כשהנוף מתכסה בשמיכה לבנה
האם אני באמת צריכה את הטיול הזה? למה לי לקפוא מקור? ובשביל מה? הרי כבר ראיתי את העיר הזאת בקיץ, למה שוב? מה זה חיידק הטיולים הזה שלא נותן מנוח?
בתחילת פברואר יצאתי לשבוע בסיביו, עיר בחבל טרנסילבניה ברומניה. הביקור הראשון שלי בעיר היה בקיץ, בסיומו של טיול במשולש ערים ששני הקודקודים הנוספים שלו היו ברשוב וסיגישוארה. שלשתן ערים יפות והמרחב שלהן מספק הרבה אפשרויות טיול בנופי הקרפטים ובאתרים מעניינים. בנוסף לכך, יש להן עבר משותף מרתק הקשור במתיישבים שהיגרו אליהן לפני כשמונה מאות שנים ונקראו באזור הסקסונים הטרנסילבנים. גם על העבר הזה כתבתי עם סיומו של טיול הקיץ.
סיביו היתה אז האחרונה בין השלוש, ואיכשהו יופייה התעמעם קצת בחסות העייפות של סוף הטיול. סיכמתי אותה בשתי כיכרות, אמנם יפות, מדרחוב אחד ומוזיאון אסטרה הנפלא הנמצא במרחק קצר מהעיר. אבל איכשהו הרגשתי בפנים שזה לא באמת הכול. לא מיציתי גם את מה שיש לסביבה של העיר להציע. מחיר הטיסות בתחילת פברואר היה בתחתית והחלטתי לצאת להרפתקה נוספת.
להכיר את העיר מחדש
סיביו קידמה אותי בכמה מעלות מעל לאפס ובגשם קל. התחלתי לשוטט ולגלות אותה מחדש. טיול חורף שונה מטיול קיץ. האנרגיות אחרות. צריך להתחמם איפשהו מדי פעם. אני, שאיני מייחסת חשיבות להמלצות על מסעדות, התחלתי לחפש את המסעדות המעניינות, אלה שנעים לשבת בהן ושמגישות אוכל טוב. גיליתי שהסצנה הקולינרית בעיר בהחלט מעניינת. המסעדות הפכו לחלק מתוכן הטיול. אבל לא רק הן. מיד תראו מה עוד.
בתמונה – בילוי במסעדה הטבעונית הנהדרת She's Green. המלצות על מסעדות נוספות ישנן בפוסט הזה.
מוזיאון ברוקנתל
ביקרתי במוזיאון ברוקנתל המצוין שאני מאוד ממליצה עליו. המוזיאון שוכן בארמון של ממש אשר הוקם במאה ה-18 על ידי סמואל פון ברוקנתל, מי שהיה המושל של טרנסילבניה מטעם האימפריה האוסטרו-הונגרית באותם הימים.
ברוקנתל היה בעל ממון וידע להעריך אמנות. הוא יצר את הבסיס לאוסף האמנות שממלא היום את חללי הארמון. המוזיאון נמצא בפינת הכיכר הגדולה, מול בית העירייה. יש לו כניסה יפה, ובפנים שתי חצרות פנימיות יפות ואלגנטיות. זהו המוזיאון לאמנות הראשון שנפתח ברומניה והוא מוכר כיום כמוזיאון לאומי.
ההעדפה הטבעית שלי בתחום האמנות היא למוזיאונים של אמנות בת זמננו, ובכל זאת נהניתי כאן. בדיוק כמו בביקור בלובר, גם כאן יש צורך לסנן ולהחליט במה מתרכזים. האוסף ענק והוא עלול להפיל אימה. מצאתי את עצמי מגלה עניין רב ביצירותיהם של אמני ארצות השפלה שתיארו סצנות מחיי היום יום, טיפוסים אנושיים וסצנות מרתקות של טבע דומם.
חיים שלמים עולים מן הציורים
הנה כמה דוגמאות שאהבתי:
דיוקן של אישה זקנה שכל קמט שהרוויחה בחייה, בפניה ובכפות ידיה, מתואר בדייקנות בציור; סצנה של תפיסת שור זועם באמצעות כלבים והרבה גברים חסרי אונים המגוננים על ראשם; אשה מיניקה תינוק ובעלה סרוח על שק בירכתי הבית. התמונה כל כך מוחשית עד ששמעתי את הנחירות שלו מבקיעות את בד הקנווס ושכבות צבע השמן.
