על מנהרת גוטהרד החדשה ועל הקושי בחציית האלפים

על חציית האלפים בעבר ועל מנהרת גוטהרד החדישה החוצה אותם היום

אתמול נחנכה בשוויץ מנהרת בסיס הגוטהרד החדשה במסגרת פרויקט "אלפטרנזיט" לשדרוג של כמה צירי נסיעה חשובים באלפים, בתחומי שוויץ. המנהרה חוצה את האלפים מצפון לדרום ואורכה 57 ק"מ. מנהרת הרכבת של גוטהרד היא כעת המנהרה הארוכה והעמוקה בעולם. בצדה הצפוני מדברים גרמנית ובצדה הדרומי – איטלקית.

מנהרת בסיס הגוטהרד בגרמנית: Gotthard-Basistunnel, ובאיטלקית: Galleria di base del San Gottardo.

בשוויץ התמודדו לאורך כל ההיסטוריה עם האתגר של ההרים. בטקס הפתיחה של המנהרה אמר אחד הדוברים שההתמודדות הטכנולוגית עם האתגר של ההרים היא בשביל השוויצרים כמו ההתמודדות של ההולנדים עם האתגר של הים.

המטרות הרשמיות של הפרויקט הן קיצור הדרך בין ציריך למילנו ובעיקר הפחתת זיהום האוויר. המשאיות הכבדות והמזהמות עולות על הרכבת ונבלעות בהר. המפה מראה את שתי נקודות הכניסה למנהרה.

לרגל ההישג המרשים של סיום פרויקט המנהרה אספתי כמה סיפורים היסטוריים ואנקדוטות הממחישים את המורכבות של החיים בהרים.

האלפים – פסיפס של תרבויות ושפות

האלפים הם רכס ההרים הגדול ביותר שכולו ביבשת אירופה. שבע מדינות חולקות אותו ביניהן: צרפת, שוויץ, איטליה, ליכטנשטיין, אוסטריה, גרמניה וסלובניה. יש המונים גם את מונקו הקטנה היושבת בחוף הים התיכון כמדינה אלפינית, היות שרכס האלפים מתרומם מהים התיכון בדיוק שם.

בנוסף לצרפתית, גרמנית, איטלקית וסלובנית מדברים באלפים גם בשפת הלאדין והרומאנש, וכן קיימות עוד קהילות היסטוריות קטנות ששימרו במשך שנים רבות את מסורתן הנבדלת הודות להרים שהיו כמעט בלתי עבירים.

אנשים התיישבו בעמקים, ולעתים קהילות סמוכות זו לזו היו מופרדות על ידי הר. על כן הרכסים היו גם קו הפרדה בין שפות דיבור. בני האדם חיפשו נקודות נמוכות שבהן ניתן לחצות את הרכסים ויצרו מעברי הרים באוכפים שבין הפסגות, תחילה להולכי רגל ולבהמות בלבד, ושנים רבות לאחר מכן סללו בהם כבישים. עד היום חלק ממעברי ההרים מפרידים בין שפות דיבור.

תרבות בחברה ההררית

בתקופת הקיץ חוגגים בהרים מסורות רבות. אירוע שהתאהבתי ברעיון העומד מאחוריו הוא פסטיבל הרועים המתקיים באגם Dauben שבמעבר גמי (Gemmi pass) בשוויץ, בכל שנה בסוף השבוע האחרון של חודש יולי. אין מדובר רק בחבורת נשפנים המנגנים בקרנות יער לקהל של תיירים אלא במפגש בין רועים ועדריהם משני צדי המעבר.

המוני כבשים נוהרות אל האגם, אלה שבאות מקנדרשטג (Kandersteg) פועות בגרמנית וחברותיהן מלויקרבד (Leukerbad) עונות בצרפתית. בעבר הרחוק התחרו ביניהם הרועים משני עברי המעבר על שטחי המרעה, והמפגש השנתי כיום הוא מעין מעשה סמלי של פיוס. עורכים בו גם תחרויות אבל הן במסגרת הידידות ולשעשוע בלבד. גמי הוא מעבר הרים להולכי רגל ועד היום הוא אינו סלול, אולם רכבלים משתי העיירות מקצרים כיום את הדרך.

פסטיבל הרועים במעבר גמי

מסלולי ההברחה

רבים ממעברי ההרים היו קשים למעבר ולא היו נגישים לכול, ולכן התפתחו בנתיבים אחדים מסלולי הברחה. כיום מתקיימות בהרים אינסוף פעילויות לתיירים, וביניהן אפשר למצוא ביעדים שונים הצעות למסלולי הליכה מודרכים או עצמאיים בעקבות המבריחים. אחד הפרסומים המשעשעים שראיתי הוא זה המציע מסלול הברחות ושופינג. זהו מסלול מעגלי המתפרש על שני עברי הגבול שבין אוסטריה לשוויץ. הצד השוויצרי של הגבול ובו העיירה Samnaun, הוא אזור חופשי ממס. לטובת המטיילים הרבים בחבל טירול המערבי אני מעלה את הקישור למסלול, אבל כדאי לדעת שאם תחפשו בגוגל smugglers trails in the alpes תקבלו תוצאות רבות.

