|
לפני כמה חודשים נתקלתי ברשת הפינטרסט בכמה עבודות רקמה שהותירו אותי בוהה בעיניים גדולות ובפה פעור מול המסך. חיפשתי עבודות נוספות. תחילה תהיתי האם כולן של אותה אמנית ואז התחלתי להבחין בשפות השונות של היצירה, בנושאים, בטכניקות ובאופני ההבעה השונים. |
A few months ago, while searching Pinterest I came across embroidery artwork that left me staring at the screen bewildered and with wide-open mouth. I began searching for similar work. First I wondered if they were a by the same artist and then I have started identifying the different nuances of creative context, techniques and expressions.
 |
| Willemien de Villiers, סחלב |
לא ראיתי בעבר עבודות העשויות בטכניקות של תפירה, סריגה ורקמה שיש בהן ביטוי אישי, שפה אישית, חופש מוחלט ועולם כל כך עשיר של מחשבה, של פנטזיה, של רעיונות, של הומור, מסתורין, אינטימיות, פיוט, עדינות, פראות ועוד. תמיד ידעתי שעיפרון רישום יכול להשאיר אחריו כתמים, עקבות וכתב יד. לא תיארתי לעצמי שחוט הרקמה יכול ליצור קשקוש ושרבוט (במובן הטוב). ההתפעלות שלי היא גם מהאפשרות לעבוד בחומרים רכים ולא בחומרים כגון אבן, ברונזה, פלדה או אפילו עץ. יש בזה בעיני משהו סמלי. העולם שלנו זקוק לקצת רוך וחסד.
המשכתי להתגלגל באינטרנט בין אתרים וגיליתי עולם גדול של יצירה והמוני יוצרים העוסקים בתחום הטקסטיל. שאלתי את עצמי האם אני מגלה כאן באיחור משהו שבעצם היה תמיד? האם זה עולם חדש?
I have never seen such work combining sewing, knitting and embroidery techniques with personal expression, complete freedom and a world rich in thought, fantasy, ideas, humour, mystery, poetry, gentleness, wildness and more. I always knew that a sketch pencil could leave behind flecks, prints and script. I never imagined that embroidery thread could create such scribbles and squiggles (in a good sense). My admiration comes also from the possibilities found in work with soft substances instead of materials such as stone, bronze, steel or even wood. It is somewhat symbolic. The world needs a bit of grace and kindness.
I have continued to Google Internet sites and explored a wide world of creativity and multitude of artists working in the field of textile mediums. I asked myself if I'm simply late to discover something that was always there? Or is it a new world?
 |
| Melissa Zexter, פרופיל |
אין לי תשובות ברורות לשאלות האלה, ואני רוצה להתרכז כאן בעיקר בהיכרות עם כמה אמניות, עם יצירתן ועם עולמות התוכן שלהן ופחות עם ההיסטוריה ועם שאלות כמו איך ומתי הכל התחיל. לצורך הכנת הרשומה פניתי אל האמניות בבקשה לאשר שימוש בתמונות מאתרי האינטרנט שלהן. ההיענות היתה חיובית והיו ביניהן אחדות שגילו סקרנות לתוצאה. למענן הרשומה עולה הפעם גם באנגלית.
I don't have clear answers to these questions, and I focus more on exploring few artists and their contextual world instead of the history and knowledge of when and how it all started. In preparation for this article I have contacted the artists to seek permission to use photographs from their own sites. The response was positive and some of them were curious to read the results, for them we publish this article in English.
 |
| Cathy Cullis |
רוב העשייה בתחום הזה היא של נשים, אף על פי שיש גם גברים היוצרים בטקסטיל. אני מרשה לעצמי להתמקד בנשים היוצרות משתי סיבות: אחדות מהן עוסקות ביצירת נושאים פמיניסטיים ובדימויים מעולמן של נשים. כמו כן, אני נפעמת מהרעיון שאישה יכולה לשבת על כיסא הנדנדה בביתה וליצור יצירה מאוד אישית בכלים המסורתיים שהיא מכירה מבית אמהּ. רבות מהאמניות יוצרות בטכניקות מעורבות ומעדיפות את הסטודיו על פני העבודה בבית, אבל הדימוי של כיסא הנדנדה או של הכורסה מסמל בעיני לא מעט.
