אתמול נחנכה בשוויץ מנהרת גוטהרד החדשה במסגרת פרויקט "אלפטרנזיט" לשדרוג של כמה צירי נסיעה חשובים באלפים, בתחומי שוויץ. המנהרה חוצה את האלפים מצפון לדרום ואורכה 57 ק"מ. מנהרת הרכבת של גוטהרד היא כעת המנהרה הארוכה והעמוקה בעולם. השוויצרים רגילים להתמודד עם איתני הטבע, ושיאים חדשים בתחום הזה הם האתגר שלה, כמו כיבוש החלל אצל האמריקאים.
בטקס הפתיחה של המנהרה אמר אחד הדוברים שההתמודדות הטכנולוגית עם האתגר של ההרים היא בשביל השוויצרים כמו ההתמודדות של ההולנדים עם האתגר של הים. המטרות הרשמיות של הפרויקט הן קיצור הדרך בין ציריך למילנו ובעיקר הפחתת זיהום האוויר. כשתנועת המכוניות בכביש תצטמצם כי לאנשים ישתלם לנסוע ברכבת וכשהמשאיות הגדולות יעלו גם הן על רכבת וייעלמו בתוך בטן האדמה – האוויר יהיה צלול יותר.
לרגל ההישג המרשים חברנו שלוש בלוגריות לספר סיפור בשלושה קולות על האתגר שמציבים ההרים, על סיפורים היסטוריים הממחישים את הקשיים שהיו בעבר ועל חוויות שלנו כמטיילות בשנים האחרונות.
אני העליתי כאן כמה סיפורים מן העבר וההווה, בעיקר על היותם של ההרים מחסום המפריד בין תרבויות.
 |
| נוף ממעבר סוסטיין, שוויץ |
האלפים – פסיפס של תרבויות ושפות
האלפים הם רכס ההרים הגדול ביותר שכולו ביבשת אירופה. שבע מדינות חולקות אותו ביניהן: צרפת, שוויץ, איטליה, ליכטנשטיין, אוסטריה, גרמניה וסלובניה. יש המונים גם את מונקו הקטנה היושבת בחוף הים התיכון כמדינה אלפינית, היות שרכס האלפים מתרומם מהים התיכון בדיוק שם. בנוסף לצרפתית, גרמנית, איטלקית וסלובנית מדברים באלפים גם בשפת הלאדין והרומאנש, וכן קיימות עוד קהילות היסטוריות קטנות ששימרו במשך שנים רבות את מסורתן הנבדלת הודות להרים שהיו כמעט בלתי עבירים.
 |
מימין – עיטור סגרפיטו חרוט בקיר בכפר Tschlin בשוויץמשמאל – ציור קיר המתאר סצנה מחיי היום-יום בעיירה Garmisch בגרמניה |
אנשים התיישבו בעמקים, ולעתים קהילות סמוכות זו לזו היו מופרדות על ידי הר. על כן הרכסים היו גם קו הפרדה בין שפות דיבור. בני האדם חיפשו נקודות נמוכות שבהן ניתן לחצות את הרכסים ויצרו מעברי הרים באוכפים שבין הפסגות, תחילה להולכי רגל ולבהמות בלבד, ושנים רבות לאחר מכן סללו בהם כבישים. עד היום חלק ממעברי ההרים מפרידים בין שפות דיבור.
|
מעבר פורקה (Furka pass) בשוויץ מפריד בין אזור דובר צרפתית לאזור דובר גרמנית |
בתקופת הקיץ חוגגים בהרים מסורות רבות. אירוע שהתאהבתי ברעיון העומד מאחוריו הוא פסטיבל הרועים המתקיים באגם Dauben שבמעבר גמי (Gemmi pass) בשוויץ, בכל שנה בסוף השבוע האחרון של חודש יולי. אין מדובר רק בחבורת נשפנים המנגנים בקרנות יער לקהל של תיירים אלא במפגש בין רועים ועדריהם משני צדי המעבר. המוני כבשים נוהרות אל האגם, אלה שבאות מקנדרשטג (Kandersteg) פועות בגרמנית וחברותיהן מלויקרבד (Leukerbad) עונות בצרפתית. בעבר הרחוק התחרו ביניהם הרועים משני עברי המעבר על שטחי המרעה, והמפגש השנתי כיום הוא מעין מעשה סמלי של פיוס. עורכים בו גם תחרויות אבל הן במסגרת הידידות ולשעשוע בלבד. גמי הוא מעבר הרים להולכי רגל ועד היום הוא אינו סלול, אולם רכבלים משתי העיירות מקצרים כיום את הדרך.
