חופשה פעילה בצפון גרמניה
חופשה קיצית בצפון גרמניה, קרוב לחוף הים הבלטי, מאפשרת מפגש עם בתים מלבנים אדומות, פיסות היסטוריה, אגמים מוקפים בצמחייה עבותה ופוטנציאל גדול לחופשה פעילה. משפחות רוכבות באופניים. לפעמים רואים עגלה נגררת, מוצלת ומוגנת, מחוברת לאופניים של אחד הרוכבים, ובתוכה נוסע תינוק.
בכל נהר ואגם רואים אנשים מבלים בסירת מנוע, סירות משוטים או פדלים. אנשים שפעילות כזאת כבר אינה טבעית להם יכולים לשוט בספינות שבאגמים ובנהרות. הכי כיף זה ללכת בשביל לאורך האגם או הנהר וסתם לבהות בשפע הצמחייה, עופות המים והאדוות המנצנצות בשמש הרכה. לפעמים מזדמן בדרך דק עץ הבנוי על המים, המאפשר להשתהות בתוך הפסטורליה.
לגרמניה יש קו חוף ארוך למדי בים הבלטי ובים הצפוני. אני תפסתי פינה מצומצמת למדי במדינת שלזוויג הולשטיין, למעשה, בחלק המזרחי של מדינה זו בלבד. התמקמתי לשבוע בלובק (Lübeck) היושבת טיפה דרומה מהחוף הבלטי אך מקושרת אליו בנהר. העיר העתיקה של לובק שוכנת באי שבנהר טראווה. בזכות ההיסטוריה המיוחדת שלה והנהר רחב הידיים הנמל שלה הוא הגדול בנמלי גרמניה לחוף הים הבלטי למרות שהיא עצמה מרוחקת מהחוף.
טיילתי בלובק ויצאתי ממנה לעיירות ואגמים בסביבה, הכל באמצעות התחבורה הציבורית. אפשר כמובן לטייל באזור גם ברכב.
לובק, עיר של סוחרים
העיר הקיימת היום נבנתה באי שבנהר במאה ה-12. קדמה לה עיר שנבנתה במאה העשירית בגדת הנהר כמה ק"מ צפונה מהמיקום הנוכחי אך עלתה באש ע"י שבטים שהגיעו ממזרח. העיר החדשה שקמה היתה עיר של סוחרים, ומאחר שבם היו מעשיים וחפצי חיים, במהרה החלו לכרות בריתות הגנה וסחר עם ערים שכנות.
במאה ה-14 לובק היתה העיר החזקה של ברית ערי הנזה אשר התפשטה מכאן ליעדים סביב הים הבלטי והגיעה דרך החופים והנהרות עד פולין, לטביה, הולנד, ברוג' בבלגיה וערים בסקנדינוויה. אוהבי היסטוריה יכולים לפגוש בלובק את ההיסטוריה הזאת. בנקודה הצפונית שבאי יש מוזאון גדול הנקרא "מוזאון הנזה האירופי".
תכננתי לבקר בו אך בחופשה הזאת הייתי "חצי זיוה". תפסתי וירוס מרגיז שהיקשה עלי וקלקל חלק ניכר מהתוכניות. ועדיין חזרתי מהחופשה הזאת עם כמה זיכרונות יפים שאותם אני שמחה לחלוק.
לכל אחד הלובק שלו
למשפחות המטיילות כדאי לדעת שגם לובק עצמה מזמינה נופש פעיל. העיר העתיקה מוקפת בחגורות ירוקות נפלאות. סובבות אותה למעשה שתי טבעות של מים. הטבעת הראשונה היא הנהר טראווה שמקיף אותה סביב סביב. המעגל הנוסף אינו אחיד ואינו רצוף, אך הוא משמעותי, יפהפה, מוקף בצמחייה עבותה ומשמש לפעילות נופש ושייט עצמאי בסירות קטנות וגדולות. ממערב זהו חפיר שנבנה במאה ה-17 להגנת העיר, וממזרח – הנהר ואקניץ (Wakenitz).
בנהר טראווה (הטבעת הפנימית) ניתן לצאת לשייט מאורגן המקיף את העיר וכן לשכור סירת מנוע קטנה מחברת Boat now. החברה מציעה מסלולים שונים: האחד בנהר טראווה והאחר משלב בין הנהר לחפיר.