ומה יכול להיות מעניין כל כך בטבע דומם? אפשר להביע אינסוף רעיונות באמצעותו, אם זה זר פרחים צבעוני ומלבב ואם זה תיאור של עצמים ומאכלים על השולחן המבטאים אווירה של מוות, רקב ותחושת אחרית העולם. בציורים רבים העצמים והגופים נמוגים אל תוך הרקע החשוך באינסוף גווני גוונים של שחור. חרף האווירה הקודרת מאוד יפה לראות את האנינות הדקיקה הזאת ואת היכולת הווירטואוזית של הציירים.
השהות הממושכת מספקת מבט אחר
ביקרתי בעוד כמה פינות בעיר, והתחלתי להבחין בסיפור הפרטי שלה. השהות הממושכת אפשרה מבט אחר. אין להשוות את סיביו לעיר המציעה אינסוף מוזיאונים, חלונות ראווה נוטפי סטייל ומבחר בלתי נגמר של אפשרויות, אבל היא בסיס נהדר בעיני לשילוב של עיר וקנטריסייד. מאוד נעים לחזור אליה בערב. היא יפהפייה. היו בקרים שעשיתי בה גם סיבוב בבוקר לפני היציאה ליעדים השונים והרווחתי עוד משהו: בית קפה נחמד או מוזיאון קטן שממצים בזמן קצר.
רגע של היסטוריה
בסיביו יש עיר עליונה ועיר תחתונה. העיר העליונה היא הלב. יש בה כיכר גדולה וכיכר קטנה. ככה גם קוראים להן. אבל זה לא כל הסיפור. יש כיכר אחת שהיא עוד יותר קטנה – כיכר הואט (Huet), וכל השלוש נושקות זו לזו כמו בשרשרת. מה הסיפור של המבנה המוזר הזה?
סיביו נוסדה במאה ה-13 בכיכר הואט. שם נבנו הכנסייה הראשונה וגם החומה הראשונה. אחר כך נוספה הכיכר הקטנה עם בתי הגילדות וגם היא הוקפה בביצורים. "מגדל המועצה" (Concil Tower – Turnul Sfatului) שנמצא בין הכיכר הקטנה לכיכר הגדולה היה בעבר חלק ממערך הביצורים של העיר. שם היה הגבול. הכיכר הגדולה נבנתה מאוחר יותר, והביצורים החדשים הקיפו את כל העיר העליונה והעיר התחתונה גם יחד. היא פשוט התפתחה ונבנתה בשלבים ואחרי כל הרחבה נבנו חומות חדשות.
.
עבר שמהדהד להווה
אני חוזרת לרגע אל כיכר הואט הקטנה. משני צדי הכנסייה נבנו בית ספר ובית לכומר. כמו בברשוב וברוב הערים הסקסוניות הכנסייה הפכה ללותרנית לאחר הרפורמציה של מרטין לותר. עד היום קיים מול הכנסייה הלותרנית בכיכר הואט בית ספר תיכון גרמני.
עשרות שנים לאחר שהאוכלוסייה הסקסונית עזבה קיימים בערים שאותן הקימו (ואפילו בעיירות הקטנות יותר) בתי ספר תיכון גרמנים. לומדים בהם אנגלית וגרמנית. תעודת הגמר מאפשרת להשתלב באוניברסיטאות דוברות גרמנית. ובאמת, צעירים רבים עוזבים לגרמניה ולארצות אחרות. זהו מעין גול עצמי, אבל ההורים מאמינים שהם מאפשרים בזה לילדיהם עתיד טוב יותר ועל כן שולחים אותם לבתי הספר האלה.
מי שאינו מכיר עדיין את הרקע של הסקסונים בטרנסילבניה ועל מה אני מדברת מוזמן לקרוא כאן.
סיור מודרך בסיביו ובסביבתה הקרובה
באחד הימים טיילתי עם מדריך בסיביו עצמה ובכפרי הסביבה. זה היה סיבוב מאוד יפה ומלמד. היינו בעיירה הסקסונית צ'יסנדייה (Cisnădie) ובכפר בעל העבר הסקסוני צ'יסנדוארה (Cisnădioara).