כל האמניות שאציג הן נשים משכילות המכירות את עולם האמנות ומבקרות בתערוכות. כולן רואות את עצמן כאמניות. ביניהן יש שזכו בהכרה בינלאומית רחבה ויש שמציגות בעיקר בארצן. כולן נגעו בי באיזשהו אופן. יתכן שבעתיד אערוך רשומה נוספת ובה אציג אמניות נוספות.
Women do the majority of creative work in this field, although there are some male artists who use textile. I allow myself to focus on creative women for two reasons: some of them are dealing with feminist topics and imagery from the female world. Also, I'm inspired by the idea that a woman can sit on a rocking chair at her house and create such personal expression with traditional instruments she knows from her mother's home. Most of the artists use mixed techniques and prefer the studio to working from home, but the notion of the rocking chair or the couch symbolizes a lot in my eyes.
All the artists I will present are educated women who know the art world well and exhibit their work. They all see themselves as artists. Among them few have been recognized internationally and some exhibit mostly in their home country. All of them touched me in someway. In the future I may write another article to present more artists.
Tilleke Schwarz (Holland)
 |
|
Tilleke Schwarz, אי אלה |
טילקה שווארץ יוצרת באופן הקלאסי ביותר, רוקמת בחוט ומחט על בד. יש לה סטודיו שבו היא שומרת את העבודות ובו היא עורכת מדי פעם סדנאות, אבל היא עובדת בבית ובכל מקום שבו היא נמצאת, ורק כיסא דרוש לה לדבריה. האמנית מספרת שלמדה לרקום בילדותה והרקמה נמצאת בגנים שלה. בעבר רקמה דוגמאות מסורתיות ועם הזמן העבודות שינו פנים.
עבודותיה מלאות באסוציאציות ובטקסטים קצרים, והשפה האמנותית שלה מזכירה גרפיטי. יש בעבודותיה המון הומור. לדבריה ההומור בא מהרקע היהודי שלה. הומור שזור במסורת היהודית הרוויה בצחוק ודמעות. בהתאם לשנת הולדתה -1946, אפשר לשער איזה מורשת של סיפורי משפחה ספגה בילדותה וניתן להבין מהיכן הגיע יסוד הצחוק והדמעות.
Tilleke Schwarz creates in a classical style, embroidering with needle and thread on fabric. She has a studio where she display her work and occasionally conduct workshops from, but she also works from home and any other place she goes to, in her word she only needs a chair. The artist tells that she has learnt to embroider in her childhood and the embroidery is in her genes. In the past she only used traditional motifs and with time the work has changed.
Her work is full of associations and short texts, and her artistic language reminiscent of graffiti. There is a lot of humour in her expression; she says it comes from her Jewish origins. Humour is interwoven into the Jewish tradition rich in laughter and tears. From her year of birth 1946, we can imagine the legacy of family stories she had absorbed during childhood and understand the source of laughter and tears.
 |
|
Tilleke Schwarz, מגרש משחקים |
האמנית אומרת בראיונות שיצירתה היא מעין מפה של החיים המודרניים. ההשראה שלה היא מחיי היום-יום, מהחדשות, מחתולים, מאמנות פולקלור, מתרבות ה-samplers (רקמות עתיקות) ועוד. ההשפעות האמנותיות שלה הן מהפופ ארט, מהגרפיטי ומתנועת Fluxus שפעלה בשנות ה-60, היתה בעלת אלמנטים דאדאיסטים, דגלה ב"עשה זאת בעצמך" ובביטול הגבולות בין מלאכת יד לאמנות.