בנהר ואקניץ שממזרח לעיר העתיקה (טבעת המים החיצונית), ניתן לשכור סירת פדלים או קייק.
חברת Bootsvermietung Hübner להשכרת סירות קייק וסירות פדלים בנהר ואקניץ (יש הרבה חברות בגדת הנהר אך זו אחת הגדולות)
עוד כמה פינות בלובק
מסעדת ימאים עתיקה
השנה המצוינת על קיר הבית היא 1553. מאחורי החזית המרשימה נמצאת מסעדת הימאים הוותיקה Restaurant Schiffergesellschaft, ככל הנראה המסעדה המפורסמת בעיר. אני הסתפקתי במראה המרשים מבחוץ.
אפשר להזמין שולחן גם באתר ההזמנות הזה
מוזאון לבובות תאטרון
מוזאון שאני לא מחמיצה, היכן שיש, גם כשאני חולה, הוא מוזאון לבובות תאטרון. הייתי במוזאונים דומים גם בליסבון, בליון ובאי מאדרה שבאגם מאג'ורה באיטליה.
במאה ה-19 הצגה של תאטרון בובות היתה מופע שכינס סביבו קהל גדול. היו מופעים לילדים ומופעים שיועדו למבוגרים. מעניין לראות בכל המוזאונים האלה גם את ההתפתחות שחלה בתחום זה בפינות שונות ברחבי העולם. יצירת בובה היתה שלב התפתחותי של האנושות וחלק מהמסע של בני אדם בכדור הארץ. לצערי לא צילמתי בובות מתוך האוסף האקזוטי אבל גם בלובק יש.
במוזאון יש גם פינה שבה הורים וילדים יכולים למשוך בחוטים ולהתנסות בהפעלת שתי בובות. עוברים ושבים ברחוב רואים בזמן הזה בובות נעות בחלון בלי לדעת שבקומה הנסתרת מעל עומדים הורה וילד ומחוללים את הפלא הזה.
גן אורבני מקסים
באזור הצפוני של העיר העתיקה, לא רחוק מ"מוזאון הנזה", נמצא גן אורבני משגע ביופיו. ארגזי עץ גדולים משמשים לגידול צמחי נוי או לישיבה. הארגזים מסודרים כך שהם יוצרים פינות אינטימיות שבהן פזורים כסאות נוח צבעוניים. בגן הקסום הזה ישבתי שעה ארוכה.
אי אפשר לדבר על לובק בלי להזכיר את שער הולסטן – Holstenor. זהו אחד משערי העיר העתיקים שנותרו. הוא נבנה במאה ה-15 והחליף שער ישן שעמד במקום לפניו.
עיירות וכפרים סביב לובק
Burg auf Fehmarn
פירוש השם בורג הוא "העיר". בורג היא העיר של האי פימרן.
פימרן הוא האי השלישי בגודלו בחוף הבלטי של גרמניה אחרי Rügen ו- Usedom. הוא נמצא מצפון ללובק והוא מקושר ליבשה בגשר.
אני קוראת באתר התיירות של גרמניה שהאי נחשב ליעד שמשי הנהנה מ-2,200 שעות שמש בשנה. ומה בעצם זה אומר? בריביירה הצרפתית סופרים ימי שמש, וכאן סופרים שעות. השמש באה ומסתלקת גם בקיץ. הביקור שלי באי היה בבוקר של חודש אוגוסט בתנאים של 16 מעלות שהרגישו כמו 12, עם עננות, רוח וגשם לפרקים.
כך או כך, האי הוא אחד מיעדי הנופש בים הבלטי. ניתן לרכוב בו באופניים, לשחק גולף, לבלות בשלל אתרים וליהנות מהחופים שחלקם מתאימים לרחצה ואחרים מתאפיינים במצוקים. בנסיעה הקצרה שלי באי וכן גם בדרך אליו ראיתי שדות חיטה ותירס – אזור חקלאי.
יש כיום קו אוטובוס (X85) זמין לאורך כל היום בין לובק לפימרן. הקו יוצא מהרחבה שמחוץ לתחנת הרכבת והוא מחליף את קו הרכבת הישן שיצא משימוש ועתיד לשוב לפעול על פי התוכניות ב-2029. היות שמדובר בקו המחליף באופן זמני קו רכבת, ניתן לקנות את הכרטיס באתר DB – אתר הרכבות הגרמני.
