית היא הרבה יותר מהתדמית הנוצצת של אבק הכוכבים והמלונות המכוערים בקו החוף. כפרים עתיקים, מורשת של אמנים רבים אשר ישבו בה, היסטוריה עשירה

    לפני כמה חודשים נתקלתי ברשת הפינטרסט בכמה עבודות רקמה שהותירו אותי בוהה בעיניים גדולות ובפה פעור מול המסך. חיפשתי עבודות נוספות. תחילה תהיתי

תיירות הדילים בקוסטה ברווה מרחיקה ממנה את המטיילים האוהבים לטייל ולראות עולם. טיפה מעבר לתעשיית התיירות המשומנת נמצאת קוסטה ברווה אחרת, שקטה ויפה יותר. במרכז

    סיפור הצלתם של יהודי אלבניה הוא מיוחד במינו, מעורר השראה וכמה מחשבות על חברה שיש לה קוד אתי פנימי, כזה שמונע ממוסר וממחויבות

  קליעת סלים היא עולם מלא של עשייה עם קרבה  רבה לטבע ולאסתטיקה של הפשטות. הרשומה הזאת היא על מלאכה מתחדשת, על תמר, זית וערבה…

דובדבן, נקטרינה, תפוח וקצת גם אני, בשלבים שונים של פריחה. סוף שבוע אחד של חודש מרץ יצאנו, חבורה של בני משפחה וידידים, לטייל בשביל הגולן.

 כשאומרים "פירנצה" אני שומעת ציוץ של ציפור קטנה אצלי בלב. הגנים מדרום לנהר הארנו מתעוררים מתרדמת החורף והחצרות העתיקות של הארמונות והמנזרים מתמלאות בשלל צבעים