בשולי הכפר התפתח אזור עם הרבה בתי קיץ של רומנים אמידים או של גרמנים שיש להם שורשים במקום. זה מזכיר את ההרחבות של הקיבוצים והמושבים בארץ – אזור שנראה באופן מובהק חדש יותר. הבתים נפרדים זה מזה וכל אחד מהם מוקף בחלקת אדמה מסביב.
זה כל כך שונה מהבנייה הסקסונית שבה הבתים בקו הרחוב מחוברים זה לזה ויוצרים חומה. בקיבוצים בישראל בנו בעבר בתי רכבת. הסיבה לא היתה בטחונית כמו בטרנסילבניה. היה לכך רקע אחר. אבל משהו בפער הזה שבין הגרעין העתיק של הכפר לאזור של בתי הקיץ הזכיר לי את ההדבקה המלאכותית של שכונות ההרחבה ביישובים הכפריים בישראל אל הגרעין הישן.
בפינת בית הקברות ובגרעין העתיק עדיין פועלות בארות עתיקות, וכל החדש והישן האלה הם תערובת מעניינת. יש בכפר גם כנסייה מבוצרת בראש גבעה אבל היא היתה סגורה בעת הביקור שלנו במקום. עברנו בהמשך בכפר כריסטיאן וסיימנו בכפר הרומני היפה סיביאל (Sibiel).
חוץ מהמראה הפסטורלי של הכפרים למדתי המון דברים ביום הזה, וזו היתה הזדמנות פז לשוחח עם מישהו מהמקום ולשמוע על העבר ועל החיים היום ברומניה. הזמנתי את הסיור דרך אפליקציית get your guide.
וונדרלנד
שלושה ימים אחרי שהגעתי לסיביו העיר התכסתה במעטה לבן עבה, סמיך, בוהק ורך. כשהצצתי בלילה מאחורי הווילון של החדר וראיתי את החצר הפנימית של המלון ואת הגג שממול מכוסים בשלג, התמלאתי שמחה והחלטתי להישאר בוקר נוסף בעיר. השלג שהחל לרדת בלילה המשיך לרדת גם בשעות הבוקר.
אחרי ארוחת הבוקר התלבשתי היטב ויצאתי לרחובות. פתיתי השלג קלים וצונחים בשקט. הם לא טורדניים כמו גשם. המטרייה שלי נשארה בתרמיל הגב.
שוטטתי תחילה בסמטאות העיר התחתית שהפכו בעיני לוונדרלנד. גגות הבתים הנמוכים התכסו בשלג. ה"עיניים" הידועות של סיביו, אלה של החלונות הצרים הנראים כמו סדקים קטנים בגג, קיבלו מראה מהפנט, כאילו איפרו, מסגרו והבליטו אותן. השלג עיטר את המעקה האורנמנטלי של גשר השקרנים המפורסם וייפה אותו.
כבר בשעת בוקר יחסית מוקדמת השלג פונה בחלק מצירי התנועה והמדרכות אבל לא בכל מקום. כשעליתי אל העיר העליונה מצאתי את כיכר הואט הקטנה מכוסה כולה בשכבה עבה של שלג שלא פונה. גם ב"כיכר הקטנה" פונה רק נתיב נסיעה אחד, אבל הכיכר הגדולה והמדרחוב (Strada Nicolae Bălcescu) פונו מהשלג, ועדיין גם בהם המראות היו קסומים.
טיפ
אתרע מזלי וזכיתי לשלג בפברואר, אבל אם אתם רוצים להבטיח לעצמכם את חווית הוונדרלנד הזאת כדאי לכוון לינואר, וכדאי לבוא לשבוע כי ככל ששוהים זמן רב יותר הסיכוי לזכות בשלג גדל. בימים שלאחר סיום הטיול שלי מזג האוויר התחמם. גם גל השלג הזה בא אחרי שבוע חמים יחסית. החורפים בשנים האחרונות לרוב קלים יותר מאשר בעבר. זוהי תוצאה של ההתחממות הגלובלית. כך נאמר לי בסיור לצפייה בדובים שבו השתתפתי בקיץ.
מחוץ לעיר
לקראת הצהרים הלכתי לתחנת הרכבת ונסעתי למדיאש (Medias) שאף היא עיר סקסונית. אחרי שראיתי כבר ערים סקסוניות וגם עיירות וכפרים, לא היו לי ציפיות רבות ממדיאש אבל החלטתי לנסוע אליה כדי לחוות את הנוף המושלג מחלון הרכבת ולערוך שיטוט קצר בלבד בעיר. מדיאש נמצאת על קו הרכבת שבין סיביו לסיגישוארה. באחרונה הייתי בקיץ והחלטתי לתת הפעם הזדמנות למדיאש.
