הרבה תירס מגדלים ברומניה, לפעמים בשדות רחבי ידיים ולפעמים ברצועות אדמה בשוליים של חלקת שדה אחר. מכמויות התירס האלה אפשר להכין הרבה ממליגה וגם להאכיל דובים. האכלת הדובים נעשית מתוך חשש מפני מחסור באוכל זמין ובעיקר בשביל לכוון את הדובים למוקדי ההאכלה בתקווה שיתרחקו מן הערים. בעשור הקודם תושבים מברשוב היו מדווחים שראו דובים מגיעים לשולי העיר באישון לילה לחטט בפחי האשפה, ופעם אחת אפילו היתה תקרית חמורה כשדב גדול נכנס לעיר ולא נותרה בררה אלא להרוג אותו. כיום נראה שהדובים אינם מתקרבים לברשוב. יתכן שהיה גם טיפול בנושא של פחי האשפה בנוסף לפעולת ההאכלה.
כמות האוכל הניתנת לדובים קטנה למדי. היא משמשת לתגבורת קלה בלבד על מנת שלא יהפכו לעצלים ויפסיקו לדאוג לצורכיהם, אבל יש בה מספיק כדי לייצר עניין בעבורם. הם מזהים את קולו של רכב שומר היער הבא להניח את התירס המתוק ומצפים לו. סמוך לנקודות ההאכלה האלה קל לערוך תצפיות על הדובים לפנות ערב בעת שהם באים לזלול את התירס, במסגרת סיור מאורגן ומודרך.
ההתארגנות לסיור
היות שטיילתי ברומניה בתחבורה ציבורית ואפשרויות הטיול בדרך זו מוגבלות, חיפשתי סיורים מעניינים להצטרף אליהם בעת שהותי בברשוב. כשמצאתי את המידע על הסיור לצפייה בדובים בטבע התרגשתי. לשמחתי זהו אחד הסיורים היחידים שניתן להירשם אליהם כמטיילים יחידים. רוב הסיורים ערוכים לשני משתתפים ומעלה וטופס ההרשמה אינו מאפשר לרשום משתתף אחד.
לאחר שנרשמתי ושילמתי מקדמה קיבלתי מייל עם מסר של תודה על ההרשמה ביחד עם שאלות והבהרות. המדריכה שמובילה את הסיורים, סימונה, מנהלת את התקשורת עם המשתתפים בעצמה. היא שאלה אותי מה יהיו דרכי התקשורת כשאהיה ברומניה והאם יש לי גמישות במקרה שהיום המיועד לא יתאים ליציאה אל היער. היא צירפה הוראות הגעה לנקודת המפגש בתחנת דלק שעל ציר היציאה מברשוב לכיוון עמק פרחובה ובוקרשט. וכמו כן התבקשתי לבוא לסיור בבגדים כהים ולא להתבשם שכן לדובים יש חוש ריח חזק.
שומר היער
יום לפני המפגש התחלתי לקבל הודעות ווטסאפ ועדכונים מסימונה. תחילה היא חשבה להקדים את שעת המפגש אבל בסופו של דבר יצאנו כמתוכנון ב-16.40. היה עלי להגיע אל נקודת המפגש באוטובוס. החבורה שהתאספה מילאה את כל המושבים בג'יפ ומיד יצאנו אל היער. עצרנו בכניסה ליער וחיכינו לג'יפ של שומר היער. זה היה הזמן להכיר את המשתתפים. היו שם ארבעה בני משפחה אחת – הורים עם נער ונערה מאוסטריה, וזוג פנסיונרים מאוסטרליה. בני הזוג מאוסטרליה עשו לפני שנה טרק בפלסטין ושמחו מאוד לפגוש אותי כדי לשתף בחוויות. מאוד יבש האזור שלכם, הם אמרו, והכל פוליטיקה שם. הלכתם ללב העניינים, אמרתי להם, אז הרגשתם היטב את הפוליטיקה, ונכון – האזור שלנו יבש, זה חלק מהבעיה.