רבים ממעברי ההרים היו קשים למעבר ולא היו נגישים לכול, ולכן התפתחו בנתיבים אחדים מסלולי הברחה. כיום מתקיימות בהרים אינסוף פעילויות לתיירים, וביניהן אפשר למצוא ביעדים שונים הצעות למסלולי הליכה מודרכים או עצמאיים בעקבות המבריחים. אחד הפרסומים המשעשעים שראיתי הוא זה המציע מסלול הברחות ושופינג. זהו מסלול מעגלי המתפרש על שני עברי הגבול שבין אוסטריה לשוויץ. הצד השוויצרי של הגבול ובו העיירה Samnaun, הוא אזור חופשי ממס. לטובת המטיילים הרבים בחבל טירול המערבי אני מעלה את הקישור למסלול, אבל כדאי לדעת שאם תחפשו בגוגל smugglers trails in the alpes תקבלו תוצאות רבות.
האלפים כמחסום בכניסה לאיטליה
הרכס האלפיני מכתר את איטליה מצפון, בקטע היבשתי היחיד שלה. איטליה היתה נחשקת במשך אלפי שנים וניתן היה להגיע אליה רק בסירות ובאניות או במסע מפרך דרך ההרים.
 |
חניבעל חוצה את האלפים בסופת שלגים, וילאם טרנר, 1812 |
בשנת 218 לפנה"ס חצו חניבעל, מצביא קרתגו, וצבאו את האלפים. מסעו של חניבעל החל בספרד, שממנה הוא התקדם מערבה, חצה את רכס הפירנאים ובהמשך את נהר הרון, כשמאחוריו צבא של שכירי חרב ופילים. כשהגיע לאלפים כמעט ניצחה אותו סופת שלגים. רוב הפילים מתו בסופה, ולמרות זאת, כשדרכו רגליהם של הפילים הבודדים באדמת עמק הפו באיטליה, מעבר להרים, היתה זו תדהמה. באיטליה ובאירופה בכלל לא הכירו אז את החיה הזאת. למעלה מאלפיים שנה לאחר מכן תיאר הצייר האנגלי ויליאם טרנר את האירוע המכונן.
 |
ז'אק לואי דוד, נפולאון חוצה את האלפים, 1801 |
למעבר סן ברנרד הגדול, המשמש כיום כגבול בין שוויץ לאיטליה, יש עבר מפואר. עולי רגל צעדו בו בדרכם לרומא. הנתיב שבו הלכו מקנטרברי שבאנגליה ועד לרומא נקרא ויה פרנצ'יגנה (Via Francigena). במאה ה-11, כשהחלה תנועת הולכי הרגל, הקימו נזירים הוספיס במעבר ההרים. שנים רבות לאחר מכן החלו הנזירים שחיו במעבר לגדל כלבים מגזע סן ברנרד, כי גילו שיש להם כישורים אשר ניתן להיעזר בהם לצורך הצלת אנשים שנקלעו לסופת שלגים.
במאה ה-17 החלו לעבור במעבר הולכי הרגל החדשים: צעירים מהאצולה הבריטית יצאו למסעות ה"גראנד טור", בעיקר לצרפת ולאנגליה. במסעות האלה הם רכשו שפות, הכירו את יצירות האמנות המפורסמות והכשירו את עצמם להיות אנשים משכילים הראויים לשאת בעתיד בתפקידים. בשנת 1800 חצו את המעבר נפולאון וצבאו.
בכיכר המרכזית של העיירה Etroubles שבצד האיטלקי ישנו ציור קיר ענק המתאר את כל ההיסטוריה של המעבר. המצלמה שלי קלטה את הקטע המרכזי שבו רואים עולת רגל הצועדת בוויה פרנצ'יגנה. בצד שמאל, בפינה שמחוץ לפריים התמונה, נמצאים על הקיר גם הכלבים ונפולאון.
 |
ההיסטוריה של מעבר ההרים -גאוות העיירה Etroubles |
בטיול באזור היינו סקרנים לדעת מה רואים בצד השוויצרי, האם מורגש שם שינוי באווירה. בשני צדי המעבר מדברים צרפתית והמעבר מצד לצד כיום בוודאי אינו דרמטי. ובכל זאת מצאנו בכפר השוויצרי Burg Saint Pierre ציור בעל נושא שונה לחלוטין על קיר אחד הבתים. הנרטיב כאן הוא של הצלב האדום, הארגון אשר נוסד על ידי איש עסקים מג'נבה שנחרד מתוצאותיו של
קרב סולפרינו מדרום לאגם גרדה בשנת 1859.
 |
הצלב האדום, גאוות הכפר Burg Saint Pierre בשוויץ |
במעבר ההרים עצמו השתתפנו בטיול הבוקר של כלבי הסן ברנרד. הבת שלי זכתה ללוות את הכלב בארי שנקרא על שמו של בארי המיתולוגי, שיאן בהצלת בני אדם. גיבור העבר זכה לכבוד רב במותו ונקבר בבית הקברות לכלבים בפריז. תוכלו לקרוא על כך בפוסט של
יונית אבני.