קו האוטובוס נח למדי. יש לו שתי קומות וחלונות גדולים. כשהגיע השעה של האוטובוס על פי לוח הזמנים, האוטובוס נכנס לתחנה. הנהג יצא מהאוטובוס וסימן במחוות יד שאפשר להיכנס. הכנתי את הכרטיס הדיגיטלי שלי לביקורת, אבל הנהג לא התעניין בו כלל. ובהזדמנות זאת אספר שבעשרה ימים שבהם נסעתי ברכבות ואוטובוסים בין ערים ובתוך הערים (לובק, ברלין) פגשתי מבקר פעם אחת בלבד. אנשים עולים לקווי תחבורה ויורדים מהם, ואיש אינו מתעניין אם יש להם הסדר או כרטיס.
בחזרה לאי פימרן:
בהיעדר רכב או אופניים התמקדתי בבורג בלבד. לעיירה הקטנה יש מרכז היסטורי מתוק עם בתים מקסימים וחנויות יפות.
סביב בורג עצמה יש לא מעט אטרקציות: חממת פרפרים, ובקרבת הנמל (הגעה באופניים או ברכבת הקטנה) מוזאון בתוך צוללת ופארק Barfußpark ובו מסלול רגליים יחפות, מתקני משחק, מיני גולף ועוד. משפחות יכולות לבלות יום גדוש בעיירה בורג וסביבתה.
הגעת לקצה! מכאן ניתן להמשיך לדנמרק
פימרן הוא ציר תעבורה חשוב בין המבורג ולובק לדנמרק. בדרך חזרה מהאי, ממרומי הקומה השנייה של האוטובוס, ראיתי פקק תנועה בציר הנגדי שמכיוון היבשה אל האי, ככל הנראה בדרך לדנמרק. לקח לי זמן להבין שמדובר בפקק תנועה מפני שהמכוניות שמרו על מרחק רב זו מזו. נקודת המעבר לדנמרק היא מ-Puttgarden שנמצאת כמה ק"מ צפונה מבורג, והיא התחנה האחרונה בקו האוטובוס שבין לובק לפימרן. יכולתי לקפוץ לדנמרק. אילו הייתי מאריכה את החופשה זה היה יכול להיות שילוב מעניין.
מולן – Mölln
מולן היא עיירה קטנה ומתוקה בלב אגמי לאואנברג – Lauenburgische Seen Nature Park.
הגעתי אליה בנסיעת רכבת קצרה.
העיירה מתגאה בתושב האגדי המפורסם שעל פי המסורת חי בה בשנותיו האחרונות – השוטה טיל אולנשפיגל. פסל שלו ניצב ליד המזרקה בכיכר השוק הישן. זוהי כיכר מקסימה המוקפת בבתי לבנים אדומות.
בעיירה יש גם גן ציבורי – Kurpark – משגע ביופיו. הפירוש של kurpark הוא פארק מרחצאות. במולן אין מרחצאות חמים, ומתברר שבפארק הזה קיים שירות של טיפול בהידרותרפיה, ומכאן השם.
שוויץ של הולשטיין
זהו אזור כמעט שטוח לחלוטין שרק גבעות נמוכות מעטרות אותו פה ושם, אך יש בו רצף של אגמים, והוא זה שהקנה לאזור את השם "שוויץ של הולשטיין". האגמים מוקפים בצמחייה עבותה וביערות. היות שיש כאן ריכוז גדול של אגמים ויערות זהו אזור של נופש פעיל.
באזור הזה שוכנות כמה עיירות והבולטות ביניהן הן: אאוטין (Eutin), מלנטה (Malente) ופלון (Plön). כל השלוש נמצאות בקו הרכבת שבין לובק לקייל. השקעתי באזור הזה יומיים וביקרתי בכל השלוש.
.
אאוטין – Eutin
העיירה יושבת בין שני אגמים והיא מוקפת ביערות. היא ידועה כמרכז היסטורי של תרבות וזוכה לכינוי "וימאר של הצפון". הנכס הגדול של אאוטין הוא הטירה ההיסטורית שבגדת האגם הגדול (Großer Eutiner See), אשר שימשה את הבישופות של לובק, ובצדה פארק רחב ידיים.
אני באתי לראות את הפארק של הטירה. ברחוב הראשי שבין תחנת הרכבת לכיכר המרכזית של העיירה מעטרות את המדרכה כורסאות מלכותיות מפלסטיק צבעוני. המראה שלהן מעלה חיוך על הפנים. בעיני הן מאוד משובבות נפש. עברתי בדרכי לטירה גם בצד חנויות בוטיק ודלתות יפות בפתחי הבתים.