בינתיים הגיע גם שומר היער עם בני זוג ובנם – איש צעיר, מוסלמים על פי החיג'אב בראשה של אם המשפחה. צירוף מעניין של משתתפים בחבורה שלנו, וכולם מתעניינים בדובים (ומי יודע – אולי גם בפלסטין. איזה מזל שיש נושא אחר להסיח את הדעת). שוב עלינו על הג'יפים ונסענו כברת דרך קצרה על דרך עפר בתוך היער. בכניסה אל הדרך היה מחסום ושלט אזהרה מפני כניסה לתחום מחייתם של הדובים. לשומר היער יש מפתח. כשהגענו בנסיעה לנקודה שממנה יש להתחיל ללכת ירדנו וחיכינו ששומר היער ייסע להגיש לדובים את סעודתם.
נוכחות הדובים מחייבת את המטיילים ללכת בשבילי הטיולים בלבד
לפי הדרך שזיהיתי ולפי מה שאמרה המדריכה המקום קרוב למדי למסלול שבעת הסולמות המפורסם. אבל אל דאגה, הדובים לא מתקרבים אל המוני המטיילים. סימונה הדגישה שברומניה יש ללכת רק בשבילי המטיילים המוכרים.
במקומות שמטיילים אינם אמורים להיכנס אליהם יש מחסום ושלטי אזהרה כפי שראינו בכניסה לדרך שלנו. ובכל זאת, כשמטיילים ברגל במסלולים פחות המוניים כדאי להיות חדשניים ולהפעיל שיקול דעת. למדתי את זה היטב מניסיוני, ועל החוויה שעברתי סיפרתי כאן.
בכל אופן, אני חושבת שנוכחותם של הדובים ביערות היא הסיבה לכך שהמטיילים מתועלים לדי מעט מסלולים בסה"כ. עד כמה שאני יודעת באזור הזה של Piatra Mare כולם הולכים לקניון שבעת הסולמות ולא למסלולים אחרים בסביבה.
מה עושה דוב צעיר?
בינתיים סימונה החלה לספר לנו על חיי הדובים ועל דובים ברומניה. ממש במקום שבו עמדנו וחיכינו לשומר היער ראינו עקבה של דב וראינו גם שני חריצים בגזע של אחד העצים המעידים שדב צעיר חידד את שם את ציפורניו. סימונה הסבירה שזוהי אחת הפעולות הראשונות שעושה דב צעיר לאחר שהוא מגיח אל אוויר העולם.
בין מדינות אירופה רומניה הצליחה לשמור על אוכלוסיית הדובים שלה יותר מכולן. כבר בימיו של הרודן צ'אושסקו נאסר על ציד הדובים. גם כיום החוק מחמיר עם מי שפוגע בדובים ולכן הוא נשמר. לדובים ברומניה יש חיים טובים ועל פי דבריה של סימונה האוכלוסייה שלהם גדלה. הדובים חיים בכל רחבי הרי הקרפטים. ביערות סביב ברשוב חיים על פי ההערכות למעלה ממאה דובים, וברומניה כולה כ-700.
מסיבת זלילה
שומר היער חזר. הוא הוציא מהרכב את נשקו וכולנו הלכנו אחריו. לאחר כברת דרך קצרה בדרך הרחבה נכנסנו לשביל צר. באופן טבעי הסתדרנו בטור כששומר היער ראשון וסימונה האמיצה אחרונה בקצה הטור. הדרך התקדמה במעלה היער. זו היתה עלייה מתונה וההליכה לא קשה, ובכל זאת התאמצתי להיצמד לנערה האוסטרית שהלכה בקלילות לפני ומצאתי את עצמי מתנשפת קלות כדי לא לפשל. קשה לי לאמוד את המרחק שהלכנו, כנראה מאות מטרים ספורים. ההליכה הזאת בדממה בטור ביער הזכירה לי פעולות של א"ש לילה בתנועת הנוער.