ללכת ברגל בעקבות המבריחים ולקנות במחירי דיוטי-פרי

פילים באיטליה

הרכס האלפיני מכתר את איטליה מצפון, בקטע היבשתי היחיד שלה. איטליה היתה נחשקת במשך אלפי שנים וניתן היה להגיע אליה רק בסירות ובאניות או במסע מפרך דרך ההרים.

בשנת 218 לפנה"ס חצו חניבעל, מצביא קרתגו, וצבאו את האלפים. מסעו של חניבעל החל בספרד, שממנה הוא התקדם מערבה, חצה את רכס הפירנאים ובהמשך את נהר הרון, כשמאחוריו צבא של שכירי חרב ופילים. כשהגיע לאלפים כמעט ניצחה אותו סופת שלגים. רוב הפילים מתו בסופה, ומעטים הצליחו להגיע אל היעד. כשדרכו רגליהם של הפילים הבודדים באדמת עמק הפו באיטליה, מעבר להרים, היתה זו תדהמה. באיטליה ובאירופה בכלל לא הכירו אז את החיה הזאת. למעלה מאלפיים שנה לאחר מכן תיאר הצייר האנגלי ויליאם טרנר את האירוע המכונן.

כלבים בשירות הצלה

מעבר סן ברנרד הגדול הוא כיום הגבול שבין שוויץ לאיטליה. בעבר צעדו בו עולי רגל בדרכם לרומא. הנתיב שבו הלכו מקנטרברי שבאנגליה ועד לרומא נקרא ויה פרנצ'יגנה (Via Francigena). במאה ה-11, כשהחלה תנועת הולכי הרגל, הקימו נזירים הוספיס במעבר ההרים. שנים אחר כך החלו הנזירים שחיו במעבר לגדל כלבים מגזע סן ברנרד, כי גילו שיש להם כישורים אשר ניתן להיעזר בהם לצורך הצלת אנשים שנקלעו לסופת שלגים.

כיום מתקיימת במעבר פעילות תיירותית. יש שם מכלאה של כלבי סן ברנרד וכשמוצאים אותם לטיול בהר פעמיים ביום המטיילים באזור יכולים להצטרף אליהם, בהרשמה מראש. בטיול משפחתי באזור הצטרפנו לטיול הבוקר עם הכלבים. הבת שלי זכתה ללוות את הכלב בארי שנקרא על שמו של בארי המיתולוגי, שיאן בהצלת בני אדם. גיבור העבר זכה לכבוד רב במותו ונקבר בבית הקברות לכלבים בפריז. תוכלו לקרוא על כך בפוסט של יונית אבני.

כדי לברר האם הסיורים עם הכלבים עדיין מתקיימים – בדקו באתר של אזור סן ברנרד או באתר התיירות של שוויץ

ההיסטוריה כולה על הקיר במרכז העיירה

במאה ה-17 החלו לעבור במעבר הולכי הרגל החדשים: צעירים מהאצולה הבריטית יצאו למסעות ה"גראנד טור", בעיקר לצרפת ולאנגליה. במסעות האלה הם רכשו שפות, הכירו את יצירות האמנות המפורסמות והכשירו את עצמם להיות אנשים משכילים הראויים לשאת בעתיד בתפקידים. בשנת 1800 חצו את המעבר נפולאון וצבאו.

בכיכר המרכזית של העיירה Etroubles שבצד האיטלקי ישנו ציור קיר ענק המתאר את כל ההיסטוריה של המעבר. המצלמה שלי קלטה את הקטע המרכזי שבו רואים עולת רגל הצועדת בוויה פרנצ'יגנה. בצד שמאל, בפינה שמחוץ לפריים התמונה, נמצאים על הקיר גם הכלבים וגם נפולאון.

נרטיב אחר בצד השני של הגבול

בטיול באזור היינו סקרנים לדעת מה רואים בצד השוויצרי, האם מורגש שם שינוי באווירה. בשני צדי המעבר מדברים צרפתית והמעבר מצד לצד כיום בוודאי אינו דרמטי. בכל זאת לכל צד של הגבול מתגוררים אנשים שהנרטיב שלהםה שונה. בכפר השוויצרי Burg Saint Pierre מתנוסס ציור גדול על קיר ובו לא חייליו של נפוליאון, לא כלבי הסן ברנרד ולא עולי הרגל לרומא. כאן אנשי הצלב האדום הם המטפלים והמצילים. הצלב האדום נוסד על ידי סוחר שוויצרי אשר היה עד לקרב אכזרי בסולפרינו אשר מדרום לאגם גרדה.