The artist tells in interviews that her expression is like a map of modern existence. Her inspiration comes from everyday life, news, folklore art, the Samplers needlework heritage and more. She is influenced by Pop Art, Graffiti and the Fluxus movement that was active in the 60s, borrowed Dadaist elements, and advocated the values of ‘do it yourself’ and diminishing borders between craft and art.
 |
| Tilleke Schwarz, ספור את הברכות שלך |
*******
Willemien de Villiers (South Africa)
 |
| Willemien de Villiers, תעלומות |
 |
| Willemien de Villiers, אישה וצב |
האמנית יוצרת רקמות על בדי כותנה. חלק מעבודותיה נעשות בטכניקה מעורבת. היא מציירת, תופרת, סורגת, קושרת, רוקמת ויוצרת חיתוכים. היא בונה שכבות זו על גבי זו. האמנית חוקרת בעבודותיה את עולם הטבע, המדע ואת האורגניזמים היוצרים את החיים בעולמנו. בעבודותיה מופיעים דימויים של חלקי גוף, נוסחאות ומרכיבים של החי והצומח. היא משלבת בין מציאות לדמיון ובין נושאים או זיכרונות הנוגעים ברעיונות פוליטים וחברתיים. וילרס היא גם סופרת. ספרים שכתבה עוסקים בפגיעה מינית ובמערכות יחסים במשפחה.
The artist creates embroideries on cotton fabric. Some of her work employs mixed media. She is painting, sewing, knitting, tying, embroidering and cutting. She overlays layers on top of each other. The artist explores in her work nature, science and the organisms that compose life in our world. Her work features imagery of body part, formulas and components of plants and fauna. She mixes reality and imagination, and fragments of memories touching political and social ideals. De Villiers is also an author. Her books discuss sexual abuse and family relationships.
 |
|
Willemien de Villiers, מה שהגוף זוכר |
*******
Melissa Zexter (USA)
האמנית משלבת ביצירתה בין צילום לרקמה. היא הגיעה אל עולם האמנות מתחום הצילום ותמונותיה עוסקות בייצוגים שונים של הנשיות. בין התמונות והרקמה נוצר יחס מעניין. הרקמה יוצרת מסך מעל לדימוי המצולם, מסתירה וחושפת אותו, יוצרת מרחק ומסתורין. הצילום הוא מדיה מיידית ואילו לרקמה יש איכויות מדיטטיביות של עבודה מתמשכת. האמנית אומרת שתהליך העבודה המתמשך של הרקמה דווקא מקרב אותה אל הדימוי המצולם ויוצר קשר קרוב.
The artist combines photography and embroidery in her work. Her artistic journey started from the field of photography and her pictures deals with feminine expression. She creates interesting relationships between photographs and embroidery. The embroidery forming a screen over the photographic subject that hide and expose it and generates distance and mystery. Photography is an instant media while embroidery has meditative qualities of ongoing work. The artist says that the continuous process of embroidery brings her closer to the photographed imagery and creates intimate relationships with it.
 |
| Melissa Zexter, קרדינל (סוג של ציפור שיר) |
בראיון לאתר "טקסטיל-ארטיסט", אומרת האמנית שלרקמה ולעבודה בטקסטיל יש תנופה גדולה בשנים האחרונות (והנה תשובה לחלק מהשאלות שלי). התרבות שלנו רוויה בטכנולוגיה, והרבה אנשים יכולים לבטא את עצמם באמצעות עבודת יד.
אל העבודה שלמטה, תלמידות בית ספר, יש לה קשר מיוחד. זה צילום שהיה במקורו בצבע. היא צילמה את הילדות כשערכה עבודה תיעודית על בית ספר קתולי לבנות. הרקמה שיצרה לתמונה מורכבת במיוחד.
In an interview to ‘Textile Artist’ website, she says that the embroidery and textile work has had strong drive in recent times (herein an answer to some of my questions). Our culture is saturated with technology, and many more people are able to express themselves using handcraft.