הפארק מאוד נאה. בחזית הטירה יש ברכת נוי גדולה מלאה בשושנות מים ומוקפת בפרחים. בהמשך יש שדרת עצים מרשימה, גישה אל שביל בגדת האגם, מערכת שבילים בין עצים שונים מרחבי העולם וכן "גן מטבח" רחב ידיים המוקף בחומה. כנהוג במסורת גני המטבח, ממלאים את הגן גם פרחי נוי ובר המוסיפים צבע לגן פרט לירקות והפירות אשר סיפקו בעבר את צרכי הטירה.
שייט במלנטה – Malente
בקפיצה של תחנת רכבת אחת בלבד מאאוטין נמצאת העיירה מלנטה, עיירה נעימה השוכנת בלב אזור האגמים. מהמעגן שלה יוצא שייט תיירותי אל חמישה אגמים. בקיץ כדאי לקנות כרטיס מראש. כשהגעתי לקופה נאמר לי שאזלו הכרטיסים לשייט הקרוב והשייט הבא יהיה בעוד שלוש שעות כי יש הפסקת צהרים. כמעט התייאשתי אבל לאחר מחשבה קניתי כרטיס והלכתי לעיירה לחפש מסעדה לארוחת צהרים.
האגמים שונים זה מזה בגודלם בלבד. חלק מהמעברים בין האגמים צרים מאוד כמעט ברוחב הסירה. ואז, לאחר שהסירה צולחת את המעבר, נפתח האגם הבא הדומה לקודמיו. אך הצבע הירוק השולט בהם, ענפי העצים הנוגעים בקו המים, הדקים הבנויים על המים והבתים המציצים פה ושם – כל המראות האלה ממכרים. שייט שאורכו שעה וחצי חלף לו ביעף.
יש לסירה כמה תחנות וניתן לרדת או לעלות בכל אחת מהן. ניתן לשבת על הסיפון או בתוך הספינה. יש שירות קטרינג בזמן השייט. אני הזמנתי קפה אך אנשים ששטו אתי ירדו על הררי עוגות ומאפים.
התחנה האחרונה (כשבאים מכיוון מלנטה) היא באחד האגמים המקיפים את העיירה פלון, אבל זו נקודה רחוקה ממרכז העיירה ואני העדפתי לנסוע לפלון ברכבת. לולא החולשה שסבלתי ממנה בטיול הזה יכולתי ללכת כשני ק"מ אל העיירה, וזו בוודאי הליכה יפה.
כדאי לדעת שגם במלנטה יש "קורפארק" אבל אני לא ביקרתי בו ואין לי חוות דעת עליו.
פלון – Plön
המרכז העתיק של פלון מלא בקסם, ואפשר לומר שהיא האטרקטיבית בין השלוש של אזור האגמים "השוויצרי". לאורכה של העיר העתיקה עובר מדרחוב תוסס ופעיל. כמה רחובות המסתעפים ממנו מטפסים אל גבעה ואז גולשים אל האגם.
פלון מוקפת באגמים מכל הכיוונים וניתן לטייל בה לנקודות שונות. אחרי שביליתי בעיר העתיקה ובבית קפה בגדת המים באגם הגדול, הלכתי באופן אינטואיטיבי אל Prinzeninsel. זוהי שלוחת יבשה ארוכה וצרה הבולטת אל תוך האגם הגדול. שלוחת היבשה מכוסה ביער ומופרדת מהיבשה בתעלה, ולכן זהו למעשה אי. בדרך פגשתי הרבה מטיילים והמון רוכבי אופניים: הורים וילדים, חבורות ויחידים.
לא הלכתי עד הקצה כי זה היה קשה במצבי אבל זה היה סיבוב יפה. אחד המראות הבולטים בדרך היה אי קטן ועליו עץ מלא בקורמורנים שהקימו רעש גדול. ברקע נשמע קול הרכבת שעוברת בפלון ממש לאורך גדת האגם הגדול. נסו לדמיין את רעש הרכבת וציוצי המוני הקורמורנים מתערבבים.