הרכבת מאוד מיושנת, ובנוסף נראה שעברה התעללות בידי בריונים. היא מרוססת כולה בגרפיטי אותנטי (לא כזה שצויר כדי ליפות) ורבים מחלונותיה סדוקים מפגיעת אבן שהושלכה. הדלת ביציאה מהקרון לא תמיד סגורה. צריך לסגור אותה ידנית ולא כל היורדים טורחים לעשות זאת. אבל ישבתי בעומק הקרון ולא היה לי קר. יש ברכבת גם מערכת חימום. ככה זה בארץ קרה שכזאת. בכל אופן, התעלמתי מהמפגעים. לפי דעתי גם זו חוויה להבין שאירופה היא לא רק חיים נוחים ויפים והפערים ביבשת מאוד גדולים.
הישיבה מול חלון הרכבת ממכרת. ראיתי בדרך נופים שבקיץ היו ירוקים ועתה הם שוממים. השלג עיטר אותם באותו היום, אבל נראה לי שבלעדיו הם קצת מדכאים. מצאתי שהנוף ברומניה בדיוק הפוך מאשר אצלנו. ישראל הופכת לירוקה ויפה בחורף ואילו בקיץ הכל יבש. ברומניה הקור של חודשי החורף אינו מאפשר צמיחה אבל בקיץ הנוף הירוק שובה לב. כעת כאמור השלג מכסה הכל וזה כל כך יפה.
מדיאש (Medias)
מדיאש עצמה נראתה לי בשלג בונבוניירה. לכל עיר הייחוד שלה. למדיאש יש פארק גדול בכיכר המרכזית שבקיץ הוא בוודאי ריאה ירוקה מלבבת. בקצה הפארק מתנשאת מעליו הכנסיה המבוצרת – הגרעין העתיק של העיר. אחרי ההדרכות שעברתי בברשוב בקיץ ולאחרונה בסיביו, אני כבר מזהה את המבנה גם במדיאש. בקצה רחוב שהלכתי לאורכו אני מזהה מגדל שהוא חלק ממעגל הביצורים השני. העיר פתוחה לפני כמו ספר.
נכנסתי למסעדה בכיכר המרכזית וירדתי לשירותים שבקומת המרתף. קשתות האבן במרתף סיפרו לי שהמבנה הזה יושב בתוך מערך הביצורים של הגרעין העתיק. אני כבר קולטת את זה מיד מאחר שבסיביו אכלתי באחד הערבים במסעדה היושבת בתוך מרתף שכזה. בזכות הניסיון המצטבר שלי בערים הסקסוניות – אני מרגישה שהערים האלה גלויות בפני. אני כבר מזהה בעצמי אלמנטים, קוראת בהן את ההיסטוריה וזה נחמד. מה היה שם במרתפים האלה לפני מאות שנים? שקי קמח וכדי שמן לעת מצור? או אולי בני אדם שרצו למקלטים בעקבות צבע אדום והצטופפו בהם יחדיו?
אלבה יוליה (Alba Lulia)
יצאתי אל אלבה יוליה עם ציפיות רבות, זו היתה החוויה היחידה שחזרתי ממנה קצת מאוכזבת. העיר עצמה אפורה, המבנים העתיקים במרכז גדולים אך הארכיטקטורה לא מהמעודנות בעיני. הקרונות הרבים המשמשים כדוכני מזון בעונת התיירות עמדו סגורים. זו עיר היסטורית עם שורשים ארוכים עוד מהתקופה הנאולטית ואולי אף מעבר לכך. אפשר לראות את הרצף הזה בממצאים הרבים שנמצאו בה המוצגים במוזיאון אוניירי. ביקרתי במוזיאון וחסרו בו הסברים באנגלית, ומזל שתערוכה זמנית של צלחות קרמיקה מעוטרות בקומה העליונה הצילה במקצת את המצב העגום.