 |
טיול עם כלבי סן ברנרד מעל מעבר ההרים סיפורו הדרמטי של מעבר גוטהרד למעבר גוטהרד שתחתיו עוברת המנהרה החדשה יש עבר רצוף בטרגדיות. הנתיב של גוטהרד מקשר בין צפון שוויץ לדרומה, ובפרספקטיבה רחבה יותר גם בין גרמניה לאיטליה. בקטע של הדרך הסמוך לשיא המעבר, ליד העיירה Andermatt, עובר הנהר Reuss ומתחתר בתוך קטע קניוני. בימות האביב, בעת הפשרת השלגים, הוא סוער במיוחד ובעבר גבה את חייהם של רבים.
 העיירה אנדרמט והקפלה שמעליה שנבנתה כדי לשמור על חייהם של העוברים בערוץ המסוכן
במאה ה-13 נבנה הגשר הראשון על הנהר והוא היה עשוי מעץ. בנייתו היתה כרוכה בקושי רב והוא אחד מאלה, כמו גשרים אחרים שנבנו תוך סיכון רב, שהוליד אגדה על השטן. על פי הגרסה המקומית ביקשו הרועים מהשטן לעזור להם בבניית הגשר. בצר להם הסכימו לתנאי נוראי, להקריב לשטן את הראשון שיעבור על הגשר. הרועים הערימו על השטן ושלחו לעברו עז. משגילה השטן את התרמית הוא התרגז ושלח סלע גדול להרוס את מעשה ידיו, אולם אישה זקנה ציירה צלב על הסלע ומנעה בכך את קריסת הגשר. הצייר ויליאם טרנר צייר את הגשר בשנת 1803-4.
בגשר הראשון יכלו לעבור הולכי רגל ובהמות משא בלבד וכך גם בגשר האבן אשר החליף אותו במאה ה-16. הגשר התחתון שבתמונה נבנה בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19 (קראתי גרסאות שונות על תאריך בנייתו). ולראשונה יכלו לעבור עליו כרכרות. באמצע המאה העשרים נבנה הכביש למכוניות וזהו הגשר העליון שרואים בתמונה.
|
כבר במאה ה-19 נבנתה מנהרת הרכבת הראשונה מתחת למעבר והיא נפתחה ב-1882. אורכה היה 15 ק"מ והיא היתה אז מנהרת הרכבת הראשונה בעולם, אבל ההישג גבה את חייהם של 200 עובדים. ב-1980 נפתחה מנהרה באורך 17 ק"מ למעבר מכוניות. ב-2001 התחוללה בה שרפה גדולה והיא נסגרה לחודשיים.
טקס זיכרון
הקדמה והטכנולוגיה פתרו חלק מבעיות העבר ועדיין, אפילו בימינו, ההרים עדיין גובים קורבנות. בטקס הפתיחה שהתקיים שלשום, ב-31.05, הזכירו את תשעת העובדים שקיפחו את חייהם באסונות שאירעו בעת חציבת המנהרה בין השנים 2002 ל-2012. בסוף השבוע הקרוב יערכו חגיגות משני צדי המעבר בהשתתפות עשרות אלפי חוגגים.
ומשהו בשביל המטיילים
בעיירה Ertsfeld שבכניסה הצפונית למנהרה ישנו מרכז מרכז מבקרים ובו תצוגות, דגמים וסרטים על הפרויקט.
אין כמו ההיסטוריה של מעבר גוטהרד להמחיש את הקושי שהיה בעבר בחיים בהרים. המדינות היושבות ברכס האלפים הן מעשירות העולם, ועל כן הוא נגיש ונחצה בכבישים, ברכבות וברכבלים בכל פינה. יש לכך יתרונות רבים וגם חסרונות. משהו בראשוניות של הטבע נפגע מעט בגלל כל התשתית הזאת. בעלי החיים מתרחקים ונסוגים לאזורים הנידחים שבני האדם עדיין מתקשים להגיע אליהם.
האתגר של ארצות האלפים כיום הוא השמירה על הטבע והסביבה מפני הזיהום ומפני נזקי התיירות. ובכל זאת זהו יעד כל כך נחשק וכיפי לחופשות של קיץ וחורף, המאפשר לכל אחד ואחת להרגיש לפעמים קצת כמו היידי.
לסיום, אני מזכירה שוב את הדברים שכתבו שותפותי
יפעת ו
רבקה, היוצרים מבט יפה ורחב על הרי האלפים בהיבט של התעבורה.
העיירה אנדרמט והקפלה שמעליה שנבנתה כדי לשמור על חייהם של העוברים בערוץ המסוכן