הגענו לבקתה המשמשת כמחסה. בדמיון שלי היה שנגיע אליה ונמתין בסבלנות שיגיעו דובים. בהסברים שניתנו לקראת הסיור הובהר שאין הבטחה שנראה דובים, אבל עוד לפני שנכנסנו נוכחתי שהדובים כבר התכנסו למסיבת זלילה של תירס והם שוהים בקרחת היער שלרגלי הבקתה.
הדוב שכל הדובות אוהבות
האוכל מוגש לדובים בשקעים בתוך גזעי העצים שרואים בתמונה. רוב זמן שהותנו בבקתה הדובים היו עסוקים באכילה והסיטואציה היתה די סטטית, אבל היה מעניין לראות את הדובים הצעירים יותר שאינם מעזים להתחרות עם הגדולים ומלחכים עשב מסביב. היה מעניין לראות את הדינמקה בין הזכרים החזקים והגדולים שלאחר זמן מה החלו להשמיע נהמות זה מול זה כדי להבהיר את גבולותיהם. מעולם לא שמעתי לפני כן נהמה של דוב.
היה מעניין לשמוע את סיפוריה של סימונה שזיהתה חלק מהדובים כמוכרים לה מתצפיותיה הרבות ביער. היא הסבירה שהאמהות שומרות על הגורים הרחק מהזכרים החזקים ולכן לא תמיד מביאות אותם לקרחת היער. דובים אינם חיים במשפחות והדובים הזכרים כלל אינם מכירים את הצאצאים שלהם. היא סיפרה על הדוב עם הכתם הלבן בצוואר, שהוא ג'נטלמן וכל הדובות אוהבות אותו, ועל דובה בלונדינית שאיבדה את הגור שלה. כנראה אחד הזכרים פגע בו. בתמונה למטה רואים אותה באמצע עם הפנים קדימה. כמה רגעים לאחר מכן היא התמקמה ליד הגזע שבתמונה ורבצה שם ללא תנועה עד לסוף הביקור שלנו במקום.
חיים של דוב
פרט נוסף מעניין שזכור לי הוא שהדובים הצעירים יוצאים כיום לעצמאות מוקדם מבעבר. לא יודעים מה הסיבה וחושבים שאולי זה בגלל שהחורפים מתקצרים ונעשים קלים יותר. בחורף הדובים מפחיתים מפעילותם באופן כמעט טוטלי אבל הם אינם ישנים כל הזמן כפי שנהוג לחשוב. כבר בסוף הקיץ הם מגבירים את כמויות האוכל שהם מכניסים לגופם כדי להכין את עצמם לחורף. סימונה אומרת שבסיורים בסוף אוגוסט ובספטמבר הדובים נראים שמנים במיוחד.
היה משעשע לראות את הדובים זוחלים מתחת לגזע העץ המונח כשחלקו באוויר או מטפסים עליו. כשהם זוחלים הם נתקעים מעט מתחת לגזע וצריכים לדחוק את גופם קדימה ממש כמו פּוּ, וכשהם מטפסים הם משתטחים על הגזע בצורה מצחיקה. הנערה שישבה לידי התפקעה מצחוק מכל תנועה משעשעת. אני חושבת שהסיור הזה עשוי להיות מאוד חווייתי למשפחות עם בני נוער שאוהבים בעלי חיים.
המחיר – 45 אירו ליחיד, יוצא גבוה למשפחה, אבל כמה פעמים אנו קונים כרטיס להופעה יקרה או לאטרקציה יקרה בטיול? אני לא מנסה לעשות עבודה מיסיונרית אלא רק להעמיד דברים בפרופורציות.
בבית של הדובים
בעת הישיבה בבקתה חלון הזכוכית הגדול חצץ בינינו לבין הדובים וראינו אותם ממרחק של כמה עשרות מטרים. ובכל זאת אנו היינו בבית שלהם. אנו אלה שהיו סגורים והם היו חופשיים וזה הבדל גדול מביקור בגן חיות. גם מספר הדובים שראינו היה רב. ספרנו 13 דובים. סימונה סיפרה שבאחד ממחסות היער (לא זה שאנו שהינו בו) היא ראתה פעם קרוב לארבעים דובים.