כל המבנים ההיסטוריים של העיר נמצאים בשטח של מצודת אלבה קרולינה הענקית המוקפת בחומות בצורת כוכב. אבל החשיבות הגדולה של העיר היא בזכות חלקה בהיסטוריה המודרנית. באולם ששימש אז קזינו לקציני הצבא נחתם בראשון לדצמבר 1918 ההסכם של איחוד רומניה והצטרפותה של טרנסילבניה לרומניה. בקיץ אפשר לראות במצודה חילופי משמר, העצים בטיילת סביב החומות לובשים ירוק, וביתני המזון הרבים פועלים. אני מאמינה שבעונת הקיץ אזור המצודה מלבב יותר מאשר בחורף.
אגם בלאה (Balea Luc)
חוויה מיוחדת היתה הנסיעה לאגם בלאה שבהרי פגרש. האגם נמצא בגובה קצת למעלה מאלפיים מ'. הדרך המטפסת להרים עוברת ביערות מחטניים נהדרים שענפיהם הרחבים נושאים שלג. האגם קפוא ומכוסה בשלג. עולים אליו ברכבל. ממרומי הרכבל רואים את הפיתולים החדים של כביש טרנספגרשן קבורים תחת שלג עמוק.
הקטע הזה של הכביש פתוח רק שלושה חודשים בשנה, מיולי עד ספטמבר, היות שגם בתחילת הקיץ, בתקופה שבה כבר אינו מכוסה בשלג, יש סכנה גדולה של מפולות שלגים.
סמוך לתחנת הרכבל העליונה יש בתקופת החורף אטרקציה: מלון קרח שניתן לבקר בו תמורת 15 ליי גם אם לא לנים בו. אבל המלון הוא גימיק ועיקר החוויה בהר היא נוף ההרים, השלג והדרך היפה המובילה אל האתר.
פלטיניש (Paltinis)
ביום הטיול האחרון נסעתי לעיירת הנופש והסקי פלטיניש (Paltinis). העיירה יושבת בגובה 1400 מ'. היא הגבוהה ברומניה וגם עיירת הסקי העתיקה ביותר. היא הוקמה בסוף המאה ה-19 בידי חברה מקומית אשר עסקה בפיתוח התיירות בהרי הקרפטים ונקראה: Transylvanian Carpathian Society. ציור קיר גדול המתאר את ראשוני המתיישבים ניתן לראות על קיר של אחד המלונות בעיירה.
האוטובוס עוצר בכמה תחנות שאחת מהן היא ארנה פלטוס. בחורף היא משמשת כאתר סקי לגולשים מתחילים ולילדים, ובקיץ יש בה שעשועים אחרים: פארק חבלים, מגלשת הרים ועוד. אני המשכתי עם האוטובוס עד לתחנה האחרונה והעדפתי לשוטט בשבילים בין המלונות ובדרכי הגישה אל היער שמסביב לחוות את נופי היערות בשלג. ביליתי שם שעה וחצי בסה"כ. נסעתי בעיקר בשביל הדרך היפה. אני מניחה שאפשר לבלות באחד ממלונות הספא אבל מודה שאת החוויה הזאת לא בא לי לעבור לבד.
מקומות נוספים שניתן להגיע אליהם מסיביו בתחבורה ציבורית
מצודת פגרש (Fagaras)
היא מוקפת אגם ויש בתוכה מוזיאון. פגרש נמצאת על קו הרכבת שבין סיביו לברשוב. זו עצירה שממלאת שעה-שעתיים ולא יותר. התלבטתי בינה לבין הנסיעה למדיאש. הרעיון שלי היה לנסוע אליה כדי לחוות את הנוף המושלג ולזכות בסוף הנסיעה גם ביעד לביקור קצר.
קלימנסטי קצ'יולטה (Călimăneşti-Căciulata)
אלו הן למעשה שתי עיירות נופש שחוברו לישות מוניציפלית אחת, ויש בהן פיתוח תיירותי, בעיקר כנראה תיירות פנים. הן יושבות בגדת הנהר אולט (Olt) בציר הנסיעה העיקרי שבין סיביו לבוקרשט. הנהר זורם בנוף הרי הקרפטים המיוערים. ביערות יש מסלולי הליכה. בעונת התיירות יש אפשרויות שייט לאורך הנהר. יש שם הרבה מלונות ספא וביניהם גם כאלה עם פארקי מים של ממש שבהם מגלשות וברכות קרות וחמות. יש כמה מנזרים לאורך הנהר. המפורסם שבהם הוא מנזר קוזיה (Mănăstirea Cozia). אני התלבטתי אם זה יעד שמתאים לחורף. נראה לי שבקיץ שווה לנסות.