To the artwork depicted below, School Girls, she has a special connection. Originating from coloured photographs, which she took when editing a documentary of catholic girls school. The embroidery she created for this art piece especially complex.
 |
| Melissa Zexter, תלמידות בית ספר |
הרקע האקדמי של האמנית הוא צילום. את הפוטנציאל של הרקמה גילתה כמעט במקרה בעת שהשתתפה פעם בסדנה שעסקה בניר. באותה עיירה שבה התקיימה הסדנה היתה חנות לדברי יצירה. היא קנתה מחט וכמה חוטים והחלה לרקום על הניר.
בדיעבד היא מבינה שלתקופת ילדותה יש השפעה מכריעה על יצירתה. הוריה היו סוחרי עתיקות וביתם הגדול שימש גם כחלל לתצוגת רהיטים וחפצי אמנות. אמא שלה עשתה הרבה דברים ביד: סרגה סוודרים, רקמה על כריות, ציירה על הקירות וקישטה בעצמה את כל חדרי הבית.
Photography is the academic background of the artist. She discovered the potential embodied in embroidery almost accidentally when participating in a workshop using paper. She found a craft shop in the same town where the workshop was held, bought needle and threads and started stitching embroidery on paper.
In hindsight she knows her childhood had a critical influence on her expression. Her parents were antique dealers and their large home was used to display furniture and artefacts. Her mother practiced a diverse range of crafts, knitted sweaters, embroidered pillows, painted and decorated herself the entire family home.
 |
| Melissa Zexter, אישה עם הינומה |
*******
Lisa Kokin (USA)
 |
| Lisa Kokin, רגע, עבודה בכפתורים |
ליסה קוקין יוצרת בטכניקות מעורבות ומנצלת בעיקר חומרים זמינים הקיימים בסביבה וחומרים ממוחזרים. האמנית סיפרה בראיון לאתר "טקסטיל-ארטיסט" שגדלה בין בדים, תפירה ורקמה. הרב-סבתא שלה היתה מהגרת יהודיה מרומניה, שעבדה לפרנסתה בניו נורק במפעל לייצור עניבות גברים. להוריה היתה חנות לריפוד. אביה היה אחראי על חיתוך הבדים ואמה היתה תופרת. את מכונת התפירה הראשונה שלה קיבלה בגיל תשע.
Lisa Kokin creates with mixed media and uses readily available and recycled materials from her immediate environment. The artist told in an interview for the ‘Textile Artist’ website that she grew up with textile. Her maternal grandmother was a Romanian Jewish migrant, who made her living in New York and worked at a men’s tie factory. Her parents had an upholstery shop. Her dad was cutting the fabrics and her mum sewed. She was given her first sewing machine at the age of nine.
 |
| Lisa Kokin, ההיסטוריה של הציוויליזציה המערבית |
האמנית מעדיפה שלא לתייג את עצמה בתוך הגדרות מגבילות אבל כשהתבקשה בראיון לומר בכל זאת איפה היתה ממקמת את האמנות שלה היא הציגה את עצמה כאמנית העוסקת בחומר ובתוכן. היא מגיבה ביצירתה לנושאים חברתיים ופוליטיים ומבטאת רעיונות העולים מעת לעת. היא מאפשרת לעצמה לעבוד עם החומרים בתהליך פתוח בלי לדעת בבירור מה תהיה התוצאה הסופית. באופן הטיפול שלה בתוכן היא קרובה יותר מכול לאמנות הקונספטואלית.
The artist prefers not to classify her work within specific style but when asked in an interview to define her artwork she identified herself as an artist who focuses on matter and content. She responds in her work to social and political topics and expresses ideas relevant to the time. She allows herself to work with material in an open process without knowing exactly what would be the end results. Her treatment of context is closest to conceptual art.
 |
| Lisa Kokin, קאובוי לבן |
קשה להכיל בתיאור קצר את קשת הנושאים ואת הביטוי האמנותי המגוון של ליסה קוקין. היא יצרה מיצב של זיכרון לשואת היהודים. היא יצרה סדרות של מיצבים ואובייקטים פיסוליים המייצגים ספרים. היא מחברת בין תמונות פורטרט של אנשים בחוטים, ברקמה ובסוגים שונים של קשרים. לאחרונה יצרה באמצעות מכונת תפירה סדרה של עבודות המייצגות טקסטים. העבודה על דפי הטקסט התחילה מאוצר של ספרים אשר עבר מדור לדור במשפחה ונדד מברוקלין בניו יורק דרך כמה תחנות עד לקליפורניה, שבה מתגוררת כיום האמנית. לדבריה, הספרים עברו את המסלול הטיפוסי של משפחה יהודית אמריקאית, והם המורשת האינטלקטואלית שלה.