הגשר של השטן

למעבר גוטהרד שתחתיו עוברת המנהרה החדשה יש עבר רצוף בטרגדיות. בקטע של הדרך הסמוך לשיא המעבר, ליד העיירה Andermatt, עובר הנהר Reuss ומתחתר בתוך קטע קניוני הנקרא: Schöllenen Gorge. בימות האביב, בעת הפשרת השלגים, הוא סוער במיוחד ובעבר גבה את חייהם של רבים.

במאה ה-13 נבנה הגשר הראשון על הנהר והוא היה עשוי מעץ. בנייתו היתה כרוכה בקושי רב והוא אחד מאלה, כמו גשרים אחרים שנבנו תוך סיכון רב, שהוליד אגדה על השטן. על פי הגרסה המקומית ביקשו הרועים מהשטן לעזור להם בבניית הגשר. בצר להם הסכימו לתנאי נוראי, להקריב לשטן את הראשון שיעבור על הגשר. הרועים הערימו על השטן ושלחו לעברו עז. משגילה השטן את התרמית הוא התרגז ושלח סלע גדול להרוס את מעשה ידיו, אולם אישה זקנה ציירה צלב על הסלע ומנעה בכך את קריסת הגשר. הצייר ויליאם טרנר צייר את הגשר בשנת 1803-4.

בגשר העץ יכלו לעבור הולכי רגל ובהמות משא בלבד וכך גם בגשר האבן אשר החליף אותו במאה ה-16.

הגשר התחתון שבתמונה נבנה בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19 (קראתי גרסאות שונות על תאריך בנייתו). ולראשונה יכלו לעבור עליו כרכרות. באמצע המאה העשרים נבנה הכביש למכוניות וזהו הגשר העליון שרואים בתמונה.

ויליאם טרנר והרי האלפים

גם גשר השטן במעבר גוטהרד תועד על ידי הצייר ויליאם טרנר, שיצא מלונדון ב-1802 למסע הגראנד טור וטייל באלפים. באותם ימים הוא היה בן 27 ועדיין אנונימי. טרנר הוקסם מהרי האלפים וביקר בהם שוב ושוב בשנים הבאות. הוא צייר סדרה של ציורים על הרי האלפים בשוויץ וציוריו מוצגים בטייט גלרי בלונדון. בקיץ 2019 (שלוש שנים לאחר כתיבת הפוסט הזה) התקיימה תערוכה במוזיאון לאמנות בלוצרן של סדרת ציורים זאת. חבל שהפסדתי. אני מקווה לראות אותם בעתיד בטייט גלרי בלונדון.

מעבר גוטהרד

בחזרה אל מעבר גוטהרד שממנו התחיל הפוסט:

כבר במאה ה-19 נבנתה מנהרת הרכבת הראשונה מתחת למעבר והיא נפתחה ב-1882. אורכה היה 15 ק"מ והיא היתה אז מנהרת הרכבת הראשונה בעולם. ההישג המרשים גבה את חייהם של 200 עובדים. ב-1980 נפתחה מנהרה באורך 17 ק"מ למעבר מכוניות. ב-2001 התחוללה בה שרפה גדולה והיא נסגרה לחודשיים. המנהרה הזאת עדיין פעילה, וכיום כאמור יש מנהרה נוספת לרכבות בלבד שאורכה 57 ק"מ

טקס זיכרון לעובדים שקיפחו את חייהם בחציבת המנהרה החדשה

הקדמה והטכנולוגיה פתרו חלק מבעיות העבר ועדיין, אפילו בימינו, ההרים עדיין גובים קורבנות. בטקס הפתיחה שהתקיים שלשום, ב-31.05, הזכירו את תשעת העובדים שקיפחו את חייהם באסונות שאירעו בעת חציבת המנהרה בין השנים 2002 ל-2012. בסוף השבוע הקרוב יערכו חגיגות משני צדי המעבר בהשתתפות עשרות אלפי חוגגים.

אתר המידע של פרויקט אלפטרנזיט

משהו בשביל המטיילים – מרכז מבקרים

לקראת סופו של הפוסט הזה, שעיקרו סיפורים – הנה גם משהו פרקטי בשביל המטיילים:

בעיירה Ertsfeld שבכניסה הצפונית למנהרה ישנו מרכז מרכז מבקרים ובו תצוגות, דגמים וסרטים על הפרויקט. אפשר להגיע להרטספלד מבסיס באגם לוצרן או מבסיס באזור אינטרלקן לאחר נסיעה יפהפיה במעבר ההרים סוסטן.

מרכז המבקרים ב-Ertsfeld

ומשהו מהלב

אני מזמינה אתכם לקרוא על סיפור אישי מופלא הקשור באהבה להרי האלפים באוסטריה, שכתבה רבקה קופלר בבלוג אוספת אוצרות.

הפוסט עלה לראשונה ב-2.06.2016 ועודכן בעת ימי הקורונה של קיץ 2020. השארתי את הטקסט כלשונו (כאילו המנהרה החדשה נפתחה אתמול) והוספתי רק את המידע על תערוכת ציוריו של ויליאם טרנר שהתקיימה שלוש שנים מאוחר יותר.

איך חוצים הר, מעליו או מתחתיו?