אחרי כשעה של שהות בבקתה שומר היער אמר שצריך לצאת כי עומד לרדת גשם. אני מניחה שההתלבטות של סימונה אם להקדים את הסיור נבעה מהצפי לגשם לפנות ערב. יצאנו בשקט. הפעם סימונה הובילה ושומר היער הלך בקצה הטור כדי להיות חוצץ בינינו לבין הדובים. שרוך בנעל שלי נפתח ועצרתי לקשור במהירות. הדובים במרחק לא רב מאיתנו ואנחנו הולכים בשטח הפתוח, אבל ידעתי שסימונה ושומר היער מאוד מנוסים ואין צורך לדאוג. כשהתחלנו להתרחק מהבקתה שומר היער הבחין בדוב ושרק לו כדי להרחיקו. הפניתי את הראש וראיתי אותו. הוא לא עשה סימני תקיפה והחל להתרחק. הנשק נשלף רק במקרי חירום.
איפה רואים דובים ברומניה – כל האפשרויות זו מול זו
אפשר לראות דובים ברומניה כפי שאני ראיתי או במקלט הדובים ליד זרנשטי (Zarnesti). המקלט הוא שטח סגור ביער שבו מטפלים בדובים שעברו בעבר התעללות ואינם רגילים לחיות חופשיים ביער ולדאוג בעצמם לצורכיהם. הסיור שם מאוד חינוכי ומלמד על פי מה ששמעתי. אני חושבת שיש בזה ערך רב, וגם בסיור לצפייה בבעלי חיים בסביבתם הטבעית יש ערך רב. אני מניחה שאלה שתי חוויות שונות, ואם אגיע פעם שוב לאזור אנסה להצטרף לסיור במקלט.
כמו כן, יש הרבה עדויות של מטיילים ברומניה על מפגשים ספונטניים עם דובים. קראתי דיווחים על מפגשים עם דב בקרבת סינאיה ובאגם סט אנה. המקום שעליו יש עדויות רבות במיוחד הוא הירידה מכביש טרנספגרשן לכיוון אגם וידרארו, ששם ללא ספק יש מטיילים שמאכילים אותם, אחרת אין הסבר מדוע הם יוצאים מהיער ונעמדים בקרבת המכוניות החולפות. חשוב לדעת שאין לצאת מהמכונית במקרה כזה כי דב הוא חיית בר שעלולה לתקוף כשהיא מרגישה מאוימת. גם השלכת לחם או מזון אחר לכיוון הדוב אסורה בתכלית האיסור. אין להאכיל דובים.
ומילה קטנה לגבי החוויה הזאת של המפגש הספונטני: היא מרגשת ללא ספק, אבל אחרי ההתרגשות מצלמים את הדב ובזה נגמר העניין. למי שמתעניין בנושא או אוהב בעלי חיים מעניין יותר לבקר במקלט הדובים או לראות אותם בביתם ביער, לצפות בהתנהלות שלהם זה מול זה ולשמוע את ההסברים.
אם מישהו מהקוראים ומהמטיילים ברומניה יודע על מקום נוסף שבו אפשר לצפות בדובים בצורה מסודרת – אשמח לשמוע ולעדכן את הפוסט.
לא קל לחיות עם דובים
ביום האחרון לשהותי ברומניה ביקרתי בכפר רשינר הסמוך לסיביו. כבר סיפרתי באחד הפוסטים שבעת היציאה מהכפר האוטובוס שבו נסעתי נתקע מאחורי משאית זבל. התפלאתי שאוספים את הזבל בשעה 17.00 ולא בשעת בוקר מוקדמת כמקובל אצלנו. מחשבה נוספת הביאה אותי לתובנה שאולי זה כדי למנוע הגעה של דובים אל פחי האשפה בלילה. הכפר רשינר יושב למרגלות רכס מיוער.