לאחר תהליך ארוך של חשיבה מה ברצונה לעשות עם המורשת הזאת היא בחרה כמה סוגי ספרים וכמה נושאים לעבוד על פיהם. בין שלל דפי הספר שבחרה ניתן למצוא עבודות על דפי מילון או על כתבים עבריים. העבודה למטה נקראת Dislike of the Unlike מתוך טקסט שהנושא שלו הוא בעיות של היהדות בימינו. כמו ביתר העבודות בסדרה הטקסט אינו קריא ורק הכותרת מייצרת את ההקשר. האמנית בוחנת בינה לבינה כבר שנים את המורכבות במצבו של העם היהודי. דעות קדומות על יהודים מוסיפות להתקיים, ומנגד, מטרידה אותה לא פחות השאלה איך הפכו יהודים החיים כיום בישראל ממדוכאים למדכאים.
It is difficult to describe in few words the range of topics and artistic expression of Lisa Kokin. She has created a memorial to the Jewish holocaust. Worked on a series of sculptural objects and installations representing books. She combines portraits of people with threads, embroidery and many types of knots. Recently, she created a series of texts representations with a sewing machine. The use of textual pages originates from treasured collection of books that were handed down in her family from generation to generation and travelled from Brooklyn, New York through multiple stops to California where the artist resides today. She says, the books went through a typical journey of an American Jewish family and forms her intellectual heritage.
After a long thought process to determine what to do with this heritage, she selected few types of books and topics to work with. Amongst the many pages she opted to use are Hebrew and dictionary texts. The work below is called ‘Dislike of the Unlike’ taken from a text dealing with problems of Judaism in present times. Like all other works in the series the text is not readable and only the title provides a context. The artist investigated for many years the complex state of the Jewish people. The prevalence of prejudice on the one hand and the question of how Jewish people who live in Israel today turned from oppressed to oppressing on the other.
 |
| Lisa Kokin, Dislike of the Unlike |
 |
| Lisa Kokin, פרט מתוך העבודה |
ליסה קוקין הציגה פעמים אחדות במוזיאון ליהדות בת זמננו בסן פרנסיסקו. יהיה אשר יהיה היחס של כל אחד ואחד מאיתנו אל יצירתה ואל השקפתה, העיסוק המרובה שלה ביהדות בת זמננו ראוי בעיני להיות מבורך.
Lisa Kokin exhibited few times in the Sun Francisco museum of modern Jewish art. Regardless of individual views of her expression and outlook, her ongoing work in modern Judaism deserves appreciation in my opinion.
 |
| Lisa Kokin, שריד |
*******
Cathy Cullis (England)
האמנית מציירת, רוקמת וכותבת שירה. עבודותיה אינטימיות. לעתים היא משלבת בין הטכניקות השונות. לדבריה היא מתעניינת במיוחד באמנות עממית, בציורי טבע דומם, בטקסטיל, בדוגמאות, בצבעים ובשירה. היא יוצרת בדרך כלל סדרות של עבודות. ההשראה שלה היא מאמנות עתיקה, ממוזיאונים וגלריות, מחיי היום-יום, מאובייקטים ומאוספים שהיא מטפחת. ואכן, הסדרות שלה עצמה נראות לעתים כאוסף. בבלוג שלה היא מציגה מדי יום שני מעין לוח השראה שהיא קוראת לו "mosaic Monday", והפסיפס של ההשראה הזה מכיל המון התנסויות, רישומים, ציורים ותמונותThe artist paints, embroiders and writes poetry. Her work is intimate At times she combines mixed media. She says she is particularly interested in folklore art, still life paintings, textiles, patterns, colour and poetry. She creates a series of works. Her inspiration stems from ancient artwork, museums and galleries, from day to day life, and objects she collects. Indeed, her art series themselves often seems like a collection. In her blog she displays each Monday an inspiration board she refers to as ‘Mosaic Monday’, the inspiration mosaic includes many experiences, sketches, paintings and photogrphs.