פינת הבלוגריות
כמו ברבים מהפוסטים שלי אני מוסיפה הפניות לפוסטים רלוונטיים שכתבו קולגות שלי:
רומניה בשלג: תמונות מחיי הכפר, פוסט מרתק על החיים בכפרים מתוך הבלוג אפקים מטיילים של ינינה זסלבסקי אפק ומשפחתה
סיביו – מדריך למטייל בעיר, מתוך הבלוג צ'ק אין אאוט של שיר ים פסקא. גם בפוסט של שיר ים תראו תמונות חורף יפות פרט למידע המועיל.
העיניים של סיביו, מתוך הבלוג רואה עולם של מיכל בן ארי מנור
ברשוב בחורף, מהבלוג מתוך עולמי של ענת גלנץ
תם ונשלם עוד טיול יפה. לאלו מכם שנוסעים לסיביו או שוקלים לבקר בה כתבתי פוסט הממוקד בהמלצות על מסעדות, בתי קפה, מלון ופינות מענינות בעיר.
רומניה יפה בכל עונה. אם אתם רוצים לטייל ברחבי המשולש הסקסוני הנהדר (המרחב של ברשוב, סיגישוארה וסיביו) בחורף או בקיץ ואתם זקוקים למילת חיזוק, לעין טובה על המסלול או לתכנון – אתם מוזמנים לפנות אלי. יש הנחה למטיילים בתחבורה ציבורית.
ziva.samtilev@gmail.com
052-374-1683
אני מזמינה אותך להירשם למועדון החברים של שמתי לב ולהיות תמיד בעניינים
תודה על הביקור החוזר בסיביו. אני אוהב לחזור לערים בהן כבר ביקרתי ולראות אותן מעוד זווית. זה מאפשר גם להוריד את הרגל מהגז או לקפוץ לבקר בכפרים שכנים. אני סקרן לגבי מסעדת/מלון קרח – מעבר לגימיק, לא קפוא מדי כדי לשהות שם?
מסכימה אתך. הטמפרטורות במלון הקרח הן בין חמש לשמונה מעל לאפס גם כשבלילה הן יורדות בחוץ למינוס 16. ככה הסביר לי האיש במקום. אבל לפי דעתי זו לא חוויה נעימה. אין שם שום דבר מפנק וזה נראה די לא נח כל הסיפור הזה. זו חוויה להרפתקנים או לחבורות שבאות לעשות שמח ביחד. באותו יום שהייתי שם היתה אמורה להגיע אחר הצהרים חבורה של 12 איש להתארח, כולל לילה.
אהבתי את ההשוואה להרחבות בקיבוץ. מעניין האם גם שם יש פערים בין האוכלוסיות המתגוררות בחלקים העתיקים לחדשים.
נשמע שאת מרגישה בטוח לטייל ברומניה. והנה עברת בקלות את משוכת הקור.
וזה שאת מנגישה לאנשים את האפשרות להגיע לאזורים כפריים בתחבורה ציבורית זה מבורך בעיני.
תודה, ענת. אני בטוחה שיש פערים בין האנשים שמחזיקים בית קיץ לאנשים שחיים בכפר לאורך השנה ומניחה שהוא יותר גדול מאשר אצלנו ביישובים הכפריים, כי אנשי "ההרחבות" באים להשתלב ביישוב. ולגבי ההתמודדות עם הקור – את כל כך צודקת. שברתי את המחסום של עצמי.
אין מה לומר, רומניה קסומה בכל עונות השנה
נכון, נכון. צודקת, סהר. אני מקווה להגיע בעתיד לרומניה בעונות אחרות.
בן זוגי היה כבר פעמיים ברומניה ולא מפסיק להגיד לי שאני חייבת גם…בסוף הפוסטים שלך הם שישכנעו אותי
הזדהיתי עם הביקור במוזיאון שיכול להיות מאייםבמיוחד במוזיאונים הענקיים. אני חושבת כמוך שצריך ללכת ממוקדים. ככה לא מתעייפים ולא מתייאשים. "תפסת מרובה לא תפסת".
אני חושבת שרומניה נפלאה בחורף, במיוחד באיזורים בטבע. שמחתי להכיר יעד נוסף. מקווה לטייל בעקבותיך בשנה הבאה.