אני חושבת שהחיים ברומניה בצד הדובים לא תמיד קלים לתושבים. האיזון בין האדם לדוב עדין מאוד. בפוסט שכתבה גילי מצא היא מציינת שרבים ברומניה שונאים את הדובים כי הם מפחידים ונוכחותם מטילה מגבלות על האוכלוסייה. אני לא מכירה את הצד הזה אבל הוא נשמע לי הגיוני. דמיינו מה היה קורה אם היתה עוברת שמועה בישראל על דוב אחד ויחיד המסתובב ביער בן שמן – איזו מהומה היתה קמה מיד. בסיור free walking tour בברשוב, שבו השתתפתי, מישהו שאל על סוגיית הדובים, והמדריך אמר שהיא עולה הרבה בתקשורת ומייצרת שיח סוער.
מציעה כאן שוב להכיר את הפוסט המעניין של גילי על דובים בטרנסילבניה:
דובי-לנד בטרנסילבניה, מתוך לטייל עם גילי של גילי מצא
ושוב הסיור שבו השתתפתי לצפייה בדובים במקום מחייתם הטבעי. יש חברות נוספות שמציעות סיור כזה אבל עם החברה הזאת יצאתי והתרשמתי מהאמינות ומהרצינות.
ושוב גם מקלט הדובים ליד זרנשטי
תודה סיוה על פוסט מעניין. ידעתי שיש דובים באיזור, אך לא הרבה מעבר לכך. שמחתי לגלות שהסיורים וההאכלה נעשים תוך שמירה על הדובים וחייהם בטבע.
חייכתי לעצמי ואפילו צחקתי קצת כשכתבת על סוגיית המחיר, אני בהחלט מסכימה איתך, במיוחד אם מדובר במשהו שמעניין אותנו.
ועוד כמה מילים לסיום, אני קוראת את החוויות שלך מטיול בתחבורה ציבורית ברומניה, וזה כמו לקרוא את הטיול שאני לא עשיתי בסוף…
אם יום אחד יזדמן לי לממש אותו, יהיה לי כבר את כל המידע הנחוץ אצלך בבלוג 🙂
תודה רבה, ליען, על כל מה שכתבת. לטיול ברומניה התלוותה באמת תחושת ההרפתקה, אבל את גם טיילת ומטיילת בתחבורה ציבורית. הלוואי ואהיה לך לעזר בעתיד 🙂
זיוה, איזו חוויה משגעת! אני מתה על דובים , והדובים שלך מרתקים. בכלל כל החוויה הזאת. אני רוצה גם – פשוט ככה!
תודה, ינינה. אני זוכרת שסיפרת על תצפית על דובים בקמצ'טקה.
זיוה היקרה
אני שנים רוצה לפגוש כך סתם בטבע ולא יצא לי למעט מפגשון עם דוב ודובה באלסקה ועוד 3 ממרחק
בפארק דנאלי גם זה באלסקה. אני מחפשת מפגש ממרחק ירידה בדיוק כפי שאת חווית. זו חוויה שאני מחפשת שנים והנה את מצאת מתחת לאף.
מודה לך מאד שיצרת לי חוויה שכזו.
רחל לבון
תודה רבה, רחל. אינסוף לחוויות בעולם. הגשמת לא מעט חלומות. ומי יודע – אולי גם את זה עוד תגשימי 🙂
שחום זיוה
תודה רבה . כתיבתך מעניינת ומרתקת.
שהיתי ליד העיירה Covasna, עיירת מרפא בגז הבוקע ממעבה האדמה. את העיירה נטפים הרים וגבעות מיוערים. בטיול של אחר הצהריים בגבעות המיוערות, נפגשתי עם דב גדול על השביל . כשראה אותי נבהל ומייד ברח למעבה היער בלי להגיד שלום. איפה הנימוס האירופאי המעודן ?
נהדר. צחקתי. באמת לא מנומס מצדו. תודה, עודד