הרקמות שהיא יוצרת הן מיניאטוריות וניכרת בהן ההשפעה של האמנות העממית אשר אותה היא מזכירה כמקור של השפעה. כמובן, ניכרת גם הקרבה לדמויות המצוירות, אשר רובן רכונות מעט, אף שאלה נוטות להפשטה ומודרניות יותר. הפורטרטים הרקומים שלה נראים בעיני כמו חפצים אישיים שבדומה לאיקונין בכנסייה האורתודוקסית הם משמשים לחיבור עם עולם אחר.
The embroideries she creates are miniature and tightly resemble the folklore artefacts. she refers to as influences. The relations of folklore art to her painted figures are clearly visible, most of them bending inwards slightly, but are more modern and abstract. Her embroidered portraits seem to me like personal objects similar to Orthodox Church icons, which serve as connections to another world.
את השירה רוקמת האמנית במכונת תפירה והופכת אותן ליצירות פואטיות ויזואליות.
The artist embroiders her songs with a sewing machine and turns her work into visual poetry.
How To Write A Spring Poem
Become forgetful, talk as if you have never
been here before. Kneel in odd places.
Observe the dead among the living.
Un-name your childhood flowers.
Steal only the daintiest buds.
Borrow from the ground up.
Write notes to yourself and lose them near and far.
Focus on the nothing in gaps of sun.
Address only the rain, old waking bees,
the crones of orchards with their
skirts on fire. Gather baskets of
birdsong, as much as you can carry home.
Follow a sound, even the small tap-tap
of your silver necklace against the window.
Scrub your words until evening,
think of them as feathers for nests.
Sing not for old heroes
but for yourself.
*******
Joana Vasconcelos (Portugal)
ג'ואנה ושקונסלוש היא יוצרת יוצאת דופן בין האמניות שבחרתי. היא אינה מהאמניות היוצרות את עבודותיה על כיסא הנדנדה בביתה אלא מאלה העובדים בסטודיו ביחד עם עוזרים רבים, ממש כמו בבתי הסטודיו של הרנסאנס. עבודותיה מונומנטליות והיא זוכה להכרה רחבה בעולם ולנוכחות בולטת בהיכלי תצוגה ידועים. היא יוצרת מיצבים ופסלים העשויים מחומרים שונים, וביניהם בולטת היצירה בבד ובסריגת קרושה. אני מוצאת אותה כרלוונטית ביותר לחתום את הסדרה הזאת העוסקת בטקסטיל, כי הטקסטיל המונומנטלי שלה מתקיים במגרש של הפיסול הקנוני ומוכיח את עצמו כחומר מפתיע.
 |
|
Joanna Vasconcelos, נערה חומרית |
הנושאים שבהם עוסקת האמנית קשורים במגדר ובפמיניזם. רבות מעבודותיה הן גם פנטזיה של צבע ודמיון. העולם בשבילה הוא במת תאטרון. היא יוצרת בחללים גדולים ועבודותיה ממלאות את המרחב.
את הקריירה הבינלאומית שלה פתחה בביאנלה בונציה בשנת 2005 כשהציגה מנורת שנדלייר גדולה העשויה מטמפונים. מאז היא מציגה ברחבי העולם.
ושקונסלוש היתה לאישה הראשונה שהציגה בוורסאי. התערוכה שלה בוורסאי ב-2012 זכתה למספר שיא של מבקרים ונמנתה כאחת מחמש התערוכות הגדולות בצרפת ב-50 שנה האחרונות. העבודה בתמונה נקראת "ולקיריה".