שייט בנהר ואקניץ בין לובק לעיירה רצבורג – Ratzeburg
ואקניץ הוא נהר מיוחד במינו. זהו נהר קצר שאורכו הוא 14.5 ק"מ בסה"כ, הזורם בין לובק לאגם ראצבורג (האגם של העיירה Ratzeburg). בעבר, הוא שימש להזרמת מים לעיר לובק, ולכן נבנו עליו סכרים וטחנות מים, אבל מה שמעניין בו הוא דווקא הפרק ההיסטורי המודרני:
במשך כ-40 שנה, מ-1949 ועד 1990, שימש הנהר כחלק מ"מסך הברזל" והפריד בין גרמניה המזרחית והמערבית. בתקופה זו לא התאפשרה תנועה לאורך גדותיו, מה שתרם לשימור הסביבה הטבעית של הנהר ולמגוון הביולוגי העשיר שבו. כיום, ניתן לראות לאורכו עופות מים נדירים, בונים ושאר בעלי חיים. זהו אחד הנהרות הפראיים היחידים שנותרו בגרמניה ובאירופה, ולכן הוא זוכה לכינוי "האמזונס של הצפון". זהו כמובן כינוי מופרך, אבל הנהר הגוץ והפראי הזה בהחלט יפה.
בעונת התיירות, ניתן לשוט בספינת נהר מלובק לאגם רצבורג. באגם רצבורג ממתינה סירה המובילה את המעוניינים אל העיר העתיקה של רצבורג. זוהי ככל הנראה עיר עתיקה יפה, גם בשל עברה וגם בזכות המיקום על אי קטן באגם. את הדרך חזרה ניתן לעשות באותו אופן או לחזור ברכבת או אוטובוס.
בשלב הזה של הטיול, רגע לפני סיום השבוע שלי בלובק, הרגשתי נטולת כוחות וויתרתי בצער על הגעה לרצבורג. שטתי בנהר ואקניץ הלוך ושוב, בסה"כ ארבע שעות. האמת, חרף הברבורים הרבים שבנהר ואלף גווני הירוק, השייט נהיה משעמם, בעיקר בדרך חזרה. עדיף להמשיך לרצבורג או לשוט עם חבר או חברה טובים כדי להעביר את הזמן בכיף.
גם בספינה הזאת יש שירות קטרינג. הפעם הזמנתי שוקו חם.
גותמונד – Gothmund
גותמונד הוא כפר דייגים בגדת הנהר טראווה מצפון ללובק. קראתי על הכפר הזה באתר התיירות של לובק. זהו כפר שנותר במראהו המסורתי עם הלבנים האדומות, קורות העץ וגגות הקש. הבתים מוקפים בפרחי קיץ שמדיפים ניחוחות עזים. "קפצתי" אל גותמונד לשעה קלה באחד הימים אחר הצהרים. ההגעה מלובק היא באוטובוס קו 12. הנסיעה מלובק יפה. האוטובוס חוצה את העיר העתיקה ובהמשך רואים הרבה בתי לבנים אדומות יפהפים.
הכפר גותמונד הוא אכן פנינה אך הוא אינו ערוך לתיירים. כלומר, המבקרים מוזמנים ללכת בשביל העובר בין הבתים אבל כל אפשרויות הגישה לנהר או לשבילים הפנימיים חסומות בשלטים המתריעים על שטח פרטי. היות שמדובר בכפר אין בו "כיכר עיר", לא ספסלים לשבת, לא עגלת קפה ולא קיוסק. סיבוב בין הבתים היפים מסתיים במהרה. חזרתי אל תחנת האוטובוס וירדתי בעיר העתיקה כדי לחפש את ארוחת הערב שלי.
מה עוד אפשר לעשות סביב לובק
המבורג נמצאת במרחק של שעת נסיעה ברכבת מלובק. הנסיעה ברכב אורכת קצת למעלה משעה, ועדיין זה מרחק אפשרי ששווה לעשות. היא כמובן היתה בתוכניות שלי אך ויתרתי על הביקור בה בגלל החולשה שסבלתי ממנה בטיול הזה. העדפתי את העיירות הקטנות.
עיירת הנופש טרוומונדה (Travemünde) שבחוף הים הבלטי, נמצאת במרחק קצר מלובק. המטיילים בתחב"צ יכולים להגיע ברכבת או בשייט בנהר טראווה. זהו שייט שאורכו שעה וחצי. בדרך רואים את כפר הדייגים גותמונד.