The artist deals in topics of gender and feminism. Many of her works are fantasy of imagination and colour. She treats the world as a theatre stage. She creates inside large chambers and her work fills in the space.
Her international career began in the Venice biennale in 2005 where she exhibited a large light chandelier made of tampons. She presents her work worldwide ever since.
Vasconcelos was the first woman to exhibit in the Chateau Versailles. Her exhibition in Versailles in 2012 had a record number of visitors and was considered one of the 5 largest exhibitions in France in the last 50 years.The work below is called ‘Valquiria’.
 |
|
Joanna Vasconcelos, ולקיריה ולקיריה היא דמות במיתולוגיה הנורדית המשרתת את האל אודין. תפקידה הוא לבחור את הלוחמים הראויים ביותר לשדה הקרב וללוות אותם להיכל ואלהלה לאחר מותם. ביכולתן גם להשפיע על הקרבות, לעזור ללוחמים מסוימים ולהזיק לאחרים. הן עושות זאת באמצעות כבילת הלוחמים לשלשלאות בלתי נראות וכך מונעות מהם להילחם כהלכה. האמנית יצרה בשנות עבודתה הרבה ולקיריות. בתערוכה בוורסאי היתה גם ולקיריה מזהב. Valkyrie is a Nordic mythological female figure that serves the god Odin. Her role is to decide which soldiers die in the battlefield and which live and to transport the dead fighters to the temple of Valhalla. They can also impact the battle, assist some fighters and restrict others. They do it by tying fighters with invisible chains to affect their capacity to fight. The artist has created over her career many Valkyries; in Versailles she also presented one made of gold
 Joanna Vasconcelos, ולקיריה מזהב
ההחמצה הגדולה
ושקונסלוש הציגה ב-2013 במוזיאון תל אביב, אבל לצערי לא הכרתי אז את עבודתה ולא התייצבתי לראות. בחלל המאוד מאתגר של בניין שמואל והרטה עמיר במוזיאון תל אביב היא הציגה את לוזיטנה, כלומר אישה מבני העם הלוזיטני הנחשב כאב הקדמון של האומה הפורטוגלית. בכדי לראות את היצירה בשלמותה צריך לחבר בדמיון תמונות רבות זו לזו כי העבודה נפרשת ומשתלשלת על פני רצף של כמה חללים. כל שנותר לי הוא לאכול את הלב שלא ראיתי את היצירה בעת שהוצגה במוזיאון.
 
ניתן לבקר בסטודיו של האמנית בליסבון. פרטים באתר של הסטודיו
*******
אולי המילה מהפכה אינה מדויקת. היא מבטאת בעיקר את הגילוי הפרטי שלי. מה שהתחוור לי הוא שאחרי כל המהפכות של המאה העשרים נותרו עוד גבולות לחצות ודרך לעשות. בשבילי זו תזכורת שבעולם האמנות תמיד יש מה לגלות ולחדש. ג'ואנה ושקונסלוש אומרת שכאמנית היא מייצגת את הקול של השבט, הקול המייצג את זמנה. בתחושה שלי הנשים הללו מייצגות קולות מאוד אותנטיים של זמננו. זהו לא קול אחד אחיד אלא קולות שונים ומגוונים, מדימויי הנשים המכונסות של קתי קוליס ועד לנשים המיתיות, הגדולות מהחיים, של ג'ואנה ושקונסלוש.
היות שקשה לקלוט כל כך הרבה בבת אחת אני מזמינה אתכם לחזור לכאן מפעם לפעם, לפתוח את הקישורים של אתרי האינטרנט ולהכיר עוד מעולם היצירה של כל אחת מהאמניות. באתרים תוכלו גם להתעדכן במידע על תערוכות צפויות, ואולי תזכו לראות את עבודותיה של מי מהן במקור.
*קטעי התרגום החסרים יושלמו בקרוב
 Willemien de Villiers |
Facebook Comments