פארק הנושא הנזה – Hansa-Park – נמצא אף הוא קרוב לחוף הים צפונית ללובק. זהו פארק המשלב מתקנים קלאסיים לכל הגילאים ומגלשות מים. הפארק בנוי כעיר היסטורית מברית ערי הנזה. בכניסה לפארק יש מבנה דמוי ה"הולסטנור" – השער הגדול של לובק.
שוורין (Schwerin) המוקפת אגמים ובה טירה גדולה על רקע האגם הגדול, וכן ויסמר (Wismar) – עוד אחת מערי הנזה המרשימות, נמצאות ממזרח ללובק, במדינת מקלנבורג פומרניה, במרחק נסיעה אפשרי ברכב (קצת למעלה משעה). דווקא ההגעה ברכבת ארוכה יותר וכרוכה בהחלפת קו, ועדיין זו נסיעה אפשרית.
לינה בלובק
לנתי במלון Bob W Lübeck Old Town. על חזית בית הלבנים האדומות הגדול מרוחה בגדול הכתובת: Bob W. המיקום למטיילים בתחבורה ציבורית מושלם. הוא קרוב מאוד לתחנות הרכבת והאוטובוס ובמרחק כמה מאות מ' מהעיר העתיקה.
אין במלון ארוחת בוקר. בחלק מהחדרים יש מטבח ובטעות חשבתי שבכולם, אבל קניתי כמה מצרכים במעדניה נחמדה שבתחנת הרכבת ובסופרמרקט והסתדרתי גם בהיעדר המטבח.
המלון מאוד דיגיטלי. הכל נעשה באמצעות אפליקציה: הצ'ק אין וכל מיני שירותים נלווים שאפשר להזמין. ההתחלה שלי במקום היתה קשה. הגעתי בערב ולא היה חדר מוכן בעבורי. נציג הצוות טען בווטסאפ שהיתה הודעת ביטול מבוקינג. אחרי חילופי דברים הוא מצא חדר פנוי במרתף. למחרת יצאתי לעיר וכשחזרתי מצאתי את עצמי מול דלת נעולה שלא הצלחתי לפתוח באפליקציה. לקח זמן והרבה התכתבויות בווטסאפ עד שנמצא פתרון.
בסופו של דבר אהבתי את החדר שלי שבמרתף בזכות חלון ההזזה הגדול הנפתח אל חצר קטנה פרטית. יתרונות נוספים היו הקירבה למעלית ולחדר הכביסה. באופן כללי הרגשתי מלכת המרתף (למרות שהיו עוד חדרים בשכנות לי) והיה לי נח שם, אבל ההתחלה העקומה של השבוע הזה השאירה בי טעם רע ונתתי בסיום משוב קריר.
המלון זוכה לציונים גבוהים פרט לביקורות פה ושם על יתר דיגיטציה והיעדר בני אדם בקבלה או הקושי לאתר חדרים מסוימים במבוך המסדרונות.
לאן אפשר להמשיך מלובק
השבוע שלי בלובק הסתיים. חרף המשברים ספגתי מראות קסומים ושמש צפונית רכה שאינה שורפת. מלובק נסעתי לפרק זמן קצרצר בברלין וחזרתי הביתה.
למי שזמנו בידו כדאי לדעת שניתן להמשיך מלובק להרבה כיוונים. ניתן להמשיך לאגמים, לערים ההיסטוריות ולחופים של מדינת מקלנבורג פומרניה או אל החלק המערבי של שלזווויג הולשטיין. אפשר להמשיך לכיוון המבורג וברמן או אל הרי ההרץ, ואפשר גם "לקפוץ" לדנמרק דרך האי Fehmarn. בכל מקום יש מה לראות וצפון גרמניה זה מרחב גדול המאפשר טיולים רבים ויפים.
ניפגש בטיולים הבאים או במפגשי יעוץ.
תודה שהייתם אתי. מוזמנים להעלות מחשבות, תובנות, הרהורים או חוויות שלכם מצפון גרמניה בתגובות.
שמחה שנהנית על אף המגבלה הפיזית ואיך אפשר שלא? אירופה כל כך יפה ומעניינת – לא משנה איפה: האגמים, הירוק, המבנים, תחבורה נוחה. הצצה לעולם מתוקן ונינוח שכל כך חסר לכולנו.
בדיוק מה שאמרת. ירוק, מלא עניין וטיולים נטולי מאמץ המתאפשרים בזכות תחבורה טובה. תודה, מלי